החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

מוזר יותר מפאנפיק

מאת:
מאנגלית: מרט וינטראוב | הוצאה: | 2018-03 | 308 עמ'
קטגוריות: ילדים ונוער

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

39.00

רכשו ספר זה:

קֶאש קָרְטֶר הוא שחקן צעיר שהתפרסם בכל העולם בזכות התפקיד הראשי שלו בסדרת הטלוויזיה "ילדי פלא". כאשר ארבעה מעריצים מזמינים אותו בצחוק להצטרף אליהם למסע ברחבי ארצות הברית, הוא נענה להזמנה. נרדפים על־ידי עיתונאים וניצודים על־ידי צלמי פפראצי, הם יוצאים למסע הזוי של פעם בחיים — אך בדרך מגלים החברים כי הכוכב שהם אוהבים מסתיר סודות אפלים. הגילויים על חייו של האדם שהם חשבו שהם מכירים עוזרים להם לחשוף את הסודות שטמנו עמוק בנשמתם ולהבין שאם לא יקבלו את זהותם האמיתית — הם נידונים לחיים של שקר, שעליהם יצטערו עד יום מותם .

כריס קולפר, מחבר סדרת ארץ האגדות, זכה בפרס גלובוס הזהב על גילום דמותו של קורט האמל בסדרה GLEE , והופיע ברשימת מאה האנשים המשפיעים בעולם של טיים מגזין.

מקט: 4-550-249
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


1

שיחת היום

זה לא היה כנס פּלא־קוֹן אמיתי, אלא אם כן מישהו יצא ממנו פצוע. לפחות כך חשבו העובדים במרכז הכנסים של סנטה קלרה. הצלחת האירוע השנתי לא נמדדה על פי מספר המשתתפים (הם ידעו שהתפוסה תהיה מלאה), אלא על פי מספר החבּלות שאנשים נלהבים בקהל גרמו זה לזה.

הנזקים בכנס פלא־קון אף פעם לא נעשו בזדון; האורחים היו משולהבים כל־כך, עד שהם הפכו למסוכנים לעצמם ולסביבתם. מבחינת המארגנים, מספר גבוה של נפגעים היה הוכחה להצלחת האירוע. לכן, כשהמקדימים שהתקהלו בחוץ, התחילו לדחוף את דלתות הזכוכית בגופיהם שטופי ההתרגשות, מארגני האירוע ידעו שכנס פלא־קון לשנת 2017 ישבור את כל השיאים.

‘כבר שתים־עשרה ודקה!’ אמר ילד קטן המחופש לחייזר אפור. ‘אמרתם שתפתחו בשתים־עשרה!’

‘נו כבר! אנחנו מחכים כאן שעות!’ אמרה אישה מבוגרת בתחפושת של מָארִי־אַנְטוּאָנֵט ערופת הראש.

‘יש אנשים שנמצאים כאן כבר מאתמול!’ אמרה נערה ישנונית מתוך קבוצה לבושה אוברולים של דינוזאורים.

מרכז הכנסים היה מכותר בקהל עצום של דמויות היסטוריות, מינים נכחדים ויצורים מהחלל החיצון. אולי למי שבמקרה עבר בסביבה זה נראה כמו מחזה מטריד, כי אפשר היה לחשוב שמדובר בכת הזויה במיוחד, אבל האמת הייתה תמימה הרבה יותר.

כל האנשים האלה באו לכנס פלא־קון, משום שהיו מעריצים של סדרת הטלוויזיה ילדי פלא. זאת הייתה סדרת הרפתקאות שעקבה אחרי שלושה גאונים צעירים שמטיילים בזמן ובמרחב, בתוך מכשיר שבנו מתא שירותים כימיים.

כשהסדרה עלתה לשידור, המבקרים נהגו בה כמו בשק אגרוף. כל סיקור של ‘העלילה המגוחכת’ היה ארסי יותר מקודמו. המבקרים נהנו לקרוע את הסדרה לגזרים, והתחרו זה בזה בהצהרות של ‘אני שונא את זה יותר’. אבל מה שקרה בפועל הוא שכל מכה קטלנית שילדי פלא קיבלה, זיכְּתה אותה בעוד תשומת לב, ובעוד צופים שהפכו למעריצים. אנשים היו סקרנים לראות את ה’אבסורד’ במו־עיניהם, אבל ממש לא נחרדו כמו שהבטיחו להם. העלילה המופרכת דווקא קסמה לצופים, והם אפילו התחברו למקוריות הלא־יומרנית שלה. וכך נולדה לה סנסציה עולמית.

אז לא, זה לא היה שייקספיר. אבל מצד שני, זה באמת לא היה שייקספיר – וטוב שכך.

שחקני הסדרה, שהיו צעירים מאוד, הפכו כמעט בן־לילה למפורסמים. דמויותיהם התנוססו על חולצות, על קופסאות אוכל, על מצעים, על מוצרי טיפוח שונים, וחייהם האישיים נדונו בהרחבה במדורי רכילות.

תשע עונות לאחר מכן, קהל הצופים של ילדי פלא היה גדול ונלהב מתמיד. קהילת מעריצי הסדרה, שקראו לעצמם ‘פִּלְאוֹנִים’, שלטה ברשת עם יותר תיוגים, יותר כותרות חמות, והרבה יותר פורומים וספרות מעריצים משהיו לכל סדרה אחרת בטלוויזיה. וכמו עולי רגל אדוקים, כל שנה, בסוף השבוע הרביעי של חודש יוני, התכנסו פִּלְאוֹנִים מכל רחבי העולם בסנטה קלרה שבקליפורניה, לכנס ילדי פלא הקדוש כדי לחגוג יחד את אהבתם לסדרה.

‘כבר שתים־עשרה וחמישה!’ אמרה אמא לשלישיית בנים שהיו לבושים כחיילים רומים. ‘תפתחו את הדלתות מיד!’

‘תכניסו אותנו כבר! חם לנו!’ אמר איש שהיה מחופש מכף רגל ועד ראש לחשופית ממאדים.

‘השפם שלי נוזל לי על כל הפנים!’ צעקה ילדה קטנה בתחפושת של אֶדְגַר אָלַן פּוֹ (או לפחות כך קיוו האנשים).

סוף כל סוף, בשתים־עשרה ועשרה נפתחו הדלתות, וערב רב של יצורים מהחלל החיצון, מפורסמים מן העבר וזוחלי ענק הסתערו לתוך מרכז הכנסים. כנס פלא־קון לשנת 2017 נפתח רשמית! המאבטחים ליוו בזהירות את הקהל היוצא מגדרו, כאילו הובילו עדר כבשים רדיואקטיביות. פרמדיקים ניצבו הכן עם האלונקות שלהם. שאר עובדי מרכז הכנסים ניסו לנחש מי מהאורחים עומד לחטוף התמוטטות עצבים.

הפּלאונים שזכו להיכנס ראשונים, פצחו בריצת אמוק לכיוון האודיטוריום של מרכז הכנסים, שבו היה עתיד להתקיים אחר הצהריים ‘פָּאנל עם היוצרים והשחקנים של ילדי פלא’. כולם ידעו שרק שש מאות הראשונים יזכו להיכנס ושכל שאר המסכנים ייאלצו להישאר באולם התצוגה ולצפות באירוע על גבי מסכים.

בני הנוער, שהשתוקקו לראות את הגיבורים שלהם במו־עיניהם, חצו את האולם בריצה מטורפת, כשהם מפילים בדרכם דוכנים של מזכרות במחירים מופקעים ופנסיונרים שלא הספיקו לחמוק הצִדה. הם נדחפו דרך הדלתות הצרות של האודיטוריום, ונזרקו על המושב הפנוי הראשון שמצאו. בתוך דקות ספורות כל המושבים באולם נתפסו על ידי צעירים אחוזי התרגשות. מבטים מלאי רחמים נזרקו אל הנפשות התועות שלא מצאו להן מקום, כאילו היו הנוסעים במחלקה השלישית של הטיטָניק.

אף אחד מהפּלאונים לא ישב בשקט בזמן ההמתנה להתחלת האירוע. כל האולם רחש וגעש כאילו כולם מתמודדים עם פיפי דחוף עד כאב. הציפייה הייתה מחניקה, והיו כאלה שנאלצו לנשוף לתוך שקית נייר בשביל לא להתעלף – אבל איך אפשר להאשים אותם? זה היה הדבר האמיתי! האירוע שהם חיכו לו כל השנה יתחיל בעוד דקות ספורות! המתח היה בלתי נסבל.

הם סרקו במבטיהם את הבמה מצד לצד, וניסו לנחש מאיזה אגף ייכנסו השחקנים האהובים עליהם. על הבמה עמד שולחן עם ארבעה כיסאות, ארבעה מיקרופונים וארבעה שלטים עם שמות. צווחות כשל להקת צבוֹעים נשמעו בכל פעם שאחד מהיושבים באולם קרא את שמות השחקנים והיוצרים של ילדי פלא, ובמיוחד את שמו של קֶאש קַרְטֶר, השחקן הראשי של הסדרה.

הפּלאונים התרגשו לראות את קאש קרטר, יותר משהתרגשו לראות כל אחד אחר מחברי הפאנל. כמעט כל מי שלא היה מחופש, לבש חולצה עם תמונה של הדמות שלו בסדרה, דוקטור וֶבְּסְטֶר בַּמְפָאזְל. סימני ההיכר המפורסמים של הדוקטור היו משקפיים עבים, עניבת פרפר ירוקה וחלוק מעבדה כחול. הפּלאונים התלחשו ביניהם וניסו לנחש מה עושה קאש קרטר ברגעים אלו ממש, והאם הוא מתרגש לקראת הפאנל בדיוק כמוהם.

בחדר ההלבשה שמאחורי הקלעים, נשמעה ההמולה שהגיעה מהאודיטוריום כמו סופה מרוחקת. קאש קרטר מצא מרגוע בחדר השירותים, שם נבלם לחלוטין שאון הקהל בתוך ההמיה של אורות הניאון. הוא עמד מול המראה בעיניים עצומות, ונהנה מהשקט כל עוד הוא יכול.

קאש לא היה טיפוס קנאי, אבל הוא כן קינא באנשים שהיה להם שקט. רק בדממה מוחלטת הוא יכול היה פשוט להתקיים, בלי שיזכירו לו מיהו ומהו, או – אם להקשיב למבקרים – מיהו ומהו לא. אבל רק לעִתים רחוקות מאוד הזדמן לו למצוא מקום שהיה פנוי לחלוטין מן המהומה של סט הצילומים, מן ההבזקים המהירים של מצלמות הפפראצי, או מן הנהמה של הקהל הצמא ליחס. אף שעל קירות השירותים היו מודבקים אריחים שבורים, ואף שהיו כתמים חשודים על התקרה, ובתא שרר ריח חמוץ נוראי, ואין ספק שמישהו נרצח שם בעבר, עבור קאש זה היה מפלט.

את שלוותו קטעה דפיקה על הדלת.

‘מר קרטר?’ שאל עוזר במה ממורמר. ‘אתה עדיין שם? אנחנו מקווים להתחיל את הפאנל בעוד חמש דקות.’

‘חמש דקות? חשבתי שאנחנו מתחילים רק בשתיים,’ ענה קאש.

‘עכשיו כבר שתיים,’ אמר עוזר הבמה.

בלי שהבחין בכך, קאש בילה בשירותים יותר משעה. הוא פקח את עיניו שהיו נפוחות ואדומות, ובהה בהשתקפות שלו במראה. השחקן בן העשרים ושתיים היה רזה, לא מגולח ובעל שיער סתור. הוא לבש ז’קט שחור מעל חולצת טריקו שאיתה ישן בלילה, ונדף ממנו ריח בושם חזק שאמור היה להסתיר את העובדה שהוא לא התקלח כבר יומיים.

‘הכול בסדר?’ שאל עוזר הבמה. ‘אתה נמצא שם כבר המון זמן.’

‘כן, הכול טוב,’ מלמל קאש. ‘פשוט לא שמתי לב לשעה. אתם יכולים להתחיל את דברי הפתיחה, אני יוצא בעוד חמש דקות.’

‘האמת היא שהמפיקים רוצים לדבר עם השחקנים לפני שהפאנל מתחיל,’ אמר עוזר הבמה.

קאש פלט נהמה. ‘אם ככה, אני יוצא בעוד עשר.’

עוזר הבמה נאנח אנחה עמוקה. ‘הבנתי,’ הוא אמר והקיש על כפתור במכשיר הקשר שלו. ‘הוא אומר שהוא יֵצא בעוד עשר דקות. כן, אני יודע שאנחנו לא עומדים בזמנים. תודיע לקהל שנתחיל לקראת שתיים וחצי. תירגע, גארי, זה כנס פלא־קון, לא טקס האוסקר.’

עוזר הבמה הרוטן הלך והעניק לקאש עוד כמה רגעים של שקט.

גל של עצבנות חלף בקאש והרעיד אותו כמו להקת עטלפים צפופה. אפילו אחרי תשע שנים של כנסים הוא הרגיש חרדה לפני שעלה לבמה, להופיע מול קהל. אולי זה נשמע מוזר, אבל הוא מעולם לא הצליח להתרגל למראה של המוני אנשים זרים לגמרי שמוחאים כפיים, צורחים ובוכים בכל פעם שהוא נכנס לחדר. אף על פי שהוא מעולם לא התייחס לאהבתם של הפִּלאונים כאל דבר מובן מאליו, היה מלחיץ מאוד להיות אחראי לכל־כך הרבה אושר. פליטת פה לא מוצלחת אחת הייתה יכולה לצלק דור שלם של צעירים לשארית חייהם, ולגרום לכך שישנאו אותו לשארית חייו שלו.

להיות מושא להערצה היה פָאקִינְג קשה.

למרבה המזל, בימים אלו היה לקאש סוד קטן שעזר לו להוריד קצת את המתח. הוא הכניס את היד לכיס והוציא שלוש גלולות גדולות ושני דובוני גומי ממיצוי קנאביס. הוא בלע את הכדורים, לעס את הדובונים והוריד אותם עם לגימה מבקבוקון מתכת שהסתיר בז’קט שלו. נכון, זה לא היה בדיוק השילוב הכי בריא בעולם, אבל החברים הקטנים שלו תמיד השפיעו מהר יותר כשהוא לקח אותם ביחד.

קאש עצם שוב את עיניו, לקח נשימה עמוקה וחיכה עד שתרופות הפלא שלו ייכנסו לפעולה. אחרי רגע, שוב נשמעה דפיקה על הדלת.

‘מר קרטר?’ אמר עוזר הבמה. ‘כבר עברו חמש־עשרה דקות. אתה מוכן?’

ניהול זמן לקוי היה תופעת לוואי של הנשק הסודי של קאש, אבל לפחות החרדה שלו נעלמה לחלוטין. למעשה, קאש בקושי הרגיש משהו. הכול מסביבו נראה קליל ואוורירי, כאילו הוא נישא בכדור פורח המשייט בין עננים. רק כשפקח את עיניו המזוגגות והסתכל סביבו, הוא נזכר שהוא עדיין נמצא בתוך השירותים. הקוקטייל שבלע עשה את העבודה!

‘מר קרטר? אתה שומע אותי?’ שאל עוזר הבמה שסבלנותו פקעה מרגע לרגע.

קאש צחקק. היה משהו כל־כך מצחיק בכך שאיש מבוגר ממנו פי שניים קורא לו ‘מר קרטר’.

‘כן, שמעתי אותך,’ הוא אמר. ‘יאללה, מתחילים!’

בחוסר חשק עצום עזב קאש את מקלט החרסינה שלו והלך אחרי עוזר הבמה במסדרון. חדר הצוות היה עמוס יותר משציפה. שבעה אנשים ישבו על כיסאות שכולם פונים אליו, ובמצבו המטושטש לקח לו כמה רגעים לזהות אותם.

דֵמיאן זימֶר, היוצר של ילדי פלא, ישב במרכז יחד עם המפיק בפועל של הסדרה, ג’ים קאופמן. לימינם ישבו שני השחקנים הנוספים בסדרה, אֶיימי אֵוַונְס היפהפייה וטוֹבִּי רֶיימוֹס המסוקס. לשמאלם של דמיאן וג’ים היו שני גברים בגיל העמידה ואישה אחת. כולם לבשו חליפות מעצבים. קאש ידע שהם מנהלי מחלקות בערוץ, אבל משום שמנהלי מחלקות התחלפו לעִתים כל־כך קרובות, הוא לא הכיר את שמותיהם.

‘לזה לא ציפיתי,’ אמר קאש.

‘אתה יכול לתת לנו דקה?’ שאל ג’ים את עוזר הבמה.

האיש המותש קיווה שדברים כבר יתחילו לזוז, אבל יצא מהחדר.

‘קאש, שב בבקשה,’ אמר דמיאן והחווה בראשו לעבר כיסא פנוי.

‘אוווווקיי,’ אמר קאש והתיישב.

כל הנוכחים הסתכלו בו בפנים חמורות סבר – כולם מלבד השחקנים האחרים. הם היו עסוקים בטלפונים שלהם. לקאש היה ברור שכולם כועסים עליו בגלל משהו – משהו הרבה יותר גרוע מזה שהוא התעכב יותר מדי זמן בשירותים. אולי הוא אמר משהו לא הולם בריאיון, או שכח לפרסם תגובה בטוויטר בזמן שידור חוזר.

‘אז…’ אמר קאש. ‘מה קורה?’

‘לפני שנתחיל, חשוב לנו שתדע שאנחנו כאן כי אתה חשוב לנו,’ אמר ג’ים.

‘אה, באמת?’ אמר קאש. ‘זה פלא־קון. כולם כאן כי אני חשוב להם.’

ההערה הזאת עוררה כמה וכמה אנחות וגלגולי עיניים. אבל קאש לא ניסה להתחכם. להפך, אחרי שלושה משככי כאבים, שני דובוני קנאביס ושוט של ויסקי, הוא היה מטושטש מכדי להיות סרקסטי.

‘אנחנו רציניים, קאש,’ אמרה האישה בחליפה. ‘זאת עומדת להיות שיחה לא כל־כך נעימה, אבל היא הכרחית כדי שדברים לא יֵצאו משליטה.’

‘יֵצאו משליטה?’ שאל קאש. ‘על מה לעזאזל אתם מדברים?’

כולם העבירו את האחריות על ניהול השיחה למי שישב לידם, עד שהיא נחתה בחיקו של דמיאן כמו ערֵמה כבדה של ספרים – ספרים שהוא ממש לא רצה לקרוא.

‘הקשר שלנו תמיד היה קצת מורכב, אז אני בטח לא האדם הכי מתאים לדבר איתך על זה,’ אמר דמיאן והשמיע אנחה דרמטית. ‘אבל מאז שסיימנו לצלם את עונה תשע ויצאנו לחופשה, אתה פרקת כל עול. בהתחלה חשבנו שבטח עובר עליך משהו וזה יעבור, אבל אחרי חודשיים של התנהגות פשוט מטומטמת, אנחנו מתחילים לחשוב שזה יותר מסתם תקופה. כולנו פינינו את הלו’ז שלנו כדי שנוכל להיות כאן היום ולדבר איתך על ההתנהלות שלך לאחרונה.’

דמיאן צדק – הוא באמת לא היה האדם המתאים לשיחה כזו. למעשה הוא היה האדם האחרון עלי אדמות שהיה יכול לדבר עם קאש על התנהגות לא הולמת.

בגיל שלושים וחמש בלבד, לדמיאן זימר היו אגו וחשיבות עצמית שהפכו אותו לקלישאה הוליוודית גרועה. הוא התחיל את הקריירה שלו בתור ילד, כששיחק בסדרת קומדיה נדושה בשם מי כאן ההורה?, שזכרו אותה יותר בזכות הצחוק המוקלט המעצבן שלה, מאשר בזכות התסריט. כשדמיאן היה בשנות העשרים שלו, הוא פיתח את ילדי פלא כסדרה שהוא אמור היה לככב בה בעצמו. הערוץ רכש את הסדרה, אבל החליט שדמיאן מבוגר מדי לתפקיד והכריח אותו ללהק שחקן צעיר יותר. אף על פי שילדי פלא הפכה ללהיט ענק והכניסה לדמיאן מיליונים, הוא המשיך לנטור טינה לקאש, ש’גנב’ ממנו את התפקיד הראשי ואת תשומת הלב שליוותה אותו.

‘רק רגע. שאני אבין,’ אמר קאש, ‘אתם עושים לי שיחת התערבות דקה לפני הכנס?’

‘זה בדיוק מה שאנחנו עושים!’ אמר דמיאן. ‘ותאמין לי, לא השארת לנו ברירה. ראו אותך משתכר במועדונים בכל רחבי העיר, לוקח סמים במקומות ציבוריים, ונוסע כמו משוגע בשדרות סַאנְסֶט בלַמְבּוֹרְגיני שלך, עם זונות במושב האחורי. שמענו גם שהמשטרה באה אליך הביתה כל יומיים, בשביל להפסיק מסיבה מטורפת.’

‘קודם כול, אלה היו חשפניות, ואני בכלל נוסע במָזֵרָאטי,’ הבהיר קאש. ‘וזה לא כאילו שלעשות מסיבות ולהשתכר זה לא חוקי.’

‘לא, אבל לסכן חיי ילדים זה ממש לא חוקי,’ המשיך דמיאן. ‘יש לך מזל שלא הגישו נגדך תלונות אחרי שלקחת את מועדון הבנים והבנות של אמריקה לעשות צניחה חופשית, או את הילדים המסכנים ההם מהַגְשֵם חלום למטווח ירי.’

‘אנחנו גם יודעים שתפסו אותך על הסגת גבול בשמורת לָה בְּרִייָה,’ הוסיף ג’ים. ‘מישהו צילם אותך מטפס על פסל של פיל בעירום וצועק ‘אני מלך הממותות!’. אין לך מושג כמה מאמצים מחלקת היח’צ שלנו הייתה צריכה להשקיע כדי למנוע מזה להתפרסם באינטרנט.’

קאש צחקק. ‘אתם חייבים להודות שזה היה אדיר,’ הוא אמר. ‘דרך אגב, אני יכול לקבל עותק של הסרטון הזה? איבדתי את הטלפון באותו לילה, ואולי אפשר לראות שם איפה הוא נפל לי.’

הבקשה שלו נדחתה בשתיקה רועמת.

‘אני חושב שהידרדרת למערבולת של אנוכיות, טמטום והרס עצמי,’ אמר דמיאן. ‘אתה מחריב את התדמית שלך, ומסכן את הרייטינג של הסדרה תוך כדי כך. אף על פי שאנחנו לא מצלמים כרגע, אתה עדיין נחשב לפרזנטור של הערוץ הזה, של האולפנים האלה, וגם של חברת ההפקות שלי -‘

דמיאן דקלם את נאום התוכחה שלו כמו מונולוג של שייקספיר, אבל עיניו של קאש נדדו ממנו והלאה. מי שלכדה את תשומת לבו הייתה איימי, שהתחילה לצלם תמונות סלפי בטלפון שלה. קאש לא יכול היה לחשוב על דבר פחות מתאים שאפשר לעשות באמצע שיחת התערבות – אולי רק להזמין פיצה באמצע לוויה. אבל אחרי מחשבה שנייה זה לא באמת הפתיע אותו. הוא תמיד ידע שאיימי מאוהבת בעצמה בטירוף.

פעם אחת, במהלך צילומים, קאש התבלבל בין הטלפון שלו לשלה, והציץ לה בטעות לתוך אלבום התמונות. כל התמונות היו סלפי, באותה תנוחה בדיוק ועם אותה הבעת פנים בדיוק, פליאה חושנית, קאש כינה זאת. הוא גלל עוד ועוד, אבל לא מצא אפילו תמונה אחת של בני משפחה או של חברים. לפעמים הוא חשד שאיימי היא בעצם בכלל לא איימי, אלא סטוקרית שלה שלובשת את העור שלה כמו תחפושת.

‘קאש, אתה מקשיב לי בכלל?’ שאל דמיאן ורכן קדימה כדי להתבונן בו מקרוב. ‘רגע, מה, אתה מסטול?’

‘לא מספיק מסטול בשביל השיחה הזאת,’ מלמל קאש מתחת לאף.

ההערה הזאת עוררה תרעומת רצינית בקרב הקולגות שלו, במיוחד אצל טובי ריימוס, שמרוב כעס השליך את הטלפון שלו הצִדה.

זה לא הולך לשום מקום!‘ אמר טובי. ‘הוא לא שם זין על שום דבר שתגידו לו. אני צריך לחזור ללוס אנג’לס הערב בשביל צילומי לילה. כמה זמן הדבר הזה עוד יימשך?’

טובי (או סטרואידי הזועם, כפי שקאש קרא לו מאחורי גבו) התכוון לצילומים של איש העש, סרט גיבורי־על שהוא כיכב בו. בשביל התפקיד הוא גידל כל־כך הרבה שרירים, בזמן כל־כך קצר, שהיה מפתיע לגלות שהוא עוד מסוגל לקשור לעצמו את השרוכים. עם תקציב של עשרות מיליוני דולרים, איש העש היה הזדמנות שכל שחקן חולם עליה, וטובי הקדיש את כל החופשה שלו מילדי פלא לצילומי הסרט. ובכל זאת, קאש חשב שזה קצת מצחיק שטובי בילה שמונים שעות בשבוע בתחפושת של פרפר ענק, ועדיין חשב שהזמן שלו יקר יותר משל כל האחרים.

‘בואו נגיע לפואנטה,’ אמר קאש. ‘אני מבין שלא כולם מרוצים מההתנהגות שלי, אבל אחרי תשע עונות שבהן הייתי ילד טוב, אמרתי ועשיתי כל מה שציפו ממני, ואף פעם לא חרגתי מהכללים, נראה לי שהרווחתי את הזכות לעשות קצת חיים. באמא שלכם, אני עושה את הסדרה הזאת מאז שאני בן שתים־עשרה. חיים רק פעם אחת – אני פשוט רוצה להרגיש צעיר כל עוד אני יכול.’

אם לשפוט לפי המבטים שהוחלפו בחדר, דבריו לא עוררו אפילו טיפת הזדהות. אף אחד לא שם זין על הרצון שלו להרגיש צעיר.

‘אני חושש שההגדרה שלך ל’רוח נעורים’ היא בגדר הפרת חוזה,’ אמר אחד המנהלים. ‘אתה ועורכי הדין שלך חתמתם על סעיף ייצוג ערכים נאותים כששכרו אותך, וגם התחייבתם אליו שוב כשהחוזה שלך נידון מחדש בעונה השישית. אם ההתנהגות שלך לא תשתנה, אנחנו ניאלץ לנקוט צעדים משפטיים.’

זה היה איום רציני ביותר, אבל במקום להתחיל לשקשק, קאש התחיל לצחוק.

‘אתם יכולים לתבוע אותי רק אם החוזה שלי עדיין בתוקף,’ הוא אמר. ‘ובקצב הזה, לא נראה לי שתעסיקו אותי עוד הרבה זמן.’

‘אז זה מה שקורה פה בעצם?’ אמרה איימי. ‘אתה מנסה לגרום לכך שיפטרו אותך? זה פשוט עלוב!’

‘מה אתה מפגר?’ שאל טובי. ‘אם יפטרו אותך מהסדרה, אתה אף פעם לא תעבוד יותר בשום מקום, והמעריצים ישנאו אותך!’

קאש בקושי הצליח להכיל את כל האהבה והתמיכה שחבריו לסדרה הרעיפו עליו. שיחת ההתערבות הזאת הייתה פשוט הצלחה מסחררת. הוא לגמרי השתכנע לשנות את דרכיו בשביל להקל עליהם.

‘בואו נירגע כולם,’ אמר ג’ים. ‘אף אחד לא מפטר אף אחד. אנחנו כאן בשביל לעזור לקאש, לא כדי לנזוף בו או להטיח בו האשמות.’

נראה שהם לא בדיוק היו מתואמים ביניהם, כי דמיאן נעץ בקאש את המבט הכי מלא תוכחה שלו. כבר תשע שנים שהוא לא מפספס אפילו הזדמנות אחת לנזוף בו.

‘באמת שאני מרחם עליך, קאש,’ אמר דמיאן. ‘אתה פשוט עוד לא בוגר מספיק בשביל להבין כמה מזל יש לך. מיליוני אנשים בעולם הזה היו הורגים בשביל להתחלף איתך. אם תרצה בזה או לא, אתה השחקן הראשי של התוכנית עם הרייטינג הכי גבוה בערוץ, אז יתבעו אותך על כל מה שיש לך לפני שייפטרו אותך. לכן אתה תמלא את כל החובות שלך לפי החוזה, ואתה תתנהג הכי יפה שאפשר ואני ממליץ לך שתשלים עם זה ומהר.’

לקאש לא היה ברור אם עליו להתרגש ממה שדמיאן אמר, או שמא עליו להתרשם מההופעה שנתן. האיש היה במיטבו כשהתעצבן. אף על פי כן, ההאשמות שלו לא יכלו להיות רחוקות יותר מן האמת. חוסר בגרות וכפיוּת טובה היו המאפיינים הבולטים של דמיאן, לא של קאש. האמת הייתה שקאש אכן השלים עם המציאות, אבל איש מהנוכחים לא יכול היה להבין עד כמה.

‘יש יותר מדרך אחת להשתחרר מחוזה,’ אמר קאש.

חיוך נבזי גדול עלה על פניו. לא משנה כמה הם ניסו לאיים עליו, קאש ידע שהוא לא יחזור לסדרה בעונה הבאה. היה משהו שהוא לא סיפר להם – משהו שהוא היה מת לבשר להם רק בשביל להוכיח להם עד כמה הם טועים. אבל הוא היה חייב לעשות את זה בצורה חכמה ובינתיים הוא דחה את הטיפול בעניין לזמן מתאים יותר.

עוזר הבמה נכנס שוב לחדר ונראה נבוך כמו ילד שתפס את הוריו המבוגרים עושים סקס.

‘סליחה שאני מפריע,’ אמר, ‘אבל הודענו לקהל שנתחיל בשתיים וחצי, ועכשיו כבר רבע לשלוש. אתם חושבים שתסיימו בקרוב, או שנודיע להם שעכשיו זה נדחה לשלוש?’

‘בואו נניח לשיחה הזאת בינתיים עד שנמצא זמן אחר לסיים אותה,’ אמר ג’ים. ‘אמרנו לקאש מה מטריד אותנו, ועכשיו הוא צריך לקחת את זה לתשומת לבו. אבל אני חוזר ומדגיש: אף אחד לא מפטר אף אחד ואף אחד לא עוזב את הסדרה. אנחנו כאן בשביל לדבר על העונה הבאה ולא על שום דבר אחר. עכשיו בואו נצא ונשמח את המעריצים. בלעדיהם לאף אחד כאן לא תהיה עבודה.’

איש לא התנגד. כולם נשמו לרווחה כשהשיחה סוף־סוף נגמרה, במיוחד איימי וטובי. נראה שהפגישה הזאת הייתה הרבה יותר קשה להם מאשר לקאש. הוא כמעט הציע להם להירגע בעזרת כמה מה’חטיפים’ שהיו לו בכיס, אבל חשב שזה בטח קצת מוגזם להציע להם סמים ישר אחרי שיחת התערבות.

ג’ים ושאר המנהלים יצאו מהחדר כדי לצפות בפאנל מנקודת המבט של הקהל. עוזר הבמה ליווה את דמיאן, טובי, איימי וקאש אל הבמה ואמר להם לחכות מאחורי המסך.

‘כשיגידו את השם שלכם, תעברו את המסך ותשבו במקום שלכם ליד השולחן,’ הדריך אותם עוזר הבמה.

‘אה באמת? זה מה שעושים?’ אמר טובי וחיקה מישהו מוגבל שכלית.

‘כן, כאילו לא עשינו את זה כבר מיליון פעם,’ אמרה איימי וצילמה עוד סלפי.

קאש צחקק, אבל לא בגלל ההערות שלהם. פשוט נראה לו מצחיק שהוא זה שערבב משככי כאבים, מריחואנה ואלכוהול בשעות העבודה – אבל לא הוא היה המניאק הכי גדול על הבמה.

‘מצטער, מכריחים אותי להדריך אתכם כל שנה מחדש,’ אמר עוזר הבמה ולחץ על הכפתור במכשיר הקשר שלו. ‘אנחנו מוכנים כאן מאחור. תתחילו את דברי הפתיחה!’

קולו של כרוז נלהב במיוחד רעם מתוך מערכת הכריזה, ומילא את האולם כמו קולו של אלוהים.

גבירותיי ורבותיי, ילדים וילדות, חוצנים, זוחלים וחרקים, אנשים מהעבר, מההווה ומהעתיד, ופּלאונים מכל העולם: ברוכים הבאים לפאנל היוצרים והשחקנים של ילדי פלא לשנת 2017!

הקהל המשולהב יצא מגדרו. אם אפשר היה לאגור את האנרגיה שנפלטה מהיושבים באולם, היה ניתן לספק חשמל לכל הבתים במרכז אמריקה במשך עשור.

אנא קבלו את כוכב העבר מהסדרה מי כאן ההורה? והיוצר של ילדי פלא, דמיאן זימר!

נראה שהמילים ‘כוכב העבר’ שילחו כאב חד במורד גבו של דמיאן, ועווית חלפה בפניו. הוא יצא מבעד למסך והשתחווה לקהל. הפּלאונים קיבלו אותו במחיאות כפיים אוהדות, אבל בעיקר ניסו להציץ ולראות את השחקנים העומדים מאחורי הקלעים.

אתם מכירים אותו בתור האנתרופולוג המטורלל פרופסור פִיץ לַקְאַנְקֶל! קבלו לבמה את האיש שהפך היסטוריה להיסטֶריה, כוכב הסרט החדש איש העש, טוֹבּי ריימוס!

טובי פרץ מתוך המסך כמו שור מתוך מכלאה. קאש ראה דרך בד המסך את הצללית של טובי המתרוצץ ברחבי הבמה, עושה סלטות באוויר ומפגין את השרירים שלו בפני הקהל. טובי היה כל־כך משולהב, שסם הרדמה בכמות שאמורה להספיק לפיל, לא הייתה מרגיעה אותו.

אתם מכירים אותה בתור מהנדסת מכונות עם נשמה של מלאך, דוקטור ג’ולְיה ‘ידי זהב’ פּיצְ’טְרִי! אנא קבלו את השחקנית שהפכה לדוגמנית־על ואקטיביסטית לקידום טבעונות – המוכשרת, היפהפייה, איימי אוונס!

איימי טופפה מבעד למסך כאילו היא בתצוגת אופנה. היא שילחה נשיקות באוויר, עשתה צורות של לב בידיה, ואז צילמה על הבמה תמונת סלפי, שלמרבה הפלא לא כללה את הקהל.

ואחרון אבל בהחלט לא פחות חביב: אתם מכירים אותו בתור המומחה לפיזיקת הקוונטים, דוקטור וֶבְּסְטֶר בַּמְפָאזְל. הוא חנון, הוא מוזר, אבל אי־אפשר לא להתאהב בו! קבלו אותו במחיאות כפיים סוערות, את האחד והיחיד, קֶאאאש קַאאארְטֶר!

עוד לפני שהכרוז סיים לדבר, הקהל צרח כל־כך חזק, עד שקאש בקושי שמע את הסימן שלו להיכנס. הוא יצא אל הבמה ונשטף על ידי נחשול אדיר של הערצה. הקהל הריע לו בעוצמה כפולה מזו שהעניק לאחרים. אורות הבמה הקשו עליו לראות משהו, וזרקור מתמהמה סנוור את עיניו. כל מה שקאש יכול היה לראות היה הנצנוץ המטורף של הבזקי המצלמות בקהל, כאילו ניצב מול גלקסיה מרצדת אינסופית.

כשעיניו התרגלו לבסוף, הוא ראה את הפּלאונים אחוזי התזזית בוכים ומקפצים בהיסטריה בכל רחבי האולם. הוא נופף לקהל בנימוס, והעצים את המהומה עוד יותר. קאש התיישב במקומו לצד השחקנים האחרים, אבל הקהל המשיך להריע בגרון ניחר.

אנא קבלו את מנחי הפאנל. נציגת השבוע בבידור ג’ניפר סְמולְז; כתב ידיעות הוליווד טֵרֶנְס ואלֶם; ואושיית היוטיוב קַיילי טֵריג.

הפנסים האירו את השורה הראשונה של הקהל, שבה ישבו המנחים. לכל אחד מהם היה מיקרופון ביד ופנקס ממותג של ילדי פלא בשביל השאלות.

נתחיל את סבב השאלות עם ג’ניפר סמולז,‘ אמר הכרוז.

‘תודה רבה לכם שהזמנתם אותי!’ אמרה ג’ניפר סמולז לתוך המיקרופון שבידה. ‘איזה כיף להיות שוב בכנס פלא־קון!’

אם היה דבר אחד ששחקני ילדי פלא הסכימו עליו, זה שג’ניפר סמולז היא שטן בנעלי עקב. לפני שהפכה לכתבת של השבוע בבידור, עבדה ג’ניפר בשביל אתר שנקרא נתפסת על חם, בלוג רכילות שכל מטרתו הייתה להוציא שחקנים גאים מהארון, לגרום לזוגות מפורסמים להיפרד, להפיץ שמועות על היריון סודי, להדליף תמונות עירום, ולעשות חיים כמה שיותר קשים לכל מי שעין הציבור נחה עליו.

כשקאש קנה את הבית הראשון שלו, ג’ניפר סמולז פרסמה את הכתובת שלו באינטרנט, מה שהפך להזמנה פתוחה לצלמי פפראצי, לאוטובוסים של סיורים מודרכים בהוליווד, ולחמישה אנשים הזויים במיוחד שסירבו לעזוב. קאש נאלץ להוציא מאות אלפי דולרים על צווי הרחקה ועל מאבטחים במשרה מלאה. מיותר לציין שקאש לא היה ממעריציה השרופים של ג’ניפר סמולז. הסיבה היחידה שהזמינו אותה לפלא־קון, היא שאי־שם בשנת 2004 היא פרסמה כתבה שטענה שלדמיאן זימר היה מגיע לזכות בפרס האֵמי על תפקידו במי כאן ההורה?.

‘תמיד שמחים לראות אותך, ג’ניפר,’ אמר דמיאן לתוך המיקרופון שלו.

‘השאלה שלי מופנית לקאש,’ היא אמרה. ‘שמנו לב לכך שעם כל עונה שחולפת יש בסדרה יותר ויותר סצנות אקשן. תוכל אולי לספר לנו קצת על צילומי פרק 908 – אטלנטיס שוקעת.’

‘היה רטוב,’ ענה קאש, ולא הוסיף יותר מילה.

השתקנות שלו הייתה התרסה כלפי שאלותיה של ג’ניפר, וכלפי הכנס בכללותו. ככל שיפחית במילים, כך יתפרסמו פחות תמונות שלו תוך כדי דיבור – תמונות שתמיד גרמו לו להיראות כאילו הוא בעיצומו של שבץ מוחי. ובזמן האחרון דווקא את התמונות האלה העיתונאים בחרו להכניס לכתבות. למרבה המזל, הלָקוניות שלו שעשעה את הקהל מאוד, וכולם יצאו נשכרים.

לשאלה הבאה נעבור אל טרנס ואלם,‘ אמר הכרוז.

הכתב לענייני הוליווד של ידיעות הוליווד דפדף באגרסיביות בפנקס שלו בשעה שחשב על שאלה. האיש היה בשנות השישים המאוחרות שלו, והיה אחד ממבקרי הטלוויזיה הכי מפחידים בלוס אנג’לס. טרנס נודע לשמצה על כך שהצליח למצוא פגם בכל מה שצפה בו. הוא אמר שמשחקי הכס הייתה ‘רכרוכית מדי’, שאחוזת דאונטון הייתה ‘ילדותית מדי’, ושהמפץ הגדול הייתה ‘עלבון לאינטליגנציה האנושית’.

אם לשפוט על פי הבעת הבוז שעל פניו, טרנס היה מעדיף לעבור בדיקת מעיים ללא הרדמה במקום לשבת עם כל הפּלאונים בכנס פלא־קון.

‘שְאֵלָתי היא אל מר זימר,’ אמר טרנס. ‘עם כל הכבוד, לתוכנית הזאת אין שום היגיון פנימי ברור. במהלך אותו פרק, הדמויות שלך שוחות בנהרות של בבל העתיקה בסצנה אחת, ואז מטיילות במכתשים של מאדים בסצנה אחרת. מה בדיוק הניע אותך ליצור את הסדרה הזאת?’

‘מאז ומעולם הייתי משוגע על מדע בדיוני ועל היסטוריה, ואף אחד עוד לא שילב ביניהם לפני כן – לפחות לא בצורה טובה כמו שחשבתי שאני יכול לעשות,’ אמר דמיאן והעביר יד בשׂערו. ‘כשכתבתי את הסדרה חשבתי לככב בה בעצמי, אבל כשהתחלתי לפתח אותה עם האולפנים, החלטתי שהתפקיד לא נכון בשבילי. אמרתי להם שהסדרה תרוויח אם אשאר מחוץ לעדשת המצלמה, ואשקיע את כל האנרגיה היצירתית שלי בכתיבה.’

‘ברור,’ אמר טרנס ורשם לעצמו משהו בפנקס. בינתיים החלק של ‘היוצרים’ בפאנל הזה לא הרשים אותו במיוחד.

השאלה הבאה שלנו תהיה מקיילי טריג,‘ אמר הכרוז.

הקהל הריע לאושיית היוטיוב, קיילי טריג, כאילו גם היא הייתה אחד משחקני הסדרה. קיילי נעמדה ונופפה למעריצים שלה כמו מתמודדת בתחרות מלכת היופי. היא הייתה בשנות העשרה המאוחרות, היה לה שיער כחול זוהר, היא הרכיבה משקפי מזכירה מחודדים ולבשה חצאית טוטו בכל צבעי הקשת. רק להסתכל בה היה מעייף. וזה עוד לפני שהיא בכלל פתחה את הפה.

‘שלווווום, פלאונייייים!!!’ אמרה קיילי לתוך המיקרופון שלה, עם אנרגיה של פעוטה בטרנס. ‘איזה כיף לחזור לפלא־קון!’

עד לא מזמן הייתה קיילי רק עוד אחת ממעריצי־העל של ילדי פלא שעקבו אחרי השחקנים בסיבוב ההופעות שלהם מנמל תעופה לנמל תעופה, ומבית מלון לבית מלון. קיילי התחילה לפרסם ולוגים שתיארו את המפגשים הקצרים שלה עם הכוכבים (לא פעם היא ייפתה קצת את המציאות), ונוצרה לה קבוצת עוקבים משלה. ככל שהסדרה רכשה יותר מעריצים, כך הפכו הסרטונים של קיילי לפופולריים יותר.

קיילי הפכה לאחת האושיות הנצפות ביותר ביוטיוב. מלבד זאת היא גם הפכה לסופרת ברשימת רבי המכר של הניו יורק טַיימס, כשהוצאת הָרְפֶּר קוֹלִינְס פרסמה את האוטוביוגרפיה שלה, זיכרונותיה של מעריצה שרופה: הרומן שלי עם ילדי פלא. אם להאמין למגזין פוֹרְבְּס, לקיילי טריג היה עכשיו יותר כסף מאשר לכל צוות השחקנים גם יחד.

המעניין הוא, שההצלחה של ילדי פלא עלתה לקיילי לראש, הרבה יותר מלכל אחד אחר, כולל האנשים שבאמת היו חלק מהסדרה. הנערה שפעם הייתה מחכה שעות בגשם רק בשביל לראות לרגע את קאש, את איימי, או את טובי, הסכימה עכשיו להשתתף באירועים של ילדי פלא רק אם שילמו לה מאות אלפי דולרים ואם הטיסו אותה במטוס פרטי. לדעתו של קאש, קיילי טריג הייתה התגלמות החלום האמריקאי של הדור החדש.

‘השאלה הראשונה שלי היא לקאש וגם לאיימי,’ אמרה קיילי. ‘מהו העתיד של פִּיצְ’פָאזְל? ונכון שאתם אוהבים את פיצ’פאזל ממש כמו הפיצ’פאזלרים?’

קאש בהה בקיילי כאילו דיברה בשפה זרה, אבל הוא נזהר שלא להפגין את רגשותיו, כדי שהפרצוף שלו לא יהפוך אחר כך לעוד תמונה מגוחכת באינטרנט.

מה?‘ שאל קאש. ‘מה זה פיצ’פאזלר?

קיילי גלגלה את עיניה בשובבות, כאילו נשאלה עכשיו אם כחול הוא הצבע הטבעי שלה. ‘אלה המזווגים שמשדכים בין דוקטור פִּיצְ’טְרִי לבין דוקטור בַּמְפָאזְל,’ היא אמרה. ‘בטח יצא לך לראות את ההאשטגים.’

‘חשבתי שהם קוראים לעצמם בָּמְטְרִים,’ אמר קאש.

קיילי הנידה את הראש. ‘שינינו את זה.’

טרנס ואלם הסתכל לצדדים בתדהמה. לא היה לו מושג על מה לעזאזל כולם מדברים. מה שזה לא יהיה, לא ייתכן שדברים כמו מזווגים או פיצ’פאזלרים מתאימים לילדים שבקהל.

‘קאש ואני פשוט מאושרים שהיחסים בין הדמויות שלנו חשובים לכל־כך הרבה אנשים,’ אמרה איימי, שהשתוקקה להגיד משהו לפני שהפאנל ייסתיים.

‘אז הם יהיו ביחד בעונה הבאה, או לא?’ שאלה קיילי. ‘קאש?

זאת הייתה שאלה בעייתית, במיוחד משום שלקאש לא הייתה עליה תשובה. המזווגים היו הקבוצה הכי נלהבת בקהילת מעריצי ילדי פלא. אם קאש יגיד משהו שיהיה לרוחם, הרשתות החברתיות שלו יהיו מוצפות בתמונות, בסרטונים ובגִיפִים של דוקטור במפאזל ודוקטור פיצ’טרי מתנשקים או מביטים זה בזה בערגה. אבל אם הוא יענה משהו שלא יהיה לשביעות רצונם, הרשתות החברתיות שלו יופגזו בתמונות, בסרטונים ובגיפים של חיות ערופות ראש, של צואה אנושית ושל חיילים משמידים אוצרות אומנות. היה עליו להיזהר.

‘טוב, הם כל הזמן חוזרים ונפרדים מאז עונה חמש,’ אמר קאש כשקולו רוטט בעצבנות. ‘אז אם ככה, מאחר שבעונה הקודמת הם היו בעיקר פרודים, אני מניח שבעונה הבאה הם יהיו שוב ביחד.’

תשובתו הייתה תאווה לאוזניהם של הפיצ’פאזלרים. המזווגים שבקהל נעמדו על רגליהם ומחאו כפיים. זה היה רגע מרגש של ניצחון עבורם, כאילו קבוצת הפוטבול האהובה עליהם זכתה הרגע בגביע הסוּפֶּר בּוֹל.

לשאלה הבאה נחזור אל ג’ניפר סמולז,‘ אמר הכרוז.

ג’ניפר נשענה על גב המושב שלה ומתחה את צווארה, כמו נחש שעומד להכיש. קאש הכין את עצמו נפשית לקראת הארס שהוא עמד לספוג.

‘גם השאלה הבאה שלי היא לקאש,’ אמרה ג’ניפר. ‘בשבועות האחרונים הגיעו אליי מאות ציוצים מאנשים שאומרים שהם ראו אותך משתכר בברים או מתפרע במועדונים. האם הלחץ של חיי הוליווד הכניע אותך? האם זה נכון שאתה מחליף את גלימת המודל לחיקוי שלך לטובת זוג מגפי הילד הרע?’

כל באי מרכז הכנסים נאלמו דום. מסתבר שאפשר להוציא אותך מנתפסת על חם, אבל אי־אפשר להוציא את נתפסת על חם ממך. למרבה האימה של קאש, דמיאן התחיל לדבר במקומו, עוד לפני שהוא הספיק לפצות את הפה.

‘אנשים נוטים לשכוח שמחוץ לסדרה קאש הוא בסך הכול בחור נורמלי בן עשרים ושתיים,’ הוא אמר. ‘אם הדברים לא יוצאים משליטה, יש לו זכות מלאה ליהנות קצת כל עוד הוא עדיין צעיר.’

קאש הפנה את ראשו אל דמיאן במהירות כזאת, שרק בנס הוא לא שבר את חוליות הצוואר. הוא מעולם לא שמע משהו כל־כך נחמד, ובו־בזמן כל־כך מרושע, נאמר בנשימה אחת. קאש בקושי עמד בפיתוי לשפוך על דמיאן מים, רק כדי לראות אם הוא יימס.

‘הוצאת לי את המילים מהפה,’ אמר קאש. ‘מי שעובד קשה, צריך גם ליהנות – זה המוטו שלי בחיים.’

השאלה הבאה תהיה מטרנס ואלם,‘ אמר הכרוז בניסיון לשנות נושא.

‘באמת? נו טוב…’ אמר טרנס והזדרז לחשוב על שאלה נוספת. ‘כמה עונות נוספות של ילדי פלא עוד צפויות לעלות לשידור?’

כל יושבי האולם עצרו את נשימתם. אם זה היה תלוי בהם, הסדרה לא הייתה נגמרת לעולם. עבור רוב האנשים בקהל, הסדרה שודרה במשך מרבית חייהם – עבור חלק מהם הסדרה הייתה מרבית חייהם. הם לא יכלו לתאר לעצמם את העולם בלעדיה. לאבד את הסדרה יהיה מבחינתם כמו לאבד קרוב משפחה, אולי אפילו גרוע מזה.

‘אנחנו נמשיך לשדר כל עוד אתם תמשיכו לצפות,’ אמר טובי והרים אגרוף באוויר.

‘אנחנו מסורים לפלאונים בדיוק כמו שהם מסורים לנו,’ אמרה איימי והעבירה את שערה מצד לצד.

לשבריר שנייה, קאש שקל לספר לקהל את מה שכמעט חשף בפני הצוות, לפני כמה דקות מאחורי הקלעים. הוא ידע שאם המעריצים יגלו שהוא לא חוזר לעונה העשירית של ילדי פלא זה יהרוס אותם, אבל המחשבה על כך שיספר את סודו לכל העולם עוד לפני שהוא מיידע את הבוסים שלו, קסמה לו כמו נקמה מתוקה. קאש התבונן רגע ארוך בקהל, ראה את כל הפרצופים הנלהבים שנושאים אליו את עיניהם, ולא הצליח להביא את עצמו לומר זאת.

‘כן… כנ’ל,’ הוא אמר, והשפיל את המבט אל ידיו.

התשובה שלו גררה אחריה שאגה מחרישת אוזניים של הוקרת תודה, אבל קאש היה שרוי עמוק כל־כך בתוך מחשבותיו, שהוא לא שמע אותה.

במלוא הכנות, מערכת היחסים של קאש עם המעריצים של ילדי פלא הייתה חשובה לו יותר מכל דבר אחר בעולם. הוא זכה לעשות את מה שהוא אוהב, ולגרום אושר לאחרים. הוא ידע שזה הדבר הנפלא ביותר שיכול היה לקרות לו בחיים. זה הפך את כל החרא ואת כל האתגרים שהתלוו לפרסום, לשווים כל רגע. התקפי ציניות מפעם לפעם היו בסך הכול הדרך שלו להתמודד עם כובד הידיעה שהוא כל־כך משמעותי לכל־כך הרבה אנשים.

הפחד הכי גדול של קאש היה לאכזב את המעריצים, והוא ידע שכשהוא יעזוב את ילדי פלא הם יהיו הרוסים. לראות את כל האושר שהסב להם במשך השנים מתפוגג והופך לכעס ולשיברון לב, יהרוס גם אותו. אך למרבה הצער, זה היה בלתי נמנע.

אף על פי כן, עזיבת הסדרה לא הייתה הדבר שהכי הדאיג אותו. הסיבה שבגללה הוא נאלץ לפרוש הייתה הרבה יותר כואבת מאשר הפרישה עצמה. למרות שלא הייתה לו כמעט שום שליטה בעניין, הוא ידע שברגע שהסיפור יתפרסם הוא יתפשט כמו אש בשדה קוצים, ושחייו ישתנו מקצה אל קצה. חוסר הנוחות שהוא נאלץ להתמודד איתו עכשיו משום שהיה מפורסם, היה כאין וכאפס לעומת הסערה שעוד חיכתה לו.

לקאש קרטר היה סוד כמוס שהוא הסתיר מן העולם, ולמרבה הצער זה היה רק עניין של זמן עד שהאמת תצא לאור.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “מוזר יותר מפאנפיק”