החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
על יוני רייני

וני רייני הוא חוקר, מרצה במרכז הבינלאומי לדיפלומטיה ציבורית ולהסברה ישראלית, איש הסברה ויועץ הסברה פרו ישראלית לגורמי הסברה מקצועיים. בעבר שימש חוקר בכיר ב’פורום קדם למזרחנות והסברה’ וכיום פועל באופן עצמאי. חיבר מאמרים שעניינם היסטוריה של המזרח התיכון ושבירת ... עוד >>

שואה, נאציזם ואסלאם קיצוני

מאת:
הוצאה: | 2019 | 282 עמ'
קטגוריות: עיון

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

37.00

רכשו ספר זה:

הספר דן בשאלה כיצד נתפסים בני דת האסלאם בעיני הנאצים ומדוע הרגישו הנאצים בנוח לשתף פעולה עם עמי האסלאם והערבים בפרט. מחבר הספר מפריך את הטיעון הרווח שהנאצים ראו במוסלמים, באשר הם, שווי מעמד ליהודים בגלל היותם שמיים. כמו כן המחבר מוכיח שלעמי האסלאם היה ערך נעלה באידיאולוגיה הנאצית, והם אף זכו בתואר 'ארים של כבוד'.

זאת ועוד, היטלר ועוזריו סלדו עמוקות מהדת הנוצרית ושאיפתם הייתה להחליפה בדת האסלאם. מבחינתם, דת זו הלמה יותר את האופי של הנאציזם.

במחקרו נשען המחבר על מקורות ראשוניים, כגון: מסמכים בגרמנית, תעודות בשפות סלביות, עדויות של צמרת המפלגה הנאצית ומחקרים של חוקרים בעלי שם עולמי.

מקט: 978-965-571-239-1

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


פרק א
‘מאבקי’
(Mein Kampf)

היטלר חיבר את ספרו ‘מאבקי’ בכלא שבטירת לנדסברג שבבוואריה. הוא נכלא עקב השתתפותו ניסיון בהפיכה (פוטש במרתף הבירה) נגד רפובליקת ויימר בנובמבר 1923. במקום כליאתו הכתיב את השקפתו למזכירו רודולף הס שנאסר עמו.1 הכרך הראשון של ‘מאבקי’ יצא לאור ב-1925 והכרך השני ב-1926. באמצעות הספר קיווה היטלר להציג עצמו כאיש רוח, כאידיאולוג וכמנהיג בעל חזון. מקור אותנטי זה תורם משמעותית להבנת אישיותו של היטלר ושל סביבתו הקרובה.2

היטלר התבגר בחברה זעיר-בורגנית ודלת הישׂגים השׂכלתיים. דן ירון, מתרגם ‘מאבקי’ לעברית, מסביר כי ‘עיצוב אישיותו בתקופה של מצוקה כלכלית וחברתית ונעדרת יציבות פוליטית שיוו לפעמים להתבטאויותיו פשטנות, גסות רוח, תוקפנות ואלימות שלוחת רסן’.3 לפני עליית היטלר לשלטון נמכרו אלפי עותקים בלבד, אך מינואר 1933 ועד שלהי התקופה הנאצית (1945) נמכרו למעלה מ-240,000 עותקים. ‘מאבקי’ תורגם לחמש עשרה שפות.4 הגרסה הערבית תורגמה בידי המזרחן והדיפלומט הגרמני, ד’ר פריץ קונרד פרדיננד גרובה. גרובה, שנתמנה לשגריר גרמניה בעירק באוקטובר 1932, שלט היטב בטורקית ובערבית. הוא קשר את האידיאולוגיה הנאצית והאנטישמית לעקרונות הפאן ערביסטיים, והפצתה בקרב הערבים הניחה את הבסיס לפרעות הפרהוד בבגדאד ב-1941, כשלוש שנים לאחר סיום תפקידו כשגריר.5 במהלך שירותו הראשונה כשגריר בבגדאד רכשה צירוּת גרמניה את העיתון הנוצרי אל-עלאם אל ערבי (ערבית: العالم العربي, תרגום: העולם הערבי). החל מאוקטובר 1933 פרסם בו גרובה בהמשכים את ‘מאבקי’ בתרגומו לערבית.6

עם זאת, הייתה דילמה כיצד להפיץ את הגרסה הזו בקרב המוסלמים. ביקורתו החריפה של היטלר כלפי מצרים והשימוש במונח ‘אנטישמיות’ עלולים היו ליצור רושם מוטעה שהתורה הנאצית קוראת להשמיד את בני דת האסלאם הנמנים עם בני הגזע השמי.7 ב-29 בדצמבר 1937 החליט ורנר אוטו פון הנטיג, ראש מחלקת המזרח (Orientabteilung) במשרד החוץ הגרמני, לשפר את התרגום הערבי של ‘מאבקי’.8 לשם תרגומו, פנה הנטיג לשכיב ארסלאן שהיה עורך כתב העת ‘האומה הערבית’ (La Nation arabe). לכתב עת זה הייתה השפעה על השקפת הלאומנות הערבית בעולם המוסלמי. עורך הדין ארסלאן פעל בג’נבה למען פעילים מוסלמים ולאומנים ערבים, ושימש איש סודו של חאג’ אמין אל-חוסייני, על כן הנטיג היה סמוך ובטוח שארסלאן מתאים לתפקיד. בנובמבר 1938 היה תרגומו של ארסלאן גמור למדי, וכל 960 העמודים המתורגמים הוכנו להדפסת 40,000-10,000 עותקים. ב-21 בדצמבר 1938 נסתיים הפרויקט אך ‘מאבקי’ בגרסתו המתורגמת החדשה לא פורסם.9 עם זאת, בשנות ה-30 קיבלו הערבים בארץ ישראל את הגרסה בכתב העת אל-עאלם אל ערבי והקהל קרא בו בלהיטות.10

אם כי ספרו של היטלר מסביר במפורש כי מטרתו להשמיד את היהודים, עדיין עולה השאלה, כיצד נתפסו בעיניו בני דת מוחמד. תשובה לכך טמונה בהגדרתו את שאר העמים שאינם אריים. לפיה ניתן יהיה לקבוע אם המוסלמים נמנים עם הקטגוריה של היהודים כעם שמי, או המונח אנטישמיות מיועד ליהודים בלבד, בעוד שאר בני הגזע השמי שייכים לקבוצת העמים שאינם אריים.

להלן השקפת היטלר כפי שהיא נפרשׂת ב’מאבקי’ פרק 11 ‘עם וגזע’:11

כל בעל חיים מזדווג אך ורק עם בני מינו. במקרים קיצוניים אשר בהם בעלי החיים אינם מצליחים למצוא בן זוג מבני מינם, בלית ברירה הם מזדווגים עם בעל חיים ממין אחר. מסיבה זו נפגעת איכות פוריות הצאצאים, מערכת החיסון מפני מחלות והיכולת להתגונן מפני תוקפים עוינים. איכות הצאצאים אצל בני תערובת היא בינונית. אומנם הגנטיקה שלהם תשתפר יותר משל ההורה שהגנטיקה שלו נמוכה, אך לעולם לא יגיעו לרמתו הגבוהה של ההורה האיכותי. וכך בן התערובת יהיה נתון לאיומם של הנעלים ממנו ושל השווים ביכולתם להורה המשובח שלו. על מנת לשמור על יצורים חזקים בטבע יש למנוע זיווג של החלש עם החזק. החלשים יראו בכך אכזריות, היות שלא יוכלו לשפר את איכות צאצאיהם ואת האפשרות לשרוד בטבע, אך מנקודת מבטו של החזק, הזדווגות עם חלש תהיה נוראית לצאצאיו, מאחר שאיכותם תוחלש ועל כן לא יוכלו לשרוד מול בני הגזע החזק. מה עוד שהנקבה בטבע מחפשת את הזכר החזק ביותר. אומנם בניו של חלש שהזדווג עם חזק יזכו לסיכוי טוב יותר למציאת נקבה, בהשוואה לחלשים אחרים, אך סיכוייהם למצוא נקבה חזקה לזיווג ילך ויפחת.

היטלר משווה את החזק לגזע הארי.12 כאשר התערבו ארים עם בני העמים הנחותים, ניכרו ההבדלים בתרבות שנוצרה. בני הגזע הארי כוללים בתוכם את הבריטים, הצרפתים, השוודים, והגרמנים. עמים אלה הגיעו לצפון אמריקה במאות ה-19-17. התבטאותו של היטלר כלפי האינדיאנים ‘צבעוניים’ מעידה כי לגישתו, האלמנט החיצוני מהווה חלק חשוב בהבחנה בין העמים הנחותים לעמים החזקים. הארים הם בני הגזע הלבן. ישנם אינדיאנים שאבות אבותיהם היו אריים שהתמזגו עם המקומיים. אומנם תופעת ההתמזגות בצפון אמריקה הייתה נדירה, אך במרכזה ובדרומה הייתה שכיחה. בני הגזע הלבן שהתערבבו עם המקומיים היו לטיניים. בסופו של דבר, הארי הטהור הפך לאדון היבשת ואילו האחרים, בכללם בני תערובת, לא הגיעו לדרגה הגבוהה של האריים בצפון. אפילו תופעת ההתמזגות השכיחה במרכז אמריקה ובדרומה לא סייעה לשיפור הגזע של המקומיים. ומכאן שהיטלר מתאר את התופעה בשני מובנים:

 

א. ירידה באיכות הגזע המשובח

ב. פגיעה פיזית ורוחנית בצאצאים, שהמבנה הפזיולוגי שלהם לא יוכל להתמודד עם מחלות.

 

מן הסתם, החלש יהיה שוחר שלום כי לא יוכל להתמודד עם חזקים, והואיל והיהודים הם שוחרי השלום, המסקנה היא שהם נחותים.13 מצד אחד, היטלר מעונין במצב מלחמה תמידי, מצד אחר, הוא מעלה את האפשרות שישרור שלום בעולם, בתנאי שתחילה הגרמנים, הגזע העליון, יכבשו את כל העולם, יכניעו את כל העמים האחרים וישלטו על כולם שליטה אבסולוטית. כלומר, העולם יהיה נתון לברבריות ולתוהו ובוהו, כל עוד לא ישתלטו עליו בני הגזע הארי. במילים אחרות, להשגת הפצפיזם על בני הגזע העליון להשתלט על העולם באמצעות החרב.

היטלר טוען שמדע, אמנות, טכנולוגיה והמצאות נוצרו בידי עמים אחדים, שמקורם בענפים של גזע אחד, ועמים אלה הם הנושאים על כתפיהם את קיומה של התרבות כולה. אי לכך במקרה שייפלו, יקרוס העולם כולו. למשל, מרחבים קשים למחיה יכולים להמריץ בני עם מסוים להשיג הישגים כבירים בעת מאבקו לשרוד, ואילו באותם תנאים קשים ייכחד עם נטול כוח הישרדות.

תרבויות גדולות נהרסו מכיוון שבני הגזע המקורי שיצירותיו היו ראויות לשבח, טימאו את דמו על ידי בני גזעים נחותים. שכן, תרבות תלויה באדם ולא להפך. לכן שמירה על יוצר תרבות מסוים היא ערובה לשמירה על תרבות מסוימת שיצר. עליו להישאר הטוב והחזק ביותר. הטבע קובע שמי שחייו יקרים לו, חייב להילחם על חייו במאבק נצחי ומי שאינו מוכן להיאבק, אינו ראוי לחיים. אכזרי ככל שיהיה, זהו חוק ברזל של הטבע. כל המזלזל בחוק ומתמרד נגד הטבע יעמוד במצוקה, באסון ובמחלות. צאצאים להורה הנחות לא יעמדו בפני גורמים אלה. למעשה עירבוב הגזע עלול להכחיד את שושלת האדם החזק, בן הגז הארי, שיצר את התרבות האנושית: אמנות, מדע וטכנולוגיה. בדרך זו מחזק היטלר את קביעתו שהגזע הארי הוא הנעלה ביותר, מכיוון שהוא תורם לעולם, משבח אותו ומאפשר את תנאי הקיום בו. אם יתקלקל גזע חזק זה או ייכחד, תיכחד האנושות כולה.

היטלר מסווג את האנושות לשלוש קטיגוריות:

  • מייסדי תרבות
  • נושאי תרבות
  • משחיתי תרבות

בקטגוריה הראשונה הוא מונה את הגזע הארי. עמי מזרח אסיה יאמצו בעתיד את התרבות המושתתת על הרוח היוונית והטכניקה הגרמנית. בחיצוניותם בלבד ייראו אסייתיים. עמים אלה נמנים בקטגוריה השנייה. לדברי היטלר, יפן אינה נוטלת מהטכניקה האירופאית. בעבר עוּטרו המדע והטכנולוגיה של אירופה במאפיינים יפניים, אך כיום הבסיס לחיים הממשיים האירופאיים אינו נשען עוד על תרבותה המיוחדת של יפן. הסיבה לכך נעוצה במאפייניה החיצוניים השונים מפנימיותה אשר בולטים לעיני עמי אירופה. רק פרי עמלם המדעית והטכנית של אירופה ושל אמריקה, הנשלטות בידי בני הגזע הארי, משפיע כיום על העולם כולו, ורק הודות להישגי הגזע העליון בתחומים הללו יוכל המזרח ליהנות מהתפתחותו הכלל אנושית. אם ייעלמו אירופה ואמריקה הנשלטות בידי בני הגזע הארי, תיעלם עימן ההשפעה על יפן. סביר להניח, כי לא לזמן רב תישאר יפן מפותחת בתחום המדע והטכנולוגיה. תוך שנים בודדות ייעלמו כל הישגיה שנרכשו במהלך עשרות בשנים. מכאן, שאין ספק כי לעולם לא תימנה יפן עם בני הקטגוריה הראשונה.

היטלר מציין כי כובשים אריים רבים שבנקל הכניעו את אויביהם הלא-אריים, הפרו את עקרון טוהר הדם. הנכבשים החלשים נטמעו בהם, ועל כן המקור שהניע את קידום התרבות האנושית נעלם. כנראה, ברוב המקרים אין אנו חוזים במייסדי תרבות, אלא בנושאי תרבות שינקו את תרבותם מבני הגזע הארי. עם היחלשותם של האריים על ידי נושאי התרבות, הם, מייסדי התרבות שוקעים, ותרבותם של נושאי התרבות אינה מתפתחת ואף דועכת.

בהמשך, היטלר דש שוב בנושא הפצפיסטי. בעיניו, התומכים בפצפיזם אינם אידיאליסטיים הפועלים כלפי אחרים מטוב לב, אלא מוגי לב הכופרים בחוקי ההתפתחות. וכבר קודם לכן ייחס ליהודים תכונות של גזע חלש ונחות מהיותם שוחרי שלום. אולם קיימת סתירה בתיאור החלש נטול כוח ההישרדות לעומת החזק אליבא דהיטלר. העם היהודי שרד אלפיים שנות גלות. עם זה סבל תהפוכות גדולות וחווה פוגרומים ואסונות קשים לאורך כל השנים ובכל זאת הזדקף, מהותו נותרה על קנה, ותכונותיו הרוחניות התחדדו במהלך תקופה ארוכה זו. אם כן, כיצד היטלר מצדיק את תפיסתו את היהודים כגזע נחות? האין זה גזע עליון המסוגל לשרוד? היטלר מתרץ סוגיה זו בכך שאין מדובר בהתפתחות אישית של העם היהודי, אלא בהשפעת הזרים שבקרבם חי. העם היהודי, בעיניו, היה תלוי בעמים האחרים ומעולם לא היה בעל תרבות ומעולם לא השפיע על האחרים, לפיכך איננו נמנה בקטיגוריית מייסדי התרבות, אלא בקטגוריית נושאי התרבות. יצר הקיום של היהודים גבוה משל עמים אחרים ולכאורה נראה כי כישוריהם הרוחניים שווים לתכונות האינטלקטואליות של שאר הגזעים, אך אין זה אלא אינסטינקט פרימיטיבי הקיים בכל בעלי חיים. למעשה, היהודים מפוזרים בעולם ואינם נמצאים בטריטוריה מוגדרת, ולכן אין לעם היהודי תרבות משלו. תרבותו המדומה היא, לכל היותר, נכסי העמים האחרים שהשחיתו במו ידיהם. מכאן, ברור כי היטלר מסווגם בקטגוריה השלישית, היינו משחיתי התרבות.

אם כן, עם מי נמנים העמים המוסלמים (והערבים בפרט)? אלה הטוענים כי המונח ‘אנטישמיות’ כלל גם את העמים השמיים שאינם יהודים, מסתמכים על הקטע ב’מאבקי’ שבו היטלר בז לתקוות להתקוממות מיתית במצרים ולרעיון, שהמצרים יסכימו לשפוך דמם למען הגרמנים. מכונות ירי בריטיות ופצצות רסס מסוגלות להביא לסוף מחריד למלחמה כזאת. באמצעות קואליציה של נכים לא ניתן להכניע מדינה חזקה, שבעת סכנה תהיה נחושה להקיז את דמה עד הטיפה האחרונה למען קיומה. לדבריו:

כאדם פולקי [עממי], המעריך בני אדם על בסיס הגזעי, אני מנוע, מעצם הכרת הנחיתות הגזעית של אותם ‘עמים מדוכאים’ לכאורה, לקשור את גורל עמי עם גורלם.14

מכאן, לתפיסתו של היטלר, המצרים הם גזע חלש הנמצא במלחמה עם הגזע הארי. מהיותם לא אריים, הם אינם חזקים דיים להיאבק בבני הגזע הארי. יתר על כן, הם אינם מוכנים להילחם ולכן בעניו, הם בבחינת ‘פציפיסטים’ וכל המשתמע מכך. לכאורה, היטלר משווה את המצרים ליהודים בעקיפין: נחיתותם נובעת מהימנעותם ממלחמות. בספרו הוא מזכיר את המצרים עם ההודים בנשימה אחת, אך אף לא פעם אחת עם היהודים. מכאן ניתן להסיק שהמצרים ועמי המזרח הרחוק נמנים באותה קטגורייה, כלומר בקבוצה השנייה.15

עם זאת, ראוי לציין שלאחר 1933 משלחות של הינדים שובחו רשמית על ‘התנועה המהפכנית’ שלהם בין אם נטלו בה חלק ובין אם לא. באותה העת גם המצרים היו מפויסים עם הגרמנים והסימפטיה הורחבה גם לערבים החיים תחת השלטון הבריטי.16 ההיסטוריון ברנרד לואיס טוען כי הגרמנים ראו בערבים שמיים ומכאן שהם נחשבו כבני מעמד זהה למעמד היהודים. לחיזוק טענתו, הוא מציג ציטוט של היטלר מ-22 באוגוסט 1938 אשר לפיו, כביכול, היטלר מתייחס לתושבי המזרח התיכון ומכנה אותם ‘חצאי קופים מצובעים הרוצים להרגיש את טעם השוט.17 אף החוקר דוד ישראלי מסיק שהמונח ‘אנטישמיות’ מתייחס גם לערבים. לדבריו, היטלר ראה בהם ‘חצאי קופים מצוחצחים’, המבינים רק את לשון מקל החובלים […] ולא נועדו אלא לשרת את ‘גזע האדונים’.18 מעיון במקור הנמצא בארכיון משרד החוץ הגרמני עולה תמונה אחרת לגמרי מזו המופיעה בציטוט הלא מדויק של לואיס ושל ישראלי. התרגום המדויק מתוך הנאום המלא של היטלר:

‘נמשיך לעורר מהומות במזרח הרחוק ו[בחצי האי] ערב. הבה נחשוב כ’ג’נטלמנים’ ונראה באותם עמים, לכל היותר, חצאי קיפופים כצבעוניים אשר להוטים לחוות את השוט’.19

תחילה, נשים לב כי היטלר מזכיר שוב את הערבים נשימה אחת עם עמי המזרח הרחוק. תופעה חוזרת ונשנית זו מחזקת שוב את הטענה שהערבים נתפסים, בעיני היטלר, כשווי ערך לעמים האסייתים. כמו כן, בנוסח של לואיס וישראלי השימוש במילה ‘קופים’ מטעה. נוצר הרושם שכביכול היטלר אינו רואה בערבים בני אנוש ומכאן מעמדם זהה למעמד היהודים. אבל מהמובאה שלעיל (‘במזרח הרחוק ו[בחצי האי] ערב’) עולה שכינוי הגנאי ‘קופים’ מתייחס הן לעמי המזרח התיכון והן לעמי המזרח הרחוק. לפיכך קיימת סתירה: האסייתים הנמנים עם הקטגורייה השנייה מוּרדים לדרגה השלישית שאליה משתייכים היהודים.

הלכה למעשה, היטלר לא השתמש המונח ‘קופים’ אלא ‘קיפופים’ (Halbaffen). הקיפופים ידועים כבעלי מאפיינים פרימיטיביים מאוד ביחס לשאר הקופים והומינואידים. כמו כן, דוד ישראלי תרגם בטעות ‘גזע אדונים’ במקום ב’ג’נטלמנים’ (Herren), כלומר מתורבתים או אצילים. ואכן, ההשוואה בין בני מעמד גבוה לפרימיטיביים מבהירה היא בבחינת מטפורה בלבד. נחיתותם של עמי אסיה מתבטאת בתרבותם, כפי שהסביר היטלר ב’מאבקי’. גם השימוש במונח ‘שוט’ מטפורי אינו מציין נקיטת פעולות פיזיות כואבות. כדרכו של מאלף חיות להשתמש בשוט בקרקס לאילוף החיה, כן יש לנקוט צעדים משמעותיים להחדרת משמעת ותרבות בעמי האסלאם ובעמי המזרח הרחוק.

מהתבוננות בהשׂגות אלה גלוי לעין כי בדומה לעמי אסיה, עמי ערב נמנים עם הקטגוריה השנייה (נושאי תרבות). בתרגום לאנגלית המופיע במסמכי מדיניות החוץ של בריטניה הבינו כי במונח ‘קיפופים’ התכוון היטלר ל’חסרי תרבות’, ולכן בחרו במילה ‘מטורפים’ (Maniacs). עם זאת, התבוננות בנאומו המלא של היטלר מציגה תמונה רחבה יותר של כוונותיו. לדבריו, מסתיו 1938 הבין כי יפן לא תלך עם גרמניה לחלוטין.20 שנה תמימה המתין היטלר לעריקת יפן לצדו אך, לגישתו, קיסר של יפן זהה בתכונותיו לצאר האחרון: חלש, פחדן, מתלבט, על כן גורלו עלול להיות כגורל הצאר שנפל מכיסאו במהפכה. זהו הסברו לאי התלהבותו מהרעיון לשתף פעולה עם יפן וזה הטעם לאמירתו.21 הצגת הדברים בדרך זו דומה לתיאורו של היטלר את מצרים, ובכך הטיעון, שעמי ערב ועמי המזרח הרחוק שווי מעמד, מתחזק עוד יותר.

כפי שהיטלר תיאר בספרו את החדרת התרבות המערבית לעמי המזרח הרחוק באמצעות הזרוע, כך הוא מעונין להפוך את נושאי התרבות הללו לעמים משובחים יותר, כדי להבטיח לעצמו בעלי ברית חזקים.

לסיום, לפי ‘מאבקי’ פרק 11 ‘עם וגזע’, היטלר מתייחס ליהודים בנפרד מן הערבים. גם בנאומיו הרבים הבולשיביקים בלבד מוזכרים עם היהודים בנשימה אחת. למשל, בנאומו ברייכסטג ב-30 בינואר 1939 אמר:

במרוצת חיי הייתי לעתים קרובות נביא ולרוב לעגו לי… היום ארצה שוב להתנבא: אם יעלה בידי היהדות הממון הבינלאומית באירופה ומחוצה לה לדרדר את העמים, פעם נוספת, למלחמה עולמית – אזי לא תהיה התוצאה בולשביזציה של העולם ועמה ניצחון היהדות, אלא השמדת הגזע היהודי באירופה [הדגשה שלי, י’ר].22

מציטוט זה עולה שהיהודים שווי מעמד לקומוניסטים. אלה וגם אלה בני הקטגוריה השלישית, דהיינו משחיתי התרבות שנידונו להשמדה. המוסלמים אינם נמנים ביניהם, אלא מזוהים עם עמי אסיה מבחינת מעמדם ותפקידם כנושאי התרבות, להפיץ את תרבות הגזע הארי.23


1 היטלר, צימרמן והיילברונר, פרקים מתוך ‘מאבקי’ של אדולף היטלר, עמ’ 7; בין אידיאולוגיה לגזענות.

2 מאבקי, עמ’ 7.

3 שם, עמ’ 9.

4 בין אידיאולוגיה לגזענות.

5 יד ושם, עיראק, עמ’ 2.

6 שם, עמ’ 1; קזז נ’, השפעת הנאציזם בעיראק והפעילות האנטי-יהודית 1933–1941, עמ’ 53;‏ לבל ג’, חאג’ אמין וברלין, עמ’ 33-32; גליצנשטיין-מאיר א’, הפרעות ביהודי בגדאד – חג השבועות תש’א (2-1 ביוני 1941), עמ’ 23.

7 Herf. Nazi Propaganda for the Arab World, p. 24.

8 Ibid, p. 25.

9 Ibid, p. 26; Motadel. Islam and Nazi Germanys war, p. 90.

10 קרומהולץ, צלב הקרס בארץ ישראל, עמ’ 55; כנען, הגייס החמישי, עמ’ 53.

11 Mein Kampf (1936), p. 311-362; (1939), p. 222-258; (1941), p. 389-455 ; (1943), p. 311-362 ; http://www.hitler.org/writings/Mein_Kampf/mkv1ch11.html.

12 המונח ‘ארי’ (ārya) לקוח מתוך הודו-איראניות העתיקה שפרושו ‘איש אציל’ והוא שימש להגדרתם העצמית של ההודו-אירנים העתיקים.

13 בשנות ה-30 ובעיקר בשנות ה-40 של המאה הקודמת נתברר להיטלר כי בניגוד ליהודים, המוסלמים אינם שוחרי שלום, נהפוכהו, הם דוחפים למלחמות עקובות מדם. כמותם גם היפנים. הדבר הוביל את היטלר לשינוי בתפיסתו עבור עמים מסוימים וכך הוגדר המונח ‘ארים של כבוד’ עבור אותם עמים.

14 Mein Kampf (1936), p. 747; (1939), p. 503; (1941), p. 957 ; (1943), p. 747; http://www.hitler.org/writings/Mein_Kampf/mkv1ch11.html;
הרף, התעמולה הנאצית במזרח התיכון במהלך מלחמת העולם
השנייה והשואה, עמ’ 316.

15 Mein Kampf (1941), p. 395.

16 Ibid, p. 954.

17 לואיס, שמיים ואנטישמיים, עמ’ 143.

18 ישראלי, הרייך הגרמני וארץ ישראל, 209.

19Wir werden weiterhin die Unruhe in Fernost und in Arabien schuren. Denken wir als Herren und sehen wir in diesen Volkern bestenfalls lackierte Halbaffen, die die Knute spuren wollen‘. In Akten zur Auswartigen Politik 1918–1945. Aus dem Archiv des Auswartigen Amtes. BadenBaden, 1961, 172; ‘We shall continue to create disturbances in the Far East and in Arabia. Let us think asgentlemenand let us see in these peoples at best lacquered half maniacs who are anxious to experience the whip‘. In Documents on the British Foreign Policy 1919–1939. Volume VII 1939. London 1954, 259; Schwanitz, The bellicose birth of EuroIslam in Berlin, p. 203.

20 Akten zur Auswartigen Politik 1918–1945, p. 171; Documents on the British Foreign Policy 1919–1939, p. 258.

21 Ibid, 172; Ibid 259.

22 Hitler, Speech delivered in the Reichstag : January 30th, 1939, p. 49; Baynes N.H., ed., The Speeches of Adolf Hitler, I, London, 1942, pp. 737-741. See Document 4; Documents on the Holocaust, Selected Sources on the Destruction of the Jews of Germany and Austria, Poland and the Soviet Union, pp. 132-134; Extract from the Speech by Hitler, January 30, 1939; Browning, The origins of the Final Solution, p. 299; Mommsen, Hitler’s Reichstag Speech of 30 January 1939, p. 147
קרשו, היטלר: נמסיס: 1945-1936, עמ’ 142; תפקידו של היטלר בפתרון הסופי, עמ’ 23; היטלר, הגרמנים ו’הפתרון הסופי’, עמ’ 106; בראונינג, הדרך אל הפתרון הסופי, עמ’ 341.

23 גם אם לגישת הפונקציונליסטים היטלר דגל בגירוש בלבד של היהודים עד יוני 1941, הרי שאין ספק כי חלומו להיפטר מהיהודים בכל דרך אפשרית. התבטאויות על השמדה כוונו אל היהודים, קומוניסטים ומספר עמים נוספים בלבד, אך מעולם לא כוונו כלפי המוסלמים והאסייתים.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “שואה, נאציזם ואסלאם קיצוני”