החנות

"נָשַׁקְתִּי לַחֹשֶךְ / כִּי הַחֹשֶךְ הוֹלֵךְ לְמֵרָחוֹק", כותבת ארלט מינצר באחד הספרים היותר מרגשים שנראו פה לאחרונה; מבעד לחושך שנוגע בחייה המשוררת נושקת את העולם – את אהובה, את מטופליה, את האח שהתאבד, את קורבנות המלחמה ושורה ארוכה של דמויות... להמשך

הַאִם תָּנִיחִי לִי אֵי פַּעַם לְנַתֵּר מִקְּצֵה הָעַפְעַף שֶׁלָּךְ בִּקְפִיצַת רֹאשׁ לְתוֹךְ הָעַיִן, מִבְּלִי לַחֲשֹׁש מִן הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּקַרְקָעִיתָהּ? האם יש לנו האומץ לקפוץ לתוך העין של הזולת? נדמה שרק עיוור – או משורר – יעז לנתר לתוך העין של... להמשך

"כיצד יוכל גופי לרדת לשאול היומיום" שואלת רוני אדם בפתח ספר שיריה הראשון, ופוערת לפנינו קרע עמוק ומרהיב של גוף, תהום וזמן; ועל הציר הזה שבין סימן השאלה לסימן התשובה, נעים שיריה של אדם בתנועה חדה, אך גם עדינה מאוד... להמשך

מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה — הָעִסּוּק הַזֶּה בְּעַצְמִי, הַחִפּוּשׂ וְהַחִשּׂוּף מוֹחֵק לִי נוֹפִים וּמֶרְחָבִים. אָכֵן, מִדֵּי פַּעַם זֶה מַקְנֶה לִי תְּחוּשָׁה יְחִידָה בְּמִינָהּ. בְּעִקָּר בְּהַפְלִיגִי אֶל הוֹרַי הַמֵּתִים, הוֹ אָז אֲנִי מְחַטֵּט בְּעַצְמוֹתֵיהֶם, הוֹ אָז אֲנִי נוֹבֵר לִי בְּקִרְבֵיהֶם, כְּאִלּוּ מְדֻבָּר בִּבְדִיקַת... להמשך

"הַלַּיְלָה יָרוּ לִי כַּדּוּר בְּלֵב, / מָה אֶעֱשֶׂה בִּשְׁאֵרִית הַזְּמַן?", שואלת אורנה וייס, ועונה לאורך ספרה הראשון בשירים שמבטם כמו מציץ בנו מבעד לעור שקוף לגמרי. השירה והסיפורים הקצרים הכלולים בהאוניות שוקעות לאט הם יותר מסך מבעיו של קולה המיוחד:... להמשך

בוקר טוב קַרְנֵי שֶׁמֶש פּוֹרְצות חַלּוֹנוֹת. עַל אַדְנֵיהֶם בְּחֶדְוָה אֱנוֹשִׁית, יוֹנִים מְחַרְבְּנוֹת. עַל הַמִּרְפֶּסֶת יְרֹק הָאֵקָלִיפְּטוּס נוֹגֵעַ בְּפָנַי. צִיּוּץ צִפֳּרִים, צָהֳלַת יְלָדִים, יוֹם פּוֹצֶה אֶת פִּיו: אֲנִי עֲדַיִן כָּאן. ב"אן" מבקשת כרמלה לנגר-שמעוני להציב בפנינו את השאלה הקיומית העתיקה של... להמשך