החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

טראומה

מאת:
הוצאה: | 2022 | 208 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

35.00

5.00 מתוך 5 מבוסס על מדרג אחד
(חוות דעת אחת)
רכשו ספר זה:

"הקפיצה לזרועותיו של אבא לימדה אותי לעוף, אם לא במציאות אז בוודאי בדמיון. מלאו לי רק שמונה כששוב לא יכולתי לעשות זאת לעולם. לא רבים הם הזיכרונות שנותרו לי מאבא, אך אלו שנותרו צרובים בי עמוק. תחושת התעופה בדמיון שלמדתי מאבא, עזרה לי לצלוח את כל הטראומות שהתרגשו עליי בהמשך חיי".

 

"טראומה" הוא סיפור חייה המרתק של ראומה, שעזבה את הארץ בגיל צעיר ויצאה למסע מטלטל במדינה זרה. היא הסתגלה לחיים בתרבות חדשה ושונה הרחק מאמה ומאחיה, בנתה משפחה לתפארת וחיה חיים בורגניים, עד שברגע אחד היא איבדה את הכול.

 

זהו סיפורה המטלטל של אישה מלאה בתעצומות נפש, שכמו עוף החול, מתה עם כל טרגדיה אנושה שמכה בה – וקמה לתחייה מתוך האפר והשכול ובניגוד לכל הסיכויים.

 

ראומה גרינפלד, ילידת 1961, גדלה בעיר נוף הגליל. גרושה ואם לשני בנים בוגרים. חזרה להתגורר בארץ לאחר ארבעים שנות חיים בהולנד. זהו ספר הביכורים שלה.

מקט: 4-1272-1598
"הקפיצה לזרועותיו של אבא לימדה אותי לעוף, אם לא במציאות אז בוודאי בדמיון. מלאו לי רק שמונה כששוב לא יכולתי […]

 

פרק 1

לעוף

 

“נו, קדימה, ראומה, קפצי כבר…” צעקות הילדים דוחקות בי. מהמקום שבו אני עומדת, בקצה גג בית הספר, הם נראים קטנים  כל כך. ביניהם אני מזהה גם את גברת מוזס המחנכת, שמנפנפת כלפיי אף היא בחוסר סבלנות. אני עומדת משותקת מפחד, אך הקולות הקוראים לי לקפוץ מתעצמים. אני עוצמת את עיניי, פורשת את ידיי לצדדים ומרגישה כיצד כפות רגליי עוזבות את המעקה.

משב רוח חזק מצנן את הזיעה שעל מצחי, אך החבטה המאיימת והצפויה בקרקע לא מגיעה. אני פוקחת בזהירות את עיניי, ולתדהמתי, אני מוצאת את עצמי מתעופפת בגובה נמוך מעל מגרש המשחקים של בית הספר. הילדים מנופפים ידיים בהתרגשות וקופצים במקום. הם מנסים לגעת בי, אך אני מגביהה עוף מעט. “ראו את ראומה… היא עפה כמו ציפור,” הקולות הנלהבים נחלשים ומתרחקים, ואני ממשיכה להתרומם. אני חולפת מעל צמרות האלונים ועצי האלה ומפריחה מסבך ענפיהם שני דרורים מבוהלים למראה הילדה שעפה לצידם. כעת נגלה לפניי קו הרכס של הרי נצרת, יפה וברור כמו ציור שמן. הרוח מעיפה לאחור את שערי הארוך וחודרת אל מתחת לשמלתי. עורי מצטמרר ומצטרף לתחושת העונג של הריחוף. ידיי הפרושות, זוג הכנפיים שלי מנווטות אותי מזרחה, והינה אני חולפת מעל מורדות הר דבורה. השמש יוצאת מבין העננים, קרניה החמימות מלטפות את גבי ושולחות אלומות אור אל הסלעים הלבנים המזדקרים בין שפע עצי החורש. אני מבחינה בכמה שפני סלע מקפצים בעליזות מבין הנקיקים, כמו משחקים בתופסת, ולפתע אני נזכרת בחברי כיתתי המחכים לי בחצר בית הספר.

“קדימה, ראומה, די לחלום, קפצי אליי כבר!” קולו של אבי קוטע את הריחוף המופלא. אני פוקחת את עיניי, והינה אני עומדת על השולחן בביתנו, ברכיי כפופות מעט, ושתי ידיו של אבי מתוחות לצדדים. אני מזנקת אליו, והוא קולט אותי בזרועותיו החסונות, מחבק אותי חזק ומניף אותי מעלה.

הנחיתה בזרועותיו של אבא הייתה סיומו של ריטואל קבוע במשחק המשותף שלנו. עבורו היה זה רגע של קִרבה וצחוק איתי, בתו האהובה, ובשבילי זה היה רגע של חמימות וביטחון, שעוד בשנות ילדותי הפכו לזיכרון רחוק.

הקפיצה לזרועותיו של אבא לימדה אותי לעוף, אם לא במציאות, אז ודאי בדמיון. עשרות פעמים בחיי, בגרסה כזו או אחרת, חזר אליי החלום שאני עפה כציפור מעל חבריי בבית הספר.

הריחוף הוא תחושה נהדרת, שחלחלה לתוך הווייתי, ולא פעם היא גורמת לי לשייט במחשבות ולזרום, להתבונן בדברים במבט מלמעלה ולהתנהל בנינוחות בסיטואציות שונות בחיים.

כעבור יותר מחמישים שנה, לראשונה בחיי, עשיתי צניחה חופשית בחופי הים התיכון. כל מה שתמיד חלמתי עליו התממש. לא היה בי כל פחד. המדריך, ומעלינו המצנח, היו הכוח המניע ולא זרועותיי. אפילו נכנסנו לתוך ענן, וזה היה פשוט נפלא, ממש כמו בחלומות.

  1. 5 מתוך 5

    :

    לא להאמין שמדובר בסיפור חיים אמיתי.. את כל האוסף הגדוש של אירועי החיים שראומה עברה היה אפשר לפרוס בקלות על חיים של יותר מעשרה אנשים לפחות. ואת כל הארועים האלו ראומה עברה בגלגול חיים אחד בלבד. מי שיתחיל לקרוא את הספר לא יוכל להפסיק באמצע. מרתק, מרגש, מעציב, מדהים, מעודד, כנה, מעורר הערצה. כתוב בצורה יפה ופשוטה מה שגורם להתחיל פרק חדש מיד שהקודם נגמר וכן הלאה. מומלץ ללא ספק. כל הכבוד גדול לראומה.

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.