החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

כפור

מאת:
הוצאה: | 2010 | 288 עמ'

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

37.00

רכשו ספר זה:

בעוד חמש מאות שנה בתל אביב, שהיא אולי העתק של תל אביב של ימינו, מתגלים בכמה תלמידי ישיבה סימנים המעידים על כך שהם עוברים שינויים גופניים מסתוריים. לזירת האירוע מובהל יחזקאל בן גרים, גאון בתורה ובמדע, ועליו מוטלת המשימה לאבחן את המחלה המוזרה ולמצוא לה מזור. בחיפושיו אחר תרופה נוסע יחזקאל למחוזות הגויים, ובשובו לתל אביב העתידית מגיעה אחריו צעירה גויה הנצמדת אליו כצל.

בינתיים נשמעת בעיר שירתו של משורר עלום המוגדר מיד כמורד, שכן אמנות השיר אסורה למי שלא עבר סמיכה לפייטנות. חקירת זהותו של המשורר ובואה של הגויה לתל אביב מערערות את הסדרים בעיר וחורצות את גורלן של דמויות רבות בסיפור הזה, שאותו מביים כסרט הגיבור הנסתר של הרומן, דורון אפללו, משורר צעיר, היושב בבית הוריו במבוא ים, שהיא אולי העתק של שדרות של ימינו, ומתאבל.

הסיפור הבלשי הפנטסטי ששמעון אדף רוקם לנו בכפור הוא משל אמנותי עתיר דמיון ומחשבה המפגיש אותנו עם סוגיות קיומיות מוסריות שהספרות הישראלית נמנעת מהן.

דמויותיו של אדף נקרעות בין חוקי הפיזיקה והביולוגיה לבין הזעקה למשמעות, ובין הנאמנות למסורת השבטית לבין הכורח ליצור אמנות אמת, שאינה סובלת גבולות וסייגים.

בכפור משכלל אדף מגמה שראשיתה ביצירותיו הקודמות. בשירתו ובסיפורת שלו – המגיעה כאן לשיא צלילותה – הוא מחבר אותנו לספרות העברית המודרנית בשלב הפריצה הגדולה שלה, ליצירותיהם הדגולות של פיארברג, ברדיצ'בסקי וברנר, מנקודת הראות של "תלוש" פוסט־פוסט־מודרני, החי את חייו, רגל פה רגל שם, בשתי תקופות: בתחילת המאה העשרים ואחת ובתחילת המאה העשרים ושש.

כפור הוא רומן פורץ דרך של אחד מהיוצרים הישראלים החשובים והמאתגרים ביותר.

יגאל שוורץ

מקט: 15100365
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


1. איפה. מתי.

אם המצלמה תתקרב יתברר כמה העיר עתיקה. לא ישישה, לא כורעת מזוקן, עתיקה, בת מאות בשנים, זמן דרוש לשכלול בקיעים כאלה. כלומר, זה העתיד. קפצנו עידן, אבל האדריכלות לא השתנתה, הגיאוגרפיה קפאה, אוסף המבנים המכוער, האפרפר, נותר על תִלו, טבוע באוויר זך. זה העתיד. מדי פעם אפשר לראות חללית מבקעת את התכלת הנהדרת, הטרופה, בדרכה לאנשהו. מדי פעם חללית מהבהבת, והיהודים ברחובות — יש אלוהים מעבר למחיצת החמצן — לא נושאים מבט, אבל לא עכשיו, עכשיו לא רואים דבר, אולי אוושה עוברת. עכשיו שחורף, והאור אצור בעננים, קב של חסד נופל על העיר רק בחורף, כמו בתוך נחושת, ומבני הכרום שצמחו בינתיים שבים אל הכרום. מילה יפה כרום, מחוספסת, עמומה.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “כפור”