החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

המסע לאוטופיה

מאת:
הוצאה: | 2013 | 180 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

35.00

רכשו ספר זה:

"המסע לאוטופיה", ספרו השני של מיכאל אחי עמוס (הרשקוביץ), מתאר בלשון קלילה ועם זאת עוקצנית את חייהם הבריאים וחסרי הדאגות של לוחמי החווה הסינית שעברו לאוטופיה – עולם מקביל לשלנו, בסערת הקרב. זהו סיפור אופטימי על החיים המקבילים לשלנו, בעולם בו חיים כל מי שאיבדנו ושהיה יקר לליבנו. אחי עמוס כתב את הספר לאחר שלפני כשלוש שנים עבר אירוע מוחי קשה במהלכו חווה כמעט מוות ו"הסתכלות מלמעלה" על החיים.

זהו ספרו השני. ספרו הראשון והאוטוביוגרפי, "מראה סדוקה", סיפר על השתתפותו כלוחם שיריון בקרב החווה הסינית במלחמת יום כיפור, אשר השאיר בו פגיעה נפשית קשה ( או בשמה המקובל- תופעת הלם קרב ) וחווה, בפעם הראשונה, "הסתכלות מלמעלה".

אחי עמוס מגלה את אוטופיה בזמן שכאן הוא מחוסר הכרה ומשפחתו חוששת לחייו. הוא פוגש שם את חבריו לקרב שלחמו לצדו במשימת החילוץ של הצנחנים מגדוד 890, מדינאים מהתקופה ובהם משה דיין וגולדה מאיר – איתם הוא מתעמת בנוגע למחדלי המלחמה ובעיית ההזנחה של לוחמים ודרך הייסורים שעליהם לעבור כדי לזכות בהכרה כנכי צה"ל, הוא מקיים שיחות עם חיילים מהצבא המצרי ופוגש גם את אחיו הצעיר, עמוס, אותו איבד לפני 25 שנים.

"זהו ספר מלא תקווה משום שהוא מתאר את החיים שאחרי ואת המפגש והאיחוד שכולנו כמהים אליו, עם יקירינו שהלכו לעולמם. וזהו עולמם. בספר, אני פוגש את האנשים באוטופיה ולומד מהם הרבה. בין השאר, אני לומד שהם יכולים לתקשר איתנו, החיים כאן, דרך חלומות ואני לומד שיש קודים של התנהגות המקובלים שם, קודים שכדאי לנו לאמץ בעולמנו אנו, כבר היום", הוא אומר.

אחי עמוס, בן 62 שנים- יליד 1952 = בוגר קרב החווה הסינית במלחמת יום כיפור 1973 – קרב בו נשלח כשריונאי צעיר למשימת התאבדות של חילוץ צנחני 890 , אשר נשלחו אף הם למשימת התאבדות בחווה הסינית – הקים ב-2008 את עמותת "מצדיעים לנכי צה"ל", המטפלת בהתנדבות בלוחמים פצועים המבקשים להיות מוכרים כנכי צה"ל והמבקשים להשיג את הזכויות המגיעות להם כנכי צה"ל.

מקט: 001-1120-123
מסת"ב: 978-965-7629-40-6
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
מאמר על הספר בעיתונות
מאמר שפורסם על הספר
סקירה
עמוד הפייסבוק
"המסע לאוטופיה", ספרו השני של מיכאל אחי עמוס (הרשקוביץ), מתאר בלשון קלילה ועם זאת עוקצנית את חייהם הבריאים וחסרי הדאגות […]

13.09.2013 – ערב יום כיפור

השעה 23:30, כמעט חצות. ערב יום כיפור 2013.

דממת מוות. אשתי ישנה את שנת הצום שלה (עדיין משתייכת היא לאלה שמאמינים כי יש אלוהים וחובה לצום ביום הכיפורים, למרות יום הכיפורים ההוא ב-1973). לחדר העבודה בו אני ספון אל מול המחשב מגיעים מרחוק קולות נערים המנצלים את ערב יום כיפור לשיח נעורים ולהתנצחויות, תוך כדי רכיבה חופשית על אופניהם.

המחשב לוקח אותי אוטומטית בגלישה תלולה אל ערב יום הכיפורים ההוא – לפני 40 שנה…

ביום שישי ה-5.10.1973 לפני 40 שנה בדיוק, הייתי עסוק באותה שעה בטקס ההיפרדות מחבריי בבני ברק, בדרכי הביתה, מבלי לדעת כלל שלמחרת בצהריים, החל מהשעה 14.00 יקבלו חיי וחיי דור שלם שלנו תפנית קיצונית בשגרת חייהם…

אני גולש אוטומטית באתרי יום כיפור – הגזרה המצרית – ומחליק במדרון תלול ישירות אל קרב החווה הסינית המתואר מעשרות זוויות-מבט ובעשרות האתרים באוטוסטרדת המידע האינטרנטית. דממת המוות העוטפת אותי מהווה ניגוד מוחלט וקיצוני לסערה המתחוללת בתוכי.

ככל שגובר השיטוט בקרביים של קרב החווה, כך גוברת הסערה הפנימית שמתחוללת בנפשי והופכת לטורנדו עצום והרסני המוחק כל זיכרון עכשווי במוחי ומערבל אותו למטחנת זיכרון עֹצמתי אחד המטיח אותי בעֹצמה הרסנית חזרה אל אירועי ה-17.10.1973…

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “המסע לאוטופיה”