החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

מקצועות של אחרים

מאת:
מאיטלקית: יונתן פיין | הוצאה: , | 2021 | 288 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

44.00

רכשו ספר זה:

פרימו לוי שוזר בספר זה מֶמוּארים פיקנטיים ורשימות מפתיעות ופרובוקטיביות, שעולה מהם ומהן קולו החם והאנושי של סופר חד־עין ורחב־אופקים, בעל כישרון ייחודי לעורר את קוראיו לחשוב באהדה על היומיום שלהם כבלתי־משעמם, ולחוש אינטימיות עם פלאי העולם.

בין קטעים אישיים פזורים – אנקדוטות מחייו של לוי כנער, ככימאי, כניצול מאושוויץ וכסופר בעל הד בינלאומי – מתמלא המרחב של הספר בהסתכלויות מרתקות, תחת אורות לא־רגילים, בשלל תופעות מעולמנו הפיזי והמנטלי, החל בגרמי השמיים, חרקים, ציפורים ושאר בעלי־חיים, דרך לשון הריחות והיסטוריה של מלים, מונחים ואידיומים, וכלה בכאב ובפחד, משחקי ילדים אוניברסאליים, חיות שילדים מדמיינים, ההומור שב'שולחן ערוך' היהודי, הקשר בין שחמטאים למשוררים, ועוד לרוב.

כל אלה הם פרי "התפרצויות למגרש", "חדירות אל מקצועות של אחרים", גיחות של "דילטנט סקרן", "מציצן וחטטן" אל הטריטוריות של האסטרונומיה, הזואולוגיה, הבלשנות וכו'. הטקסטים המסחררים של לוי הם תובנות של מי שמעדיף לצותת ולהציץ מחרכים, של מי שניחן במבט מיקרוסקופי בולש, הנמשך אל הפרטים הכביכול־שוליים, שאותם הוא הופך למארג עדין של דקויות.

יש "מבנה עומק" למבטו של לוי; במגוון התופעות שהוא סוקר בספר זה אפשר לחשוף מכנה משותף: כולן תופעות רב־שכבתיות, רב־שלביות או בי־פוקאליות. תיאורו של לוי מופנה בהן אל איזו טרנספורמציה מכוננת, איזשהם גלגול, המרה או אבולוציה; הוא חופר בהן אל שורשים נסתרים, אל פְּרֵהיסטוריה; מבחין בחותמם של שרידים כמו במאובן; עוקב אחר סימנים סמויים של סכנות מבעיתות, הרדומות תחת מעטה מטעה שלֵו; מראה איך חידושים והמצאות הם רק הרכבה חדשה של רכיבים קיימים; עוסק בגבולות של אפשרות ההמרה משפה לשפה, או של אפשרות הייחוס של מאפיינים אנושיים לחיות; וכיו"ב. הגלגולים והתהפוכות של הפרפרים, שכמו נולדים פעם שנייה אל יופיָם ומותירים אחריהם על הקרקע פקעת קרועה מתה, הם הדוגמה הפרוטוטיפית לתשתית מבטו של לוי.

לוי, הכימאי בעל ההעזה, שחייו התהפכו כשנשלח לאושוויץ, וכישוריו ככימאי הצילו שם את חייו, ואחר־כך הפך לניצול הנולד־מחדש בכך שסיפר את סיפורו תוך שגם זכה להצלחות בכימיה של צביעה וצבעים – תפס את עצם היותו סופר, שכתיבתו היא "טרנספורמציה" של חוויית אושוויץ שלו, כאילו "מקצועו" כסופר הוא גלגול של היותו כימאי: "המקצוע הישן שלי נֶעֱרה אל החדש". ההמרות שהוא חושף בכל עבר בעולם הן איפוא גם "הַתָּקות", ים של מטפורות לביוגרפיה שלו־עצמו.

מקט: 4-31-9006948
פרימו לוי שוזר בספר זה מֶמוּארים פיקנטיים ורשימות מפתיעות ופרובוקטיביות, שעולה מהם ומהן קולו החם והאנושי של סופר חד־עין ורחב־אופקים, […]

להתקבצות דחוסה, כפי שעושות הכבשים והדבורים בחורף, יש יתרונות: אפשר להתגונן טוב יותר מן הקור או מתקיפוֹת. אבל מי שנמצא בשולי הקבוצה, או אפילו מבודד, נהנה מיתרונות אחרים, הוא יכול לפרוש לפי רצונו, והוא רואה טוב יותר את הנוף. הגורל שלי, בסיוע החלטות שקיבלתי, הציב אותי הרחק מן המתקבצים: כיותר־מדי כימאי, וככימאי זמן רב מדי, לא יכולתי לראות בעצמי איש־רוח אותנטי; וכמי שהנוף – הרבגוני, הטרגי או המשונה – הסיח את דעתו יותר מדי, לא יכולתי לחוש שאני כימאי ברמ”ח איברי. בקיצור, פסעתי לבדי, בדרך מתפתלת, ריחרחתי פה־ושם, וגיבשתי לעצמי השכלה תרבותית לא סדורה, רבת־פערים ויומרנית. כפיצוי מצאתי הנאה ושעשוע בִּצְפייה בעולם תחת אורות לא־רגילים, ואפשר לומר שהפכתי את אמצעי התצפית על ראשו: הבטתי בדברים טכניים בעין של איש־רוח, ובענייני הרוח בעיניים טכניות.

המסות המכונסות כאן (שרובן פורסמו בעיתון ‘לה סְטַמפָּה’) הן פירותיו של מסע בן למעלה מעשור של דילטנט סקרן. הן מעין “התפרצויות למגרש”, חדירות אל מקצועות אחרים, צַיִד לא־חוקי בשטחים פרטיים, התגנבות יחיד אל מרחביהן האדירים של הזואולוגיה, האסטרונומיה, הבלשנות – מדעים שמעולם לא למדתי באופן שיטתי, ובדיוק מסיבה זו הם מהלכים עלי קסם בל יימחה של אהבות נכזבות, כאלה שלא באו על סיפוקן והן מלהיטות את יִצרֵי המציצן והחטטן שלי. במקומות אחרים העזתי לנקוט עמדה בשאלות אקטואליות, או לקרוא מחדש קלאסיקות עתיקות ומודרניות, או לחקור את הזיקות ההדדיות בין עולם הטבע לעולם התרבות. לעתים הצבתי את כף רגלי על הגשרים המחברים (או אמורים לחבר) את התרבות המדעית עם זו הספרותית, גשרים הנמתחים מעל בקיעים שתמיד נראו לי אבסורדיים. יש מי שסופק כפיו וקורא לאותו בקיע “תהום”, אך אינו עושה דבר כדי לסתום אותה, ויש אפילו מי שמאמץ אותה בחדווה, כאילו המדען ואיש־הרוח שייכים לשני תת־מינים אנושיים שונים, לא־מובנים זה לזה, הנידונים להתעלם זה מזה בלי שום הפריה הדדית. זהו שסע מלאכותי, לא־הכרחי, מזיק, הפרי של טַבּוּאים רחוקים ושל הקונטרה־רפורמציה, שבעצם חוזרים אל פרשנות מוגבלת של האיסור המקראי לאכול פרי מסוים. היא אינה ידועה לאמפדוקלס, לדנטה, ללאונרדו, לגלילאו, לדקארט, לגתה, לאיינשטיין, ולא לבונים האנונימיים של הקתדרלות הגותיות, ולא למיכלאנג’לו; ולא לאוּמנים הטובים של ימינו, או לפיזיקאים המגששים בקצה הבלתי־ידוע.

מפעם לפעם אני נשאל, מתוך סקרנות או אפילו ביהירות, למה אני כותב למרות היותי בכלל כימאי. אני מקווה שרשימות אלה שלי, בתוך הגבולות הצנועים של מחויבותן ושל נפחן, יַראו שבין “שתי התרבויות” אין שום אי־התיישבות: אדרבה, לפעמים, כשקיים רצון טוב, יש ביניהן משיכה הדדית. אני מקווה גם להעביר לקוראים את הרושם שיש לי־עצמי לעתים קרובות: אנו חיים בתקופה שהיא מלאת בעיות וסכנות, אבל אינה משעממת.

פרימו לוי

16 בינואר, 1985.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “מקצועות של אחרים”