החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

סינימה נייר

מאת:
הוצאה: | 1999 | 284 עמ'
קטגוריות: מבצע סוף השנה, עיון
זמינות:

17.50

רכשו ספר זה:

הספר הזה איננו בדיוק ספר לימוד בתסריטאות אלא כעין מדריך, מה שקרוי באנגלית a manual: ספר שאתם מחזיקים ביד כשאתם נכנסים לתחום חדש ואתם זקוקים להדרכה ועצה טובה מפי בר-סמכא ובעל נסיון. הספר מבוסס על סמינריון שהוזמן אברהם הפנר לתת בבית הספר לקולנוע Davi שבעיר השוויצרית לוזאן, אבל הוא מיועד לקהל הרחב של שוחרי הקולנוע לא פחות מאר לסטודנטים בעלי שאיפות מקצועיות בתחום האמנות השביעית. למעשה זהו מכתב הכתוב בסגנון אישי, חי ותוסס, פונה אל הקורא/ת ומבקש לעניין אותה/ו בסוגיות המרתקות הכרוכות בעיבוד של ספרות גדולה לתסריט. הוא מורכב מ-13 יחידות, שכל אחת מהן מביאה קטע מיצירת מופת מודרנית אחרת, כשהבעיות שיש להתייחס אליהן בעיבוד לתסריט ערוכות בסדר עולה של מורכבות וקושי. את תרגילי העיבוד יכול הקורא לבצע בפועל בזמנו החופשי, אך גם תוך השארתם בתחום הווירטואלי אפשר ללמוד הרבה. המכתב כתוב בשפת בני-אדם רגילה ולא טכנית, אך דואג גם להבהיר ולהגדיר את המינוח המקצועי הבסיסי המקובל בתחום הן בלעז והן בעברית.

וזה לא רק מדריך טכני או מעשי, אלא, בנוסף לכך, גם צירוף של פילוסופיה של האמנות עם שיחת מוטיבציה. מצד אחד הפנר מציב את הסטנדרטים הגבוהים ביותר – אלא של סופרים כדוסטויבסקי, תומס מאן וקאמי. מצד שני הוא מזכיר לנו חוזר והזכר שהאדם הוא בסופו של דבר הנושא הגדול והמשותף, שגם הגדולים היו בני אדם, ולכן כל אחד יכול" את, אתה, אני – הרשות נתונה. אז אולי הרמן הסה לא חשב, כשחיבר את "נרקיס וגולמונד", שהוא בונה מקפציה לתסריט שייכתב בידי ישראלי צעיר. אבל זה, בין השאר, בדיוק מה שהוא עשה. כך, לפחות מציע לנו הפנר לראות את הסיפורת המודרנית הגדולה: כמחסן של טראמפולינות, שנוכל לבחור מתוכן אחת, לקחת ממנה תנופה ולנתר אל-על לעבר הישגים אמנותיים משלנו במדיום הקולנועי.

אברהם הפנר הוא במאי קולנוע ("לאן נעלם דניאל וקס?", "ארץ קטנה, איש גדול"), סופר ("כולל הכל", "עליזה") ומורה רב השראה וניסיון.

מקט: 4-158-55329
מסת"ב: 965-306-194-1
 הורד/י דוגמה חינם לאייבוקס    הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


*

זה לא ספר לימוד תסריטאות. זו אפילו לא “חוברת לימי החופש”. זה יותר משהו דומה למה שנקרא באנגלית “a manual” – מורה־דרך טכני, הקדמה, ספרון־עיון לחובבי ספרות וקולנוע. נגיד מכתב. מישהו עם כך וכך נסיון כותב מכתב למישהו בתחילת הדרך. רציתי להוסיף כותרת משנה: “ספר לבני הנעורים”, אבל ההוצאה לאור נבהלה, אז השמטתי. למרות זאת, הדפים הבאים מכוונים בעיקר אל מי שנהגנו לקרוא פעם “בני הנעורים”, כולל חובבי האמנות השביעית בתחילת דרכם, גם אם הם במקרה בני ששים.

מכתב ארוך: שני חלקים, נספחים וסוף דבר – המון דפים. החלק הראשון “מעשי” והוא מציע תרגילים לביצוע. יש בו 13 יחידות כנגד מספר השיעורים בסמסטר. אבל אין חובה לגמור הכל. ודאי לא בשלושה־עשר שבועות. אדפטציה לשבוע זו משימה קשה גם לתסריטאי בעל נסיון, אפילו אם המדובר בעיבוד שלושה־ארבעה עמודים מתוך רומן במטרה להפיק מהם תסריט לסרט קצרצר, כאלו המצורפים להלן. במסגרת בית הספר למענו נכתבו דפים אלו במקור (בית הספר לקולנוע Davi אשר בלוזאן) נדרשו כל אחד ואחת מהתלמידים לעבד רק אחד מהרשימה המוצעת, להציג את התסריט לפני עמיתים לכיתה, להסביר את ההחלטות שעשו ואת הבחירות שבחרו ו”להגן” על העבודה – כנהוג בסמינריון.

כל תרגיל פה, כל משימת עיבוד, מבוסס על קטע מתוך ספרות אירופה של פלוס־מינוס מאה השנים האחרונות. כולם דפים מתוך רומנים, מנכסי צאן הברזל של הספרות. יחד עם זאת, הקטעים נבחרו כך שהתסריטים הגמורים של הסטודנטים יוכלו לשמש את עמיתיהם בכיתות הפקה. כלומר, אם ייכתבו כהלכה, יהיו זולים להפקה, ובהישג יד לתלמידי בימוי (או לכל חובב קולנוע שיכול להניח את ידו על מצלמה, אפילו ביתית פשוטה). בקטעים המוצעים מספר הדמויות מצומצם, הסיטואציות “זולות” ואתרי הצילום “זמינים”. זמינים באירופה, כמובן. דו־קרב בשלג (מתוך הר הקסמים) זמין לתלמיד בשווייץ או בצרפת או בגרמניה או בנורווגיה הרחוקה. הרבה פחות בתל אביב. ואולם אנחנו ננסה פה לטפל גם בקושי זה ונציע טיפים, עצות וכללי־עזר לאדפטציות רדיקאליות, כאלו המבקשות לתרגם ל”קולנועית” לא רק את עלילת הסיפור אלא גם את מיקומו ותקופתו. ניתוח קשה עקירת עלילה ממולדתה לאקלים אחר (ולימים אחרים): איך לתרגם לא רק מפרוזה לפילם, אלא גם מנוף לנוף, מתרבות לתרבות. והרי גם זה תהליך המלווה את תולדות האמנות מראשיתן. ל”בני הנעורים” שבקוראי אציע כדוגמה את ורונה של רומיאו ויוליה שאצל שקספיר התנהגה כלונדון־של־סוף־המאה־השש־עשרה לכל דבר. למבוגרים אזכיר רק את מילת הקוד “רנסנס”. מה שבטוח, תולדות הקולנוע נראות כשורת אדפטציות מתמשכת, פוריה מכל מה שעינינו הבחינה בחשכת אולמות ההקרנה. באחד הפרקים להלן נשתעשע גם בנקודה זו.

ככלל, ב”פוט פורי” שלפנינו, נעבור מהבהרות טכניות לעיון בשאלות תיאורטיות ובחזרה. מאחר שהדפים האלו פונים לקהל “הרחב”, זה המבקש להציץ בספרות שהוא אוהב מצד חדש (מצדה של האמנות הויזואלית כל־כך, הקולנוע), טרחתי להסביר במשפט או שניים מונחים המוכרים לכל תלמיד קולנוע ותלמידה; גם “האיש מהרחוב” המפורסם (וגם חברתו לחיים, “הקוראת הממוצעת”) שמעו ודאי כבר פה ושם את צלצולם הלועזי הזר (“קאט”, “אינסרט”, “לוקיישך ו”דיזולב”, למשל).

ולסיכום, זה בהחלט מכתב “מעשי”. מכתב מלא תרגילים. אבל אני מורה גמיש, ואני נותן בזאת לקבוצת הקוראים שנכנה “הקהל הרחב” פטור מלא מביצוע התרגילים בעט על נייר. יחד עם זאת, כדאי גם כדאי לנסות להתעכב עליהם ו”לפתור אותם”, כדאי. כדאי לתכנן כתיבת כל אחד ואחר (אפילו רק “בראש”, בכוונה ובמחשבה בלבד). חלק גדול מההנאה בדפים שלפניכם טמון בהתמודדות עם הכתיבה. בלילה לפני השינה או סתם בשעת פנאי לדמיין איך היה נראה סרט שלי לפי ׳רוצה לישון׳ של צ׳כוב, ׳נרקיס וגולדמונד׳ של הסה או משהו של דוסטוייבסקי, ג׳ויס או קאמי. בעזרת ההערות והטיפים להלן, או אפילו לבד, הדבר קל יותר ממה שנראה לעין טירונית.

המשימות מוצעות בסדר עולה, מן הקל אל הקשה. בראשונות עוזר החתום מטה לקוראים בהחלטה, מעניק טיפים חינם, מצביע על אפשרויות ומזהיר מפני “פחים יקושים” בעבודה. ממשימה למשימה ההחלטות רבות יותר, ויותר מסובכות וקשות. ה”חופש” המוצע גדל – ועל כן דרגת הקושי עולה. בשלוש האחרונות הקטע המוצע פתוח לעיבוד חופשי. דפי המאסטרים משמשים כ”טרמפולינה” – כולו מקפצה לשירות התסריט החדש, הרך הנולד.

וגם על המושג הזה, “טרמפולינה”, עוד נדבר להלן. להתראות בעמוד הבא.

אברהם הפנר, 1999

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “סינימה נייר”