החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

והגיענו לזמן הזה

מאת:
הוצאה: | 2022 | 304 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

28.00

רכשו ספר זה:

השנה היא 2068.

מדינת ישראל חוגגת מאה ועשרים שנים להיווסדה ועשור לכינונה של ממלכת יהודה: תיאוקרטיה מלוכנית מסוגרת, הקנאית עד מוות לקיום מצוות ולהפרדה מגדרית. אך עלטה כבדה המכסה את הארץ קוטעת את החגיגות בפתאומיות, ומאיימת על יציבות השלטון. מצוד אחר האחראים להחשכה מתחיל, ומעורר תהיות ותקוות בנוגע לטיבו של יום המחר.

בה בעת, תאגיד אמריקאי רב־עוצמה מבטיח לאזרחי ארצות הברית עסקה שקשה לסרב לה: שעבוד הגוף לטובת הגשמת מאוויי הנפש. מיליונים נענים להצעה, בעידוד הממשל הפדרלי. אלא שקורותיהם של אם ובנה הבאים בשעריו של התאגיד, ושל גולה מממלכת יהודה המועסק בו, מעידים על המחירים הכבדים שההליך גובה.

והגיענו לזמן הזה הוא יצירה דיסטופית, שבמרכזה מאבקו של הפרט למול כוחות גדולים ממנו — פוליטיים, כלכליים וטכנולוגיים — הקמים עליו לכלותו. עידן סגר פורש בפנינו עולם עתידני מצמרר ומשכנע להפליא, ופותח ביד בוטחת צוהר לחשיבה על גבולות ההתנגדות לשלטון רודני, ועל מהות החתירה ליוקרה והישגים בעולם המתבוסס במלאכותיות וקהות חושים.

***

עידן סגר (31) הוא עורך דין העוסק במשפט אזרחי וציבורי, ובתיקי צווארון לבן. בעבר התמחה בבית המשפט העליון ובפרקליטות המדינה. הוא שירת ככתב בעיתון "במחנה", ושימש תחקירן ועורך בכלי תקשורת בולטים. מתגורר בתל אביב עם בן זוגו ושני ילדיהם. זהו ספרו הראשון בהוצאת כנרת זמורה דביר.

מקט: 15101585
השנה היא 2068. מדינת ישראל חוגגת מאה ועשרים שנים להיווסדה ועשור לכינונה של ממלכת יהודה: תיאוקרטיה מלוכנית מסוגרת, הקנאית עד […]

ממלכת יהודה

ו’ באייר ה’תתכ’ח

8.5.2068 למניינם

השנה המאה עשרים ואחת לקיומה של מדינת ישראל נפתחה בעלטה גמורה. כל אדם על פיסת האדמה המסוכסכת הזאת היה במקום אחר, אבל כולם יזכרו חוויה דומה: חושך על פני אספלט. חושך על פני בניינים. חושך על פני רמזורים שהפסיקו לעבוד. על פני מכוניות אוטונומיות שאיבדו אוטונומיה ושבתו מכל מלאכתן אשר עשו. חושך על פני שלטי חוצות ומסכי ענק. על פני רמקולים שנדַמו. על פני מיקרופונים שהכזיבו את דובריהם. על פני הערים הגדולות והיישובים ההרריים. על פני בתי כנסת ומתפללים. על פני מעשים מגונים. על פני אנשים ששוחחו והשתתקו ברגע מסוים (ואולי, אילו ניתנה להם התרעה מראש, היו בוחרים ברגע אחר).

לא היה זה חושך מהסוג שאליו מתעוררים מחלום רע, שבו קווי המתאר נעשים ברורים וחדים מרגע לרגע. לא כזה שנמשים ממנו בעזרת אור מעומעם אך עקבי של מכשירים דיגיטליים. היתה זו חשכה מוחלטת, ששררה משך דקות ארוכות. וגם אילו היה זועק עכשיו האלוהים ‘ויהי אור’, לא היה בידו לסייע. על חושך כזה אפילו לישויות שמפחדים להגיד את שמן לוקח כמה רגעים להתגבר. וממילא המעבר חייב להיות הדרגתי, העיניים זקוקות לזמן הסתגלות.

והנה, עומד לו בשדרות שכונו בעבר שדרות רוטשילד, אדם מאמין. לפחד שלו מהחושך נלווה כעת החשש ממגע הנשים שבסביבתו, בעלות הקימורים הבלתי נראים לשנייה זו, אך הזכורים לו היטב מרגעי האור שקדמו לה. ההפרדה בין המינים ברורה לכאורה, התיחום מובהק. ובכל זאת, ביכולתה של העלטה לפגוע בסדר הקיים. אולי פחד ילדותי מחושך ופחד נערי ממגע הם שני מינוסים שהם פלוס אחד גדול ומנחם, שתחילתו מתגבשת כעת במכנסיו. הוא מתנועע בתנועות קלות בעלטה המוחלטת, מייחל דה־פקטו למפגש עצמים אסור דה־יורה. ובה־בעת מנסה לאתר אישונים קרובים, מעין פנסים לעת מצוא.

זהו עיצומן של חגיגות יום העצמאות המאה ועשרים. חגיגות העשור למלוכה. וכולם עומדים בערי הארץ הזאת וביישוביה, תחילה קפואים מהחשכה שנכפתה עליהם. לאחר כמה רגעים ההמון מתחיל לנוע בתהליך הפשרה איטי ואחיד. קולו נשמע מכל עבר, כמו מפס ייצור ללחשושים שחזר לפעול לאחר הפסקה קצרה. האנושות בממלכת יהודה מגלה ניסיון צפוי להיאחז בחוויה המשותפת כדי להקל את החרדה המשתקת. זה קורה ליד המאמין החששן ותאב הבשר. זה קורה בכל רחוב אחר במדינה. על כל שאלה שנגמרת בסימן שאלה, מגיעה שאלה שנגמרת בסימן קריאה.

אני לא התעוורתי, נכון?

לא התעוורת!

אמא, החושך זה חלק מהחגיגות?

זה חלק מהחגיגות!

מה זה הדבר הזה?

הגזימו עם הפסטיבלים ורשת החשמל קרסה!

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “והגיענו לזמן הזה”