החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

חכמים יותר, מהירים יותר, טובים יותר

מאת:
מאנגלית: עדי מרכוזה הס | הוצאה: | 2017-11 | 416 עמ'

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

27.30

רכשו ספר זה:
  • כיצד גילתה גוגל שטיב היחסים בתוך צוות עובדים חשוב יותר ליעילות הצוות מאשר איכותם האישית של חברי הקבוצה?
  • אילו שיטות המציאה מורה צעירה, שתלמידיה סבלו מקשיי החיים ולא הגיעו לציוני המינימום, כדי להפוך את הצעירים לחדורי כוח רצון ולבעלי הישגים גבוהים?
  • איך הצליחו ראשי אולפן דיסני, שסרטם "לשבור את הקרח" נראה בתחילה קטסטרופלי, לנער את צוות היוצרים ולכוונם בדיוק לפתרון עלילתי שהפך את הסרט להצלחה אדירה?

מה המשותף לכל האנשים האלה, ולאחרים שאת סיפורם מגולל הספר? — ההבנה שהשגת תוצאות מעולות תלויה בבחירות נכונות שלנו, בהחלטות שאנו עושים מדי יום ביומו, באימוץ המטרות גדולות ובהתמקדות במטרות המיידיות. אלה הם הדברים המבדילים בין מי שרק עסוקים לבין אלה שהם יעילים באמת.

בספרו זה חוקר מחבר רב־המכר כוחו של הרגל את הדרך להשגת התוצאות הטובות ביותר, ומוכיח, שבעולם של ימינו, ארגון נכון של אופן החשיבה ולאו דווקא נושא החשיבה יכול לשנות את חייכם.

 

צ'רלס דוהיג הוא כתב לענייני מדע וטכנולוגיה ב״ניו יורק טיימס״. זכה בכמה פרסים על כתיבתו העתונאית שהחשוב שבהם פרס פוליצר לשנת 2013. ספרו כוחו של הרגל שהה 62 שבועות בטבלת רבי־המכר של

ה״ניו יורק טיימס״.

מקט: 15100828
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


מבוא

ההיכרות שלי עם מדע הפרודוקטיביות החלה בקיץ של שנת 2011, כאשר ביקשתי טובה מחבר של חבר.

באותו זמן עמדתי לסיים כתיבה של ספר על הנוירולוגיה והפסיכולוגיה של התגבשות הרגלים. עמדתי בשלבים האחרונים, הקדחתניים, של תהליך הכתיבה, שכללו מבול של טלפונים, שכתובים מבוהלים, עריכות של הרגע האחרון — וכל הזמן הרגשתי שאני רק מפגר יותר ויותר בלוח הזמנים שלי. אשתי, שעובדת במשרה מלאה, ילדה זה עתה את ילדנו השני. עבדתי ככתב חוקר בניו יורק טיימס וביליתי את ימי ברדיפה אחר סיפורים ואת לילותי בשכתוב של עמודים בספר. הרגשתי שחיי הם סרט נע של רשימות ביצוע, הודעות אימייל התובעות מענה מיידי, פגישות חפוזות, והתנצלויות על איחורים.

בעיצומן של כל ההמולה והריצות האלה — ובמסווה של בקשת עצה קטנה בענייני הוצאה לאור — שלחתי הודעה למחבר שהערצתי, חבר של אחד העמיתים שלי בטיימס. שמו של המחבר היה אַטוּל גַוַואנדֶה, והוא נראה לי כסמל מושלם של ההצלחה. בן ארבעים ושש, הוא היה כתב מן המניין במערכת של כתב עת נחשב, וגם מנתח ידוע־שם באחד מבתי החולים הטובים ביותר שלנו. הוא היה פרופסור חבר בהרווארד, יועץ לארגון הבריאות העולמי ומייסד של ארגון שלא למטרות רווח ששלח ציוד רפואי לאזורים בעולם הסובלים ממחסור בשירותי רפואה. הוא כתב שלושה ספרים, כולם רבי־מכר, והיה נשוי ואב לשלושה ילדים. בשנת 2006 הוענק לו פרס ה'גאון' על שם מק'ארתור, והוא העביר מיד חלק נכבד מכספי הפרס, שעמד על 500,000 דולר, לקרן צדקה.

יש אנשים שמתיימרים להיות פרודוקטיביים, אלה שקורות החיים שלהם נראים מרשימים ביותר עד שמגלים שהכישרון הגדול ביותר שלהם הוא לשווק את עצמם. וישנם אלה אשר כמו גוואנדה, נראים כאילו הם מתקיימים על מישור אחר לגמרי של עשייה. המאמרים שלו מלאי פיקחות וכובשי לב, ולפי כל העדויות הוא היה מנתח מוכשר, מחויב למטופלים שלו ואב מסור. בכל ריאיון שלו בטלוויזיה הוא נראה אדם חושב ונינוח. ההישגים שלו ברפואה, בכתיבה וברפואה ציבורית ממשיים וחשובים.

שלחתי לו אימייל ושאלתי אם יש לו קצת זמן לדבר. רציתי לדעת איך עלה בידו להיות פרודוקטיבי כל כך. ובעיקר, מה הסוד שלו? ואם אלמד אותו, האם אצליח לשנות את חיי?

למילה 'פרודוקטיביות' יש כמובן משמעויות שונות בהקשרים שונים. אדם אחד עשוי לבלות שעה באימון גופני בבוקר לפני שהוא מביא את הילדים לבית הספר, ולחשוב שהיה לו יום מוצלח. אישה אחרת תעדיף להעביר את הזמן הזה ספונה במשרד, להשיב לאימיילים ולהתקשר עם כמה לקוחות, ולהרגיש שהשיגה הישגים יפים. מדען חוקר או אמן יראו הישג בניסויים כושלים או בציור שהושלך לפח מפני שלתפיסתם, כל שגיאה מקרבת אותם לתגלית או להצלחה, ואילו בעיניו של מהנדס, אמת המידה לפרודוקטיביות היא פס ייצור ההולך ונעשה מהיר יותר ויותר. סוף שבוע פרודוקטיבי מעלה על הדעת טיול בפארק עם הילדים ואילו יום עבודה פרודוקטיבי כרוך בדהרה למעון היום כדי להגיע למשרד מוקדם ככל האפשר. פרודוקטיביות, אם נאמר זאת בפשטות, היא השם שאנו נותנים לניסיונות שלנו לפענח איך נעשה את השימוש הטוב ביותר באנרגיה שלנו, באינטלקט שלנו ובזמן העומד לרשותנו, כאשר אנו מנסים להפיק את התגמולים המשמעותיים ביותר עבורנו במינימום של מאמץ מבוזבז. זהו תהליך שבו אנו לומדים איך להצליח בפחות לחץ ומאבק יומיומי. הפרודוקטיביות עוסקת במציאת דרך לעשות דברים בלי שנקריב בתוך כך את כל מה שחשוב לנו ביותר.

על־פי ההגדרה הזאת, אטול גוואנדה נראה כמי שהצליח במיוחד במשימה הזאת.

כעבור ימים אחדים הוא ענה לאימייל שלי בהבעת צער. 'הלוואי שהייתי יכול לעזור לך,' כתב, 'אבל אני עסוק מעל לראש בהתחייבויות השונות שלי.' מסתבר שגם לו יש גבולות. 'אני מקווה שתקבל זאת בהבנה.'

מאוחר יותר באותו שבוע סיפרתי על חילופי המסרים בינינו לחבר המשותף שלנו. הבהרתי היטב שלא נפגעתי, שבעצם אני מעריץ את כושר המיקוד של גוואנדה. דימיתי שימיו גדושים ומלאים בטיפול בחולים, בהוראה לסטודנטים לרפואה, בכתיבת מאמרים ובייעוץ לארגון הבריאות הגדול ביותר בעולם.

לא, אמר חברי, הרושם שלך היה מוטעה. זה לא מה שקרה. גוואנדה היה עסוק במיוחד באותו שבוע מפני שהוא קנה כרטיסים לקונצרט רוק לו ולילדיו. ולאחר מכן הוא התכונן לצאת לחופשה קצרה עם אשתו.

לאמיתו של דבר, גוואנדה אמר לחברנו המשותף שכדאי שאשלח לו אימייל נוסף במועד מאוחר יותר באותו חודש, כשיהיה לו זמן פנוי לשיחת רעים במסגרת הלו'ז שלו.

באותו רגע קלטתי שני דברים:

קודם כול, ברור שאני טועה לחלוטין בהתנהלות שלי, מפני שלא לקחתי יום חופשה אחד במשך תשעה חודשים; אפילו התחלתי לדאוג שאם הילדים שלי יצטרכו לבחור בין אבא שלהם לבין השמרטפית שלהם, הם עשויים להעדיף אותה.

שנית, וזה חשוב יותר, יש בעולם אנשים שיודעים איך להיות פרודוקטיביים יותר. אני רק צריך לשכנע אותם לשתף אותי בסודות שלהם.

הספר הזה הוא תוצאה של החקירות שלי בשאלה איך פועלת הפרודוקטיביות, ושל המאמץ שלי להבין מדוע אנשים מסוימים וחברות מסוימות הם הרבה יותר פרודוקטיביים מאחרים.

מאז שיצרתי קשר עם גוואנדה לפני ארבע שנים, הלכתי לדרוש בעצתם של נוירולוגים, של אנשי עסקים, של בכירים בממשלות, של פסיכולוגים ושל מומחים אחרים לפרודוקטיביות. דיברתי עם אנשי הקולנוע שעשו את לשבור את הקרח ושמעתי מהם איך הפיקו את אחד הסרטים המצליחים ביותר בהיסטוריה בתנאים של לחץ זמן מטורף — והצליחו למנוע אסון ממש בדקה התשעים — הודות לסוג של מתח יצירתי שטיפחו בקרב המשתתפים בפרויקט. שוחחתי עם מומחי נתונים בגוגל ועם הכותבים של העונות המוקדמות של סאטרדיי נייט לייב, שאמרו כי ההצלחה של שני הארגונים נבעה בחלקה מכך ששניהם נצמדו לאוסף של כללים לא כתובים הנוגעים לתמיכה הדדית וללקיחת סיכונים. ראיינתי סוכנים של האף־בי־איי שפתרו מקרה של חטיפה הודות לניהול זריז ורזה ותרבות המושפעת ממפעל מכוניות ישן בפרימונט, קליפורניה. שוטטתי בכיתות ובמסדרונות של בתי הספר הציבוריים של סינסינטי וראיתי איך יוזמה לשיפור החינוך שינתה את חייהם של התלמידים בכך שהפכה את המידע, באופן פרדוקסלי, לקשה יותר לקליטה.

ככל שדיברתי עם אנשים — שחקני פוקר, טייסים בחברות תעופה, גנרלים, מנהלים בכירים, מדעני מוח — החל להצטייר בהדרגה קומץ של תובנות מרכזיות. הבחנתי שהאנשים השונים חוזרים ומזכירים פעם אחר פעם את אותם המושגים. בהדרגה התגבשה אצלי ההכרה כי מספר קטן של רעיונות נמצאים בלב התשובה לשאלה, איך קורה שכמה אנשים וחברות מצליחים לעשות כל כך הרבה.

הספר הזה בוחן את שמונת הרעיונות שנראו כחשובים ביותר להגדלת הפרודוקטיביות. פרק אחד, למשל, בוחן איך תחושה של שליטה יכולה לייצר מוטיבציה, ואיך הצבא הופך נערים חסרי כיוון בחיים לנחתים, כאשר הוא מלמד אותם לבחור בחירות 'מוּטות פעולה'. פרק אחר מתבונן באופן שבו אנו שומרים על מיקוד באמצעות בנייה של מודלים מנטליים — ואיך קבוצה של טייסים סיפרה לעצמה סיפורים שמנעו מ־440 נוסעים ליפול מהשמים.

פרקי הספר מתארים את הדרך הנכונה לקביעת יעדים — על ידי אימוץ אמביציות גדולות לצד יעדים נקודתיים — ומדוע המנהיגים של ישראל עסקו בכפייתיות גדולה כל כך ביעדים הלא נכונים בתקופה שקדמה למלחמת יום כיפור. הפרקים דנים בחשיבות של קבלת החלטות תוך ראיית העתיד כאוסף של אפשרויות רבות, במקום להתקבע בדבר אשר מקווים שיקרה, ואיך אישה שהשתמשה בשיטה הזו ניצחה בתחרות פוקר ארצית. הם מתארים איך כמה חברות בעמק הסיליקון היו לענקים על ידי כינון 'תרבויות של מחויבות' שתומכות בעובדים גם כאשר המחויבות נעשית קשה למימוש.

עיקרון משותף רב־עוצמה מחבר בין הרעיונות האלה: פרודוקטיביות אינה מדברת על לעבוד הרבה יותר ולהזיע קשות. אין היא פשוט תוצאה של ישיבה ארוכה יותר ליד שולחן העבודה או הקרבת קורבנות גדולים יותר.

במקום זאת, פרודוקטיביות פירושה לבחור בחירות מסוימות בדרכים מסוימות. הדרך שבה אנו בוחרים לראות את עצמנו ולגבש את ההחלטות היומיומיות שלנו; הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו, והיעדים הקלים שאנחנו מתעלמים מהם; תחושת הקהילה שאנו בונים בקרב חברי צוותים; התרבויות היצירתיות שאנו מכוננים כמנהיגים: אלה הדברים שמבדילים את מי שסתם עסוק מאוד, ממי שהוא פרודוקטיבי באמת.

אנו חיים היום בעולם שבו אנחנו יכולים להתקשר עם שותפים לעבודה בכל שעה, לראות מסמכים חיוניים בסמארטפונים, לדעת כל עובדה בתוך שניות, ולקבל כמעט כל מוצר אל דלת ביתנו בתוך יממה. חברות יכולות לעצב פריטי אופנה בקליפורניה, לקלוט הזמנות מלקוחות בברצלונה, לשלוח שרטוטי דגמים לשנז'ן ולעקוב אחר משלוחים מכל מקום לכל מקום בעולם. הורים יכולים לתאם באופן אוטומטי את לוחות הזמנים המשפחתיים, לשלם חשבונות במחשב בעודם רובצים במיטה, ולאתר את הטלפונים של הילדים אם הם מאחרים לחזור הביתה בחמש דקות. אנחנו חיים בעיצומה של מהפכה כלכלית וחברתית אשר במובנים רבים היא עמוקה ומשמעותית לא פחות ממהפכת החקלאות והמהפכה התעשייתית של תקופות קודמות.

החידושים האלה בתקשורת ובטכנולוגיה אמורים לכאורה לעשות את חיינו קלים יותר. במקום זאת, אנו מרגישים שהם מלחיצים אותנו ומעמיסים עלינו עבודה רבה יותר.

הדבר הזה קורה במידה מסוימת משום שאנו מקדישים תשומת לב לחידושים הלא נכונים. אנחנו מסתכלים בכלים של הפרודוקטיביות — הגאדג'טים והאפליקציות ושיטות התיוק המסובכות שנועדו לעשות סדר ברשימות השונות של מטלות לביצוע — במקום להתבונן בלקחים שהטכנולוגיות האלה מנסות ללמד אותנו.

ובכל זאת, יש אנשים שלמדו איך להשתלט על העולם המשתנה הזה. יש חברות שמצליחות למצוא יתרונות בתוך השינויים המהירים המתרחשים תדיר.

היום אנו יודעים איך באמת הפרודוקטיביות פועלת. אנחנו יודעים אילו בחירות הן החשובות ביותר, המקרבות אותנו יותר מאחרות להצלחה. אנחנו יודעים להציב מטרות כך שנועזות נעשית יעד בר השגה; להגדיר מחדש מצבים כך שבמקום לראות בעיות, נבחין בהזדמנויות נסתרות; לפתוח את תודעתנו לקשרים חדשים ויצירתיים; וללמוד מהר יותר על ידי האטת זרם הנתונים השוטף על פנינו.

הספר הזה עונה על השאלה איך נזהה בחירות שיזינו פרודוקטיביות אמיתית. זהו מדריך למדע, לשיטות ולהזדמנויות ששינו חיים. יש אנשים שלמדו להצליח בפחות מאמץ. יש חברות שיצרו דברים מדהימים בפחות בזבוז. יש מנהיגים שמשנים את האנשים הסובבים אותם.

הספר הזה אומר לכם איך תיעשו חכמים יותר, מהירים יותר וטובים יותר בכל דבר שאתם עושים.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “חכמים יותר, מהירים יותר, טובים יותר”