הצופן הלא נסתר

קבורתו הלא־נודעת של משה רבנו, שהייתה נקודת המוצא לחיפושיי הנואשים, חדלה מלהיות חידה או תעלומה טורדנית ובלתי פתורה. היא הפכה למקור השראה עמוק, למגדלור רוחני המאיר את דרכי.

משה, גדול המנהיגים והאישים, הראה לי שבמקומות הריקים ביותר, אלו שאנו מתייחסים אליהם באופן אינסטינקטיבי כאל אובדן, חוסר או כישלון – דווקא שם טמונה האמת העמוקה ביותר על המשמעות הקיומית. שם נמצאת ההזמנה הגדולה ביותר לברוא עולם ומלואו, לפתוח דף חדש ומרגש.

 

במהלך הדרך הבנתי שזוהי ליבת העיקרון של "המשמעות כבריאה אנושית" – היכולת שלנו לא רק לגלות משמעות, אלא לצקת אותה בעצמנו אל תוך המרחב הפנוי של חיינו.

מתוך עיון בספר ודרך המסע האישי שלי, מסע אל האמת שאינה נחבאת מאחורי דלתות נעולות – תוכלו לזהות את הרִיק שבחייכם, שאינו מניח לכם כלל ביום־יום, ולהתבונן בו כעל הזדמנות עצומה –

צוהר שדרכו ניתן לגלות את המשמעות העמוקה ביותר של חייכם. בכך תמצאו את החופש והכוח למלא את חייכם במלֵאוּת אינסופית.

 

ציון והב-זהבי – עובד סוציאלי קהילתי, ומגשר קהילתי בקהילה ובבתי משפט לתביעות קטנות. למד לימודים רוחניים אצל שלושה מורים בעלי סמכא בתחום הזה. זהו ספרו הראשון, ובו הוא מביא את השקפת עולמו מתוך ראייה רוחנית על־אודות "הצופן הלא נסתר" שקיים בתוך חיינו.

מקט: 4-1272-3277

קבורתו הלא־נודעת של משה רבנו, שהייתה נקודת המוצא לחיפושיי הנואשים, חדלה מלהיות חידה או תעלומה טורדנית ובלתי פתורה. היא הפכה […]

---

פרולוג

 

בעולמנו ישנן שאלות שאינן מרפות. הן חיות בנפש האדם, מהדהדות מעבר לזמן ולמקום, קוראות לו לצאת למסע אל הלא-נודע. כזו היא התעלומה שחרותה בתורה:

"ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה"

שמונה מילים קצרות, אך טמונים בהן אלפי שנות מסתורין בלתי פתור. לאורך הדורות, חכמים ומלכים, פילוסופים ומיסטיקנים – כולם התקשו להבין: מדוע לא נודע מקום מנוחתו האחרון של גדול הנביאים, מנהיג עם ישראל? האם זו קללה או ברכה? מנגנון הגנה עליון מפני עבודה זרה, או רמז לסוד קוסמי עמוק יותר? ה"צופן" הזה, כפי שכיניתי אותו, לא הניח את דעתי. הוא לא היה רק שאלה היסטורית או תיאולוגית מרוחקת; הוא הדהד בי באופן אישי ועמוק, וקרא לי לצאת למסע ששינה את חיי.

מהו הרִיק הזה שנותר? וכיצד, אם בכלל, הוא יכול להתמלא?

מסע זה, שהחל בעקבות עקבותיו הנסתרים של משה על אדמת ירדן המדברית, הוביל אותי אל סמטאותיה הצפופות של ירושלים העתיקה, משם אל ספריות אפופות אבק המלאות בסודות עתיקים, ואל הרהורים מעמיקים על מהות הקיום האנושי עצמו.

דרך דפי ספר הזוהר המסתורי, והגותו של האר"י הקדוש, אל מחשבותיהם המודרניות של פילוסופים דגולים כדוגמת ויקטור פראנקל – למדתי שה"צופן" אינו תעלומה שיש לפצח, אלא מפתח – מפתח להבנה חדשה של אמונה, של משמעות קיומית, ושל האופן שבו הריק עצמו יכול להפוך למלֵאוּת אינסופית.

זהו סיפור המסע הזה. מסע אל האמת שאינה נחבאת מאחורי דלתות נעולות, אלא רק מחכה שנלמד לראות אותה – לגלות את הַמְּלֵאוּת שלי – בתוך העמימות עצמה.