אני אוהב לשבור לאנשים את הפרצוף מציע מבחר מגּוון מתוך יצירתו של דניאיל חארמס, מכותבי האבסורד הדגולים של המאה ה־20 .הספר כולל את הנובלה 'הזקנה', שהיא פרודיה על 'החטא ועונשו', וכן קטעי פרוזה קצרים, שירים, הגיגים ומכתבים אישיים. כולם יחד פותחים צוהר לעולמו הפנימי הסוער של אמן־מילים וירטואוזי, חד כסכין ופורה מאין כמוהו.
דניאיל חארמס הוא שם העט של דניאיל יובאצ'וב (1905-1942), שחי כמתנגד לשלטון ברוסיה וכתב באופן יחיד במינו על הכאוס המאפיין את חייו של האדם המודרני, ובייחוד הכאוס השולט בחייו של האדם הסובייטי. הוא הציע בזמן אמת ביקורת חריפה על המציאות האכזרית שבה חי ועל מצבו הקיומי של האדם באשר הוא. חארמס כתב מה שרבים רצו לשמוע, אך לא העזו לומר. אפילו שירי הילדים התמימים לכאורה שכתב הצליחו לעורר את חמת הצנזורה. הוא נאסר ונשפט, ומת מוות טרגי בהוראת סטאלין.
רק לאחר מותו התחילו כתביו של חארמס להתפרסם, תחילה במהדורות עצמאיות בלתי חוקיות ורק מאוחר יותר, עם קריסת השלטון בברית־ המועצות, באופן רשמי. מאז תורגמו יצירותיו לשפות רבות, ואף הולחנו והועלו כהצגות תיאטרון. אמרותיו היו לאמרות כנף בשפה הרוסית. רועי חן – סופר, מתרגם ומחזאי הבית של תיאטרון גשר – הביא לראשונה את יצירתו של חארמס לקורא העברי בתחילת המאה ה־21 , וזו זכתה לאהדת הקוראים. כעת רואה הספר אור במהדורה מחודשת, הכוללת כמה קטעים שלא ראו אור בעבר.
אין עדיין תגובות