החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

שלום אורח התחברות

על הראל חמו

הראל נולד וגדל ברמת הגולן, ונשם את מרחביה מילדותו. את ספרו הראשון, הקובייה, כתב בתחילה לאחותו הקטנה במשך כמה שנים. הראל עוסק במגוון תחומים הממלאים את עולמו, במקצועו הוא מהנדס בחיי היום יום ובמקביל לומד לתואר מתקדם בטכניון. הוא חובב ... עוד >>

הקובייה

מאת:
הוצאה: | 2020 | 332 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

35.00

רכשו ספר זה:

יום אחד מתבשרת משפחת מתיסון שהבן הבכור, דן, נלקח בשבי בעת מבצע צבאי שהשתבש. מיכאל, אחיו הצעיר של דן, מצוי בסערת רגשות, ואינו מוכן להשלים ולקבל זאת כעובדה מוגמרת שאחיו נעדר. הוא מחליט לנקוט פעולות למציאת אחיו. ברגע אחד הוא מקבל מסר מוצפן למחשבו האישי המרמז אולי על מיקומו של דן, והוא יוצא למסע בלתי יאומן להצלתו. האם אחיו נפל בשבי בפעילות צבאית רגילה או שמא הסתבך ברשת חשאית וירטואלית? מהי הדרך היחידה שיוכל להצילו, האם עליו להיכנס פנימה לתוך נבכי הקובייה?

 

"מיכאל הביט בדמות המאירה וניסה לראות את פניה, אך האור התגבר כל כך שהוא סונוור וכמעט לא יכול היה להביט בעיניים פקוחות. ברגע אחד, כבה האור, התחלף והיה לאדם ממשי, לבוש בבגדים מרוטים וקרועים. מיכאל נדהם. האיש ממש יצא מהקובייה הקטנה, גבו הקמור נראה לו מוכר עד כאב. מיכאל הכיר את רעמת שערו, אם כי זו לא הייתה מבודרת וגאה, אלא מרוטה וצונחת. מבלי לחשוב עוד רגע, הוא קם וזינק לעבר אחיו".

 

הקובייה הינו ספר מתח רומנטי, שבו חלקיו הבדיוניים נארגים עם המציאות ויוצרים עולם מלהיב ומשכנע. המחבר הראל חמו כותב בכישרון ייחודי מעניין במיוחד, מסתורי ורצוף באירועים שבהם רב הנסתר על הגלוי, ומגולל בפנינו עלילה מעניינת ומאתגרת, כתובה היטב ומלאת מתח ותהפוכות.

מקט: 4-1272-689
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
יום אחד מתבשרת משפחת מתיסון שהבן הבכור, דן, נלקח בשבי בעת מבצע צבאי שהשתבש. מיכאל, אחיו הצעיר של דן, מצוי […]

 

1

בתחילה נראה היה שזו עוד משימה שגרתית ופשוטה. ‘עליך להגיע לסוף רחוב 6490’, תדרך המפעיל לפני הכניסה. הוא כבר הכיר בעל פה את מפת העיר, ולכן לא היה לו קשה לתכנן נתיב מתאים אל היעד. אחרי עשרות משימות, הליכה אל היעד הייתה כבר מתורגלת היטב אצלו. דרוש להיטמע בין הקהל, להיראות כמו אחד מהם. עליו ללבוש ארשת פנים ריקה ממחשבות, ריקה מרצונות, והוא כבר ידע איך עושים זאת. ללכת בראש זקוף, בקו ישר ולא תזזיתי, כמותם. עליו להיות זהיר מאוד. יש לא מעט אויבים בעיר הזאת. הוא ידע זאת היטב. מייד לאחר הכניסה הוא עשה את דרכו דרך הרחוב הראשי הומה המכוניות, בין הבניינים הריקים מנפש, מפלס דרכו בתוך ההמון שמתרוצץ בדרכים אינסופיות. בנייני העיר האפורים גירדו את השמיים החרוטים בשריטות לבנות של תנועת מטוסי סילון. רחוב 6490 יוצא מהרחוב הראשי, אחרי תחנת האוטובוס הירוקה, ומסתיים בדרך ללא מוצא. הוא עבר שם פעם בעבר, אך מעולם לא נכנס לרחוב.

לרוב, המשימה הייתה להשיב קוד שנגנב או לגנוב קוד שנדרש, לחזור לנקודת עגינה, ולבסוף לבצע יציאה מאובטחת. יציאה לא מאובטחת עלולה לחשוף את נתוני המערכת. היום, ידע, הוא במשימה משמעותית במיוחד.

מרחוק כבר ראה את התחנה הירוקה, שם חיכתה לאוטובוס אישה בשמלה אדומה, שאחזה בידה של ילדה עם שתי קוקיות, לבושה בשמלה זהה. שתיהן חייכו והישירו מבט קדימה. הוא המשיך וחלף על פניהם בקצב התואם לקצב ההמון, ולאחר שעבר את התחנה מייד שבר שמאלה, לרחוב 6490. משהו שם לא היה כשורה. הרחוב נראה ריק לגמרי, ללא אובייקטים, ללא סממני רחוב שגרתיים. במרבית רחובות העיר ניצבים פחים אפורים וגדולים, עיתונים מתעופפים באין מפריע, כלבים או חתולים מתהלכים בנינוחות בקו ישר. ואילו רחוב זה, עשה רושם ריק ונקי מדי. הוא הביט בשעון, השעה בדיוק אחת. היעד – סוף הרחוב. הוא המשיך קדימה. תוך כדי הליכה סובב את ראשו לאחור, ההמון שצעד ברחוב הראשי חדל, כאילו התרוקן לגמרי מאחוריו.

והנה, בקצה הרחוב מצד ימין, נחה עינו על דלת עץ כבדה. מתחת למספר שלוש־עשרה שבמרכז הדלת הייתה מקלדת מספרים מאפס עד תשע. זהו היעד. את קוד פתיחת הדלת הוא שינן טרם היציאה למשימה. הוא ניגש לשם והקליד במיומנות רבה את הספרות. שתיים, ארבע, אפס, שתיים, אחת, תשע, חמש, חמש. שקשוק ברזל נשמע, והדלת נפתחה.

אור חזק ולבן בקע מתוך הדלת, מסנוור אותו, והוא לא הצליח לראות דבר. הוא צעד פנימה, וברגע שהיה בפנים, הדלת מאחוריו כמו נאטמה, כאילו מעולם לא נפתחה קודם. חשכה כבדה נפלה במקום. לפתע אור ירוק ועמום נדלק, והאיר קלושות את החדר. לפניו נגלה חדר בצורת ריבוע מושלם שצלעו כארבעה מטרים, ללא חלונות. קירות החדר היו גבוהים כל כך שבקושי ניתן היה לראות את התקרה. מאחוריו, הדלת שממנה נכנס ננעלה בנקישה חדה. דלת נוספת נגלתה לפניו. בתדריך לא דובר על דלת נוספת, חשב לעצמו. הוא הציץ מייד בשעונו, אך זה כבה. הוא החל נוקש בעצבנות בכפתורי שעונו, אך ללא הועיל. השעון נדם, כאילו מת. הוא סרק את קירות החדר ואת הרצפה, כדי למצוא רמז, אך לא מצא דבר. הדרך היחידה לצאת היא מהדלת הנוספת, חשב. הנוהל היה ברור לו. לא עוברים בדלת ללא אישור. אולם בהיעדר קשר עם המפעיל ובאין דרך לחזור חזרה, הוא הבין שהפעם אין לו ברירה. וכשהוא התקרב אליה ראה לפתע באור העמום, שצוין עליה המספר שלוש־עשרה. מתחת למספר הייתה קבועה מקלדת מספרים. הוא הביט שוב בשעונו, אולי בכל זאת יש הוראה, אך השעון נותר מת לחלוטין. טעות בהקשת הקוד עלולה לזרוק אותו החוצה, הוא ידע. אין ברירה, החליט, והקיש את הקוד היחיד שאותו שינן לפני המשימה. שתיים, ארבע, אפס, שתיים, אחת, תשע, חמש, חמש. אותו שקשוק מתכתי נשמע שוב, והדלת נפתחה. שוב אור לבן וחזק בקע מהחדר. הוא נכנס בזהירות פנימה, עיניו מסונוורות, ושוב, מאחוריו הדלת נאטמה, והוא נותר בעלטת החדר.

אור ירוק עמום האיר את אותו החדר בדיוק. זאת מלכודת.

“תוציאו אותי!” הוא צעק. רץ לדלת שממול, הקיש את אותו הקוד, ונכנס שוב לאותו החדר. “אני תקוע, תוציאו אותי!” זעק ורץ בסערה מחדר אל חדר. כולם זהים. בכולם אין דרך חזרה. רק קדימה, דרך הדלת של דירה מספר שלוש־עשרה. שוב לאותו החדר.

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.