החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

זרע-רע

מאת:
מאנגלית: מיכל אלפון | הוצאה: | 2019-04 | 296 עמ'
קטגוריות: סיפורת מתורגמת

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

44.00

רכשו ספר זה:

פליקס פיליפס הוא מנהל פסטיבל תיאטרון מצליח בעיר קטנה בקנדה. הוא עומד להעלות את "הסערה" מאת ויליאם שייקספיר – הפקה שלא נראתה כמותה מעולם, הצגה שתגרום לכל רואיה להחסיר נשימה, ואולי תפוגג במעט את ייסורי האבל של פליקס.

אבל שותפיו של פליקס בוגדים בו בזדוניות ובערמומיות ומסלקים אותו מהזירה. פליקס פורש מהתיאטרון ומהעולם ומבלה את ימיו בבקתה נידחת במחשבות על נקמה. וזו נקרית על דרכו כשבבית הכלא הסמוך מחפשים מורה לספרות ותיאטרון. פליקס ותלמידיו האסירים יעלו את "הסערה". האם יצליחו בכוח הקסם של התיאטרון (וקצת עזרה טכנולוגית) לנקום בבוגדים? האם ההפקה החדשה תרפא את פצעי העבר המר והכאוב ותאפשר סוף-סוף לפליקס להשתחרר מהכלא הפנימי שהוא שרוי בו.

זרע-רע, הרומן שמרגרט אטווד כתבה בהשראת "הסערה", מחזה רב קסם ורווי רגשי נקם, מוליך אותנו למסע עתיר הפתעות, ומעניק לנו מבט קצת אחר על שייקספיר, על תיאטרון בכלל, ועל נקמה, סליחה והתחלות חדשות.

 

מרגרט אטווד נולדה בקנדה ב-1939. היא כתבה למעלה מארבעים ספרים – רומנים, מסות ושירה. היא זכתה בעשרות פרסים ספרותיים בקנדה ובעולם כולו. לאחרונה זכתה לפרסום רב בעקבות העיבוד הטלוויזיוני לספרה מעשה השפחה. רבים מספריה ראו אור בעברית בהוצאת כנרת זמורה ביתן.

מקט: 4-497-1220
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


1. חוף

יום שני, 7 בינואר 2013

פליקס מצחצח שיניים. אחר־כך הוא מצחצח שוב שיניים, הפעם את התותבות, ומכניס אותן לפה. למרות שכבת הדבק הוורוד הן לא יושבות טוב; אולי הפה שלו מתכווץ. הוא מחייך: אשליית חיוך. זיוף, בדיה, אבל מי יידע?

פעם הוא היה מטלפן לרופא השיניים וקובע תור, ואז המתינו לו הכיסא המפנק המרופד בחומר דמוי עור, הפנים הדאוגים המדיפים ריח מנתול של מי־פה, הידיים המיומנות האוחזות במכשירים מבהיקים. ‘אה כן, אני רואה מה הבעיה פה. אל דאגה, נסדר לך את זה.’ כמו להכניס את המכונית למוסך לטיפול. אולי אפילו היה מתפנק במוזיקה באוזניות ועילפון תרופתי קל.

אבל כיום הוא לא יכול להרשות לעצמו תיקונים מקצועיים כאלה. טיפול השיניים שלו דל תקציב והוא נתון לחסדיהן של שיניו הלא־מהימנות. רק זה חסר לו בהופעת הפרידה הצפויה שלו: קריסת תותבות. ‘ת’עת’ועינו ת’מו, ואלה ת’חקנינו…’ אם זה יקרה השפלתו תהיה שלמה; למחשבה על כך הוא מסמיק עד העצם. אם המילים לא מושלמות, אם גובה הקול לא מדויק, אם ההגייה לא מוקפדת, הקסם מופר. אנשים מתחילים להתנועע במושביהם, משתעלים, ויוצאים בהפסקה. זה כמו מוות.

‘מי־מא־מוה־מוו,’ הוא אומר למראה המרובבת במשחת שיניים שמעל כיור המטבח. הוא מצופף גבות, זוקר סנטר. אחר־כך מחייך חיוך רחב: גיחוך של שימפנזה ניצודה, עשוי בחלקים שווים מזעם, בהלה, דכדוך.

איך נפל. איך התרוקן. איך התגמד. מקושש לו בקושי את הקיום הדל הזה, גר בצריף רעוע, אלמוני בביצה נידחת; כל זאת כשטוֹנִי, החרא הקטן, החתרן היומרני, מתרועע עם שועי עולם ומגרגר שמפניה וזולל קוויאר ולשונות־סנונית וחזרזירי־חלב והולך לפתיחות ומתענג על תשבחות מקורביו החנפנים, מלחכי הפנכה שלו…

אלה שהיו מלחכי הפנכה של פליקס.

זה חורה. מר כלענה. מעורר טינה, אש נקמה. אילו רק…

מספיק. ‘ישר כתפיים,’ הוא פוקד על בבואתו האפורה. ‘תבלע את זה.’ בלי להסתכל הוא יודע שהוא מגדל כרס. אולי כדאי להשיג מחוך.

עזוב! תכניס את הבטן! יש לך עבודה, צריך לרקום מזימות, לקשור קשרים, להתל בנבלים! ‘תולעת בלי תועלת.’ ‘שׂרה שרה שיר שמח.’ ‘נחש נשך נחש.’ ‘סוף־חוף־תוף.’

יפה. בלי לפספס אף עיצור.

עדיין יש לו את זה. הוא יצליח, על אף כל המכשולים. קודם כל הוא יסובב אותם סביב האצבע הקטנה, לא שמתחשק לו במיוחד לגעת בהם באצבע כלשהי. יעורר בהם השתאות, כמו שהוא אומר לשחקנים שלו. ‘בואו נעשה קסם!’

ונדחוף לנחש המעוּות הבנזונה הזה טוני את הקסם ישר לגרון.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “זרע-רע”