החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
על מרגלית בר לב

מרגלית בר לב פרסמה שירים במדורי התרבות וב"עיתון 77", רצנזיות על ספרי שירה ופרוזה ומסות. ... עוד >>

מה שטוב לפילים

מאת:
הוצאה: | 2018 | 528 עמ'
זמינות:

36.00

5 מתוך 5 מבוסס על מדרג אחד
(חוות דעת אחת)
רכשו ספר זה:

"למחרת, בבוקרו של יום השבת, ולא בסתם עוד 'בוקר אחד', לא הקיץ אבא שלי משנתו, שלא כמנהגו. מתוך חשש גדול הצצתי לחדרו כבר מוקדם בבוקר, שעה שרגיל להתעורר בה. מוטל היה על גבו אלכסונית, כמעט נשמט מהמיטה… כשהתעורר לבסוף — לא יצאו המילים מפיו".
שָׁלוֹמוֹן הַרְטְפִילְד הוא אידיאליסט — התגשמות הציוני והחלוץ הישראלי. אביו נעלם עוד בהונגריה, כשהיה בן תשע, ולא נודעו עקבותיו. שלומון מתנודד בין הריסות חייו, ובין זהויותיו: קעקועו בשואה, ולאחריה במלחמת השחרור — כשהוגדר והונצח כ"בוגד". המסתורין על אודות היעלמותו המתמיהה של אביו רודף אותו כל חייו, והחיפושים אחריו שזורים בחיי שלומון באירופה ובארץ, עד הסוף המפתיע.
טראומות החלל והחסר מתנקזות באומנות: שלומון יוצר ויטראז'ים מזכוכית צבעונית.
שתי יממות מיטלטל שלומון בן ה־ 93 בין חיים למוות, אך אלו גם טלטלות חובקות עולמות ותרבויות ותקופות הרות אסון. צומת של רוחות העבר העתיקות — מערש היהדות והעולם, הנשזרות ברפאים של השואה, השמד והחורבן ובהקמת מדינת ישראל — הנושק לעידן של הכרעות קשות וחרדות לעתיד…
מה שטוב לפילים הוא רומן המציב תהיות מאתגרות, זורע ספק סביר בדבר צדקת הדרך והתנהלות ההנהגות בישראל, לאורך כל שנות טרום המדינה ועם הקמתה, דרך הכיבוש וההתנחלות. אולי אפשר היה — ועדיין לא מאוחר — לפעול אחרת. הוא גם מציע דרך הבראה וריפוי ושיקום היחסים עם ערביי הארץ הזאת ועם אלה שבשכנות: דרך לשלום.
מרגלית בר לב פרסמה שירים במדורי התרבות וב"עיתון 77", רצנזיות על ספרי שירה ופרוזה ומסות.

מקט: 4-575-481
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


פרולוג

למחרת, בבוקרו של יום השבת, ולא בסתם עוד ‘בוקר אחד’, לא הקיץ אבא שלי משנתו, שלא כמנהגו. מתוך חשש גדול, הצצתי לחדרו כבר מוקדם בבוקר, שעה שרגיל להתעורר בה. מוטל היה על גבו אלכסונית, כמעט נשמט מהמיטה, עיניו עצומות, אך ניכר בו שהוא שרוי בחוסר שקט יוצא מגדר הרגיל. ידיו נעות חדות וכפויות, כמעט מכניות. כך גם רגליו, רועדות ונבעטות ללא שליטה. ראשו מיטלטל בחוזקה מצד לצד, כשקול המהום, מעין נהמת נהי בלתי מובנת, נפלטת מפיו ואינה פוסקת. כל אלה הילכו עליי אימה. הייתי מוטרפת מדאגה. אולי הטראומה החמורה שעבר אמש החרידה אותו יותר ממה ששיערתי, ושוב, מחדש הוא חווה סיוטים מזוויעים מעברו הנורא. התלבטתי אם להעירו. הצמדתי את גב הכיסא למיטה שלא ייפול. חשבתי, למה שלא יישן עוד קצת, אולי שעה ויותר… אתמול, לאחר ביקורו המטלטל של יהודה, מנהל ‘בית העדות’ שבמושב, במשך שעות על שעות הוא היה כל כך נסער ואומלל… היה נורא לראותו בכך, ממש קורע לב. הוא, החסון, החזק המאופק, מזדעזע כך בכל גופו, מתענה ומתייסר בשיברון לב, כאילו נפער חור ענק בסכר ההדחקה העמוקה של כל אותן התלאות הנוראיות שעבר, ונותץ הגולל מעל כל אותן הזוועות שחווה… רק בשעות הקטנות של הלילה הוא נרגע לבסוף ונרדם. ועכשיו הוא אינו מתעורר…

קיוויתי, שבשל כל אותן הפרעות הוא מאחר לקום, למרות שאין זה מהרגלו, אפילו לא בשבת. תפילת הבוקר הרי מתחילה רק בשעה שמונה ומחצה. יש זמן… בכל הימים, אף שהיה הולך לישון בשעות הלילה המאוחרות, היה משכים, אוכל את שתי פרוסות הלחם בריבה ושותה את הקפה, ומייד מסתער על עבודת יומו ועיסוקיו השונים. כך למשל, אם החליטו אימא והוא, בעיצומו של הקיץ לפני החגים, שיש לשפץ את הבית צמוד הקרקע — לאטום בשפכטל בקעים שנוצרו בקיר עקב תזוזת האדמה, לסייד את הקירות בפוליסיד לבן, גם לצבוע את הדלתות והמשקופים, כמובן רק לאחר הניקוי בטרפנטין, ומריחה ביסוד סינתטי לעץ, ואפילו פעמיים, ולאחר שהתייבש לצבוע שתי שכבות של לקה בצבע שמנת — אז ורק אז היה מבקש חופש מ’סידור עבודה’, וזה היה עיסוקו למשך הימים הבאים. משהזדקן, וכבר יצא מ’סידור עבודה’ של המושב, גם אז לא שבת ממלאכתו, ולא בטל מעמלו.

והיום, הרי זה יום שבת, אז ברור, קפה ועוגה ולתפילה. ואבא לא מתעורר. לפיתת הפחד בגרוני התהדקה והתקשיתי לנשום. הנחתי באי שקט את הקפה ועוגת הבוקר של שבת על השולחן, ונכנסתי שוב לחדרו, מקווה שהסיוט, או מה שזה לא היה, נפסק, ואבא ישן במנוחה. אלא שלא כך היה. לא חל כל שינוי במצבו… ניסיתי פעם ועוד פעם להעירו בברכת ‘בוקר טוב’ כביכול משועשעת, אחר כך ‘שבת שלום’ קולנית ומאולצת, בנגיעות בכתפו, טלטול עקשני תוך שידול ופיתוי, ‘תפקח את העיניים, אבא. צריך כבר לקום. בוקר. שבת.’ והוא, מתקשה להתעורר כמסרב. החשש, כדרכו, הופך לחרדה ממשית, שמסלימה לאימה. כשהתעורר לבסוף — לא יצאו המילים מפיו.

  1. 5 מתוך 5
    5 מתוך 5

    :

    ספר מרתק. חכם. מרגלית בר לב היא איש אשכולות, ובעלת כישון כתיבה יוצא מן הכלל. ז'אנר הכתיבה, גם הוא חדשני. פרקי זרם תודעה של הגיבור, שזורים בתיכתובת אי-מיילים של שלוש הדמויות האחרות (כמו הז'אנר של רומן מכתבים' בעבר). רובדי הספר השונים וצירי המסרים (דימויים, מטאפורות ואנאלוגיות) מעצימים ומגביהים את הטכסט ומנחים למשמעויות ולמסרים נועזים..

הוסיפו תגובה