החנות

היא חיבקה את מותניו, והם נותרו חבוקים כך בשעה שהעולם החל להסתובב סביבם וצלילים ענוגים נשמעו באוזניהם. הם עצמו את עיניהם והתמסרו לרגשות שהציפו את ליבם. העולם הסתובב והם נותרו יציבים במרכזו. “אני מאושרת,” לחשה אבלין על אוזנו של ז’ק.... להמשך

ילדה מתוקה וחכמה עטופה בחום על ידי בני משפחתה, חיה קרוב לטבע בכפר נידח באתיופיה, ושומעת שוב ושוב על החלום הגדול להגיע לירושלים. יום אחד זֶב־אָדֶרוּ בת הארבע־עשרה נפרדת מהוריה וממשפחתה כדי להגשים חלום, ויוצאת למסע לירושלים עם הדוד שלה... להמשך

גן האושר הוא נובלה פואטית הנעה בסגנונה הרגיש בין שירה לפרוזה ומספרת בפיוטיות את סיפוריהם הקשים מנשוא של דרי "גן האושר" – נערים ונערות שנפלטו מביתם והפכו לדרי רחוב שעוסקים בזנות ובהישרדות יום יומית. אל תוך הקטעים נשזרו בעדינות סיפורי... להמשך

במחוזות קליפורניה שבארצות הברית, צוות מיוחד של המשטרה מוקם כדי לפתור את התעלומה שהפכה לאובססיה תקשורתית; איך כוכבת רשת צעירה, משפיענית ואהובה בשם מוקאידו, עם מיליוני עוקבים במדיה החברתית, הופכת לרוצחת סדרתית שמתעדת את מעשי האימה שלה לעיני מדינה שלמה?... להמשך

"בידה נח מכתב מעורך דין. מכתב מוזר, לא היה בו כדי להסביר, רק זימון למשרדו כדי למסור לידיה צוואה של סבתה, כך נאמר שם. היא קימטה את מצחה וניסתה להיזכר. סבתא? לא זכורה לה שום סבתא כזאת שתוכל להוריש לה... להמשך

“אל תשימי לב אליהן,” חיבק אותה גוסטבו ומחה במטפחתו את דמעותיה. “הן לא מתכוונות לרע. זה חלק ממסורת עתיקה. הן מכריזות עלייך עכשיו כעל אישה בוגרת שתיכנס לסודות האמונה העתיקה.” היא הביטה בו, “יש עוד סודות שאני לא יודעת עליהם?”... להמשך

רינה נאמן משחזרת בספר זה את חוויות ההגירה שעברה בילדותה ואת ההלם התרבותי בעקבותיהן. כבר בפרידתה הדרמטית מדירת הוריה בבוקרשט, וכן במסע הרכבת והאנייה, בעגינה בנמל חיפה ובנסיעה למעברה, "ידעה" בדרך כלשהי שחייה הקודמים הסתיימו, ושהעתיד צופן לה שינויים לרעה.... להמשך

הלמות האגרופים על דלת הקוקפיט, צעקות הנוסעים וזווית המטוס שלחו אותות של אבדון. המחשבה הראשונה שעלתה במוחו של איש המוסד בדימוס משה גולן הייתה מוזרה: האם זה עונשי על הנקמה? הוא האמין שלא. הנקמה לא נוגעת לאנשים שסביבו, ואולי הצדק... להמשך

אבי אהב מוזיקה, שירה ותפילה בכל רמ"ח איבריו, ובכל זאת החליט להפסיק, לא את המנגינה, אלא את ההאזנה לה. אבי החליט למות. לא מלאך ולא שרף, לא מחלה, אפילו לא אימא, יכלו להניא אותו מהחלטתו. בוקר אחד קם ואמר לאשתו,... להמשך

  "!No! Por favor! No se nada לא! בבקשה! אני לא יודע כלום!" הצרחות של יוחנן קרעו את הדממה. שני אנשי הקרטל אחזו בחוזקה בזרועותיו הכפותות כשהוא תלוי מעבר לגדת הנחל, וכפות רגליו היחפות עומדות לטבול במים. שתי דקות לפני... להמשך

שי רץ בבירת פרו העתיקה כל עוד נפשו בו. הכדור ששרק באוזניו החזירו באחת אל מצבו הגרוע: במנוסה, רודפים אחריו, העליות תלולות יותר (“ואולי רק נדמה לי?״). אקדחו ומחסניות תחת חולצתו. “איך איסוף של USB קטן השתבש כל כך?״ מול... להמשך

"הוא לא נחמד לאנשים שלו," מיקי לא התאפק. "ככה זה כאן. העולם בנוי משכבות. אתה מתחנף לזה שמעליך, מדכא את זה שמתחתיך ורוצה להרוג את זה שכמוך," סיכם ארי את המציאות האפריקאית. "נחמד. ואיפה אנחנו בעולם המסודר הזה?" "אנחנו אאוטסיידרים,... להמשך