התמיכה (במקרים רבים, ללא עוררין) של האב בבתו - ובכלל זה במיניותה - מעודדת במידה עצומה, בלתי ניתנת לתיאור, את […]
בתום הרצאה שלי בשנת 2018 במכללה אקדמית בתל אביב אודות ספריי העוסקים במגדר ובמיניות האדם, ניגשו אליי חמש נשים צעירות – נלהבות, יש לציין – וכל אחת, בדרכה, אמרה לי שהיא נהנתה מהרצאתי. הודיתי להן על מחמאותיהן.
אחת מהנשים שאלה אם אסכים לחתום לה על אחד מספריי והסכמתי לכך. להפתעתי, הוציאה אותה אישה מתיקה את ספרי “Opposites Do Not Exist: A Breakthrough Philosophical Theory”, אשר יצא לאור באנגלית בלבד, בשנת 2009, בניו יורק.
היות וזהו ספר שקשה להשיגו בגרסתו הפיזית, תהיתי מהיכן היא השיגה אותו. לדבריה, היא קנתה אותו באינטרנט, והוסיפה, “הוא גורם לי לחשוב על דברים אחרת”.
אותה אישה אמרה לי שכולן סטודנטיות באותה מכללה ושהן שייכות לתא הגאה של המכללה היות וכולן לסביות. היא שאלה אם אסכים להצטרף אליהן לארוחה, והסכמתי.
לאחר כשעה שבה ישבנו בבית קפה ושוחחנו אודות נושאים מגוונים, הגיעו שני גברים מבוגרים לשולחן והצטרפו אלינו. הסטודנטית שחתמתי לה על ספרי הציגה את אחד הגברים כאביה, וסטודנטית אחרת הציגה את הגבר השני כאביה שלה. שמתי לב לחיבור המיוחד, הבלתי-אמצעי, ובעיקר – לחיבה ההדדית שבין הנשים לאבותיהן, ושאלתי אותן לטיב יחסיהן עם אבותיהן. הן סיפרו לי בפרוטרוט ובפתיחות על הקשר המיוחד שלהן עם אבותיהן – כל אחת בדרכה.
הסטודנטית שאביה ישב לצדה אמרה לי, “אבא שלי הוא האדם הכי קרוב אליי. הכל אני מספרת לו.” “ומה לגבי היחסים שלך עם אמך?” שאלתי. היא אמרה שאמה נפטרה לפני כארבע שנים, והוסיפה בכנות, “אבל אף פעם לא היינו קרובות כמו שאני קרובה אל אבא.”
והסטודנטית השנייה שאביה ישב לצדה, אמרה, “אבא שלי הוא החבר הכי טוב שלי. בלעדיו היה לי הרבה יותר קשה בעולם. בעיקר כאישה לסבית. הוא תמיד קיבל אותי כמו שאני.”
לאחר מחשבה שאלתי: “אתן חושבות שאבא שלכן השפיע – ואולי עדיין משפיע – על העובדה שאתן לסביות?”
שתיהן ענו בחיוב.
“לא חשבתי על זה אף פעם,” אמרה הסטודנטית שחתמתי לה על ספרי. “בטח לא לעומק. הייתי בטוחה שזה רק גנטי וזהו. שככה נולדתי. אבל אני בטוחה שיש לו השפעה – לפחות באיזשהו אופן – על העובדה שאני לסבית.”
שאלתי אותן אם הן יוכלו למצוא עוד 150 נשים לסביות בנות 18 עד 45 שיסכימו לדבר איתי על הנושא הייחודי הזה – שלעניות דעתי טרם נבדק ונחקר לעומקיו הראויים: הקשר שבין אישה לסבית לאביה – וזאת לעומת הקשר שבין אישה לסבית לאמה – וההשלכות של טיב הקשר שבין אישה לסבית לאביה על מיניותה – המולדת בעיניי – ובתוך כך, האם מעבר לגנטיקה המובנת באישה הלסבית ישנה גם השפעה סביבתית – מן הקירבה הראשונה של אב – על מיניותה של האישה הלסבית.
כל חמש הסטודנטיות הלבביות הסכימו “להתגייס למשימה” ואחת מהן – עוד בעודנו יושבים בבית הקפה – פירסמה הודעה (פוסט) באחת מהרשתות החברתיות שבה היא חברה, עם הבקשה ל”גיוס 145 לסביות שמוכנות להתראיין למחקר של דורון בראונשטיין, סופר וחוקר מגדר.” 145 ולא 150 כבקשתי, וזאת כי כל חמש הסטודנטיות שישבו לשולחן התנדבו להתראיין אף הן למחקרי אודות נושא זה.
למעשה, זו הייתה ההתחלה של מחקר זה, ועל כן, לפני שאפתח בתוצאות מחקרי, אני רוצה להודות מקרב לב לחמש הסטודנטיות “מלבות הרעיון” ומעוררות ההשראה אשר הן-הן המקור הראשוני לעצם הרעיון – ופיתוחו – של מחקר זה, שארך למעלה משנתיים: נועם, שירה, מאיה, קארין ושי-לי, ולשני האבות הנדיבים בנכונותם ובשיתוף הפעולה שלהם בכל שאלותיי, שמואל ואפי.
*
בתחילתו של המחקר, שאלתי שתי שאלות – אקוטיות בעיניי להבנת הנרטיב של חיבור זה שבין בת לסבית לאביה ההטרוסקסואל.
השאלה הראשונה הייתה: “איך את מגדירה את טיב יחסייך עם אביך?”.
התשובות האופציונליות שנתתי לשאלה זו היו: “מעולים” (וכך ענו 87 מרואיינות), “טובים מאוד” (וכך ענו 51 מרואיינות), “טובים” (וכך ענו 9 מרואיינות), “לא טובים” (וכך ענו 3 מרואיינות) ו”גרועים” (כך אף מרואיינת לא ענתה).
השאלה השנייה הייתה: “האם זכית לתמיכה מאביך במשך חייך, ואם כן, באיזו תקופה בעיקר?”.
התשובות האופציונליות שנתתי לשאלה זו היו: “כל חיי” (וכך ענו 123 מרואיינות), “כמעט תמיד” (וכך ענו 16 מרואיינות, כשמתוכן 7 הוסיפו “בעיקר בילדות” ו-3 הוסיפו “בעיקר כשהייתי נערה”), “בדרך כלל לא” (וכך ענו 11 מרואיינות) ו”אף פעם לא” (כך אף מרואיינת לא ענתה).
עם שתי שאלות פותחות אלו – ועם התשובות לשאלות הללו – יצאתי לדרך, ולהלן, בפרוטרוט, תוצאות המחקר שלפניכם.
אין עדיין תגובות