"השתיקה הכרחית היא בנסיבות רבות, אך צריך תמיד להיות כן; אפשר לבלום אי אלו מחשבות, אך לא צריך להסוות שום […]
צריך אדם לדעת לשלוט בלשונו, ליטול את הרגעים המתאימים כדי לרסנה או כדי לתת לה דרור מתון; לקיים את הכללים שהזהירות קבעה בעניין זה. להבדיל […] בין הזדמנויות שהשתיקה בהן היא בבחינת ייהרג ובל יעבור, ובין להית בעל תקיפוּת של ברזל נוקשה כאשר צריך לשמור, בלא סתירה, את כל מה ששפטנו כמתאים כדי להיטיב לשתוק: כל זה דורש חשיבה, תבונה וידע.
[…]
כאשר דנים בְּנושא [מסוים בספר], יש אמצעים שצריך לנקוט ולשמור עליהם; השכל הישר וההיגיון הם שקובעים אותם. כאשר כותבים, נחוצים טעם טוב, הֶרגל, השתדלות שלא להרחיק לכת, כפי שנחוץ לא להתעכב בדרך בטרם הגענו אל סופה. הוסיפו דבר-מה לפרישׂה נכונה זו, או גִרעו ממנה, והספר יהיה מעוות. אדם גבה קומה במיוחד, הסירו ממנו דבר-מה או הוסיפו לו דבר-מה, ועיוותם את מראהו. אם תסירו ממנו יותר מדי יהיה גמד; אך אם תוסיפו לגובהו הטבעי כמה דרגות של גובה, יהיה מפלצת. כדי להיראות טוב עליו להיות בדיוק כפי שהוא; זה כלל בטוח, ואז העין שמחה בראותה אותו.
[…]
צריך לכתוב כאשר הנפש שרויה במצב המתאים לעשות זאת. מבוכה, כעס, דאגה, צער, כל הרגשות הצוננים או הלוהטים, מקפיאים את הרוח או נושאים אותה רחוק מדי; זה מקורן של הרבה יצירות תפלות או סאטיריות מדי; ספר כתוב היטב הוא עניין לאדם השולט בעצמו, בכל כולו.
[…]
השתיקה הכרחית היא בנסיבות רבות, אך צריך תמיד להיות כן; אפשר לבלום אי אלו מחשבות, אך לא צריך להסוות שום מחשבה. יש דרכים לשתוק בלי לסגור את הלב. להיות שְקול דעת בלי להיות קודר וקמוץ שפתיים; להסתיר אי אלו אמיתות בלי לחפותן בשקרים.
[…]
אני מתעכב אך ורק על המחשבה שהַשתיקה הכרחית ביותר למספר רב של סופרים, אם מפני שהם כותבים גרוע, ואם מפני שהם כותבים יותר מדי; ויהיה זה בבחינת יתרון מועיל מאוד אם הסופרים המהימנים והמיושבים בדעתם, האוהבים לשתוק יתר על המידה, היו נותנים לציבור, לעתים קרובות יותר, הוראות נבונות וחשובות.
אין עדיין תגובות