החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

התחברות או הרשמה נדרשים רק בעת גישה לספריתך או ביצוע תשלום

על עודד זהר

עודד זהר יועץ ארגוני, מומחה ללמידה חווייתית, בעלים של חברת ההדרכה "זהר - חוויות למידה". עודד הוא בוגר אוניברסיטת תל-אביב בניהול ותקשורת ובוגר התוכנית לייעוץ ארגוני במכון אדלר. בין הכשרותיו הנוספות הוראת יוגה בשיטתו של ב.ק.ס. איינגאר, אימון לחדשנות (מוכר ... עוד >>

זן ג'אגלינג

מאת:
הוצאה: | 2020 | 238 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

39.00

רכשו ספר זה:

אנו חיים בעידן של מולטי-טסקינג. כל אחד ואחת מאתנו נדרש לטפל במקביל בכל-כך הרבה דברים! בבית, בעבודה, בלימודים, בכביש או במסיבה – תשומת הלב שלנו מוצפת כל הזמן בגירויים שונים ומגוונים המגיעים הן מהסובב אותנו והן מתוך ראשנו חסר המנוח. אנו ממקבלים היום יותר ממה שמיקבלנו אי פעם, הן בחיינו הפרטיים והן בהיסטוריה של המין האנושי.

 

עודד זהר פורס בפני הקוראים את תמונת המצב העדכנית של תופעת המולטי-טסקינג כפי שהיא מצטיירת במחקר הקוגניטיבי, מדעי המוח ובמקורות ידע רבים נוספים. הספר מגדיר את סוגי המולטי-טסקינג השונים, את המיתוסים על הנושא ואת תופעות הלוואי הבריאותיות, הפסיכולוגיות, החברתיות, הארגוניות והתרבותיות שאנו חווים הנגרמות כתוצאה מנטייתנו למקבל.

 

כדי להתמודד עם הבעיה, מוגש לקוראים מודל "זן ג'אגלינג" המבוסס על תהליך הלמידה של אמנות הג'אגלינג בשלושה כדורים. מהמודל נגזרות שבע תובנות ליישום בתרגול עצמו ובסביבת המולטי-טסקינג היום-יומית. הספר כולל גם את מודל "פיקח-חכם", כלי מעשי להתמודדות עם הסחות דעת חיצוניות ופנימיות. נדמה כאילו אמנות הג'אגלינג הייתה תמיד מטאפורה למולטי-טסקינג. למעשה, לג'אגלינג בכדורים ולג'אגלינג במשימות או במחשבות יש הרבה מן המשותף, והם מפעילים מנגנונים דומים במוחנו. מתוך כך, הופכת אמנות הג'אגלינג לכלי הדרכתי רב עוצמה שאינו רק מסביר מהו מולטי-טסקינג, אלא גם מציע פרספקטיבה רעננה ודרכי ההתמודדות אפשריות עם מולטי-טסקינג במצבי היום-יום. כדי לסייע, מצורף לתרגילי הג'אגלינג השונים קוד המפנה לסרטוני הדרכה שצולמו במיוחד עבור הקוראים.

 

הספר מיועד לכל מי שתופעת המולטי-טסקינג נוכחת בחייו ומודע לקשיים הנלווים אליה. הוא נכתב במיוחד עבור אנשי מקצוע שהתופעה מעניינת אותם – מנהלים ומפקדים, יועצים ואנשי פיתוח ארגוני, פסיכולוגים ומטפלים, אנשי הוראה וחינוך, תקשורת וכדומה. בספר ימצא עניין כל מי שמחפש דרכים יעילות להתמודד עם הקשיים האלה, הן ברמת ההבנה והן ברמת המעשה, וגם כל מי שרוצה ללמוד את אמנות הג'אגלינג, וכן, ודאי שיש קשר בין הדברים.

מקט: 4-1272-765
אנו חיים בעידן של מולטי-טסקינג. כל אחד ואחת מאתנו נדרש לטפל במקביל בכל-כך הרבה דברים! בבית, בעבודה, בלימודים, בכביש או […]

"אמא! אמאאאאא!!!"

סנדרה התעוררה בבהלה, כמו בכל יום בשבועות האחרונים, לקול צעקותיהם של התאומים ערן ורעות. היא הציצה בשעון המעורר בזמן שהשניים קיפצו על המיטה ועל גופה המנומנם. השעה הייתה 6:05 בבוקר, עשר דקות בלבד לפני שעת היקיצה המיועדת. הנה, עוד בוקר שגרתי, חשבה סנדרה לעצמה.

בן זוגה, אמיר, יצא ליום העבודה שלו בחברת החשמל מוקדם יותר, ולסנדרה המתינו בוקר אינטנסיבי בבית ויום עמוס בעבודה. בתוך חמש דקות היא העירה בצעקות את נועה הבכורה, בזמן שעזרה לתאומים להתלבש, הניחה פרוסות לחם בטוסטר והפעילה קומקום בדרך לחדר האמבטיה המשפחתי, שטפה פנים, הסתרקה, וניצלה היטב את זמן צחצוח השיניים לטובת פינוי בגדים מיותמים שהיו מפוזרים מאמש מסביב לסל הכביסה, וכדי להשתין.

סנדרה הכינה את ארוחת הבוקר במקביל לסידור התיקים של הילדים. כאשר נועה הניחה סוף-סוף לטלפון שלה ועזרה בהגשת האוכל לשולחן, סנדרה רצה לחדר השינה וזרקה על עצמה כמה בגדים תואמים, נעלה נעליים וזרזה את התאומים לגשת לאכול. בזמן הארוחה היא הכינה במהירות כריכים מפרוסות לחם וממרחים לכל הנוכחים. רעות הסבירה לכולם כמה חשוב לאכול לחם מחיטה מלאה, וסנדרה, שהתרוצצה בין הילדים ובין המקרר, המחבת והצלחת של עצמה, הנהנה בראשה בהסכמה למרות שלא ממש הקשיבה לכל מילה.

בשעה 7:20, מעט מאוחר מבדרך כלל, האם היגעה דחפה את ילדיה החוצה, נעלה את הדלת והכניסה את כולם למכונית. הרדיו דלק, שלושה ילדים ישבו במושב האחורי, כל אחד מהם דיבר בקול רם ישירות אל אוזניה. עם הפקק שבחוץ והמחשבה על איחור קל, כל מה שסנדרה רצתה זה לאטום את האוזניים בכפות הידיים, אבל הן היו כמובן מונחות על ההגה. לפתע היא צעקה בקול רם: "תסתמו את הפה כבר, תכף ומיד!" לאחר שהורידה את כולם מהרכב, סנדרה לקחה נשימה עמוקה ונחה לרגע במושב הנהג. היום עוד לא התחיל אפילו. אחר כך היא נזכרה שלא לקחה את הקפה שהכינה לעצמה.

שי משרת ביחידה כבר 11 שנים. בפעילות מבצעית הוא מסתדר היטב ומתקתק את כל המשימות, אבל דווקא באימונים, כמו שתמיד אומרים, קשה לו. לא בגלל העומס הפיזי, אלא שלא כמו במבצעים, בזמן האימונים הוא צריך לשים לב לכל הפרטים הקטנים, להיות קשוב לכל הבכירים שבאים לצפות ולהעניק להם את הכבוד הראוי, לטפל בכל הטלפונים מהמפקדה בקשר לדברים לא דחופים וגם לנסות בתוך כך לחנוך את החבר'ה הצעירים, שילמדו משהו. "אם מתאמנים, אז גם בזה מתאמנים," שי אומר לעצמו. "הרי כל דבר שעושים אותו הרבה פעמים הופך לקל יותר."

באחד התרגילים הכול היה עמוס כרגיל, ובשעת צוהריים רותחת בשטח המדברי, בעיצומן של הקלחת וההמולה, שי הרגיש רעד קל בכיס המכנסיים הימני והבין שהשאיר שם בטעות את הטלפון הנייד. המכשיר זמזם פעם אחר פעם והציק לו כל כך, עד ששלף אותו בחמת זעם וענה מיד לשיחה: "ביקשתי כבר אלף פעם לא להתקשר אליי בזמן תרגיל!" צעק. מהצד השני של הקו הוא הצליח לשמוע תקליט של קופת חולים מזכיר לו שקבע תור לרופא לשבוע הבא. יום לפני התור שי אושפז בשל התמוטטות עצבים. "התקף חרדה," אמרו לו, "תוריד את הרגל מהגז."

אורה אוהבת בדרך כלל את העבודה שלה. היא פקידת קבלה בקופת חולים, ואף על פי שהתפקיד אינו בכיר והמשכורת לא משהו, היא מיודדת עם כל הצוות ומדי פעם חשה סיפוק כשהיא מסייעת לאנשים המגיעים למרפאה לקבל טיפול, לפגוש רופא, לעשות בדיקת דם או להוציא טופס 17.

העניין היחיד שמטריד את אורה באמת הוא ההתנהגות של האנשים שניגשים לדוכן, לא לוקחים מספר, עוברים את קו ההמתנה, שואלים שאלות בזמן שהיא מדברת עם מישהו אחר, מנסים לחתוך את התור ("אני רק שאלה"), משאירים על הדלפק מסמכים לטיפול בלי לומר כלום כאשר היא עסוקה, והטלפון? אוי הטלפון… הוא לא מפסיק לצלצל, והיא צריכה לתת שירות גם למי שממתין בצדו השני של הקו, והרי מי שעומד מולה מעבר לדלפק לא באמת מבין את זה ואולי חיכה בתור כבר חצי שעה. ברגעים האלה גם המטופלים שבטלפון מתלוננים על כך שלא עונים להם מספיק מהר.

אורה לעולם אינה מתעצבנת או מדברת בגסות, אבל עם כל הלחץ סביב הדלפק, היא שוכחת מדי פעם לשלוח טופס בפקס, או משאירה מישהו על הקו ונזכרת בו עשר דקות מאוחר יותר. כך, כל יום עבודה נגמר כשהיא יודעת שלא הספיקה לעשות הכול, עד שמדי פעם המנהלת האדמיניסטרטיבית מפנה אליה פרצוף חצי מאוכזב שכאילו אומר: "למה את כל כך איטית?"

אורה באמת רוצה לתת לכולם שירות מהיר ומידי, וגם להיראות כמי שאפשר לסמוך עליה, אבל היא מרגישה לפעמים שהיא תחת מתקפה. בישיבת הצוות האחרונה היא העזה לומר: "אילו רק הייתי כמו דוקטור לוי שמקבלת בכל פעם פציינט אחד, אני בטוחה שהייתי מתפקדת הרבה יותר טוב!" מישהו מהנוכחים אמר בשקט, "אם לסבתא היו גלגלים…"

מדי פעם בני המשפחה שלי ואני יוצאים יחד למסעדה. הוריי, אחי, אחותי ואני נפגשים כמעט כל שבוע לארוחת שישי, אבל יציאה למסעדה היא אירוע מיוחד. ישבנו לא מזמן במקום יפה בתל אביב, מסובים סביב השולחן. הלב התחמם לראות במקום משפחות נוספות, הורים, ילדים ותינוקות, נהנים מהחברותה הטקסית של ערב שבת. במבט שני שמתי לב שבכל שולחן שהאוכל טרם הוגש אליו, היה לפחות אדם אחד שפניו היו נעוצים במסך הטלפון. באחד מהשולחנות כל אחד מששת היושבים היה שקוע בתוך עולמו, עסוק במסך הקטן. נזכרתי שגם אני חוטא בכך לפעמים, כשאני עם חברים בסלון או יוצא לבלות. על אף הפיתוי התאפקתי ונמנעתי מלהציץ במסך האישי שלי באותו הרגע. הבטחתי לעצמי לכבד את התקשורת הבין-אישית הישירה שיש לי עם סובביי, הן באותו מפגש והן בכלל. הסתכלתי על קצה המכשיר מבצבץ מכיס המעיל התלוי על משענת הכיסא, וחשבתי שאולי אני בכלל לא צריך לשים את הטלפון שם כל הזמן. "עודד, עודד!" פתאום שמתי לב שהמלצר עומד לידי קצר רוח וממתין שאומר לו מה אני מזמין. בין המחשבות לא שמתי לב למה שקרה ממש מולי. מי יודע כמה זמן לא הייתי נוכח.

כולנו עושים מולטי-טסקינג

באמצע שנות השישים של המאה ה-20 הופיע המונח "מולטי-טסקינג", אך לא כמו שרובנו מכירים אותו כיום, אלא במאמר במגזין שסיפר על מחשב מתוצרת IBM, שמהירות החישוב שלו הייתה כל כך מהירה, שלעין האנושית נדמה היה שהוא מבצע את הפעולות במקביל.

כיום כבר כמעט אין אדם שאינו יודע מהו מולטי-טסקינג אנושי. רבים חושבים שהם טובים בזה, וכולם נוטים להסכים שכדי לשרוד במאה ה-21 כדאי שנדע לעשות היטב מולטי-טסקינג. רובנו נמצאים במצבי מולטי-טסקינג יותר מאשר אי-פעם, והתחרות על הקשב הולכת וגדלה, הולכת ודורשת עוד משאבים, ומגיעה לממדים חסרי תקדים בהיסטוריה האנושית.

ראשית עלינו לדעת על מה בעצם אנו מדברים כאשר אנחנו משתמשים במונח "מולטי-טסקינג". אם אשאל אותך מהו מולטי-טסקינג בעיניך או אבקש ממך לתת לי דוגמה, ייתכן מאוד שתשובתך לא תהיה זהה, ולפעמים אף תהיה שונה לגמרי מתשובותיהם של אנשים אחרים. כדי להסיר ספק בשלב זה, הבה נבהיר כבר עכשיו שמולטי-טסקינג ו"ריבוי משימות" אינם אותו הדבר. מבחינה מילולית לפחות, ריבוי משימות הוא מצב שבו יש הרבה משימות, פשוטו כמשמעו, אבל אין בו את ההנחה המובנית במונח מולטי-טסקינג שהמשימות הללו מתבצעות במקביל. מסיבה זו אין למונח "מולטי-טסקינג" תרגום טוב לעברית, למעט אולי המינוח "מיקבול", על הטיותיו, שבו משתמשים פסיכולוגים קוגניטיביים ישראלים, ובו אשתמש מדי פעם לאורך הספר.

  • מהי האסוציאציה הראשונה שעולה בראשך כשאתה שומע את המונח הזה?
  • איפה אתה עושה מולטי-טסקינג? מתי אתה ממקבל?

כאשר שואלים אנשים מה זה מולטי-טסקינג בעיניהם, לרוב ניתנים שלושה סוגים עיקריים של תשובות.

סוגי המולטי-טסקינג

  1. מולטי-טסקינג "של החיים"

כל אדם חובש כמה כובעים במקביל ועשוי להיות מנהל מחלקה בחברת תעשייה, אב לשלושה, אח לשניים, מנהל עמוד קהילתי בפייסבוק וראש ועד הורי כיתה ג'. למעט ילדים קטנים, שאינם מודעים לתפקידם בחברה, כולנו בעלי תפקידים שונים בזירות שונות. תפקידים אלה מעסיקים אותנו, לפעמים בעת ובעונה אחת ולפעמים בנפרד. הסוג הראשון של מולטי-טסקינג הוא הכללי ביותר.

הפסיכולוג אלפרד אדלר, מייסד הפסיכולוגיה האינדיבידואלית, שעסק בעיקר בפסיכולוגיה של ההורות, כתב שלאדם יש בחייו שלוש משימות ראשיות: משימת הזוגיות והמשפחה, משימת העבודה והקריירה ומשימת הרעות והחברות. כיום, כמאה שנה לאחר אדלר, אנו יכולים אולי להוסיף לרשימה זו "פנאי" או "בריאות". גם המינוח "איזון חיים-עבודה" מתייחס בדרך כלל לסוג זה של מולטי-טסקינג, אולם ברור לנו שכל מה שאדלר כינה "משימות" ראוי אולי יותר לכינוי "תחומי החיים" או "משימות החיים". אלה אינן משימות שיש להן מועד תפוגה או דד-ליין, וברור שהן מתקיימות למשך זמן ארוך מאוד, ולפעמים במרוצת כל החיים.

  1. מולטי-טסקינג של פרויקטים

בכל רגע נתון, אנו מחזיקים על הכתב ובזיכרון רשימה ארוכה למדי של משימות עם מועד תפוגה, קצרות מועד או ארוכות טווח, שלשם השלמתן תשומת הלב שלנו נדרשת יותר מפעם אחת. בין המשימות ארוכות הטווח נמצאות למשל, הכנה של עבודה סמינריונית או השלמת תואר, הרחבת מרפסת בבית או פיתוח מוצר חדש בעסק. גם משימות יומיות (לא רגעיות) או שבועיות, כמו כתיבת מאמר, צביעת הקירות בחדר השינה או טיפול לרכב במוסך נחשבות לענייננו כאן כ"פרויקטים".

בלוח הזמנים האישי שלנו אפשר לראות שהפרויקטים מקבילים, אולם אין הדבר מעיד בהכרח על כך שאנו מטפלים בהם בעת ובעונה אחת, כלומר ממש באותו הרגע. במקרים רבים אנשים מבלבלים בין סוג זה של מולטי-טסקינג לבין הסוג השלישי:

  1. מולטי-טסקינג של הרגע או "מצבי מולטי-טסקינג"

בדרך כלל "מצבי מולטי-טסקינג" הם האסוציאציה הראשונה שאנשים מעלים בדעתם כשמדברים על מולטי-טסקינג. אלו הם המקרים שבהם בפרק זמן קצר, זה שבעברית נקרא "רגע", אנו מטפלים במספר דברים שונים בעת ובעונה אחת, בו-זמנית, או מקפצים במהירות בין מספר משימות במהלך זמן קצוב או במסגרתו של מצב נתון. האיגוד האמריקאי לפסיכולוגיה מחלק1 את סוגי המולטי-טסקינג המצביים האלה לשלושה:

  1. כאשר מנסים לבצע שתי משימות סימולטנית, למשל, נהיגה ושיחה בטלפון, כתיבת הודעה בזמן ישיבה או תוך כדי שיעור
  2. מעבר ממשימה אחת לאחרת לפני שהראשונה הושלמה
  3. ביצוע שתי משימות או יותר בריצוד ביניהן

הדוגמאות למצבי מולטי-טסקינג בחיי היום-יום מגוונות עד אין-סוף: לכתוב ולהקשיב לרדיו, לשטוף כלים ולדבר בטלפון, להחזיק בעת ובעונה אחת 20 חלונות פתוחים על המחשב ולקפץ ביניהם או לחלק ביניהם את המסך, לצפות בטלוויזיה ולדבר עם בני הבית, לתכנן את היום תוך כדי ארוחת בוקר, ללמד בכיתה של 30 תלמידים, להנחות מטוסים ממגדל פיקוח, לטפל במספר חולים במחלקת המיון בבית החולים, לקפל כביסה ולבשל, לקרוא מסרון במכשיר הנייד תוך כדי משחק שחמט עם חבר, ועוד ועוד כיד הדמיון הטובה, סביבת חיינו, המקצועות השונים והניסיון האישי של כל אחד מאיתנו. סנדרה, שי, אורה ואני הדגמנו כולנו בתחילת הפרק מהו מולטי-טסקינג מהסוג השלישי, רגעים מרובי משימות.

מה משותף לכל מצבי המולטי-טסקינג? אם אנו מסכימים על כך שלנהוג ולדבר בטלפון בעת ובעונה אחת זה מצב מולטי-טסקינג, האם מצב שבו נוהגים וחושבים באותו הזמן על פגישה מלחיצה הממתינה בסיומה של הדרך עונה גם הוא להגדרה? האם נהיגה לכשעצמה היא מצב מולטי-טסקינג? אנו נוטים לחשוב שכל מיקבול של משימות באותו פרק זמן עונה על ההגדרה, אבל הבה נתבונן בנושא מזווית אחרת, הזווית של הקשב.

כדי שנוכל ליצור שפה משותפת להמשך הדיון, נגדיר מולטי-טסקינג כך:

המשותף לכל מצבי המולטי-טסקינג הוא שמתקיימת בהם תחרות על תשומת הלב, ובמיוחד כאשר המשימות אינן אוטומטיות.

למערכות הקשב במוח פונקציות שונות והן מערבות חלקים רבים ושונים בתוכו. לכן יש למונח "קשב" משמעויות שונות ומגוונות בקרב אנשי המדעים הקוגניטיביים, ורבים מהם אף יטענו שהמונח עצמו ריק מתוכן. למה הכוונה? איננו יכולים להצביע בצורה ישירה על קיומו של "קשב" וגם לא על אזור אחד או על פונקציה אחת במוח שאחראים עליו. המונח "תשומת לב" קל הרבה יותר להבנה אינטואיטיבית ואינו נושא מטען שנוי במחלוקת בקרב אנשי המקצוע.

אם נשווה את המונחים האלה הללו לזרקור המאיר על שולחן שעליו מונחים ירקות לפני הכנת סלט, הקשב הוא המכשיר המפיק את אלומת האור, ואילו תשומת הלב היא אלומת האור עצמה. ריכוז הוא כיוון תשומת לב מתמשכת לירקות.

ומה לגבי המשותף לכל מצבי המולטי-טסקינג? אתה אולי חושב ברגע זה "אבל הרי תחרות על תשומת הלב מתקיימת כל הזמן!" ואתה אכן צודק, אלא שבמצבי מולטי-טסקינג, התחרות הזאת מורגשת היטב ובאופן דומיננטי יותר מאשר במצבים אחרים. במצבי מולטי-טסקינג מתקיים שילוב בין השאיפה שלנו לטפל בכמה דברים באותו הרגע לבין ההכרה בכך שאיננו מסוגלים להפנות את מלוא תשומת הלב שלנו ברגע אחד, לכל האובייקטים שלהם היא נדרשת. כלומר, אנו מודעים לכך שתשומת הלב שלנו מוגבלת. נסה לדמיין לרגע איך היו נראים חיינו אילו היינו יכולים להיות קשובים ל"הכול" בעת ובעונה אחת. מוחנו היה מוצף ללא גבול, ללא נרטיב מרכזי, ללא סדר וללא יכולת להחליט מה הכי חשוב כאן ועכשיו.

נקודה חשובה נוספת היא שאת התחרות על תשומת הלב אפשר לחלק לשני סוגים עיקריים: תחרות חיצונית ותחרות פנימית. התחרות החיצונית היא מכלול האינפורמציה שהחושים שלנו קולטים ואנו יכולים או מעוניינים להביא אל תשומת הלב; התחרות הפנימית היא מכלול התהליכים המנטליים המודעים – מחשבות, דמיונות, זיכרונות. במצבים רבים התחרות החיצונית והתחרות הפנימית מתקיימות בעת ובעונה אחת וגם קשורות האחת בשנייה, למשל, כאשר אנו מנהלים שיחה עם אדם כלשהו ובאותו הרגע מנהלים עם עצמנו דיאלוג פנימי לגבי אותה השיחה.

כדי שנוכל לגבש בקלות תמונה ראשונית ברורה, נאמר כך: נהיגה ודיבור בטלפון באותו הזמן נחשבים כמצב של מולטי-טסקינג בדיוק כפי שנהיגה ועיסוק במחשבה טורדנית על אירוע שהתרחש שבוע לפני כן נחשבים גם הם למולטי-טסקינג. האם נהיגה כשלעצמה היא מולטי-טסקינג? ובכן, אם אתה בשיעורי נהיגה בתחילת דרכך כנהג, סביר שהתשובה היא חיובית. ככל שהמיומנות בנהיגה עולה, כך מידת התחרות על תשומת הלב קטנה, אלא שלתנאי הדרך ולגורמים הסביבתיים האחרים תמיד תהיה השפעה. מסיבה זאת המדד הנוח לקביעה האם אכן מדובר במצב מולטי-טסקינג הוא מדד קשבי סובייקטיבי. אמנם ישנן דרכים מדעיות וטכנולוגיות למדוד ולמפות את הקשב, אלא שדי לנו לענייננו כאן במודעות עצמית בסיסית.

מכאן ואילך נבדיל בין שלושת סוגי המולטי-טסקינג: של החיים, של פרויקטים ושל הרגע. ככל שלאנשים יש יותר מולטי-טסקינג משני הסוגים הראשונים, כך אפשר לצפות שיהיה להם יותר גם מהסוג השלישי, אך הדבר אינו מחויב המציאות. ספר זה יעסוק במצבי מולטי-טסקינג מהסוג השלישי, של הרגע, הרלוונטיים לכל אדם באשר הוא, ושמעניינים את המחקר הפסיכולוגי במיוחד.

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.