והיה אם תשאל

לָמַדְתִּי שֶׁפַּשְׁטוּת אֵינָהּ פַּשְׁטָנוּת,

וְשֶׁכָּל שׁוּרָה שֶׁנֶחְסֶכֶת

פּוֹתַחַת חַלּוֹן לָרוּחַ.

לָמַדְתִּי שֶׁאֶפְשָׁר לִכְתֹּב אוֹר

בְּלִי לְפָרֵט אֶת תְּכוּנוֹת הַשֶּׁמֶשׁ

וְלוֹמַר אַהֲבָה

בְּלִי לַהֲגוֹת אֶת כָּל הַצְּלִילִים.

 

בספר הביכורים שלה, והיה אם תשאל, אורנה סגל וולפוביץ פורצת אל מרחב אישי־פואטי בקול ייחודי, חד ופועם.

 

מבחר השירים בין דפי הספר נוגע בקשת רחבה של רגעים; מפנימיות עדינה ועד התבוננות בעולם שבחוץ, משאלות שהודחקו לצד גילויים שמבקשים להיוולד מחדש.

 

זהו מסע רגשי ורוחני המורכב מפסיפס של חוויות, זיכרונות וצלילים פנימיים. שירה שמבקשת לא רק להיאמר, אלא להדהד. בין השירים מהדהדת אמת אחת – המילים יודעות לפתוח דלתות שהלב עדיין מהסס לגעת בהן.

 

והיה אם תשאל מזמין את הקוראים להיכנס אל מרחב אינטימי וחשוף ולגלות בו את עצמם.

 

המחברת, אורנה סגל וולפוביץ, היא בוגרת אוניברסיטת תל אביב, בעלת שני תארי M.A בהיסטוריה של עם ישראל ובגישור ויישוב סכסוכים. זהו ספרה הראשון.

מקט: 4-1272-3403

לָמַדְתִּי שֶׁפַּשְׁטוּת אֵינָהּ פַּשְׁטָנוּת, וְשֶׁכָּל שׁוּרָה שֶׁנֶחְסֶכֶת פּוֹתַחַת חַלּוֹן לָרוּחַ. לָמַדְתִּי שֶׁאֶפְשָׁר לִכְתֹּב אוֹר בְּלִי לְפָרֵט אֶת תְּכוּנוֹת הַשֶּׁמֶשׁ וְלוֹמַר […]

---

אהבה טהורה

 

אַבָּא שֶׁלִּי הָיָה כּוֹתֵב פְּתָקִים,

שׁוּרָה אַחַת עַל פִּסּוֹת נְיָר דַּקּוֹת.

“אִשְׁתִּי אֲהוּבָתִי”, “יְקָרָה שֶׁלִּי”,

מַשְׁאִיר עַל צַלַּחַת אוֹ טוֹמֵן בַּכִּיסִים.

 

פְּתָקִים קְטַנִּים עַל אַהֲבָה גְּדוֹלָה,

פָּרְחָה בְּלֵב הַבַּיִת, בְּצֵל הַשִּׁגְרָה,

הוּא אָהַב אֶת אִמִּי אַהֲבָה טְהוֹרָה.

 

אַהֲבָה נְהוֹרָה, בְּלִי צְבָעִים חֲזָקִים,

כְּמוֹ אוֹר שֶׁל בֹּקֶר עַל קָפֶה

שֶׁנָח בְּתוֹךְ שְׁנֵי סְפָלִים.

בְּלִי הַבְטָחוֹת גְּדוֹלוֹת, רַק לֵב שֶׁמֵּבִין

וּמַבָּט אֶחָד שֶׁאוֹמֵר עוֹלָמוֹת שְׁלֵמִיִם.

 

הוּא כָּתַב לָהּ פְּתָקִים, הִיא קִפְּלָה בַּלֵּב,

בַּחַגִים זֵר פְּרָחִים, בִּימֵי חוֹל אוֹ כְּאֵב.

לִפְעָמִים זֶה מָה שֶׁנִּשְׁאָר לָנֶצַח בַּלֵּב,

הַפֶּתֶק הַקָּטָן, לֹא צֶרֶמוֹנְיַת כְּאֵב.

 

אַהֲבָה טְהוֹרָה, כְּמוֹ תְּפִלָּה חֲרִישִׁית,

לֹא רוֹעֶשֶׁת, תָּמִיד נִשְׁאֶרֶת אֲמִתִּית.

אוֹר שֶׁלֹּא כָּבֶה, גַּם כְּשֶׁזְּמַן עוֹבֵר,

אַהֲבָה פְּשׁוּטָה, אַךְ זוֹהֶרֶת יוֹתֵר.

 

וְשׁוּב, בַּחַגִים הָיָה שׁוֹלֵחַ לָהּ פְּרָחִים,

עִם כַּרְטִיס קָטָן וַחֲרוּזִים עֲדִינִים.

בִּימֵי הֻלֶּדֶת, מְחַיֵּךְ חִיּוּךְ פָּשׁוּט וְתָמִים,

כְּמוֹ אוֹמֵר: “תִּרְאִי, אֲנִי אִתָּךְ בְּכָל הַיָּמִים."

לֹא מִלִּים גְּבוֹהוֹת, לֹא יָמִים מֻשְׁלָמִים,

רַק לָדַעַת לִהְיוֹת, גַּם בִּרְגָעִים קָשִׁים.

לֹא צָרִיךְ הַרְבֵּה כְּדֵי לִבְנוֹת חַיִּים,

יָדַיִם עוֹטְפוֹת שׁוֹמְרוֹת חֹם בִּפְנִים.