החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

פריז–ברדיצ'ב בשמונה ימים

מאת:
מצרפתית: ראובן מירן | הוצאה: | 2021 | 149 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

23.40

רכשו ספר זה:

ביום ראשון 5 בספטמבר 1847 יצא בלזק לדרכו מפריז לברדיצ'ב, אוקראינה, או מדויק יותר לארמון וְיֶזְ'חוֹבְנִיָה, כדי לפגוש את אהובתו הרוזנת הַנסקָה. לעת ערב הוא הגיע לתחנת הרכבת בצפון העיר מצויד בארגז מסע קטן, שק שינה, "לא היה לי אפילו חלקיק נייר להוציא את דרכוני." נוסף על כך, הוא נושא עימו "בסל קטן וקל לנשיאה צנימי מלחים, קפה מרוכז, סוכר, לשון כבושה ובקבוק קטן מלא אָניס, מוגן במקלעת קש. היו אלה מצרכים שיספיקו לשמונה ימים מלבד הצורך בחלב." וכן, את המילה החיונית חלב בגרמנית ובפולנית למד בלזק בעוד מועד: מִילְך בגרמנית, מְְלֶקוֹ בפולנית. הוא מאמין ש"כיום אפשר לנסוע מפריז לברדיצ'ב בשישה ימים", אבל עד מהרה יגלה שהמסע נמשך שמונה ימים. לא פלא שהוא מצהיר ש"דבר אינו שקרי יותר מלוח הזמנים של חברת הרכבות".

 

זהו למעשה מעין יומן מסע אישי מאוד שכתב בלזק בעת שיצא מפריז לברדיצ'ב שבאוקראינה כדי לפגוש את אהובתו. בלזק חושף את עצמו באופן חריג והופך לגיבור הסיפור האמיתי ולא עוד כדמות בסיפוריו הבדיוניים.

מקט: 4-644-1098
ביום ראשון 5 בספטמבר 1847 יצא בלזק לדרכו מפריז לברדיצ'ב, אוקראינה, או מדויק יותר לארמון וְיֶזְ'חוֹבְנִיָה, כדי לפגוש את אהובתו […]

1.

אלמלי היו לי דברים מעניינים במיוחד לכתוב, לא הייתי טורח לספר לכם על אחד ממסעותיי. בזמן האחרון שָחַקנו כל כך את רעיון המסע ומימושו עד שהחלטתי נחושות לא לפרסם עוד לעולם דבר בנושא, ואף לא לומר עוד דבר על הארצות שבהן ביקרתי, וזאת כדי לא להיות וולגרי וכדי להימנע מדיבור על עצמי, שכן אני הוא הכינוי התפֵל והמייגֵע ביותר שאני מכיר בראייתו של קורא. ונוסף על כך, אני טיפוס שמח מאוד, צחקן, והקהל לא מאמין לעולם למי שכותבים בסגנונו האנין והמשובח של האב גַליאָני.

המילה הנקלֵית בדחן או מוקיון היא שכרו של כל סופר השוזר ברגע הנכון דבר הלצה, כמשליך לוח עץ להקלת הגישור על פני הקטעים המשעממים. והדבר נראה לי טבעי בארץ המכבדת אנשים רציניים, כלומר אלה שספריהם העמוסים לעייפה בבוּרוּת ובמִשנוֹת שונות, נכתבים לקהל של רופאי שיניים הנאלצים לשמוט את לסתותיהם של המטופלים. הקורא היחיד שלו זכה הנוסע הפוריטני שפרסם את מסעו באמריקה נדון לעונש האכזרי הזה. שמו גארניֶה והוא מתגורר ברחוב דֵה לֶ'אפְּרוֹן. לבסוף, קיים פגם אחרון שלדעתי די בו ואני מכריז עליו קבל עם ועדה אל מול עולם הספרות כמעשה מועיל: אינך יכול לחזור לארץ מסוימת כשברצונך להיות משעשע ולומר את האמת על בני האדם, על הדברים ועל כל התופעות הייחודיות לארץ מסוימת המבדילות אותה משאר הארצות. מכיוון שקייב נמצאת ברוסיה, אתם מדמיינים לעצמכם שאכתוב ברשעות, שלא אומר דבר אמת, שאהיה זהיר ומאופק שבעתיים מספר מפורסם אחד, שעל פי מה שאומרים, עורר נגדו את רוסיה בדמותו של הצאר עצמו. ואולם אני, באופן אישי, נמצא במצב שבו אני יכול לדבר בחופשיות. הנה מדוע. אני אינני צבוע, זה מכבר הבעתי את הערצתי לממשל אבסולוטי — אך בסייג הבא: אין ממשל אבסולוטי בעולם כולו. נימוקיי אינם עומדים בסתירה זה לזה. אני מעדיף שלטון של אדם אחד על פני שלטון ההמון מכיוון שאני לא אוכל לעולם — אני חש בזאת — להסתדר עם העם ואף לא להקסים אותו, ומי שניסו לעשות זאת נחלו תמיד כישלון חרוץ. אני סבור — ואולי זו יוהרה ויומרה מצידי — שאני מסוגל למצוא הבנה הדדית עם אדם אחד גם אם יהא זה הגדול בעריצים.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “פריז–ברדיצ'ב בשמונה ימים”