החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!
על עליזה גלקין-סמית

עליזה גלקין־סמית, מטפלת באמנות, ציירת ופסלת, מפליאה ביכולתה לחדור אל נפש האדם. מפרי עטה ראו אור: עונות (כרמל 2002), יער הפלאות (חלונות 2005). מועדון יום השישי (גוונים 2007), עורכת ספרותית (צבעונים 2007), ליל (קונטנטו דה-סמריק 2013), מונולוג של איש שמן ... עוד >>

קמליה סיננסיס

מאת:
הוצאה: | 2018 | 350 עמ'
זמינות:

15.60

רכשו ספר זה:

ספל תה אינו שקיק תה שעליו מוזגים מים רותחים. ספל תה גם אינו חליטת צמחים. התה, בשמו הבוטני קמליה סיננסיס, מגודל ונמכר במגוון עצום של סוגים, בדרכי ייצור שונות ובאינספור ריחות וטעמים, שבאמצעותם אנחנו מתוודעים לצ'י של התה.
טקס התה שנדמה לנו כשיא השלווה, האצילות והנימוסים הבריטים מסתיר מאחוריו היסטוריה רוויית דם ויזע, וגידולו כולל כמעט כל תחום שמוכר לנו: בוטניקה וחקלאות, גיאוגרפיה וכימיה, קרקע ואקלים, היסטוריה מורכבת, אנתרופולוגיה, סוציאולוגיה וכלכלה, אמנות ואומנות, ספרות ופילוסופיה.
הקריאה בספר תפתח לפניכם עולם חדש שאינו מוכר לרובנו, ותעודד אתכם לרכוש וליהנות מהמגוון הרב של תה איכותי ומיוחד, כל אחד לפי טעמו הוא.

"עשו תה, לא מלחמה" – גרהאם צ'אפמן, מונטי פייטון.

מקט: 001-2710-001

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


הקדמה או למה תה?

בספרו הנפלא, "היסטוריה של העולם במאה חפצים"[1], מספר ניל מקגרגור, מנהל המוזיאון הבריטי, על חפץ מספר 92: מערכת תה בת שלושה חלקים: קנקן תה, קנקן חלב וכלי לסוכר מתחילת התקופה הוויקטוריאנית (אמצע המאה ה-19) עשויים חרס אדום-חום ומעוטרים בכסף. הוא מסביר איך התה שנחשב כסמל לבריטיות בעולם, אין בו דבר בריטי מלבד פוליטיקה של בריטניה הוויקטוריאנית ומלחמות ואירועים בתקופת האימפריה הבריטית.

מאחורי ספל התה הבריטי המודרני מסתתרים סיפורי קולוניאליזם ותזוזה של מיליוני בני אדם, על רקע המהפכה התעשייתית ופיתוח הספנות והתעבורה הימית בבריטניה, שהעדיפה פועלים פיכחים ליד המכונות והעבירה אותם משתיית אלכוהול לשתייה מזינה של תה עם חלב וסוכר. בריטניה השיגה זאת על ידי סימום האומה הסינית: הסינים סירבו לרכוש סחורות מהבריטים "הברברים" ורצו תשלום במתכת כסף עבור התה. אלא שקופת בריטניה התרוקנה מכסף, והמוצא שנותר היה מכירת אופיום לסינים, למרות האיסור הקיסרי על הסחר בו. כשהסינים התקוממו פרצו שתי מלחמות האופיום וסין אולצה לחתום על חוזים משפילים. השליטה הבריטית בהונג קונג עד 1997, למשל, היתה תולדה של מלחמת האופיום הראשונה.

זה המחיר ששילמה סין כדי שאזרחים בריטים אובססיביים לתה יוכלו ללגום ממנו. אך לא די היה בכך. את התה המתיקו בסוכר שהגיע מעבודת עבדים אפריקנים בדרום וצפון אמריקה ובאיים הקריביים. תוספת החלב לתה לא היתה ברורה מאליה; עד שנות השלושים של המאה ה-19 כמעט ולא היתה נגישות לחלב לתושבי הערים, אלא אם התגוררו ליד מעט הרפתות שהיו בקרבתם. הנחת מסילות ברזל בתחילת המאה ה-19 שינתה זאת ואפשרה לשנע חלב מהאזורים הכפריים לערים.

כמי שחיתה רוב ימיה בארץ, תה היה לי משקה זר, שאותו שותים כשחולים. מכיוון שחליתי לעתים רחוקות, כמעט ולא שתיתי תה. מובן שאני עדיין זוכרת את סבתי שמוצאה מאוקראינה מרתיחה עלי תה כהים בקנקן, להכנת תמצית תה שהספיקה לה ליום שלם, בדומה לתה שחילקו פעם במקומות עבודה, אבל סירבתי לשתות אותו. כשבגרתי הפסקתי לשתות קפה, כך פתאום. ריח קפה עדיין מענג אותי, אך איני שותה אותו, כמו שאיני מעשנת אך מתענגת על ריח הטבק. כתחליפים לשתייה חמה שתיתי חליטות צמחים ותבלינים שונים ומשונים, ומָטֶה, שמלווה אותי עד היום (ככה זה כשנולדים למשפחה ארגנטינאית), אבל לא תה.

יום אחד כשביקרתי את בתי בלונדון היא הפתיעה אותי בביקור בשוק ספיטלפילדס הישן ששופץ. בקצהו היה בית תה חדש לחלוטין, TeaSmith, שבו נמכרו כלים להגשת תה וסוגי תה משובחים ונערכו בו טעימות תה. ג'ון קנדי, בעל המקום ואיש החזון, סקוטי הנשוי ליפנית שנטש את עבודתו הקודמת והקדיש את חייו לתה, הגיש לנו תה יפני ירוק "שמפעיל את הטעם החמישי, האומאמי", שבלגימה ראשונה טעמו היה כטעם דשא קצוץ, והסביר על הטמפרטורה וחימום הספלים. המשכנו בתה אולונג וסיימנו במאצ'ה שלפניו הוא הגיש לנו קוביות שוקולד, "כי לא שותים תה מאצ'ה על בטן ריקה". התאהבתי מיד. ג'ון סיפר לנו שבבריטניה התרגלו לשתות תה מדרום אסיה שצבעו שחור בדרך כלל, ונטשו את סין – מקור התה – והוא רוצה להחזיר לכאן את מקורות התה ולהגיש תה איכותי כמו שצריך, להתחשב בעונות הקטיף ולהגיש תה שמוצאו מאחוזות וגני תה מובחרים, שבהם הוא מבקר. הגעתי לבית התה שלו פעמים אחדות. בימי החורף הגישו יותר אולונג ובאביב יותר תה ירוק, אך תה יסמין ותה לבן הוגשו תמיד. ביקרתי, טעמתי וקניתי, ובעיקר, התחלתי להתעניין בתה בו התאהבתי. למדתי מג'ון שכדאי להכין את התה לפי ההוראות המצוינות על האריזה, אך תה מובחר, שהעלים שלו צומחים באיטיות והוא שופע יותר טעמים וניחוחות מתה רגיל, אפשר להכין לפי הטעם האישי.

גיליתי שתה, "קמליה סיננסיס" בלטינית, הוא המשקה הנפוץ בעולם אחרי מים. הבריטים לבדם שותים מדי יום 165 מיליון ספלי תה! הבנתי שעלי להכיר את התה כחבר וכך התוודעתי ל"צ'ה צ'י": הנשמה והאנרגיה של עלי התה, שעל פי הפילוסופיה המזרחית אנו סופגים בלגימת חליטתם. אמני תה מדברים על הצ'י של עלי תה מסוימים, ויש יצרני תה שטוענים שהעלים שלהם שונים משאר העלים כי הם שומרים על הצ'י שלהם, הייחודי למקום גידולו. להכיר צ'י של תה פירושו להתחבר לסוגי תה המתאימים לנו, להכיר את תכונותיהם, תולדותיהם ואישיותם, כדי שנוכל ליהנות מכל סוג באופן מרבי.

ההיכרות עם עולם התה הובילה אותי לכתוב את "אהבה על כוס תה", רומן על אישה שהתה שינה את חייה. כדי לכתוב את הספר קראתי חומר רקע רב הנוגע לתה, ומכיוון שצר היה לי שאנשים לא יכירו את הנושא המופלא והמרתק – אך גם העקוב מדם – של התה, החלטתי לכתוב ספר שיסכם את התה על כל היבטיו: היסטוריה וגיאוגרפיה, בוטניקה, חקלאות, אקלים וייצור תה, כלכלה ומסחר, בישול ותזונה, ספרות, שירה ואמנות ותרבות טקסי התה, וכמובן הכנת תה וסוגי תה. הטבע האנושי, חולשותיו ומעלותיו, ליוו את המכלול: סקרנות, ידע, אמנות ומדע אנושיים לעומת חמדנות, שוחד, ניצול והתעללות.

רוב הספרים ששימשו לי כחומר עזר מוזכרים בסוף הספר, אבל בנוסף נעזרתי בחומר רב נוסף ממגוון מקורות אחרים שלא כולם מוזכרים, וציון מיוחד אני מעניקה לוויקיפדיה. השמות הסיניים המופיעים בספר נכתבו לפי כללי התעתיק התקני מסינית לעברית.

אין זה ספר עיוני במלוא מובן המילה, אלא סיכום על התה כפי שאני חווה אותו. קיימים מאות ספרים על תה בשפות רבות, ודומה שאין מוצר מזון אחר שנחקר ונכתב עליו כה הרבה. כמה עצים אנו מכירים שעליהם המרירים שינו את פני ההיסטוריה? לספר נלווים הערות ונספחים המסייעים לקורא להיכנס לאווירה של עולם אחר עם היסטוריה משלו. מהחומר הרב חילצתי וארגנתי את התוכן וערכתי את הפרקים לפי מיטב הבנתי לתמונה כללית.

בדרך הארוכה הזו למדתי על תחומים רבים לא מוכרים לי והשלמתי את השכלתי באחרים, והתצרף כמעט מלא – ואני שמחה שתה ציילון לעולם ייקרא כך ולא יהיה תה סרי לנקה.

בית התה של ג'ון נסגר ב-2013 מסיבות לא ברורות. נותרתי עם שאלות ותמיהות שלא תמיד מצאתי להן מענה בספרים. מה עוד, שתה אי אפשר ללגום בקריאה. וכך התחלתי במסע נוסף כדי ללקט מידע, לטעום סוגי תה נוספים ולאסוף תמונות עבור הספר.

אני מודה לכל מי שעזר ותמך:

שארל פֶּגין, מנהל הסניף בארץ של חנות התה Palais des Thés הצרפתית, עודד אותי להמשיך בכתיבת הספר ולא להתייאש. הוא תרם מהידע שלו ודרכו הגיעו התמונות שצילם François-Xavier Delmas, מייסד החנות.
• http://www.palaisdesthes.com/en/
• http://palaisdesthes.co.il/

חברה נוספת המייבאת תה איכותי ואורגני וקנקני תה מעוצבים לארץ היא "אוצ'ה". את מוצרי אוצ'ה ניתן למצוא בחנויות טבע, בתי קפה, מסעדות אסייתיות, מלונות ואתרי ספא ברחבי הארץ. אלון איתן, בעלי החברה, הקדיש לי שעות ואפשר לי להשתמש בתמונות שהוא עצמו צילם בגני ואחוזות תה ברחבי העולם, וכן מאלה שצילמו עבורו סטודיו דן לב וחברו של אלון, איתי יונאי.
• http://www.ocha.co.il/

ארצ'י אישיקאואה, ידיד קרוב שלנו מיפן, טרח רבות כדי להשיג לי צילומים הקשורים לתה. הוא יצר קשר עם  חברו, מר סיניצ'י מאסוּאוֹקה, דור 15 לבעלי גן תה בבעלות משפחתו מזה 400 שנה. כיום מגדלים שם תה אורגני. מר מאסואוקה היה נדיב הן בצילומים והן בדוגמיות תה מעולה ששלח לי.
• http://masuokaen.jp

גן תה אורגני נוסף הוא גן בּוּקיט סארי באינדונזיה. אנשיו היו אדיבים וסיפקו מידע ותמונות.
•  http://www.bankitwangi.com/?page_id=866

אנבלה מגן התה באחוזת Tregothnan בקורנוול אירחה את בתי ואותי וערכה לנו סיור מרגש באחוזה בה גדלים שיחי תה, הגישה לנו תה אנגלי אמיתי וכמובן שיכולתי לצלם ואף קיבלתי תמונות שהיו ברשותם.
• https://tregothnan.co.uk.

תמונות אחרות נשלחו לי מסטאסן גרופ בסרי לנקה.
• http://www.stassengroup.com/.

מהודו קיבלתי תמונות של אחוזת התה גלֶבורן בהימאליה. האחוזה החלה כחברת תה סקוטית ב-1859, ועברה לידי משפחת פּראקאש ההודית לפני כמאה שנה. המשפחה מנהלת את גן התה עד היום.
• http://www.glenburnteaestate.com/.

מארק נוֹלֶר הוא מומחה לקלפי תה, http://www.teacards.com/. תמונות קלפי התה היפים הן בזכותו.

תודה מיוחדת אני חייבת לקייטי אסטון, חברתה הטובה של בתי, שהתרוצצה ברחבי ברמינגהאם כדי לצלם מספר שלטי רפאים של פרסומות לתה של מיס בַּרבֶּר הקטנה.

אחרונה חביבה לתודות היא שיר מלר ימגוצ'י, שערכה עבורי טקס תה יפני מסורתי בביתה בעין הוד. שיר היא מומחית לטקס התה אותו למדה ביפן ואוצרת. מתגוררת בעין הוד עם בעלה נובויה ימגוצ'י, מוסיקאי ואמן.
• http://ein-hod.info/adds/shir/teaceremony1.htm

תודה לבתי נילי, שהשקיעה מאמצים בלשיים באיתור המוזיאון לתה וקפה של אדוארד ברהמה בלונדון וגילתה  את הסיפור מאחורי הקלעים. היא שהכירה לי את תה הבועות וקנתה לי את מכונת התה האגדית של השף הסטון בלומנטל.

וכן לבעלי שתמיד שמח לשבת ולשתות עמי ספל תה.

וגם לחברי הנועזים שמוכנים לטעום תה!

ולפני שאשכח: אֶרָרֶה הוּמַנוּם אֶסט. כל הטעויות בספר הנובעות מחוסר הבנה ובקיאות הן שלי בלבד.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “קמליה סיננסיס”