החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

בעקבות המכשפה סימה

מאת:
הוצאה: | יוני 2025 | 80 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

39.00

רכשו ספר זה:

מה קורה כשאיילת, נערה מתבגרת, מטיילת בגן החיות עם אביה ואחותה הקטנה רונה, ומגלה שאחת הזברות בכלוב היא בעצם ילדה מהגן של רונה שכושפה באכזריות?

בסיוע משפחתה, ובעיקר בני דודיה האהובים והמצחיקים מגרמניה, נשאבת איילת אל עולמה הפראי של סימה המכשפה, שמחוללת אסונות בכל מקום שהיא פועלת בו.

איילת נחושה לפתור את התעלומות ולהילחם במכשפה המרשעת כדי להציל את אלה שנפלו לציפורניה, אבל האם היא תצליח? האם תגבר על מלתעות התחכום והרשע של המכשפה סימה ועוזריה? האם תוכל להציל את אמה שנפלה גם היא קורבן?

בין חיפה לירושלים, בין עברית לגרמנית לאנגלית ליידיש, ובין הזמנים הללו לזמנים ההם — עולמות מרתקים ומפתיעים ומחוזות פראיים מתגלים לאיילת במהלך המסע שלה, שמסתיים בהפתעה גדולה.

בעקבות המכשפה סימה הוא ספר ילדים ונוער נועז, מלא דמיון ומותח, ראשון בסדרה.

 

עודד שי, יליד חיפה, למד בבתי ספר רבים ברחבי העולם, מאנקרה ובברמינגהם עד לוס אנג'לס. היה אלוף ישראל בטניס, שחקן נבחרת דיוויס של ישראל ואלוף הנוער. בעל תואר ראשון בהיסטוריה ומדעי המדינה ובעל תואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. כיום בעל מכון "מרקטסט" לייעוץ ולמחקר ארגוני. הוא מתגורר בתל-אביב, אב לשלושה, ופרסם עד כה שני ספרי שירה, וזה ספר הפרוזה השלישי שלו.

מקט: 4-575-926
מה קורה כשאיילת, נערה מתבגרת, מטיילת בגן החיות עם אביה ואחותה הקטנה רונה, ומגלה שאחת הזברות בכלוב היא בעצם ילדה […]

הספארי

"ומה עם הכלוב של הזברה?" רונה המשיכה לנדנד. ביקרנו בספארי ברמת גן שנפתח מחדש לאחר שיפוצים.

הלכנו, אבא, אני ורונה, אחותי הקטנה, לכיוון שער היציאה, נדחפים בין ילדים שכל הזמן ביקשו עוד ועוד קרטיבים וטילונים. הריח של החיות ליווה אותנו כמו ענן.

חשבתי שהצלחתי לשכנע את רונה שראינו את כל החיות.

אבל רונה אמרה שוב: "אבא, מה עם הזברות?"

"די עם הזברות שלך," אמרתי לה.

הפה הקטן שלה התעקם לעווית של בכי ואחרי זה היא צעקה כמו שהיא תמיד צועקת, כמו קול צופר נורא של עקשנות.

אז שוב נגררנו לכיוון האזור של הזברות בקצה השני של הספארי, כשרונה מחזיקה מקל "שערות סבתא" ומלקקת את הצמר הדביק.

"אבא, איזה שעמום…" אמרתי ופזלתי לכיוון אחותי הקטנה.

 

זברה

אבא ואני אפילו לא ניגשנו — רק עמדנו בצד.

מה יש כבר לראות? קופים, גורילות ואפילו נחשים מעניינים הרבה יותר מזברות.

אני לא זוכרת כמה זמן רונה עמדה שם אבל זה לקח הרבה זמן.

פתאום ראיתי אותה באה לקראתנו ומבט מוזר בעיניים שלה.

היא אמרה שתי מילים: "קארין שטרנשוס."

"איפה?" שאלתי, "אין פה אף אחד."

גם אבא הסתכל מסביב. היינו שם לבד, אנחנו והזברות.

"אבל רונה…" אבא אמר, "הרי קארין נסעה לגרמניה."

רונה לא ענתה, רק הרימה את היד והצביעה: "שם."

הסתכלנו לעבר הכלוב של הזברות.

"שם נמצאת קארין שטרנשוס?" שאל אבא, "היא מתחבאת ממישהו?"

"אבא," רונה אמרה, "יש שם זברה קטנה שלא הפסיקה להסתכל עליי. היו לה עיניים כאלה כחולות גדולות והיא כל כך הזכירה לי מישהי. ואז פתאום התחילו לזלוג לה דמעות, ממש כמו בן אדם. ישר הכרתי אותה. זו קארין שטרנשוס מהגן של שלווה."

רונה חזרה ועמדה ממש בצמוד לגדר של הזברות.

כבר היינו עייפים אבל הלכנו אחריה. רציתי לחזור הביתה. נראה לי שגם אבא רצה. התרגזתי על השטויות שנכנסות לראש של רונה המעצבנת הזו.

כשהגענו לכלוב כמעט התעלפתי. הראש של אחותי הקטנה היה נעוץ עמוק-עמוק בין הסורגים והזברה ליקקה את הפנים שלה.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “בעקבות המכשפה סימה”