החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

מגיד מישרים

מאת:
הוצאה: | 1575 |
קטגוריות: יהדות
זמינות:

9.00

רכשו ספר זה:

ספר "מגיד מישרים" הוא יומן של התגלויות מגיד, מלאך שלוח ממרום, הכולל תאריכים מדויקים של ההתגלויות, העיסוק בו עסק רבי יוסף קארו לפני ההתגלות – לרוב לימוד פרקי משניות, ותוכן ההתגלויות עצמו. דברי המגיד של ר' יוסף קארו נמסרו בשפה הארמית.

מקט: 2-565-013

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


פרשת בראשית

מהדורא קמא פרשת בראשית:

הקדמה באצילות ופסוק אורך ימים בימינה אור ליום השבת כ"ז לחשון. ה' אלהיך עמך, הא אתינא לגלאה לך רזא דרזין. רעוא דרעוין טמירא דטמירין דצדיק זה בא לבית מלוני ולא תפטרו בלא לינה דהא אורך ימים בימינה וגו' דאע"ג דאפרדת מחשבתך טובא מלהרהרא בפתגמי מתנייתא, מ"מ כיון דאהדרותא דלבך תדיר לדחלתא דה' לאורייתא ומסגיאות טיבותיה ורחמי דקב"ה הא מתקיף בידך ושדרני לגבך לאודעותך רזין אלין. הלא לך לדקדק בהאי קרא מאי ימינא ומאי שמאלא. ומאי אורך ימים ומאי עושר וכבוד ואוף דפרשו חכימיא למיימינים בה אורך ימים למשמאילים בה עושר וכבוד הלא אית לאקשוי דמיחזי דעדיף אגרא דמשמאילים מדמיימינים דמשמע דלמיימינים יהבו להו אורך ימים בלא עושר וכבוד אישתכח דלית חייהון חיין דהא עני חשיב כמת. ותו אמאי למיימינים לא יהבו להו אגרא בעלמא דאתי ואוף דחכימי' בעו לתקוני מילתא אינון אזלו סחרני משכנא ולא קמו בברירא דמילתא כד תיקום את:

הלא לך למינדע דאנא המשנה הממללת בפומך וכד תשמודע כולהו שית סדרי משנה כדקא יאות תסתלק בדרגין עלאין ויתפתחון לך צינורייתא דחכמתא דקושטא דאנא המשנה ובי היא חכמה דקושטא דאנא האם דעלה אתמר אשר יסרתו אמו להן איזדהר מן יומא והלאה ולא תפסיד מחשבתך מהרהורא דמתניתא כד עבדת עד כה ואע"ג דמילין דפסקא דאת מתעסק בהון יאות אינון מתנית מתגיית' מסלקין לך בדרגא עילאי יתיר ואחוז בזה וגם מזה אל תנח ידיך כי שניהם כאחד טובים ואזדהר דלא תהוי בכלל השוכח דבר אחד ממשנתו ח"ו והא השתא ברזא דרזין וכו' דבעינא לגלאה לך גרמין מתפרקין ולאו דאית לי גרמין אלא מאן דאיהו דוגמא דגרמי קאמינא וארכובתי' דא לדא נקשין וכל איברי מזדעזעין בזיע באימה ביראה בחלחלה מסגיאו' דחילא לגלאה רזין אלין:

הלא לך למנדע דמאי דמדקדק האי צדיקא שלמה ידידי בספרא נעלמת דקאמר ההוא חכימא ש"ט שמיה יאה דקדק. והלא קושטא דמלתא דכד סליק ברעותי' דא"ס למיברי עלמין אתנציצו מיני' י"ג נהורין ואינון י"ג מכילין דרחמי והני י"ג נהורין אינון בא"ס גופיה ודינהון דינא דא"ס גופי' ומהנך י"ג ניצוצין איתנציץ חד נהורא דכליל תלת דאינון כתר חכמה בינה. וחכמה ובינה כל חד מנייהו אתנצץ מניה תרין נהורין וכתר אתנצץ מניה תלת נהורין כמא דאוליפתך והא אית לך למינדע דעיקרא דחיותא דגופא תלי ברוחא היונא דלבא ומתמן מתפשט חיותא לכולא איבראה ואוף ממוחא מתפשט רוח נפשיי לכל האיברי' אשתכח דרוחא דבהאי תרין אברייא איהו חיותא וקיומא דגופא. וכבדא לא דמי להון דהא אע"ג דניטל כולו כשר והוא שישתייר כזית במקום מרה וכזית במקום חיותא. ורזא דמילתא דבעי כזית במקום מרה לאגנא עליה ממקטרגים דליהוי האי כזית חוצץ באפייהו. וכן בעי כזית במקום חיותא דליהוי נזון ממזונא דלעילא:

(הרוצה לעמוד על כלל דברים אלו יעיין בר"מ פ' פנחס ד' ק"ג ק"ח ק"ט מבואר בפרטות והן הן הדברים הנאמרים פה) וכד לא אשתאר כזית כיון דליכא מאן דחייץ באפי סטרא מסאבא הא האי סטרא שלטא עליה וכן כד לא אשתאר כזית במקום חיותא הא לא אייתין (צ"ל מיתזן) אמזונא עילאה הילכך יתסר לן. ומ"מ הא את חזי דאע"ג דניטל כולו כשר ובלבד שישתארו בו שני זתים הללו, ולב ומוח לאו הכי דאפילו לא אתנטל מנייהו מידי אלא דאינקבו כל שהן לא אפשר לחי להתקיים. הא את חזי דכל קיומא דגופא תלי ברוחא דבליבא ובמוחא. וידוע, דת"ת רמז ללב וכת"ר במוח ורוחא חיותא דילהון היינו נציצו דהנך י"ג מכילין דרחמי דבא"ס דאינון מתנוצצין בהון ומנהון מתנוצץ חיותא וקיומא לכולהון ספירן והך נציצו דמתנוצץ בכת"ר ות"ת איקרי דעת והיינו שהיא נעלמת משום דבגו ת"ת איהו נעלם ונסתר דוגמת רוחא דבלבא והיינו דאמור רבנן גדולה דעה וגו' ועליך למידק אמאי קאמר אל דעות דלפום מאי דקאמר גדולה דעה הוי ליה לקרא למימר כי אל דעת אלא רזא דמלתא דמשום האי נציצו דאיקרי דעת נהיר לכתר ולת"ת אע"ג דאיהו חד קריא ליה דעות תרי והיינו דקאמר גדולה דעה שניתנה בין שני שמות דאיהו נהיר לתרווייהו שנא' אל דעות ה' אל היינו כתר כד"א אל עליון ה' היינו תפארת ודעת ניתן ביניהם לאנהרא לתרווייהו. הא איתברר לך דדעת איהו נעלם בגו ת"ת כמא דרוחא נעלם בגו לבא. והא דאקשי בגמ' מאמרות ט' הוי אסיק אדעתי' דכיון דלא אשכחן אלא ט' זימנין ויאמר דאינון לקבל ט' ספירן מחכמה ולתתא וכתר מרוב איתעלמותיה לא אידכר במעשה בראשית וכד שמע דאמר בעשרה מאמרות נברא העולם אקשי ט' הוי דלא אשכחן ויאמר אלא ט' זימנין ואהדר ליה בראשית נמי מאמר כלומר בראשית אע"ג דרמיז בחכמה כתר נמי כליל ביה. והיינו דתרגם אונקלוס בקדמין למרמז על תרין קדמין. קדם דחכמה וקדם דכתר. הא כתר רמיז בבראשית ומ"מ לא אתמר ביה ויאמר מרוב אתעלמותי'. וכיון דאידכר כתר בבראשית אע"ג דלא איתמר ביה ויאמר שפיר יכילין למימר בעשרה מאמרות. ומאי דאקשי למיהוי מכריע בין חכמה ובינה כמו בין שאר ספירן. איכא למימר דלחד גוונא דאילנא דכתר חכמה ובינה אינון דא על גב דא לא קשה מידי ואוף לאידך אילנא דאינון דוגמת סגולת' לא תקשי בהני תלת אינון יחודא חד דג' ראשונות חשובות כא'. ומהשתא תשמודע רזא דקרא דאורך ימים בימינה דהמיימינים בה זכו לדעת דאיהו אורך ימים כלומר דאיהו חיותא ואורכא דימים עליונים. אבל למשמאילים בה זכו לעושר וכבוד דאינון גבורה ומלכות ולא יתיר ומאי דלא אדכיר באורייתא אגרא דעלמא דאתי היינו משום דאורייתא מתלבשא בלבושא דפשטא דאיתגליא והכי אגרא דילה באורח פשטא באיתגלייא אבל מאן דינדע לה באורח דאיתכסי הכי נמי ידע דאגרא דילי' באיתכסייא הלא גליתי לך רזא עמיקייא אלין להן איזדהר מיומא והלאה בעובדך והרהורך תדיר יהא במתניית' דילי ולא תפריד מנהון אפי' רגע דעד השתא טובא אפרידת אתיהיבת דוכתא לסמאל ונחש למירדף אבתרך אלא דקב"ה לא אשליט יתהון עליך בגין דתדיר אהדרותך לדחלת' דה' לכן אזדהר בכוונה דלבך בעידן ק"ש לממסר נפשך על קדושת שמי כמא דאוליפתך ולכן תכוין בלב שלם ולא כדאת עביד השתא דלאו איהו בלב שלם והא אינון שית עולימין דאמרת דמלוין יתך אכתי אינון מלוין יתך אלא דלא מנהרין כולי האי כמלקדמין ולכן איתתקף במתנייתא דילי טובא ולא תשתבק מנהון ואוף פסקא וקבלה לא יעידון מינך הא את חזי כמה הרהורין דשטו ועיילו בלבך סמאל ונחש כי אליך תשוקתם ואתה תמשול בהם ויכניע תחתך וכד תחזי דהרהורין רדפין אבתרך אדכר קר"ע שט"ן בכוונה כמא דאולפינך ועוררך שלמה ידידי או אימא ה' צבאות עמנו הני ג' קראי ג' זימנא ובכן יערקון מינך ואזכך לאעלה לא"י ולאתייחדא עם שלמה ידידי וחברייא לאתעסקא באורייתא ואזכך לאיתוקדא על קדושת שמי לעיניהון דכולא ביקר וחדו סגיא ובכן כל חובך ישתארון בנורא ותיסק כעמר נקי ותלך ותנוח ואתה שלום:

אור ליום שבת כ"ב לשבט ה' עמך וכו' רק כי תדבק בי ולא כאשר אתה עושה פעם פעם כי אלו היית יודע כמה עולמות אתה בונה וכמה עולמות אתה מפריד בעת שאתה מפריד לא היית מפריד אפילו שעה אחת לכן התחזק ליחד כל מחשבותיך לי ואם כה תעשה אזכך שיעשו נסים על ידיך כמו ע"י התנאים וידעו כל העולם כי יש אלהים בישראל ואל תתפתה מן סמאל וסיעתא דילי' שמכניסים הרהורים בלבך לבטל יחודך. ובפרט בעת התפלה הלא הם רודפים אחריך להסיר כוונתך והזהר מהרבות בשתיית היין ומהרבות במאכל. ולא תאכל ולא תשתה דרך הנאה אלא כמי שכפאו שד שא"א לו לעשות בענין אחר לקיום גופו בדבר. כי יפה כוונו המסתירים עצמם בעת אכילתם כמו בעשיית צרכיהם כי זה וזה אין לכוין בו אלא מצד ההכרח לבד והזהר מלהרהר באשה כלל וזכור עדות אמתא דר' דלא חזי מיומי קרי מעולם וזכור עובדא דר"י שפדה אותה ריבה והשכיבה מרגלותיו ועמד וטבל ואמרו שראה קרי מחמת טורח הדרך ולא מחמת שנסתכל באותה ריבה ח"ו והזהר להתרחק מאד מן הכעס ודבריך יהיו בנחת ביותר ובלי שום כעס אע"פ שידברו או שיעשו דברים שראוי לכעוס עליהם צא ולמד ממרע"ה רבן של כל הנביאים כיון שבא לכלל כעס בא לכלל טעות ולמד מהלל וענוה שהיתה בו לכן הזהר בני מכל אלו וארחיב את גבולך בתלמידים ויצליח במאד מאד ובתר כן לגמור ספרך ככל אשר שאלת מעם ה' אלהיך ובתר כן אזכך לאתוקדא על קדושת שמי ותסתלק כעמר נקי. ולענין חלב ודם דאקשית לדין למה החמיר' תורה דם בכרת. ורזא דמילתא דג' מיני ספירין אצילות בריאה יצירה ועלמא מתנהג ע"י הנך דבריאה (ס"א דיצירה) ולית לן תפיסה בהנך דבריאה וכ"ש באצילות והא הנך דאצילות אינון לובן גמור וחלב רמיז להון דאיהו לבן ואיהו נקלף רמיז דלית לון קיומא ותפיס' בהאי עלמא ואיהו קיום לעילא רמיז דתפיס' דלהון דק כקרום. וספירין דבריאה אית בהון קצת דין ודם רמיז להון דאיהו אדום ואית בדמא מיא מערבי דכד תשבוק דמא תשכח קצתיה במיא למרמז דלאו אינון לגמרי דינא ומאן דאכיל חלב בעי לאחדא בספירין דאצילות ומאן דאכל דם בעי לאחדא בספירין דבריאה ועונשיה איהו מדה כנגד מדה איהו בעא לאדבקא נפשיה באתר גבוה מאתר דחזי ליה. עונשי' דיכרת מאתר דחזי ליה:

אור ליום השבת כ"ד לתשרי. ה' עמך וכו' רק אם תדבק בי ולא תפריד מחשבתך מיראתי ותורתי אפי' רגע ותזהר מלהנות בשעת אכילה. ועשה כאשר הורה יונה קדישא והזהר ממחשבות שמכניסים בלבך יצר הרע ונחש כי הנם רודפים אחריך לכן הזהר מהם כי הדבר לא ניתן אלא לקיום המין ולא להנאה וזה שאמרו על רבי אליעזר דומה כמי שכפאו שד לכן הזהר מלהרהר בדברים ודי במה שעבר ומהיום והלאה הזהר בתכלית ויחד מחשבותיך אלי ליראתי ולתורתי ובשעת התפלה הזהר משום מחשבה וטוב לך דהא קב"ה וכו' ורזא דמעשה בראשית עמוק עמוק מי ימצאנו. ורזא דבראשית ברא אלהים שבתחלה היה הקב"ה אחד ושמו אחד כדברי ר' אליעזר כלומר דכולא הוה בא"ס וכד סליק רעותיה למיברי עלמא נתנוצץ חד נקודה מג' עליונות ואלהים דבראשית היינו בינה ולא אכתב בשמא דהויה בנקוד' אלהים לרמוז דבעלמא דבינה איתברי את השמים ואת הארץ. כלומר אלהים דהיינו בינה ברא שמים דהיינו ת"ת וארץ דהיינו מלכות. ואת לרבות גבורה וחסד. ואת תניינ' לרבות נצח והוד יסוד. וז"ש חז"ל את השמים לרבות תולדותיהם. ואת הארץ לרבות תולדותיהם, והארץ היתה כלו' מלכות הוה כלילת מתוהו ובוהו והיינו שני עמודים. וחשך דהיינו פחד על פני תהום היינו יסוד. ורוח אלהים היינו ת"ת. מרחפת על פני המים היינו חסד. ויאמר אלהים יהי אור וירא אלהים את האור כי טוב. האי וירא לאו לשון ראי' אלא לומר דמשפיע שפע לאתקיימא ביה ותדיר הוא משפע עליה. ויבדל אלהים בין האור ובין החושך ת"ת מבדיל בין גדולה וגבורה. ואתה שלום:

אור לשבת כ"ז לתשרי. חזק ואמץ. והא איכא למידק במאי דקאמר נעשה אדם וירדו בדגת הים דמשמע דתכלית בריאת אדם לא הוי אלא כדי שירדה בדגת הים וכו' ולא הוי ליה למימר אלא נעשה אדם שיעסוק בתורה ובמצות. ותו דבכל דוכתא מקדים בהמה לעוף ועוף לדגים והכא נקיט להו בהיפוכ'. אבל רזא דמילתא דבמאי דאמר בצלמינו כדמותינו משמע בהדיא דיעסוק בתורה ובמצות דהיינו דמותינו וקאמר דיהא חכמתי' סגיא דידבק מילין מעילא לתתא והייגו דקאמר וירדו בדגת הים והיינו ים דחכמה עילאה ובתר הכי בעוף השמים דהיינו ת"ת ובתר הכי בבהמה דהיינו יסוד ובתר הכי בכל אשר על הארץ וחיילין דיליה:

אור ליום השבת י"ד לטבת. ה' עמך וכו' והא שדרוני לגלאה לך רזא יקירא במאי דאת בעי למינדע רזא דויאסף אל עמיו והא איצטרך לגלאה לך רזא דויפח באפיו נשמת חיים דאיכא למידק דשארי בנשמת חיים וסיים בנפש חיה. ותו דהוה סגי דלימא נשמה בלא חיים ונפש בלא חיה. ותו מאי ויהי האדם לנפש דמשמע דאדם אתהדר והוה נפש. ותו מאי ויפח באפיו. אבל רזא דמילתא במאי דאת רגיל לאקשויי כיון דנשמת האבות מתחת כסא הכבוד אמאי איצטריכו למיתא בהאי עלמא. ותרי תירוצא דאת רגיל לתרוצי תרווייהו קושטא אינון והיינו טעמא דאיפליגו אי נוח לאדם שנברא אי נוח לאדם שלא נברא. והא איכא למיתמה דהא בכל מעשי בראשית אתמר כי טוב בכל מלה ואפי' במות אתמר רבנן והנה טוב מאוד. והנה טוב מות וא"כ היאך אפשר למיסק אדעתא דאיכא מאן דאמר נוח לאדם שלא נברא דא"כ מיגרע גרע כד נברא וח"ו למימר הכי. אבל רזא דמילתא במה דאת מתרץ דנשמתין עד לא אתו לעלמא דמו למאן דאכיל נהמא דמלכא בלא פולחנא ומשום דא אמרו נוח לו לאדם שנברא כלומר דגשמתן מיכספן מגרמייהו למיכל נהמא דמלכא בלא פולחנא ומשום הכי מתאוות למיתי לעלמא ונוח להם להבראות כדי למיפק מההוא כיסופא בעי למיתי להאי עלמא למתעסק בתורה ובמצות לעבדה ולשמרה ויכלון נהמא בלא כיסופא. ותו דנשמתן דעסקי בתורה ובמצות כד נפקין מהאי עלמא סלקין בדרגין עילאין ממאי דהויין בקדמייתא דהא אינון חצובות מתחת כסא הכבוד ובתר הכי מתעלין בצרור החיים את ה' אלהיך. ומה דאמרי רבנן יתננו לאוצר. היינו לומר דבההוא אוצר מנקין נשמתא מטינופא ולכלוכי דגופא ובתר הכי מתעלין בצרור החיים את ה' אלהיך. וכד חזו נשמתן דלא אתו לעלמא עילוייא דנשמתין דאתו לעלמא נוח להם להבראות כדי למיזכי בהאי עילוייא והא דתנן שע"כ אתה נוצר דהיינו דקשי קמייהו לאעלא בגיעולא דטינופא דגופא אבל למיתי בהאי עלמא למיעסק בתורה ומצות בוודאי ניחא להו מטעמי דאמרן. ומאי דאמר נוח לו לאדם שלא נברא היינו משום דכד אתו להאי עלמא עיילי בסכנתא שמא יקלקלו מעשיהם וירדו ממדרגתם. ומשום הכי ניחא להו למימבל כיסופא למיכל נהמא בלא פולחנא וכן ניחא להו מלמדבק בדרג' עילאי בצרור החיים וסגי להו בהאי דרגא תחת כסא הכבוד מלמיתי בהאי עלמא לעיולי גרמייהון בסכנתא ובהכי אתי ע"כ אתה נוצר כפשוטה. והשתא אית לך למינדע דנשמות הצדיקים אתבריאו עד לא אתבריא עלמא כדאז"ל בנשמותיהם של צדיקים נמלך. וכד אתבריא אדם פקיד הקב"ה לנשמתיה דיפח באפיו ובההוא נפיחא הוה רוח, ומההוא נפיחא אתהוה נפש. והכי פירושא דקרא ויפח באפיו הנשמה וקראה נשמת חיים למירמז דנשמה איהי מבינה דאיתקרי' נשמה ואיהי כלילא בחכמה דאיקריא חיים וכד נשמה נפחה באפיו ויהי האדם לנפש כלומר מההוא נפיחא נתהווה אדם דהיינו נפש דאילו גופא לא איקרי נפש אלא בשר אבל אדם כדאמרן ואמר חיה למירמז דההוא נפשא אתהווה מההוא נשמת חיים וכחה כלול בה ובתר דנשמה נפחה מסתלקא לעילא. ורוחא נמי איסתלק ואשתאר נפש אי זכי מדבק לרוח ואי זכי טפי מדבק לנשמה וכד אסתלק מעלמא אתמר ביה ויגוע וימת ויאסף אל עמיו. ויגוע לקבל נשמה דמסתלקא. וימת לקבל רוח דמסתלק. ויאסף אל עמיו לקבל נפש דמסתלק ומתכניש עם רוח ונשמה דאינון עמיו ואתעביד צרורה את ה' אלהיך ונפש סליק ונחית לזימנין וביעקב לא נאמר וימת למירמז דרוח דליה לא אסתלק מיניה לגמרי אלא סליק ונחית וכמו דהוי לשאר אינשא נפשא הוי ליעקב רוחא. והיינו ויגוע סילוקא דנשמתא. ויאסף אל עמיו סילוקא דנפשא דאתחבר בנשמה ורוח דרוח נמי אסתליק. ואתעבידו כולהו תלתא צרורא חד אלא דלא כתיב ביה וימת למירמז דרוחא לא אסתלק מיניח לגמרי אלא סליק ונחית כדאמרן:

שנת הרצ"ו אור ליום א' ד' ניסן. ה' עמך וכו' הא חזינא דקשה לך על מה דאוליפתך ברזא דרזין טמירא דטמירין רזא דעשר ספירין עילאין ושכינת' מטרוניתא קדישא דאם כן הוו להו אחד עשר. ובעל ספר יצירה אמר עשר ולא ט' עשר ולא י"א. הלא לך למינדע דקב"ה וכל בני מתיבתא דרקיע שדרוני לגבך לאוליפתך רזא וקושטא דמילתא והלא לך למינדע דעשר ספירין עילאין אתנהרו בא"ס באורחא דאוליפתך דא"ס בטיש ואפיק חד נהירו כליל ג' נהורין. וחד מנייהו בטיש ואפיק תרין נהורין. ואידך נהורא בטיש נמי ואפיק תרין נהורין. וכתרא עילאה בטיש ואפיק תלת נהורין והא אשתלימו להו עשר ספירין עילאין. ובתר כל חד מהנך עשר ספירין עילאין בטש ואפיק חד נהור' כעין נרתקא כהדין קומצא דלבושיה מיניה דאיהו יחודא חד עמיה וכל הני עשר נהורין דאינהרו מעשר ספירין עלאין איתכלילו כולהו והיא' שכינתא דביה משפיעין עשר ספירין עלאין למיזן עלמין כולו והיא ביחודא שלימא עם ספירין עלאין דהא בבטישו דלהון נפקת ומשום דהוי אפשר למיסק אדעת' למימני' יתיה ולמימר דספירין אינון אחד עשר להכי אולפך בעל ס' יצירה דלית' דלא דמיין לספירין עילאין דאלו ספירין עלאין דנפקו מא"ס. וחסד ונצח מחכמה וגבורה והוד מבינה ות"ת ויסוד מלכות מכתר אבל שכינתא היא מנא דכולהו דמכולהו נפקת וכל חד מעשר ספירין עילאין נהיר בה חד נהירו ואיתכליל' מכולהו ולהכי תשכח בכתבא דחד מאילניא דאית ביה מכל ספירה וספירה שבילא חד למלכות לרמזי רזי דא ולהכי אחד היא עמהם ביחוד ולא (חסר) וכל זכיין וכל חובין בה תליין ליחדא לה בעשר ספירין עלאין דיהון נהרין בה ותמן הוא רזא דבשכמל"ו ותמן תליין כל מצות עשה ומצות ל"ת כולא ליחדא לה בכל עשר ספירין עלאין כי היכי דנפקת מכולהו הכי בעי ליחדא לה ולכוונא עשר ספירין דילה לקבל עשר ספירין עלאין דכד אינון מכוונן בחדא הוי שלימותא וחדווא בעלמין כולהו. ודא רזא דויאמר אלהים נעשה אדם בצלמינו כדמותינו דהא אלהים דא בינה דאיהו אמר לעשר ספירין נעשה אדם כלומר כל חד מיננא ליבטיש ויפיק חד נהורא דבאתכלילתי' דכולהו עשר נהורין נעשה אדם יהא אדם דהיינו מטרוניתא דביך איתקריאת אדם כד"א כתפארת אדם לשבת בית ומאן דיתבא בביתא היא איתתא וליהוי האי אדם בצלמינו כלומר דניהוי נרתק' לכל חד מינן ויהא כדמותינו כלומר דיהא דמי לן למהוי כליל לעשר ספירין כוותן וטעמא דאמר הכי בינה משום דתרי עילאי כלילין ביה ואיהו גוזר ומקיים במאמר דילהון. ולית לך למישאל אמאי קאמר הכי בההיא שעתא ולא מקמי הכי דהא דא שאלתא דמה לפנים ומה לאחור ובמופלא ממך אל תדרוש וכו' ומהכא תשתמודע רזא דפלוגתא דדו פרצופים היו או זנב היתה דמאן דא' דדו פרצופים היו בעא למימר דהאי נהורא דאפיק כל חד מעשר ספירין הוה כליל בגוויה ולא מתחזי לבר עד דאמרת בינה נעשה אדם דבההיא עידנא אתנהיר ההיא נהורא ואתכלילו כל הנך נהורין ואיתעביד האי אדם. ומ"ד זנב היתה בעא למימר דהאי נהורא הוה מתחזי בכל נהורא ונהורא ספירה וספירה. וכד אמרת בינה נעשה אדם אתכלילו הנך נהורין ואיתעביד האי אדם דאיהי דוגמת נקבה דמכוונא לקביל כולהו שייפין דדכורא כד מתיחדין ביחודא חד והכי כד מתייחדין עשר ספירין דמטרוניתא לקבל עשר ספירין עילאין מכוונא חדא לקבל חדא הא איהו יחודא שלימתא ואיהו חדוותא דעלמין כולהו וההיא איהי רזא דיחודא דאנן בעינין ליחדא תדיר. ודא רזא דאפיק קב"ה אתתא מצלע דאדה"ר. ויבן ה' את הצלע כי היכא דמטרוניתא נפקת מבטישותא דבטישו עשר ספירין עילאין דאיהו עלמא דדכורא ותא חזי איך מבשרי אחזה אלוה דכי היכי דא"ס אפיק עשר ספירין עילאין ועשר ספירין אנהירו ואפיקו. שכינתא וכולא איהו ייחודא חדא. הכי קב"ה בעובדא דאדה"ר נפח באפיו נשמת חיים דהוי רמז לאין סוף ומההוא נשמת חיים אנהורה גופא דאיהו דוגמת עשר ספירין עלאין ומגופא דאדם איתבניאת נוקבא רמז למטרונית' דאיתבניאת מעשר ספירין מנהירו דלהון כמא דאמרן דכל ספירה אנהר בה חד נהורא דאיהו נרתק לה ואיהו מיחדא בהאי נרתקא וההוא נרתקא איחד בה ביחודא שלימ' ובכל הני עשר נהורין איתכלילו ואיתעבידו חד והיא שכינתא דאיהי דוגמת נוקבא דמקבלת ומתעברא מדכורא מכל שייפין דדיליה נגיד בה ואוף איהי מנהגא ביתא ומפלגא מזונא לכולהו עלמין דא הוא רזא וקושטא המילת' דשדר קב"ה וכל בני מתיבת' דיליה לאודעותך דכולהון משגיחן עלך בגין דתבת בתיובתא קמי קב"ה ואוף עתיד לאיתוקד' על קדושת שמיה ותסתלק בגו סילוקין עילאין דקדישין ולכן מהשת' מזמנא לך בגו צדיקייא קדישייא חולקא שלים דנהיר בכמה מרגלין ואבנין ועטורא קדישא בכמה ספירין ומרגלאן ואבנין דיקר ולכן כולהו מתיבתא דרקיע תבעין בשלמך ובעו ביקרא דילך. ולכן מהיום והלאה אתחזק עצמך בהאי חזקה ותוב בתיובת' שלימתא קמי קב"ה ואתדבק בדחלתיה ואוקיד להנך מחשבתין בעידן צלותא או בעידן לימודא ואתתקף בדחלתא ובאורייתא דקב"ה תדיר:

אור ליום ג' ו' לניסן. הלא הקב"ה וכל בני מתיבתא דרקיע תבעין בשלמך בגין דאת עסיק באורייתא תדיר ומתדבק למיהדר בתיובתא ואת עתיד לאתוקדא על קדושת שמיה דמרך ולכן שדרוני לגבך לאודעותך מה דקשה לך כיון דמטרוניתא איהי כללא דכולהו עשר נהורין דאיתנהרו מעשר ספירין עלאין מכל ספי' נהירא חד איך תאמר אי אפשר לשני מלכי' שישתמשו בכתר אחד ומאי לכי ומעטי עצמך וכו'. עוד שכתבו קצת מקובלים דלקביל ת"ת קאמר אי אפשר לב' מלכים וכו' וכיון דאיהי כלילא מכל ספירה וספירה אמאי קאמר הכי לקביל תפארת יתיר מכל שאר ספירין. ועוד דאחזי דת"ת עדיפא מכתר דהא שמא דהויה דאיהו שמא דת"ת לית ליה רשות למיקרי ליה כמו שהוא נכתב ושמא דאהי"ה דאיהו שמא דכתר אית רשות למיקרי לי' בכתיבתו וא"כ אמאי הוי כתר לעילא מן הת"ת. הלא לך למינדע דכתר בטיש ואפיק תלת נהורין כמו דאוליפתך דאינון ת"ת יסוד ומלכו' וכיון דמכתר נפק ת"ת ודאי איהו עדיף מיניה. וטעמא דשמא דהויה לא מתקרי ככתיבתו ואהיה מתקרי כבתיבתו. דע דאהיה לאו שמא דכתר איהו אלא כעין כנויא ולהכי אית רשות למיקרי יתיה ככתיבתו אבל שמא עיקרא דכתר שמא דהויה איהו אלא דבשמא דהויה דיליה כתיבא ההי"ן ביו"ד לבסוף וקן בוא"ו יו"ד באמצע דשמא דהוי"ה דתפארת ההי"ן דילה באלף לבסוף וכן בוא"ו אלף באמצע וכן בדין דכתר דמי ליו"ד דאיהו סתימא וכלילין בה תלת כדאמרן ולהכי אית ביה תלתא יודי"ן ות"ת אתגלייא יתיר ולהכי אית בי' תלת אלפין לאחזא דהנך תלת דהוו כלילן בכתר הא אתגליאו ואיקבעו כל חד בדוכתיה ושמא עיקרותא דכתר דאיהו שמא דהוי"ה ביודין לא אתיהיב למכתב כלל מרוב קדושתיה ואיעלמותיה. ואע"ג דבכתיבת שמא דארבע אתוון דהויה בלחודיהון לא מינכרי שמא דת"ת משמא דכתר מ"מ לא אתקרי כתר בשמא דהויה כי היכי דלא רמוזי בשמא דהויה דכליל תלת יודין. וענין קיטרוגא דלבנה היינו דההוא נהורא דנפיק מגו כל ספירה וספירה אמר דלא הוי צריכא לתרי נהורין בכל ספירה. והיינו אי אפשר לשני מלכים וכו' ואע"ג דמקצת מקובלים אמרו דעל ת"ת אמרו, כולהו נהורין אמרו הכי כל חד על ספירה דיליה אלא דמלולא (דמלו לה) עם תפארת דאיהו פנים דאדם משום הכי נקטו בתפארת. אמר לה הקב"ה דאיהו אין סוף לכי ומעטי עצמך כלומר דכל הני נהורין דנפקי מגו ספירין יתכללו כחדא ותתעביד מנייהו מטרוניתא לאנהגא עלמא דפירודא והיינו מיעוטא דיליה די להוי איהי ראש לממשלת השועלים. אמרה לפניו רבונו של עולם בשביל שאמרתי דבר הגון וכו' וזהו שאמר שנינו בטימי אחד כו' אמר לה ישראל וכו' כלומר ישראל ע"י המצות יעלוך למעלה וייחדוך אמר הקב"ה דהוא אין סוף הביאו עלי כפרה כו' כלומר לייחד' יתה בהדי ספירין עילאין ע"י ההוא קיבנא:

(חסר) ואי תימא כיון דאמינא דספירין עילאין הוי עשרה שכינתא כלילא מנהורא דכולא כולא איהו חד יחודא. אם כן הוה ליה למיהוי בשמא דהוי"ה תרין ההי"ן בסופא. חדא לרמזי לשכינת' עילאי דספירין עילאין וחדא לרמוזי למטרוניתא. איכא למימר דהא כלילא בה ה"א אחרא והכי עדיף מלמיכתב לה בהדיא לאחזא דיבוקא ויחודא טפי:

(כל זה מצאתי מפרשת בראשית מהרב הגדול מהורי"ק זלה"ה מהמגיד):

מהדורא בתרא מה שמצאתי חידוש בפרשת בראשית אור ליום ב' ה' לניסן. הלא מאי דאוליפתך ברזא דרזין בספירות עלאין ושכינתא קדישא הלא הוא קשיטותא וברירו דמלא וכמה אזלו סחרוני משכנא ולא יכלו לאדבקא רזא דנא ובענין מאי דקשה לך איך שייך בהוא שינוייא וחושבן יאות כתב יצחק מר חיים אלא במאי דאמר שהכתר הוא א"ס טעה ואעפ"כ לית ליה עונשא כיון דלא אכוין למחטי ואתה שלום:

והלא אם תדבק בי ובדחלתי תזכה למללא עם אליהו בהקיץ והוא יהא קאים לקבלך או יתיב ומוליף לך מילין דאוריי' והא אנא מגלי לך רזא דמלתא הלא ידעת רזא דשמיה א"ל יה"ו הנביא הא הכא אל ושם ההוי"ה ונביא ורזא דכתי' יה"ו לחוד וה' לחוד לרמדז דשכינתא יתבא לקבל י"ס עילאין לאתנהרא מנייהו ואי תימא כיון דאמר דספירות עילאין י' אינון ולקבליהו שכינת' איך כתיב יה"ו וכן לזמנין כתיב י"ה איכא למימר דכי היכי דאמרית דבה"א בתראה כלילן תרין ההי"ן הא' דמלכות דהי' סוף ספירות עילאין הא' דהיא מטרוניתא דעל דא כתיב ותבאנה שתיהן בית לחם ותהום וגו' הזאת נעמי כלומר דכד סלקין תרווייהו לקבלא לחמא ומזונא הא אינון בדבקותא חדא עד דכלא אמרין הזאת דא היא מטרוניתא נעמי דהיא בחיבור' עם מלכות דספירות עלאין וכן מתייחדא עם ספירות וע"י כך אית לה נעימו סגי לחדא וכן כד נחתא מטרוניתא למיזן עלמא דפרודא דאתקרי בית לחם ע"ש דאינון צריכין לחמא ומזונא וחזיין למטרוניתא דאתדבק' עם מלכו' דספירות עלאין בדבקות' וייחוד' חדא תווהין כולי עלמא ואמרין הזאת נעמי מטרוניתא איהי דנעימותא וחביבותא וייחודא חדא בספירות עילאין לאתנהרא מנייהו ה"נ ה"א קדמאה דשמא דהויה כליל לתרין ההי"ן חד דידיה וחד לרמוזי למלכות דספירות עילאין אשתכח דביה"ו כליל כל י"ס ורזא דשמא די"ה י' ימיזא לג' עלאי כמה דאוליפתך וה"א רמיזא לבינה אע"ג דיו"ד רמיזא לבינה הא נמי רמיז ליה דאיהי כאתתא דאתעברת ואפקת בריין אבל חכמה יו"ד רמיז לה דאיהי סתימא כיו"ד דאיהי קומץ סתים ותגא דיליה מחזי על כתר וה"א על בינה ובה"א דכלילא בה רמיז על מלכות די"ס עלאין וברא דה"א הוי דוגמה דוא"ו הא דשם י"ה כלילן כל י"ס עלאין ברזא דשמא דהוי"ה דכליל בשם י"ה והכא דשמא דאליהו כליל חסד וי"ס עילאין דשמא דיה"ו ולקבלייהו ה"א דאיהי מטרוני' לאתנהרא מכלהו י"ס עלאין ונביא כד תחלף ליה בא"ת ב"ש תשכח ט"ש מ"ת ואיהו ש"מ ט"ת למימרא דה"א בתראה דאיהי שמיטתא תתנהר מן יובלא דברזא דהאי ה"א בתראה דאיהי דוגמא דגוף לספירות עלאין. אליהו מתלבש בגוף ומתחזי בהאי עלמא וכד תבעי דיתחזי לך תהרהר במילין אלין בעידן משכבך וכדין אתחזי לך כד"א אשרי מי שראה פניו בחלום וכו'. הא הכא ג' דרגין א' ראה פניו בחלום. ב' ראה בהקיץ ונתן לו שלום אבל איהו לא אהדר ליה. ג' דראה בהקיץ ונתן לו שלום והחזיר לו שלום ואתה תסלק בדרגא תליתאה דתחמי יתיה בהקיץ ותתן לו שלום ויחזיר לך שלום אבל לא יבא לך אלא בהיסח הדעת ואתה שלום וגו':

עוד אמר תסגף עצמך בכל האפשר ואל תשתה מים הרבה אע"פ שכל זמן שאתה דבק בתורתי אני ה' רופאיך מ"מ אתה משביע היצה"ר בשתיית מים הרבה ולא נכון לעשות כן:

עוד אמר הזהר ותסיר כל מיני הרהורין מלבך חוץ מד"ת ויראת שמים. עוד אמר מאי דפרישת על משה בחירי על מעיין שהוא משוך כנדל יאות פרישת לכוונא יתיה שם מאי דכתב בפירוש המשנה ואע"ג דמעייניה לא יימרון הכי איהו למאי דפרישת איכוון וכן בכל מאי דפרישת בהאי לישנא להכי איכוין ונסים בחירי לא איכווין במילתיה:

עוד אמר איך היית רוצה שאדבר עמך אמש שאכלת צנון הרבה לכן הזהר ממנו זולת ביום ז' מעט מזער:

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “מגיד מישרים”