החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

טמבל שפגש במזל

מאת:
הוצאה: | 2015-11 | 160 עמ'
זמינות:

25.00

רכשו ספר זה:

אלכס-גולדנשטיין

 

גבר צעיר חולם לשנות את העולם.

אמנון, חייל מצטיין וצלף מעוטר בצה"ל. הוא מאוהב, כמו שרק בן עשרים יכול לאהוב, אבל מתחת למעטה הרומנטי מסתתרות תמימות וחוסר ביטחון.

תאונה קשה משבשת את שגרת חייו וחושפת את כישרונו המיוחד לתמרן אנשים.

הצעיר מתעורר כמו אל תוך חלום כשתודעתו משתנה ועולה על מסלול לפסגה הרת גורל. הוא מתוודע להיותו נצר לגדולי המקובלים מספרד, סוד שרודף את משפחתו החילונית. תכלית קיומו נעשית ספוגה בצללי העבר ובמורשתו המשפחתית רבת ההוד. רובד מיסטי זה עומד בסתירה לחשיפתו של אמנון אל האופן הקר והציני בו הממסד הדתי מנצל את האמונה.

חברויות ארוכות שנים עומדות למבחן כשאמנון נעשה רב-אמן בהובלת אנשים לצורך קידום מטרותיו. הוא חותר אל מוקדי הכוח ומצליח להעפיל לצמרת, רק כדי לגלות לבסוף את המחיר הקשה שהוא והקרובים לו נדרשים לשלם.

"טמבל שפגש במזל" הוא רומן מרתק הנשען על אירועים היסטוריים ושואב מתוכם את הבסיס למסע הרסני של הגיבור בעקבות שורשיו.

על המחבר: שמי אלכס גולדנשטיין, נולדתי בשנת 1966 בברה"מ והיום מתגורר בנס ציונה, נשוי ואב לשלושה בנים.

עליתי ב1976 לישראל. אני בוגר תיכון מקצועי ולאחר שירות צבאי למדתי פיסיקה בטכניון. עוסק במחקר מוליכים למחצה הקשורים ליצור שבבי מחשב.

אוהב לטייל בעולם ולכתוב עליו.

ספרי הראשון, "השילוש המקרי" שמתאר תעלומה היסטורית, ראה אור ב2014 בהוצאת גוונים.

"טמבל שפגש במזל" הוא הרומן השני שלי.

מקט: 001-2550-001
קטע וידאו/אודיו קשור
עמוד הפייסבוק

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


פרולוג

"לצערו, התמזל מזלו."

ו. ויסוצקי

תקתוק מכשירים חדר לתוך הכרה נטולת זהות. הרגשתי שלווה למרות חוסר הוודאות והכאב. אור עקשן התדפק מבעד לעפעפיים ואני השתדלתי להימנע מלהזיז את גופי המעורסל בשמיכה. ויותר מכול, ניסיתי לחדול מהמאמץ להיזכר בשמה.

האור שחדר מבעד לחלון חימם את גבי. פקחתי את עיניי לכדי סדק שאפשר לבחון את הסביבה וגופי הטיל צל, אשר מנע מקרני השמש לסמא ולחתוך את פנים מוחי. שידת פורמייקה נצמדה למיטה בעלת מעקה מתכת ומעליה נתלה לוח כסוף, ממנו השתלשלו כבלים וצינורות המחוברים לגז כלשהו. נראה כמו בית חולים. לא זכרתי שחליתי או נפצעתי ולכן תהיתי, מדוע אני נמצא כאן. ערפל עטף את ראשי ולחץ על עיניי מבפנים, וזיכרון דמותה ליווה אותי מהחלום למציאות. ייחלתי שהיא תמות. תחלה באיידס, תסבול ממחלת עור ואז תמות.

קולות אנשי ביטחון המחפשים ביסודיות בתוך תיקי היד נשמעו ממרחק, או אולי זה אני, שנברתי במעמקי נפשי. הרחשים הפכו להברות ברורות שנשמעו מאחורי גבי. הם הזכירו שם שנשמע זר. בחלום חשבתי לבחור לי שם חדש והתלבטתי בין שגיא לאמנון, אבל שבתאי נראה מתאים יותר. הקולות דיברו על טראומה ועל החלמה איטית ואני חשבתי ששבתאי יכול להיות שם לא רע בתור שמי הפרטי. הסתובבתי על גבי והבחנתי שאחד הדוברים היה גבר בחלוק רופאים.

"דוקטור, אתה הולך לסבול," אמרתי.

"תנוח איש צעיר. אתה זקוק בעיקר למנוחה." הוא ניגש אלי ובדק את התחבושת על ראשי.

"דוקטור, החברה שלך תמות בקרוב, אבל לפני זה היא תדביק אותך באיידס. אני לא אוהב רופאים, ולכן לא מצטער בשבילך ובכל זאת, מאחל לך שהיא תמות מהר."

התהפכתי על הצד והפניתי את גבי אל המבקרים. מנגינה של שיר התנגנה בראשי ושמות לא הטרידו אותי יותר. נזכרתי באינספור ציטוטים על הגורל שהעניק את הזכות לאהוב ועל הצער על אלו שהחמיצו אותה. האם כשאתה מטורף על בחורה והיא אדישה אליך, זה נחשב שזכית לאהוב? צריך לשנות את הקלישאה – זכיתי לאהוב ולהיות נאהב. על ידי אותו אדם. ובאותו הזמן. אחרת זו אכזריות לשמה. המנוולת קרעה לי את הלב מהמקום, אז זה נחשב לאהבה גדולה? עכשיו אני לא רוצה להיזכר בשם שלה.

המבקר הצעיר עבר לצדה השני של המיטה ונעמד ביני לבין החלון. השמש האירה מאחוריו והוא הטיל צל רזה וארוך. מכנסי הדגמ"ח המרופטים שלו הוכתמו בבוץ וקרעים בצבצו משיפולי חולצת הטריקו. לא הכרתי אותו, אבל דמותו נראתה כמישהו שראיתי פעם בתוך המון או בחלום. מבלי להביט בו ידעתי שהוא הולך לדבר איתי על חברות. עצמתי את עיניי, מתעלם ומסמן לו שילך.

כנראה ששקט בבית חולים נדיר כמו אהבה הדדית, ושוב שמעתי אותו מדבר אל האיש בחלוק הלבן. "אמרת שהוא קורא לעצמו שבתאי? שבתאי הוא שמו האמצעי בתעודת זהות. אף אחד לא משתמש בשם זה, אבל אולי בכל זאת הדבר מסמן זיק של זיכרון. יכול להיות שאני ועוד חברים נעזור לו להיזכר." יתכן שהם דיברו עליי.

"אמנזיה רטרוגרדית זמנית היא תופעה לא נדירה. ישנו סיכוי שהכול יחזור אליו. ומצד שני המוח הוא איבר מסובך ואנחנו בקושי מכירים אותו. הוא לא זיהה אותך ואלי דיבר כאל אויב מר, למרות שמעולם לא נפגשנו. ואני לא מבין מאיפה הוא יודע על מחלת הסרטן הסופנית של אשתי."

הדמויות היטשטשו בראשי, לא זכרתי את הפנים שלה ולא של אף אחד אחר, רק רציתי להתחיל מהתחלה. עצמתי את עיניי ונרדמתי.

  1. :

    פפ

הוסיפו תגובה