החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

מעבר לסגר

מאת:
הוצאה: | 2022 | 130 עמ'
קטגוריות: ילדים ונוער
הספר זמין לקריאה במכשירים:

22.00

רכשו ספר זה:

אִם יִשְׁאֲלוּ אֶתְכֶם אֵיךְ עֲבַרְתֶּם אֶת תְּקוּפַת הַקּוֹרוֹנָה, הַסְּגָרִים, הָרִחוּק הַחֶבְרָתִי, הַנִּתּוּק מִבֵּית הַסֵּפֶר וּמֵהַחֲבֵרִים, מָה תַּגִּידוּ? שֶׁזֶּה מַמָּשׁ לֹא הָיָה פִּיקְנִיק, נָכוֹן?
גַּם לִי לֹא. אָז כְּדֵי לְנַחֵם אֶת עַצְמִי וְאֶת מְקֹרָבַי כָּתַבְתִּי סֵפֶר לִילָדִים שֶׁבּוֹ הִפְלַגְתִּי עַל כַּנְפֵי הַדִּמְיוֹן וּבָרַחְתִּי, בְּיַחַד עִם כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי, לִמְקוֹמוֹת דִּמְיוֹנִיִּים שֶׁבָּהֶם לֹא רַק שֶׁלֹּא הָיְתָה קוֹרוֹנָה אֶלָּא שֶׁהָיוּ בָּהֶם הִזְדַּמְּנוּיוֹת לַחֲוָיוֹת כַּבִּירוֹת וְהַרְפַּתְקָאוֹת מְסַמְּרוֹת שֵׂעָר. וְכָכָה "נִצַּלְנוּ" מֵהַסְּגָרִים וּמֵהַקּוֹרוֹנָה וְחָזַרְנוּ לְבַסּוֹף לַחַיִּים הָרְגִילִים, הַשִּׁגְרָתִיִּים, שֶׁכֻּלָּנוּ מְצַפִּים לָהֶם בְּקֹצֶר רוּחַ.
אָז הַסִּפּוּר דִּמְיוֹנִי, אֲבָל מְשֻׁלָּבִים בּוֹ גִּבּוֹרִים שֶׁהֵם אֲנָשִׁים וִילָדִים אֲמִתִּיִּים וּתְכוּנוֹתֵיהֶם הָאֲמִתִּיּוֹת. וְכָל מִשְׁתַּתֵּף בָּעֲלִילָה קִבֵּל אֶת הַתַּפְקִיד שֶׁהִזְמִין מֵרֹאשׁ.
הַמְּחַבֶּרֶת, מַרְצָה לְאַנְגְלִית בְּאוּנִיבֶרְסִיטַת בַּר-אִילָן שֶׁיָּצְאָה לָאַחֲרוֹנָה לְגִמְלָאוֹת, פִּרְסְמָה סִפְרֵי יְלָדִים לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁנִּכְתְּבוּ בִּזְמַנּוֹ עֲבוּר יְלָדֶיהָ, וְחֶלְקָם אַף עֲלֵיהֶם. סֵפֶר זֶה נִכְתַּב לְמַעַן נְכָדֶיהָ וַעֲלֵיהֶם.
סְפָרֶיהָ הַקּוֹדְמִים שֶׁל הַמְּחַבֶּרֶת:
בְּנָהּ שֶׁל סִינְדֵּרֵלָה וּבִתָּהּ שֶׁל שִׁלְגִּיָּה: סִפּוּרֵי הֶמְשֵׁךְ לָאַגָּדוֹת
טִירַת הַקְּסָמִים שֶׁל מִשְׁפַּחַת קוֹרֵן
דָּניִאלֵהָ
הָאַרְמוֹן שֶׁל מִשְׁפַּחַת אַדְמוֹן
הַמֶּלֶךְ שֶׁרָצָה לִהְיוֹת

מקט: 4-575-741
אִם יִשְׁאֲלוּ אֶתְכֶם אֵיךְ עֲבַרְתֶּם אֶת תְּקוּפַת הַקּוֹרוֹנָה, הַסְּגָרִים, הָרִחוּק הַחֶבְרָתִי, הַנִּתּוּק מִבֵּית הַסֵּפֶר וּמֵהַחֲבֵרִים, מָה תַּגִּידוּ? שֶׁזֶּה מַמָּשׁ לֹא […]

פֶּרֶק רִאשׁוֹן

מִקִּרְיַת אוֹנוֹ לָאַרְמוֹן בְּהָוָאי

יוֹם שִׁשִּׁי, י”ז בַּאֲדָר תש”פ, 13.3.2020

הֲדַסָּה, אַדֶּרֶת וְאוֹרָה מְאוֹד נִרְגָּשׁוֹת. הֵן עוֹמְדוֹת לִנְסֹעַ הַיּוֹם לְסַבָּא צְבִיקָה וּלְסָבְתָא שִׁירָה, הַגָּרִים בְּקִרְיַת אוֹנוֹ, לְבַלּוֹת אִתָּם אֶת כָּל הַשַּׁבָּת, וְלִישֹׁן אֶצְלָם שְׁנֵי לֵילוֹת: שִׁשִּׁי וְשַׁבָּת. בְּיוֹם רִאשׁוֹן מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר הֵן יַחְזְרוּ לְבֵיתָן בִּצְפַת, וִיאַחֲרוּ קְצָת לְבָתֵּי הַסֵּפֶר וְלַגַּן. לֹא נוֹרָא. הֵן מֵעוֹלָם לֹא בִּלּוּ שְׁלָשְׁתָּן, בְּלִי הוֹרֵיהֶן וַאֲחֵיהֶן, אֵצֶל סָבָן וְסָבָתָן. יִהְיֶה כֵּיף אֶצְלָם. מָה שֶׁעוֹד יַגְבִּיר אֶת הַכֵּיף זוֹ הָעֻבְדָּה שֶׁבְּנוֹת הַדּוֹדָה שֶׁלָּהֶן מֵחָרִישׁ, תִּפְאֶרֶת, עֲטָרָה וְיִסְכָּה, יָבוֹאוּ אַף הֵן. שֵׁשׁ נְכָדוֹת, סָבְתָא אַחַת וְסַבָּא אֶחָד, שַׁבָּת שְׁלֵמָה. נִשְׁמָע מְעַנְיֵן בְּהַרְבֵּה מֵעוֹד שַׁבָּת בַּבַּיִת.

סָבְתָא שִׁירָה מִתְרַגֶּשֶׁת אַף הִיא. הִיא מְאָרַחַת לָרִאשׁוֹנָה אֶת שֵׁשׁ הַנְּכָדוֹת הָאֲהוּבוֹת לְשַׁבָּת שְׁלֵמָה, שֶבָּהּ הִיא תַּחְגֹּג אֶת יְצִיאָתָהּ לְגִמְלָאוֹת. הִיא הֵכִינָה מַטְעַמִּים, סִדְּרָה שְׁלוֹשָׁה חֲדָרִים, אֶחָד לִשְׁתֵּי נְכָדוֹת, וְתִכְנְנָה שֶׁבְּכָל חֶדֶר יִישְׁנוּ יַלְדָּה אַחַת וּבַת הַדּוֹדָה הַמַּתְאִימָה לְגִילָהּ, בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהַיְּלָדוֹת בִּקְּשׁוּ. הֲדַסָּה בַּת הַ-13 תִּישַׁן עִם תִּפְאֶרֶת בַּת הָ-14, אַדֶּרֶת בַּת הַתֵּשַׁע תִּישַׁן עִם עֲטָרָה מִרְיָם בַּת הַשֶּׁבַע, וְאוֹרָה בַּת הַשֵּׁשׁ תִּישַׁן עִם יִסְכָּה בַּת הֶחָמֵשׁ.

לְאַחַר שֶהִגִּיעוּ הַיְּלָדוֹת וְהִתְאַרְגְּנוּ בַּחֲדָרִים, הִיא הִצִּיעָה לָהֶן אֲרוּחַת צָהֳרַיִם קַלָּה שֶׁל יוֹם שִׁשִּׁי, וְאָז שָׁאֲלָה מָה הֵן רוֹצוֹת לַעֲשׂוֹת.

“רוֹצוֹת לָגֶשֶׁת לְתֵבַת הַתַּחְפּוֹשׂוֹת,” אָמְרוּ הַיְּלָדוֹת.

סָבְתָא חִיְּכָה. הִיא יוֹדַעַת שֶׁהַיְּלָדוֹת מְאוֹד אוֹהֲבוֹת לְהִתְחַפֵּשׂ. בַּמַּחְסָן שֶׁבְּבֵיתָהּ יֵשׁ תֵּבַת תַּחְפּוֹשׂוֹת עֲנָקִית וּבָהּ תַּחְפּוֹשׂוֹת פּוּרִים, שֶׁנֶּאֶסְפוּ בְּמֶשֶׁךְ יוֹתֵר מִשְּׁלוֹשִׁים שָׁנָה, וַעֲלֵיהֶן נוֹסְפוּ כָּל מִינֵי תִּלְבּוֹשׁוֹת, מַסֵּכוֹת, כּוֹבָעִים וַאֲבִיזָרִים שֶׁנִּקְנוּ בְּמַסְּעוֹתֵיהֶם הָרַבִּים שֶׁל סַבָּא וְסָבְתָא בָּעוֹלָם. זוֹ מַמָּשׁ תֵּבַת אוֹצָר לִילָדִים. סָבְתָא הָלְכָה עִם הַיְּלָדוֹת לַמַּחְסָן, פָּתְחָה אֶת הַתֵּבָה וְהִשְׁאִירָה אוֹתָן לְנַפְשָׁן. בְּמֶשֶׁךְ הַשַּׁבָּת נֶחְרְדוּ סָבְתָא וְסַבָּא מִמְּקוֹמָם בְּכָל פַּעַם שֶׁהוֹפִיעַ שֵׁד, מְכַשֵּׁפָה, מַלְאָךְ, אַרְנָב אוֹ כָּל יְצוּר אַחֵר בַּחֶדֶר, וְלִפְעָמִים שָׁבְרוּ אֶת הָרֹאשׁ אֵיזוֹ יַלְדָּה מִסְתַּתֶּרֶת מֵאֲחוֹרֵי הַתַּחְפֹּשֶׂת.

כְּשֶׁהִסְתַּיְּמָה הַשַּׁבָּת וְהַיְּלָדוֹת עָמְדוּ לָלֶכֶת לִישֹׁן כְּשֶׁתִּיקֵיהֶן מְסֻדָּרִים וּמוּכָנִים לַנְּסִיעָה לְבָתֵּיהֶן בִּצְפַת וּבְחָרִישׁ לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, כֻּלָּם הִרְגִּישׁוּ מְרֻצִּים.

וּפִתְאוֹם הוֹדִיעוּ עַל סֶגֶר בִּגְלַל נְגִיף הַקּוֹרוֹנָה. סָגְרוּ הַכֹּל: אֶת בָּתֵּי הַסֵּפֶר, אֶת הַגַּנִּים, אֶת מִתְקְנֵי הַשַּׁעֲשׁוּעִים בַּגִּנּוֹת הַצִּבּוּרִיּוֹת, אֶת הַסִּפְרִיּוֹת, הַבְּרֵכוֹת, הַחֲנוּיוֹת, וְאֵין יְצִיאָה לָעֲבוֹדָה, כֻּלָּם חַיָּבִים לְהִשָּׁאֵר בַּבַּיִת.

“סָבְתָא, אֲנַחְנוּ רוֹצוֹת לְהִשָּׁאֵר אֶצְלֵךְ וְלֹא לִנְסֹעַ הַבַּיְתָה,” אָמְרוּ הַיְּלָדוֹת.

“בְּסֵדֶר, יְלָדוֹת,” אָמְרָה סָבְתָא. “הֱיוֹת שֶׁבְּדִיּוּק יָצָאתִי לְגִמְלָאוֹת וְאֵינֶנִּי עוֹבֶדֶת, יֵשׁ לִי זְמַן וְנוּכַל לְבַלּוֹת בְּיַחַד.”

“וּמָה נַעֲשֶׂה?” שָׁאֲלוּ הַיְּלָדוֹת. “אִי אֶפְשָׁר לָלֶכֶת לַגִּנּוֹת, וְלֹא לַמּוּזֵאוֹנִים, וְלֹא לַסִּפְרִיּוֹת, וְלֹא לְטַיֵּל, וְלֹא לְבַקֵּר קְרוֹבִים. רַק לְהִשָּׁאֵר בַּבַּיִת.”

“אַתֶּן מַעֲדִיפוֹת לַחֲזֹר לַבַּיִת שֶׁלָּכֶן?” שָׁאֲלָה סָבְתָא.

“לֹא, אֶצְלֵךְ יוֹתֵר מְעַנְיֵן,” עָנוּ הַיְּלָדוֹת. “יֵשׁ אֶצְלֵךְ הֲמוֹן מִשְׂחָקִים וּסְפָרִים שֶׁאֵין לָנוּ בַּבַּיִת, וַאֲנַחְנוּ פֹּה בְּיַחַד עִם בְּנוֹת הַדּוֹדָה שֶׁלָּנוּ וִיכוֹלוֹת לְשַׂחֵק. בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲנַחְנוּ לֹא נִפְגָּשׁוֹת אִתָּן הַרְבֵּה.”

“שָׁמַעְתִּי בַּחֲדָשׁוֹת שֶׁיִּהְיוּ גַּם שִׁעוּרִים בְּזוּם לְתַלְמִידֵי בָּתֵּי הַסֵּפֶר,” אָמְרָה סָבְתָא, “וְאָנוּ נַפְעִיל אֶת כָּל הַמַּחְשְׁבִים בַּבַּיִת לַעֲזֹר לָכֶן לִלְמֹד.” אַרְבַּע מִתּוֹךְ שֵׁשׁ הַנְּכָדוֹת הָיוּ תַּלְמִידוֹת בְּבָתֵּי הַסֵּפֶר, וּבַבַּיִת שֶׁל סָבְתָא וְסַבָּא הָיוּ שְׁנֵי מַחְשְׁבִים נַיָּחִים, מַחְשֵׁב אֶחָד נַיָּד וְטַבְּלֵט אֶחָד, בְּדִיּוּק מָה שֶׁנָּחוּץ לְאַרְבַּע תַּלְמִידוֹת. הַיְּלָדוֹת שָׂמְחוּ שֶׁהֵן נִשְׁאָרוֹת אֵצֶל סַבָּא וְסָבְתָא וְהָלְכוּ לִישֹׁן מְרֻצּוֹת.
images.jpg

יוֹם רִאשׁוֹן, י”ט בַּאֲדָר תש”פ, 15.3.2020

בְּיוֹם רִאשׁוֹן מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר נֶעֶמְדָה סָבְתָא בַּחֲדַר הַסְּפּוֹרְט בְּבֵיתָהּ מוּל הַטֵּלֵוִיזְיָה בְּבִגְדֵי הִתְעַמְּלוּת וְהִתְחִילָה שִׁעוּר הִתְעַמְּלוּת אֵרוֹבִּית עִם גִּלְעָד יַנְקֵלֵבִיץ’ מֵעֲרוּץ הַסְּפּוֹרְט. לְפֶתַע נִכְנְסָה לַחֶדֶר אַדֶּרֶת וְרָאֲתָה אֶת סָבָתָהּ מְנִיפָה יָדַיִם וְרַגְלַיִם.

“סָבְתָא,” שָׁאֲלָה אַדֶּרֶת, “מָה אַתְּ עוֹשָׂה?”

“הִתְעַמְּלוּת,” עָנְתָה סָבְתָא. “בְּיָמִים רְגִילִים אֲנִי הוֹלֶכֶת לִשְׂחוֹת בַּבְּרֵכָה כָּל בֹּקֶר, אֲבָל לְצַעֲרִי סָגְרוּ אֶת הַבְּרֵכוֹת. אָז בִּמְקוֹם זֶה אֶעֱשֶׂה הִתְעַמְּלוּת. אַתְּ יְכוֹלָה לְהִסְתַּכֵּל אוֹ לְהִצְטָרֵף. זֶה מְאוֹד נֶחְמָד. וְגִלְעָד הוּא מוֹרֶה מְצֻיָּן לְהִתְעַמְּלוּת — מְאוֹד מְהַנֶּה לְהִתְעַמֵּל מוּלוֹ וּמוּל הַצֶּוֶת שֶׁלּוֹ.”

אַדֶּרֶת הִסְתַּכְּלָה זְמַן מָה, פַּעַם עַל סָבְתָא וּפַעַם עַל הַשִּׁעוּר בַּטֵּלֵוִיזְיָה. “אֵיפֹה הַשִּׁעוּר הַזֶּה מִתְקַיֵּם?” שָׁאֲלָה. “מְאוֹד יָפֶה שָׁם, עַל חוֹף הַיָּם.”

“בְּהָוָאי,” עָנְתָה סָבְתָא. “זוֹ מְדִינַת אִי שֶׁשַּׁיֶּכֶת לְאַרְצוֹת הַבְּרִית.”

“הָיִיתִי רוֹצָה לִהְיוֹת שָׁם עַכְשָׁו עַל הַחוֹף, וּלְהִכָּנֵס לְמֵי הַיָּם,” אָמְרָה אַדֶּרֶת.

“גַּם אֲנִי,” אָמְרָה סָבְתָא.

“יֵשׁ לִי רַעֲיוֹן,” אָמְרָה אַדֶּרֶת. הִיא רָצָה לְתֵבַת הַתַּחְפּוֹשׂוֹת, הִתְחַפְּשָׂה לְקוֹסֶמֶת, וְחָזְרָה אֶל סָבְתָא לְבוּשָׁה בְּתַחְפֹּשֶׂת מְלֵאָה וּבְיָדָהּ שַׁרְבִיט קְסָמִים. אוֹרָה נִגְרְרָה אַחֲרֶיהָ, לְבוּשָׁה בְּתַחְפֹּשֶׂת שֶׁל בָּלֵרִינָה.

“סָבְתָא, שֶׁאֶעֱשֶׂה קֶסֶם שֶׁיָּבִיא אוֹתָנוּ לַחוֹף הַיָּפֶה הַזֶּה בְּהָוָאי?” שָׁאֲלָה.

“הַלְוַאי,” עָנְתָה סָבְתָא בַּאֲנָחָה וְחִיְּכָה. נֶחְמָד לְדַמְיֵן דְּבָרִים טוֹבִים בִּתְקוּפָה לֹא כָּל כָּךְ טוֹבָה, כְּשֶׁאִי אֶפְשָׁר לַחֲלֹם עַל טִיּוּל בְּחוּ”ל אוֹ אֲפִלּוּ בָּאָרֶץ.

“טוֹב,” עָנְתָה אַדֶּרֶת וְהֵנִיפָה אֶת שַׁרְבִיט הַקְּסָמִים. “אָנוּ עַכְשָׁו נִכְנָסוֹת לַטֵּלֵוִיזְיָה, לְהָוָאי, לַחוֹף הַיָּפֶה הַזֶּה.”

בְּאוֹתוֹ רֶגַע קָרָה דָּבָר מוּזָר מְאוֹד. סָבְתָא, אַדֶּרֶת וְאוֹרָה מָצְאוּ אֶת עַצְמָן בַּחוֹף בְּהָוָאי. הָיָה זֶה חוֹף מַדְהִים בְּיָפְיוֹ. מִצַּד אֶחָד יָם כָּחֹל, שׇׁקֵט וְנָעִים בְּתוֹךְ מִפְרָץ מֻקָּף הָרִים יְרֻקִּים מְלֵאֵי צִמְחִיָּה, וּמִצַּד שֵׁנִי עֵצִים נוֹתְנֵי צֵל וְשִׂיחִים עֲבֻתִּים. “וָואוּ, תִּרְאִי מָה קָרָה, אַדֶּרֶת,” אָמְרָה סָבְתָא בְּהִתְפַּעֲלוּת. “הִצְלַחְתְּ בְּגָדוֹל בַּקֶּסֶם הָרִאשׁוֹן שֶׁלָּךְ!”

אַדֶּרֶת וְאוֹרָה הָיוּ הֲמוּמוֹת. “סָבְתָא, אַתְּ לֹא חוֹשֶׁשֶׁת מִמָּה שֶׁיִּקְרֶה לָנוּ פֹּה? וּמָה עִם הַיְּלָדוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לְבַד בַּבַּיִת שֶׁלָּךְ? הֵן לֹא יָבִינוּ לְאָן נֶעֱלַמְנוּ!”

“אַדֶּרֶת,” עָנְתָה סָבְתָא, “אִם הִצְלַחְתְּ לְהָבִיא אוֹתָנוּ לַמָּקוֹם הַיָּפֶה הַזֶּה, בּוֹאִי תְּנַסִּי לְהָבִיא גַּם אוֹתָן. מָה דַּעְתֵּךְ?”

“רַעֲיוֹן מְצֻיָּן,” אָמְרָה אַדֶּרֶת. הִיא הֵנִיפָה אֶת שַׁרְבִיט הַקְּסָמִים שֶׁלָּהּ וְאָמְרָה, “אֲנִי רוֹצָה שֶׁהֲדַסָּה אֲחוֹתִי וּבְנוֹת הַדּוֹדָה שֶׁלִּי, תִּפְאֶרֶת, עֲטָרָה וְיִסְכָּה, יִהְיוּ פֹּה אִתָּנוּ.”

בְּאוֹתוֹ רֶגַע הוֹפִיעוּ אַרְבַּע הַיְּלָדוֹת עַל הַחוֹף בְּהָוָאי וְהִצְטָרְפוּ אֶל סָבְתָא וּשְׁתֵּי הַנְּכָדוֹת. אַדֶּרֶת הִסְבִּירָה לָהֶן מָה קָרָה, אֲבָל לָקַח לָהֶן קְצָת זְמַן לְהָבִין, וּמִשֶּׁהֵבִינוּ, הֵן שָׂמְחוּ מְאוֹד.

“אִם כְּבָר אֲנַחְנוּ פֹּה,” אָמְרָה סָבְתָא שִׁירָה, “מָה דַּעְתְּכֶן שֶׁנִּכָּנֵס לַיָּם וְנֵהָנֶה מִשְּׂחִיָּה טוֹבָה בַּמַּיִם הַנְּעִימִים? אֶצְלֵנוּ חֹרֶף וְהַיָּם קַר, אֲבָל פֹּה קַיִץ!”

“רַעֲיוֹן מְעֻלֶּה,” אָמְרָה הֲדַסָּה, שֶׁאָהֲבָה לִשְׂחוֹת כְּמוֹ סָבָתָהּ. “אֲבָל לֹא לָבַשְׁנוּ בִּגְדֵי יָם.”

“אָז מָה עוֹשִׂים?” שָׁאֲלָה סָבְתָא שִׁירָה בְּחִיּוּךְ וְהִסְתַּכְּלָה עַל אַדֶּרֶת הַקּוֹסֶמֶת. “אַדֶּרֶת, תִּדְאֲגִי לָנוּ לְבִגְדֵי יָם וְגַם לְגַלְגַּלֵּי-יָם, מְצוֹפִים, מִשְׁקְפֵי שְׂחִיָּה, כּוֹבְעֵי יָם, כַּפְכָּפִים, מַגָּבוֹת, כּוֹבָעִים, קְרֵם הֲגָנָה, וְכָל מָה שֶׁצָּרִיךְ לִשְׂפַת הַיָּם.”

“נָכוֹן מְאוֹד,” אָמְרָה אַדֶּרֶת וְהֵנִיפָה אֶת שַׁרְבִיט הַקְּסָמִים. בְּתוֹךְ רֶגַע מָצְאוּ עַצְמָן סָבְתָא שִׁירָה וְכָל הַיְּלָדוֹת לְבוּשׁוֹת בְּבִגְדֵי יָם, וּלְיָדָן הָיְתָה עֲרֵמָה שֶׁל מַגָּבוֹת וְכָל יֶתֶר הָאֲבִיזָרִים. כָּל אַחַת הִצְטַיְּדָה בְּמָה שֶׁהִתְאִים לָהּ, וְכֻלָּן נִכְנְסוּ יַחַד לַמַּיִם וּבִלּוּ שָׁם זְמַן רַב בִּשְׂחִיָּה, בִּטְבִילָה, בְּמִשְׂחָקִים וּבְצָהֳלָה. אַף אֶחָד לֹא הָיָה בַּמַּיִם לְיָדָן וְלֹא הִפְרִיעַ. רַק בַּמֶּרְחָק נִתָּן הָיָה לִרְאוֹת אֲנָשִׁים שׂוֹחִים.

“טוֹב, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן לָצֵאת,” אָמְרָה סָבְתָא שִׁירָה לְאַחַר שָׁעָה אֲרֻכָּה שֶׁל הֲנָאָה בַּמַּיִם.

כֻּלָּן יָצְאוּ מִן הַיָּם, לָקְחוּ אֶת כָּל הָאֲבִיזָרִים, וְהָלְכוּ לְמִקְלַחַת הַבָּנוֹת שֶׁהָיְתָה עַל הַחוֹף לֹא רָחוֹק מֵהַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הֵן הָיוּ.

“מָה עוֹשִׂים עַכְשָׁו?” שָׁאֲלָה תִּפְאֶרֶת, לְאַחַר שֶׁכֻּלָּן הָיוּ מְקֻלָּחוֹת וּלְבוּשׁוֹת.

“אֲנִי רְעֵבָה,” אָמְרָה יִסְכָּה.

“גַּם אֲנִי,” הִכְרִיזָה אוֹרָה.

“וַאֲנִי צְמֵאָה,” אָמְרָה עֲטָרָה. לְמַעֲשֶׂה כֻּלָּן הָיוּ רְעֵבוֹת וּצְמֵאוֹת אַחֲרֵי הַשְּׂחִיָּה בַּיָּם.

הַפַּעַם אַדֶּרֶת יָדְעָה מָה לַעֲשׂוֹת בְּלִי שֶׁאָמְרוּ לָהּ. הִיא הֵנִיפָה אֶת שַׁרְבִיט הַקְּסָמִים וְסִדְּרָה לְכֻלָּן שֻׁלְחָן גָּדוֹל עִם שִׁבְעָה כִּסְאוֹת מִתַּחַת לִסְכָכָה. עַל הַשֻּׁלְחָן הָיוּ קַנְקַנֵּי מַיִם וּמִיץ, וַאֲרוּחָה שֶׁל כְּרִיכִים עִם כָּל מִינֵי מִמְרָחִים, יְרָקוֹת חֲתוּכִים וּפֵרוֹת לְמִינֵיהֶם.

“נוּ, רוֹצוֹת לַחֲזֹר הַבַּיְתָה?” שָׁאֲלָה סָבְתָא שִׁירָה אֶת הַנְּכָדוֹת לְאַחַר שֶׁשָּׂבְעוּ.

“לֹא!” הֵן עָנוּ לָהּ בְּמַקְהֵלָה. “רוֹצוֹת לְהִשָּׁאֵר כָּאן וְלָלֶכֶת עוֹד פַּעַם לַיָּם, יוֹתֵר מְאֻחָר.”

“אֲנִי מַסְכִּימָה אִתְּכֶן,” אָמְרָה סָבְתָא שִׁירָה, שֶׁאָהֲבָה מְאוֹד אֶת הַיָּם. “עַכְשָׁו רַק בֹּקֶר. נִשָּׁאֵר כָּאן עַד שְׁעוֹת אַחַר הַצָּהֳרַיִם הַמְּאֻחָרוֹת, וְלִקְרַאת שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ נֵלֵךְ שׁוּב לַיָּם. מָה אַתֶּן רוֹצוֹת לַעֲשׂוֹת עַכְשָׁו?”

“לְטַיֵּל. אַף פַּעַם לֹא הָיִיתִי בְּחוּץ לָאָרֶץ,” אָמְרָה הֲדַסָּה.

“בְּסֵדֶר גָּמוּר,” עָנְתָה סָבְתָא שִׁירָה. “בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית הָיִיתִי כְּבָר הַרְבֵּה פְּעָמִים, אֲבָל אַף פַּעַם לֹא בְּהָוָאי.”

סָבְתָא שִׁירָה וְשֵׁשׁ הַנְּכָדוֹת הִתְחִילוּ לָלֶכֶת מֵהַחוֹף פְּנִימָה לְכִוּוּן מָה שֶׁנִּרְאָה מֵרָחוֹק כִּקְבוּצַת בִּנְיָנִים מְעַנְיְנִים.

“אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁזֶּה אַרְמוֹן,” אָמְרָה אוֹרָה.

“בְּהָוָאי אֵין אַרְמוֹנוֹת,” אָמְרָה סָבְתָא שִׁירָה בְּפַסְקָנוּת. “אוּלַי זֶה בֵּית מָלוֹן בְּצוּרַת אַרְמוֹן? יֵשׁ בְּהָוָאי הַרְבֵּה מְאוֹד בָּתֵּי מָלוֹן, בְּעִקָּר לְיַד חוֹפֵי הַיָּם הַבִּלְתִּי-נִגְמָרִים.”

אֲבָל כְּשֶׁהִתְקָרְבוּ לַבִּנְיָנִים, הֵן רָאוּ אַרְמוֹן מֻקָּף חוֹמָה גְּבוֹהָה.

סָבְתָא עָמְדָה נְבוֹכָה. “אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת?” הִיא שָׁאֲלָה בְּקוֹל רָם.

“סָבְתָא, הִגַּעְנוּ הֵנָּה בְּעֶזְרַת קֶסֶם, נָכוֹן?” אָמְרָה הֲדַסָּה. “אָז הַקֶּסֶם הַזֶּה הֵבִיא הֵנָּה אַרְמוֹן.”

“נִשְׁמָע מְאוֹד הֶגְיוֹנִי,” אָמְרָה סָבְתָא שִׁירָה (עַד כַּמָּה שֶׁיֵּשׁ הִגָּיוֹן בִּקְסָמִים). “וְאִם זֶה כָּךְ, אָז אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁכְּדַאי שֶׁנִּזָּהֵר. אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיזֶה דְּרָקוֹנִים אוֹ מְכַשְּׁפִים מְצַפִּים לָנוּ. אֲנִי מַצִּיעָה שֶׁכָּל אַחַת מֵאִתָּנוּ תִּתְחַפֵּשׂ לְמַשֶּׁהוּ.”

“אֲנִי כְּבָר הִתְחַפַּשְׂתִּי לְקוֹסֶמֶת,” אָמְרָה אַדֶּרֶת.

“אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁזּוֹ לֹא תַּחְפֹּשֶׂת,” אָמְרָה סָבְתָא שִׁירָה בְּחִיּוּךְ. “אִם הַקְּסָמִים שֶׁלָּךְ עוֹבְדִים, סִימָן שֶׁאַתְּ קוֹסֶמֶת אֲמִתִּית.”

“וַאֲנִי כְּבָר הִתְחַפַּשְׂתִּי לְבָּלֵרִינָה,” אָמְרָה אוֹרָה וּבִצְּעָה רִקּוּד קָצָר בַּמָּקוֹם.

“בַּמָּקוֹם שֶׁהִגַּעְנוּ אֵלָיו, יֵשׁ לִי הַרְגָּשָׁה שֶׁכָּל תַּחְפֹּשֶׂת שֶׁנְּאַמֵּץ תַּהֲפֹךְ לִהְיוֹת אֲמִתִּית וְאוּלַי גַּם מוֹעִילָה,” אָמְרָה סָבְתָא שִׁירָה. “אֲנִי חוֹשֶׁבֶת, אוֹרָה, שֶׁפֹּה אַתְּ תִּהְיִי בָּלֵרִינָה אֲמִתִּית. בָּנוֹת, בַּחֲרוּ לָכֶן תַּחְפּוֹשׂוֹת שֶׁמַּמָּשׁ מַתְאִימוֹת לָכֶן, שֶׁאַתֶּן מְאוֹד אוֹהֲבוֹת, כִּי יִתָּכֵן שֶׁתִּצְטָרְכוּ לְהִכָּנֵס לַדְּמוּיוֹת שֶׁאֲלֵיהֶן אַתֶּן מִתְחַפְּשׂוֹת.”

“אֲנִי מְעַצֶּבֶת אָפְנָה,” קָרְאָה עֲטָרָה.

“מְעַצֶּבֶת אָפְנָה צְרִיכָה לִלְבֹּשׁ בֶּגֶד מְיֻחָד,” אָמְרָה סָבְתָא שִׁירָה. “תַּכְנְנִי לָךְ בֶּגֶד כָּזֶה וּבַקְּשִׁי אוֹתוֹ מִשַּׁרְבִיט הַקְּסָמִים שֶׁל אַדֶּרֶת.”

עֲטָרָה תִּכְנְנָה מַשֶּׁהוּ וּבְעֶזְרַת אַדֶּרֶת הִיא מָצְאָה אֶת עַצְמָהּ לְבוּשָׁה בְּבֶגֶד מוּזָר וּמְיֻחָד, בַּעַל צְבָעִים עַזִּים, שֶׁמָּשַׁךְ אֶת עֵינֵי כָּל רוֹאֶיהָ.

“אֲנִי לוּלְיָנִית,” אָמְרָה הֲדַסָּה וְעָשְׂתָה גִּלְגּוּלִים וְנִתּוּרִים שֶׁסָּחֲטוּ קְרִיאוֹת הִתְפַּעֲלוּת מִכֻּלָּן.

“עֲטָרָה,” קָרְאָה סָבְתָא שִׁירָה, “סַדְּרִי נָא תִּלְבֹּשֶׁת מַתְאִימָה לְכָל תַּחְפֹּשֶׂת.”

עֲטָרָה תִּכְנְנָה, וְאַדֶּרֶת הֵנִיפָה אֶת שַׁרְבִיט הַקְּסָמִים. הֲדַסָּה מָצְאָה עַצְמָהּ לְבוּשָׁה בְּבֶגֶד מַבְרִיק וְיָפֶה שֶׁל לוּלְיָנִית. אוֹרָה מָצְאָה עַצְמָהּ בְּבֶגֶד יָפֶה שֶׁל בָּלֵרִינָה עִם נַעֲלֵי בָּלֵט אֲמִתִּיּוֹת. הַפַּעַם אֵלּוּ כְּבָר לֹא הָיוּ תַּחְפּוֹשׂוֹת פּוּרִים מִבַּדִּים זוֹלִים, אֶלָּא בְּגָדִים מְעֻצָּבִים אֲמִתִּיִּים וִיקָרִים. גַּם הַבֶּגֶד שֶׁל הַקּוֹסֶמֶת אַדֶּרֶת הִשְׁתַּנָּה לְבֶגֶד יֻקְרָתִי בְּעֶזְרַת עֲטָרָה הַמְּעַצֶּבֶת.

תִּפְאֶרֶת הֶחְלִיטָה לָלֶכֶת בְּעִקְבוֹת הֲדַסָּה וְלִהְיוֹת יַלְדַּת גּוּמִי, שֶׁזֶּה מַשֶּׁהוּ דּוֹמֶה מְאוֹד לְלוּלְיָנִית, וְקִבְּלָה בֶּגֶד מָתוּחַ, גָּמִישׁ וּמְעַנְיֵן. וְאִלּוּ יִסְכָּה רָצְתָה לִהְיוֹת פֵיָה, וּמָצְאָה עַצְמָהּ לְבוּשָׁה בְּבֶגֶד תְּכֵלֶת שָׁקוּף עִם כְּנָפַיִם תּוֹאֲמוֹת וְעִם מַקֵּל קְסָמִים עָדִין בְּיָדָהּ.

“יֹפִי,” אָמְרָה סָבְתָא שִׁירָה. “עַכְשָׁו נוּכַל לְהִכָּנֵס לָאַרְמוֹן. אַדֶּרֶת, שִׁמְרִי אֶת שַׁרְבִיט הַקְּסָמִים שֶׁלָּךְ מִכָּל מִשְׁמָר, כִּי בִּלְעָדָיו לֹא נוּכַל לַחֲזֹר הַבַּיְתָה.”

“רֶגַע,” עָנְתָה אַדֶּרֶת. “סָבְתָא, גַּם אַתְּ צְרִיכָה לְהִתְחַפֵּשׂ.”

“אַתְּ צוֹדֶקֶת,” עָנְתָה סָבְתָא שִׁירָה. “לְמָה אֶתְחַפֵּשׂ? אֲנִי הֲכִי אוֹהֶבֶת לִשְׂחוֹת בַּבְּרֵכָה וּבַיָּם. אוּלַי מַתְאִים לִי בֶּגֶד תָּכֹל וְנִשְׁפָּךְ שֶׁמַּזְכִּיר אֶת הַיָּם עִם צִיּוּר שֶׁל כַּמָּה דָּגִים לְקִשּׁוּט?”

“בְּסֵדֶר, סָבְתָא,” עָנְתָה אַדֶּרֶת הַקּוֹסֶמֶת. וּבְעֶזְרַת עֲטָרָה הַמְּעַצֶּבֶת הִיא הָפְכָה אֶת בִּגְדֵי הַהִתְעַמְּלוּת שֶׁל סָבְתָא שִׁירָה לְשִׂמְלָה אֲרֻכָּה מִבַּד נִשְׁפָּךְ בְּצֶבַע תְּכֵלֶת יָפֶה שֶׁמַּזְכִּיר אֶת גַּלֵּי הַיָּם וּבוֹ שׂוֹחִים כַּמָּה דָּגִים צִבְעוֹנִיִּים. וְאָז הִיא הִכְנִיסָה אֶת שַׁרְבִיט הַקְּסָמִים לְכִיס מְיֻחָד, אָרֹךְ וְעָמֹק שֶׁהָיָה חָבוּי בְּקִפְלֵי שִׂמְלָתָהּ.

“וְעַכְשָׁו נִגַּשׁ לָאַרְמוֹן וְנִרְאֶה אִם יַכְנִיסוּ אוֹתָנוּ,” אָמְרָה סָבְתָא שִׁירָה.

סָבְתָא שִׁירָה וְשֵׁשׁ הַנְּכָדוֹת נִגְּשׁוּ לַשַּׁעַר הָעֲנָק שֶׁל חוֹמַת הָאַרְמוֹן.

“מִי אַתֶּן?” שָׁאַל הַשּׁוֹמֵר, שֶׁהָיָה לָבוּשׁ בַּחֲלִיפַת אַבִּירִים וּבְיָדוֹ חֶרֶב גְּדוֹלָה. הוּא דִּבֵּר בְּאַנְגְּלִית, וְלָכֵן סָבְתָא וְכָל הַנְּכָדוֹת עָנוּ לוֹ בְּאוֹתָהּ שָׂפָה.

“אֲנַחְנוּ אוֹרְחוֹת מֵאֶרֶץ מְאוֹד רְחוֹקָה,” עָנְתָה סָבְתָא. “הִגַּעְנוּ לְאַרְצְכֶם הַיּוֹם, וְאָנוּ מְבַקְּשׁוֹת לִרְאוֹת אֶת הָאַרְמוֹן שֶׁלָּכֶם כְּדֵי לָדַעַת מִי גָּר כָּאן, וּמָה שֵׁם הַמַּמְלָכָה שֶׁלָּכֶם.”

“זוֹ מַמְלֶכֶת מָאתָּנִיָּה,” אָמַר הַשּׁוֹמֵר. “עַד לִפְנֵי חֹדֶשׁ מָלְכוּ עָלֵינוּ הַמֶּלֶךְ אִישְׁשָׁלוֹם וְהַמַּלְכָּה שַׁלְוָה. אֲבָל הַמֶּלֶךְ נִפְטַר בְּמַפְתִּיעַ, וּבְנוֹ, הַנָּסִיךְ אֲנִילִי, יָרַשׁ אֶת הַכֶּתֶר. הַמֶּלֶךְ הַקּוֹדֵם נוֹדַע בְּהַכְנָסַת הָאוֹרְחִים שֶׁלּוֹ. הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ, אֲנִילִי, מַכְנִיס אוֹרְחִים רַק אִם הֵם יְכוֹלִים לְהָבִיא לוֹ תּוֹעֶלֶת. אָסוּר לָנוּ לְהַכְנִיס אוֹרְחִים שֶׁסְּתָם רוֹצִים לִרְאוֹת אֶת הָאַרְמוֹן.”

“אֲנַחְנוּ יְכוֹלוֹת לְהָבִיא הַרְבֵּה תּוֹעֶלֶת לַמֶּלֶךְ שֶׁלָּכֶם,” הִזְדָּרְזָה סָבְתָא שִׁירָה לְהָשִׁיב.

הַשּׁוֹמֵר הוֹצִיא פִּנְקָס וְעֵט מִכִּיסוֹ.

“כָּל אַחַת תַּגִּיד אֶת שְׁמָהּ וּבְמָה הִיא יְכוֹלָה לְהָבִיא תּוֹעֶלֶת.”

“בְּסֵדֶר,” אָמְרָה סָבְתָא שִׁירָה. “שְׁמִי שִׁירָה, הַסָּבְתָא שֶׁל שֵׁשׁ הַבָּנוֹת שֶׁאִתִּי, וַאֲנִי יְכוֹלָה לְסַפֵּר סִפּוּרִים יָפִים, וְגַם לְאַרְגֵּן סְפָרִים בַּסִּפְרִיָּה, וְגַם לְבַשֵּׁל אֹכֶל טָעִים, וְגַם לְלַמֵּד אַנְגְּלִית אֶת מִי שֶׁצָּרִיךְ אוֹ רוֹצֶה, וְגַם לְסַדֵּר יָפֶה אֲרוֹנוֹת, וְגַם לְבַצֵּעַ תִּקּוּנֵי תְּפִירָה פְּשׁוּטִים, וְגַם לִשְׁמֹר עַל יְלָדִים קְטַנִּים וְגַם לְנַהֵל מֶשֶׁק בַּיִת גָּדוֹל כְּמוֹ אַרְמוֹן וְלִדְאֹג לְכָךְ שֶׁכָּל דָּבָר יְבֻצַּע כַּהֲלָכָה עַל יְדֵי הָעוֹבְדִים.” וְסָבְתָא חִיְּכָה לְעַצְמָהּ לְשֵׁמַע הָרַעֲיוֹן הַנּוֹעָז שֶׁהִצִּיעָה. אֲבָל הִיא בֶּאֱמֶת רָצְתָה לְשַׁפֵּר אֶת סִכּוּיֶיהָ לְהִכָּנֵס לָאַרְמוֹן.

“הֶמְמְ, נִשְׁמָע לֹא רַע,” אָמַר הַשּׁוֹמֵר. “עַכְשָׁו שֶׁכָּל הַיֶּתֶר יַגִּידוּ לִי מָה הֵן יְכוֹלוֹת לַעֲשׂוֹת, לְפִי הַסֵּדֶר. הַגְּדוֹלָה בַּהַתְחָלָה וְהַקְּטַנָּה בַּסּוֹף.”

“שְׁמִי תִּפְאֶרֶת,” אָמְרָה תִּפְאֶרֶת, “וַאֲנִי יַלְדַּת גּוּמִי. אֲנִי יְכוֹלָה לְבַצֵּעַ מוֹפָעִים יָפִים שֶׁיְּרַתְּקוּ אֶת הַצּוֹפִים, וִיכוֹלָה גַּם לְלַמֵּד יְלָדִים כָּל מִינֵי תַּרְגִּילֵי גְּמִישׁוּת בְּרִיאִים וּמְחַזְּקִים.”

“וּשְׁמִי הֲדַסָּה,” אָמְרָה הֲדַסָּה, “וַאֲנִי לוּלְיָנִית. אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ דָּבָר כְּמוֹ תִּפְאֶרֶת, וְגַם לְהִתָּלוֹת בַּחֲבָלִים, לִקְפֹּץ מֵחֶבֶל אֶל חֶבֶל, וְלָלֶכֶת עַל חֶבֶל בְּמוֹפָעִים שֶׁל קִרְקָס.”

“נִשְׁמָע מְעַנְיֵן,” אָמַר הַשּׁוֹמֵר. “אָז שְׁתֵּיכֶן יְכוֹלוֹת לִהְיוֹת צֶוֶת בִּדּוּר לְאַנְשֵׁי הָאַרְמוֹן. בֵּינְתַיִם הַסָּבְתָא וּשְׁתֵּי הַנְּכָדוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת יְכוֹלוֹת לְהִכָּנֵס. מָה עִם הַיֶּתֶר?”

“שְׁמִי אַדֶּרֶת, וַאֲנִי קוֹסֶמֶת,” אָמְרָה אַדֶּרֶת.

“קוֹסֶמֶת עִם קַבָּלוֹת,” הוֹסִיפָה סָבְתָא. “הִגַּעְנוּ הֵנָּה בְּעֶזְרַת הַקֶּסֶם שֶׁלָּהּ, וְנֶהֱנֵינוּ מֵעוֹד חֲוָיוֹת הוֹדוֹת לִקְסָמֶיהָ.”

“קוֹסְמוֹת טוֹבוֹת תָּמִיד מִתְקַבְּלוֹת בִּבְרָכָה אֶצְלֵנוּ,” אָמַר הַשּׁוֹמֵר וְחִיֵּךְ. “אַף פַּעַם לֹא מַזִּיק לְהֵעָזֵר בָּכֶן.”

“שְׁמִי עֲטָרָה וַאֲנִי מְעַצֶּבֶת אָפְנָה. אֲנִי יְכוֹלָה לְעַצֵּב בְּגָדִים יָפִים לְכָל יוֹשְׁבֵי הָאַרְמוֹן שֶׁלָּכֶם,” אָמְרָה עֲטָרָה.

“שְׁמִי אוֹרָה, וַאֲנִי בָּלֵרִינָה. אֲנִי יְכוֹלָה לִרְקֹד בָּלֵט וְלִגְרֹם הֲנָאָה לְכָל הָרוֹאִים,” אָמְרָה אוֹרָה.

“הַמְּעַצֶּבֶת בְּהֶחְלֵט יְכוֹלָה לְהוֹעִיל, וְהַבָּלֵרִינָה תִּצְטָרֵף לְצֶוֶת הַבִּדּוּר,” אָמַר הַשּׁוֹמֵר. “וּמָה עִם הַקְּטַנָּה בְּיוֹתֵר? הִיא תִּכָּנֵס אוֹ תִּשָּׁאֵר בַּחוּץ? מָה אַתְּ יוֹדַעַת לַעֲשׂוֹת, יַלְדָּה, מִלְּבַד לִהְיוֹת כָּזֹאת חֲמוּדָה?”

“שְׁמִי יִסְכָּה וַאֲנִי פֵיָה,” אָמְרָה יִסְכָּה. “בְּתוֹר פֵיָה אֲנִי יְכוֹלָה לְבַצֵּעַ קְסָמִים קְטַנִּים שֶׁעוֹזְרִים לַאֲנָשִׁים.”

“אָז אַתְּ תַּעַזְרִי לַקּוֹסֶמֶת הַגְּדוֹלָה יוֹתֵר,” אָמַר הַשּׁוֹמֵר. “אַתֶּן בֶּאֱמֶת חֲבוּרָה מְעַנְיֶנֶת,” הוֹסִיף, “וְאַתֶּן רַשָּׁאִיּוֹת לְהִכָּנֵס.” וְהוּא פָּתַח אֶת שַׁעַר חוֹמַת הָאַרְמוֹן לִרְוָחָה.

“אֵיזוֹ חָצֵר יָפָה,” קָרְאוּ הַיְּלָדוֹת בְּהִתְפַּעֲלוּת. מִן הַצַּד הַפְּנִימִי שֶׁל הַחוֹמָה וּבְקַדְמַת הָאַרְמוֹן הֵן רָאוּ גַּן פְּנִימִי מַקְסִים, מָלֵא עֵצִים, מִדְשָׁאוֹת, פְּרָחִים, תְּעָלוֹת וּבְרֵכוֹת מַיִם וּבָהֶן בַּרְוָזִים וּבַרְבּוּרִים, גִּשְׁרֵי עֵץ קְטַנִּים מֵעַל הַתְּעָלוֹת וּפִנּוֹת יְשִׁיבָה מוּצַלּוֹת בְּכָל מָקוֹם.

“יָפֶה פֹּה, נָכוֹן?” הֵן שָׁמְעוּ לְפֶתַע קוֹל.

לְעֵינֵיהֶן הוֹפִיעַ גַּמָּד, לָבוּשׁ בְּבִגְדֵי קְטִיפָה יְרֻקִּים וּמַבְרִיקִים.

“נָעִים מְאוֹד,” הוּא אָמַר, “אֲנִי הַגַּמָּד גַּמְזוּ, הַגַּמָּד הַמַּלְכוּתִי הָאַחְרַאי לְקַבָּלַת אוֹרְחִים לָאַרְמוֹן.”

“נָעִים מְאוֹד,” עָנְתָה סָבְתָא. “הַאִם אַתָּה תַּעֲשֶׂה לָנוּ סִיּוּר בָּאַרְמוֹן?”

“לֹא, אֶצְלֵנוּ צָרִיךְ לְהָבִיא קֹדֶם תּוֹעֶלֶת לִפְנֵי הַסִּיּוּרִים, וּמִי שֶׁקּוֹבֵעַ זֶה הַמֶּלֶךְ,” עָנָה הַגַּמָּד. “אֲנִי אֶקַּח אֶתְכֶן לַמֶּלֶךְ.”

“אַף פַּעַם לֹא פָּגַשְׁתִּי מֶלֶךְ פָּנִים אֶל פָּנִים,” אָמְרָה תִּפְאֶרֶת.

“מְעַט מְאוֹד אֲנָשִׁים פָּגְשׁוּ אֵי פַּעַם מֶלֶךְ אוֹ מַלְכָּה,” אָמְרָה סָבְתָא שִׁירָה. כֻּלָּן הָלְכוּ בְּהִתְרַגְּשׁוּת בְּעִקְבוֹת הַגַּמָּד לְכִוּוּן הָאוּלָם הַמַּלְכוּתִי.

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.