לפעמים, אני מודה, אני מתעוררת בבוקר, שומעת את כל הקולות האופייניים של המוסד, מריחה את הריח המוסדי ומתגעגעת לחיים המאושרים […]
פרק ראשון
סטונגייט מסצ׳וסטס, 27 בדצמבר
ג׳ודי היקרה!
המכתב שלך הגיע. ליתר ביטחון קראתי אותו פעמיים, כי לא הייתי בטוחה שהבנתי אותך נכון. האם ייתכן שאת חושבת שאני, סאלי מק׳ברייד, אהיה מנהלת של בית יתומים? האם יצאת מדעתך? כי לי זה נשמע כמו הזיה. אני בטוחה שאתם לא משתמשים בחומרים ממכרים, לכן אני המומה כל כך. אני מתאימה לגדל מאה יתומים באותה מידה שאני מתאימה לנהל גן חיות!
כנראה שאתם כבר סגרתם את כל הפרטים. והכל היה מתוכנן מראש מהרגע שג’רביס נתן לך מתנה לחג המולד, את ניהול בית היתומים, מתוך מטרה להפוך אותו למוסד חדשני מצליח, אתם בחרתם בי וברופא ממוצא סקוטי להיות שותפים למשימת החיים הזו.
ג׳ודי היקרה מאוד, ובאותה הזדמנות גם ג׳רביס היקר, הכוונות שלכם שקופות! אני יודעת בדיוק איך התנהל הדיון המשפחתי שהתקיים בסלון החמים שלכם. ג׳ודי: “האם זה לא חבל שסאלי לא עושה עם עצמה שום דבר משמעותי מאז שהיא עזבה את לימודיה בקולג׳? עליה לעשות משהו מועיל במקום לחפש את עצמה בחיי החברה המטופשים של ווסטר.“ ג׳רביס: “אותי מטריד שהיא מתעניינת בבחור הצעיר והמבולבל גורדון הלוק! אומנם הוא נראה טוב ולבוש טוב, ואני אפילו מוכן להודות שהוא מדבר בצורה מרתקת, אבל הוא לא יציב, והוא פוליטיקאי. ואני מעולם לא חיבבתי פוליטיקאים. אנחנו חייבים להעסיק אותה במשהו שירומם אותה וישאב את כולה עד שהסכנה תעבור. אהה! יש לי רעיון! נמנה אותה לאחראית על בית היתומים ג׳ון גריר.״ אני שומעת את קולו של ג׳רביס אומר את זה בבהירות, אני לא צריכה להיות נוכחת כדי לדעת בדיוק מה התחולל שם בסלון ביתכם.
בביקור האחרון שלי בביתכם המקסים הייתה לי ולג׳רביס שיחה רצינית על החיים. הנושא הראשון היה חיי נישואין, הנושא השני היה הפוליטיקאים (סוג של אנשים נטולי עקרונות) והנושא השלישי היה חיי החברה הריקים והמטופשים שמנהלות נשותיהם של אנשי ציבור.
אנא הודיעי לבעלך האכפתי והמוסרי כי לקחתי את השיחה שלנו לתשומת ליבי, וכי מאז שחזרתי לווסטר אני מתנדבת פעם בשבוע במעון לנשים מוכות. אני מקריאה להן ספרים. החיים שלי אינם כל כך חסרי משמעות כפי שהם נראים לכם.
בנוסף, אני יכולה להבטיח לכם שהפוליטיקאי הזה, גורדון, הוא לא סכנה מיידית עבורי. ובכל מקרה, אמרי לג׳רביס שגורדון הוא פוליטיקאי איכותי מאוד, למרות השוני שיש ביניהם בכל הנוגע למיסוי, מסחר ואיגודים מקצועיים.
חמוד מצידך לבקש שאקדיש את חיי לטובת החברה והכלל, אבל אם נתבונן בכך מנקודת המבט של בית היתומים – האם אין לך רחמים על היתומים המסכנים וחסרי ההגנה? לי יש רחמים (אם לך אין), ולכן אני מוותרת בכבוד רב על המשרה שהצעת לי ברוב טובך. עם זאת אני נלהבת לקבל את ההזמנה שלך לבקר אתכם בניו יורק. אני חייבת להודות שלא כל כך התלהבתי מהאופן שבו חשבתם שנבלה את הזמן שלנו ביחד. אנא החליפי את הביקור בבית היתומים בניו יורק ובבית החולים לילדים בביקור בתיאטרון, באופרה ובמסעדה. יש לי שתי שמלות ערב חדשות ומעיל בצבעים כחול וזהב עם צווארון פרווה לבן, ואני רוצה שיהיה להם שימוש הולם.
אני רצה לארוז כעת, אבל אם אתם לא מעוניינים לקבל אותי לבד אלא רק כיורשת העצר של גברת ליפט, אנא שלחו לי מברק ואבטל את הביקור שלי.
שלכם לנצח, קלת דעת כתמיד, סאלי מק׳ברייד
נ.ב. ההזמנה שלכם הגיעה אליי בתזמון מדויק. מתברר שפוליטיקאי מקסים ששמו גורדון הלוק אמור לשהות בניו יורק בשבוע הבא. אני משוכנעת שתאהבו אותו יותר ויותר ככל שההיכרות ביניכם תעמיק.
נ.ב. נוסף: ציור של סאלי יוצאת לטיול אחר הצהריים. ג׳ודי, את בטח מרוצה מהמראה שלה.
בית ג׳ון גריר, 15 בפברואר
ג׳ודי היקרה!
הגענו אתמול באחת-עשרה בלילה. קיבלה את פנינו סופת שלגים גדולה. באנחנו הכוונה לג׳יין סינגפור ואנוכי. מתברר שההתנהלות שלי לא מותאמת למסורת של המוסד – הבאתי איתי גם משרתת אישית וגם כלב סיני. אב הבית שקיבל את פנינו – נראה המום, וכשהוא ראה את סינגפור הוא חטף התקף חרדה שכלל רעידות בגוף. הוא מעולם לא ראה חיה כזאת, מבחינתו סינגפור הוא זאב בר, אף על פי שהבטחתי לו מפורשות שה “יצור“ הוא אכן כלב. בסופו של דבר הוא השתכנע להכניס אותו למוסד, אבל הביע דאגה עמוקה מהלשון השחורה של סינגפור. הוא חקר אותי אם אני מאכילה את הכלב שלי בעוגת אוכמניות.
היה לי קשה למצוא מגורים למשפחה הקטנה שלי. סינגפור המסכן השמיע יבבות איומות כשהוא נגרר לאיזו סככת עץ מחוץ לבניין. השומר הרשה לו לשכב על חתיכת קטנה של בד יוטה.
המצב של ג׳יין לא היה הרבה יותר טוב. לא הייתה מיטה אחת לאירוח בכל הבניין, חוץ ממיטה של תינוק בחדר הבידוד. אורכה של המיטה היה מטר וחצי, וכידוע ג׳יין בגובה מטר ושבעים. אבל איכשהו הצלחנו להכניס אותה למיטה הזאת. היא העבירה את הלילה כשהיא מקופלת כמו אולר, והיום היא צלעה ונראתה כמו האות S, מקופלת. היא הביעה את צערה באופן גלוי, אמרה שהיא כבר משתוקקת לחזור לנחלת האבות בווסטר והתחרטה על כך שהצטרפה אליי להרפתקה האחרונה שלי. אבל היא יודעת שבקרוב, כאשר אחזור לשפיות דעתי, נשוב הביתה. ברור לי שלהביא אותה לפה היה רעיון מטופש ביותר, כי הנוכחות שלה תקלקל לי את כל הסיכויים ליצור קשר נורמלי ואוהד עם שאר אנשי הצוות, אבל את מכירה את המשפחה שלי: נלחמתי בהם צעד אחר צעד כדי להמס את ההתנגדות שלהם שאבוא לבית ג׳ון גריר. אבל על דבר אחד אחרון הם לא הסכימו לוותר: הם דרשו שאקח איתי את ג׳יין. היא חייבת לוודא שאני אוכלת אוכל מזין ושאני לא נשארת ערה כל הלילה, ולכן הם אומנם הסכימו שאבוא לכאן באופן זמני, אבל אם אסרב לקחת אותה איתי, אוי ואבוי לי! לא נראה לי שהייתי מקבלת רשות לחזור אי פעם הביתה. כעת אנחנו פה, והתחושה היא שאף אחד לא רוצה אותנו כאן.
התעוררתי הבוקר בשש, לקול הפעמון הגדול שמשכים את הילדים. המשכתי לשכב במיטה, כאשר אני שומעת את קולות ההמולה של עשרים וחמש בנות בחדרי האמבטיה בקומה שמעליי. מתברר שהן בכלל לא מתקלחות, הן רק שוטפות פנים, אבל שמעתי את המים משפריצים ודמיינתי שיש שם עשרים וחמישה כלבלבים משתוללים בבריכה. אז קמתי והתלבשתי ויצאתי לרחרח בסביבה.
חיפשתי הזדמנות מתאימה ונעימה להציג את עצמי. חשבתי על ארוחת הבוקר, כאשר כל הילדים ישובים ונהנים מהאוכל, לכן הלכתי קודם כול לבדוק את חדר האוכל יש לך מזל שלא ראיתי אותו לפני שהעסקת אותי! זאת הייתה מחשבה הגיונית!
כל אחד מהפרטים יותר נורא מהאחר: הקירות אפורים וחשופים, השולחנות מכוסים בד ישן, ספסלי העץ, כוסות הפח, הצלחות, והקישוט היחיד הוא הטקסט שכתוב על הקיר באותיות מאירות עיניים: “אלוהים ייתן“. התורם שהתנדב לכתוב את המילים על הקיר הוא בעל חוש הומור גרוע.
האמת, ג׳ודי, לא תיארתי לעצמי שיש מקום כזה על פני האדמה – כולו כיעור, וכשראיתי את הילדים, המצב נראה כל כך עגום שהייתי בהלם. שורות-שורות של ילדים חיוורים, הלבושים במדים כחולים ונראים דהויים וחסרי שם, זה לא נראה לך מטרה בלתי ניתנת להשגה עבור אדם אחד להביא את אור השמש והשמחה למאה פרצופים קטנים? אני אומרת לך את האמת, ג׳ודי, כמעט שהתעלפתי מכובד המשימה. כל אחד מהם צריך שתהיה לו אימא, ולא נראה לי שיש מישהו או משהו אחר שיוכל לעזור.
אני לקחתי על עצמי את המשימה של הניהול בקלות ראש, גם כי את עשית כל מאמץ לשכנע אותי, ועוד יותר בגלל היחס המזלזל של גורדון הלוק, האופן שבו הוא צחק עליי והביע את דעתו שאין כל סיכוי שאצליח לנהל את המוסד, רציתי להוכיח לכולכם שאני מסוגלת ולכן התבייתי על המשימה הביקורים שערכנו בכל אותם שבעה-עשר מוסדות גרמו לי להתלהב מהיתומים, ואחרי שהוספתי וקראתי בנושא, עלו לי המון רעיונות בראש שרציתי ליישם… אבל עכשיו, כשאני פה, זה נראה לי מופרך לחלוטין שאנהל את המקום; זו התחייבות כל כך כבדה! הבריאות והאושר של מאה ילדים שעתידים להיות מאה בני אדם בוגרים מוטלים עליי. ותחשבי על זה שכל הילדים האלה יתחתנו ויהיו להם שלוש מאות או ארבע מאות ילדים ואולי אלף נכדים! האחריות שלי מתקדמת בטור הנדסי, את קולטת? זה בלתי נסבל! מי אני שאקבל על עצמי את העבודה הזו? הו, בבקשה תמצאו לכם מנהלת אחרת!
ג׳יין אומרת שארוחת הערב מוכנה. לאחר שאכלתי שתיים מהארוחות המוסדיות שמוגשות כאן – המחשבה על ארוחה נוספת אינה מרגשת במיוחד.
מאוחר יותר
מעדכנת אותך שהארוחה של הצוות כללה בשר כבש מבושל בתרד ופודינג לקינוח. אני שונאת את המחשבה מה הילדים אכלו באותו הזמן.
התחלתי לספר לך כי היום בשעת ארוחת הבוקר נשאתי את נאום הפתיחה שלי. דיברתי על כל השינויים המופלאים שעתידים להתרחש במוסד, כולם באדיבותם של מר ג׳רביס פנדלטון, שהוא הנשיא של המוסד וגם ראש מועצת הנאמנים, ושל רעייתו הגברת פנדלטון, שאותה נכנה כולנו דודה ג׳ודי, כי היא באמת הדודה של כל הילדים והילדות במוסד. אני מקווה שאתם לא מתנגדים לכך שהכנסתי אתכם לנאום בצורה כל כך מרכזית. עשיתי את זה מסיבות פוליטיות. היה לי חשוב להדגיש באוזני כל הצוות של בית ג׳ון גריר שכל השינויים המשמעותיים (והמצערים, לפי דעתם) שעתידים להתרחש, מקורם בהנהלה הראשית והם אינם תוצר של מוחי הקודח.
הילדים הסתכלו בי המומים במהלך הנאום והפסיקו לאכול. החדשות שלא נתפסו במוחם הן שלמנהלת של בית היתומים יהיו שיער בצבע כתום ואף סולד. חבריי לעבודה חשפו בפניי בפשטות את העובדה שאני נראית להם צעירה מדי וחסרת ניסיון, ולכן אין לי כל סמכות לתת להם הוראות. עדיין לא פגשתי את הרופא המהולל שג׳רביס אוהב כל כך, אני מקווה מאוד שהוא באמת יהיה מקסים במיוחד, כדי לפצות על היחס של שאר האנשים בצוות. בייחוד הסתבכתי עם האחראית על ילדי הגן, מיס סניית׳. היה בינינו פיצוץ מחריד שהתחיל בוויכוח על אוויר צח. אני עומדת על כך שהחלונות יהיו פתוחים כדי לנסות להיפטר מהריח המוסדי המזעזע שיש בבניין כולו, גם אם כל הילדים יהפכו להיות נציבי קרח.
היום אחר הצהריים היה יום שמש, והשלג בחוץ היה מבהיק ונוצץ. הוריתי לסגור את ה “צינוק“ שהוא גן הילדים ולהוציא את הילדים החוצה. “היא רודפת אחרינו החוצה,“ שמעתי ילד אחד צועק, תוך כדי שמיס סניית׳ מנסה להלביש לו מעיל שקטן עליו בשתי מידות.
הילדים פשוט עמדו שם בחצר, מכופתרים בתוך המעילים שלהם וממתינים בסבלנות שיאפשרו להם לחזור פנימה. הם לא רצו, לא צעקו ולא שיחקו במלחמת שלג. תחשבי על זה, ילדים שאין להם מושג איך משחקים!
עוד יותר מאוחר
כבר התחלתי במשימה הידידותית של בזבוז הכסף שלכם. קניתי היום אחר הצהריים אחד-עשר בקבוקים חמים. פשוט לא היו יותר בבית המרקחת של הכפר. כמו כן קניתי כמה שמיכות צמר ושמיכות פוך, וכעת ניתן יהיה לפתוח לרווחה את החלונות במעון התינוקות. הפעוטות המסכנים האלה ייהנו מתחושה חדשה לחלוטין ומסעירה ביותר – הם יוכלו לנשום הלילה! יש לי עוד מיליון נושאים נוספים שאני רוצה לקטר עליהם, אבל עכשיו עשר וחצי וג׳יין טוענת שאני חייבת ללכת לישון.
שלך באחריות מלאה, סאלי מק׳ברייד
נ.ב. לפני שנכנסתי למיטה צעדתי לתוך מעון התינוקות על קצות אצבעותיי, כי רציתי לראות שהכול מתנהל כשורה, ומה מצאתי? העלמה סניית׳ סוגרת בשקט את החלונות במעונות התינוקות! ברגע שאוכל למצוא משרה מתאימה עבורה בבית אבות, אני הולכת לפטר את האישה הזאת!
ג׳יין לוקחת את העט מתוך היד שלי.
לילה טוב!
בית ג׳ון גריר, 20 בפברואר
ג׳ודי היקרה!
ד“ר רובין מקגריי קפץ לביקור על מנת להכיר את המנהלת החדשה של בית ג׳ון גריר. בבקשה תזמיני אותו לארוחת ערב בהזדמנות הקרובה שהוא מגיע לניו יורק, אני סומכת עליך שאת תביני מייד במי מדובר ותראי בעצמך מה בעלך עשה לי. ג׳רביס הציג בפניי מציאות שונה לחלוטין מהאמת העובדתית. הוא ניסה לומר כי אחד היתרונות המרכזיים של ניהול המוסד יהיה הקשר היום-יומי עם הרופא, אדם כל כך מבריק, מלא בידע ובחוכמה, מלא בקסם אישי ודייקן.
זאת הייתה טעות גסה!
הוא רזה וגבוה עם שיער בגוון חול ועיניים אפורות וקרות. במשך כל השעה שהוא בילה בחברתי (בעוד אני הייתי אנרגטית ותוססת מאוד), הפה שלו נשאר בקו ישר. לא האיר את פניו אפילו צל של חיוך (האם צל באמת יכול להאיר פנים? אולי לא). אבל באמת מה עובר עליו? האם הוא ביצע איזשהו פשע, שגורם לו להרגיש חרטה כל כך עמוקה? או שהוא שקט כל כך רק בגלל השורשים הסקוטיים שלו? הוא חברותי בדיוק כמו מצבה בבית קברות.
אגב, הדוקטור לא מחבב אותי בדיוק כפי שאני לא מחבבת אותו. הוא חושב שאני קלת דעת ולא עקבית, ולחלוטין לא מתאימה לתפקיד האחראי שהוטל עליי – אני מתארת לעצמי שהוא כתב מייד מכתב לג׳רביס שהוא מבקש לפטר אותי מתפקידי באופן מיידי.
במהלך השיחה שלנו לא הצלחנו ליצור מכנה משותף מינימלי. הוא דיבר באופן פילוסופי ונרחב על החסרונות הגדולים הקיימים במוסד טיפולי לילדים, ואני דיברתי בצער על התסרוקות חסרות החן של הבנות במוסד.
הבאתי את סיידי קייט, היתומה המועדפת עליי, כדי להוכיח את טענותיי בנוגע לתסרוקות. השיער שלה מתוח לאחור כל כך חזק, שנראה כאילו הידקו אותו לראש שלה במפתח שוודי, ויש לה מאחור שתי צמות קטנות שעומדות בקו אנכי כאילו חשמלו אותן. ואני מגיעה למסקנה שאוזניים של ילדים יתומים צריכות להיות מוחבאות בעדינות מתחת לשערות. אבל לד“ר מקגריי לא מזיז אם האוזניים של הילדים נראות יפה או לא, כל מה שמעניין אותו זה הבטן של הילדים ומערכת העיכול.
הייתה לנו מחלוקת נוספת בנוגע לגרביונים שהילדות לובשות. אני לא יכולה להבין איך ניתן לשמור על כבודן העצמי של הבנות כאשר הן לבושות בגרביונים מטולאים בצבע אדום, או בגרבי ברך אדומות שאף פעם לא מגיעים לגובה של חצאית המשבצות שהן לובשות. הרופא חושב שהגרביונים האדומים הם חמים ועליזים, והוא תומך בהמשך השימוש בהם. לדעתי צפויים קרבות קשים בינו לבין המנהלת של המוסד.
אבל יש לרופא יתרון אחד שלא ניתן לשלול ממנו – הוא חדש ממש כמוני. קשה לי להאמין שהייתי מצליחה לעבוד עם הרופא הקודם. הוא השאיר מאחור את כלי העבודה שלו. כאשר בחנתי אותם מקרוב היה נראה לי שהוא מבין בתינוקות במידה שווטרינר מבין בתינוקות, ולא יותר.
ובנוגע למסורות של המוסד, כל הצוות לקח על עצמו לחנך אותי. אפילו הטבחית הודיעה לי הבוקר נחרצות שבימי רביעי אוכלים דייסת תירס.
האם אתם מחפשים ברצינות מנהלת חדשה למקום? אני אשאר עד שהיא תבוא, אבל בבקשה תחליפו אותי מהר!
נחושה לעזוב! סאלי מק׳ברייד!
חדר המנהלת, בית ג׳ון גריר, 27 בפברואר
גורדון היקר!
האם אנחנו עדיין ברוגז? אני מבינה שאתה נעלב כאשר לא מקבלים את דעתך, אך אל תשכח שאני ג׳ינג׳ית ובנוסף זורמים בי דם אירי ודם סקוטי, אי לכך אני צריכה שישפיעו עליי בעדינות רבה כדי לשנות את ההחלטות שלי. אם אתה היית פחות נחוש בדעתך, אני הייתי מקשיבה במתיקות והיית אולי מצליח להציל אותי מההחלטה לקבל על עצמי את ניהול המוסד. כעת אני תקועה פה כבר חמישה ימים ואני חייבת להודות שאני ממש מתחרטת על המריבה שלנו. אתה צדקת ואני טעיתי, וכפי שאתה רואה אני מוכנה להודות בכך בחינניות האופיינית לי. אם אצליח להיחלץ מהמצב שנקלעתי אליו, אני מאמינה שבעתיד תמיד (או כמעט תמיד) אקבל החלטות שתואמות את ההנחיות שלך. ראית פעם אישה שיודעת לחזור בה מעמדותיה בצורה כל כך גורפת ומשכנעת כמוני?
ג׳ודי תיארה בפניי את המוסד בצורה כל כך רומנטית ומרגשת. כעת שאני פה אני יודעת שזה היה לחלוטין פרי דמיונה הספרותי. בית היתומים הוא מקום נוראי. אין לי מילים לתאר לך את הריחות ואת העגמומיות והכבדות ששוררים פה. מסדרונות ארוכים וחשופים, תלבושת אחידה בצבע כחול, הפנים של הילדים נראות נטולות הבעה. אין ביניהם ובין ילדים רגילים אפילו דמיון קלוש. והריח שנודף מהקירות! איכס! ערבוב נוראי של ריח של סמרטוטי רצפה ישנים, חדרי שינה לא מאווררים וניחוח של אוכל מוסדי שמתבשל בסירים.
לא זאת בלבד שצריך לשנות כל פינה במוסד מהיסוד, צריך לעשות טיפול יסודי לכל אחד ואחת מהילדים פה. זאת משימה ענקית שדורשת כוח ואמונה, אומץ, תושייה ותעוזה, ואני, סאלי מק׳ברייד, שכל ימיי הייתי חובבת מותרות, מפונקת ואגואיסטית, מעולם לא התכוננתי לבצע משימה מורכבת כל כך. אני פורשת מהניהול של המוסד ברגע שג׳ודי תמצא לי מחליפה מתאימה. אני חוששת שזה לא יקרה כל כך מהר כפי שקיוויתי, כיוון שג׳ודי נסעה לדרום והשאירה אותי תקועה פה. לקחתי על עצמי התחייבות, ולכן אני כמובן לא יכולה פשוט להיעלם, אבל בינתיים אני יכולה להבטיח לך שאני סובלת מאוד מגעגועים הביתה.
כתוב לי בבקשה מכתב שיוכל לעודד אותי, ושלח לי פרח כדי שחדר השינה שלי ייראה מעט יותר שמח. ירשתי את הריהוט של גברת ליפט, המנהלת הקודמת של המוסד. הקירות מכוסים בטפט בגוני חום ואדום, לרהיטים גוון כחול זרחני, מלבד השולחן שהוא בצבע זהב! והשטיח הוא כמובן בגוני ירוק. אם תשלח לי פרח ורוד הוא ישלים את כל מניפת הצבעים!
באמת הייתי מגעילה אליך באותו ערב, אבל הנקמה לא איחרה לבוא.
שלך, מלאה בחרטה, סאלי מק׳ברייד
נ.ב. הרופא הסקוטי שהרגיז אותך כל כך צריך לרדת מרשימת הדאגות שלך. אני מתעבת אותו והוא מתעב אותי. אני לא מסוגלת אפילו לראות אותו. יהיה לנו ממש “נפלא“ לעבוד ביחד.
אין עדיין תגובות