החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

אל היער

מאת:
מאנגלית: ארז אשרוב | הוצאה: | 2014-12 | 256 עמ'

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

37.00

רכשו ספר זה:

הצטרפו להמוני המעריצים שהפכו את סדרת לוחמי הפרא לרב־מכר עולמי. הרפתקאות מותחות, חתולי פרא נועזים, עולם חדש של פנטזיה.

ארבעה שבטים של חתולי בר חלקו את היער על פי חוקים שהתוו אבותיהם הלוחמים. והחיים התנהלו בשלווה שנים רבות. אבל פתאום מישהו מפר את הכללים, וחתולים אצילים מתים באופן מסתורי. עכשיו שבט הצל הזדוני הולך ומתחזק, וחתולי שבט הרעם נמצאים בסכנה גדולה. אלא שאז מגיע אל עולמם השביר של חתולי הפרא חתול בית רגיל בשם חוּמפַּס… ומוכיח לכולם שאומץ לב של חתול אחד יכול לשנות את גורלו של יער שלם.

לארין האנטר יש אינספור נפשות חתוליות שכותבות יחד בזמן שחתולים אמיתיים מנמנמים על הטיוטות של כתב היד. כל אחת מהן היתה רוצה להיות חתול אחר בסדרה: רוח־עז, כי הוא כל הזמן רץ ביער ואף פעם לא מתעייף; פרווה־פחמית — כי טיפוסים רשעים הם יותר מעניינים; כף־עורבני — כי כיף להיות עם כוחות מיוחדים; כסופת־זנב — כי היא מבינה את החתולים האחרים, כולל — ובמיוחד! — את כף־שְחוֹר העוקצני. אבל בסופו של דבר כולן היו רוצות להיות כף־בזלת בצעירותה — מגושמת טיפה, מתלהבת, ונורא מתרגשת מכל דבר!

"הרפתקה מלאת אקשן. יענג כל קורא וקוראת, בין שהם חובבי חתולים ובין שלא!" פבלישרז ויקלי

"סיפור מותח מלא תפניות ורגעים מרגשים, שיגרום לקוראים להביט מהיום בדריכוּת בכל חתול שיחלוף על פניהם." קירקוס רוויו

מקט: 15100224
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


פרולוג

חצי ירח הטיל על סלעי הגרניט החלקים את זוהרו והפך אותם לכסופים. את הדממה הפרו רק אדוות המים בנהר השחור מהיר הזרימה ולחישת העצים ביער מאחור.

משהו נע בין הצללים, ומכל העברים התגנבו על הסלעים בחשאי דמויות כהות גמישות. טפרים שנשלפו בהקו באור הירח. עיניים זהירות הבזיקו כמו ענבר. ואז, כמו על פי אות שקט, היצורים ניתרו זה על זה, ולפתע נמלאו הסלעים המולת חתולים נאבקים וצווחים.

באמצע מהומת הפרווה והטפרים, חתול מפוספס כהה עצום ריתק לקרקע חתול בצבע פשתן והרים את ראשו כמנצח. “לב־אלון!” נהם המפוספס. “איך אתה מעז לצוד בשטחים שלנו? הסלעים השמשיים שייכים לשבט הרעם!”

“אחרי הלילה הזה, טוֹפֶר־טיגריס, זה יהיה עוד שטח ציד של שבט הנהר!” סינן בתשובה החתול בגון הפשתן.

יללת אזהרה רמה וחדה נשמעה מכיוון החוף. “זהירות! עוד לוחמים של שבט הנהר מגיעים!”

טופר־טיגריס הסתובב וראה גופים רטובים חלקלקים מגיחים חמקמקים מתוך המים שמתחת לסלעים. לוחמי שבט הנהר הרטובים רצו בדממה במעלה החוף והסתערו אל הקרב אפילו מבלי לעצור לנער את המים מפרוותיהם.

החתול המפוספס הכהה נעץ בלב־אלון מבט יוקד. “אולי אתם שוחים כמו לוטרות, אבל אתה והלוחמים שלך לא שייכים ליער הזה!” הוא שירבב את שפתיו וחשף את שיניו בעוד החתול שתחתיו נאבק.

הצרחה הנואשת של חתולה משבט הרעם גברה על שאון הקרב. חתול רזה ושרירי של שבט הנהר ריתק את הלוחמת החומה כשבטנה לקרקע. עכשיו הוא שיגר לעבר צווארה מלתעות שעדיין נטפו מחציית הנהר.

טופר־טיגריס שמע את הזעקה והרפה מלב־אלון. בניתור אדיר הוא העיף את לוחם האויב מעל החתולה. “מהר, פרווה־עכברית, תברחי!” הוא הורה, לפני שפנה אל החתול משבט הנהר שאיים עליה. פרווה־עכברית נעמדה על כפותיה במגושם, עיוותה את פניה בכאב בגלל חתך עמוק בכתפה וברחה משם.

מאחוריה, טופר־טיגריס ירק בזעם בזמן שהחתול משבט הנהר שיסע את אפו. דם עיוור אותו לרגע קל, אבל זה לא מנע ממנו לזנק קדימה ולנעוץ את שיניו ברגל האחורית של אויבו. החתול משבט הנהר צווח והשתחרר במאמץ.

“טופר־טיגריס!” צעק לוחם עם זנב אדמוני כמו פרוות שועל. “זה חסר תקווה! יש יותר מדי לוחמים משבט הנהר!”

“לא, אדום־זנב. שבט הרעם לעולם לא יובס!” ענה טופר־טיגריס וניתר להתייצב לצדו של אדום־זנב. “זאת הטריטוריה שלנו!” דם הצטבר סביב חוטמו השחור הרחב, וכשניער את ראשו בחוסר סבלנות, התיז טיפות ארגמן על הסלעים.

“שבט הרעם יכבד את האומץ שלך, טופר־טיגריס, אבל אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לאבד לוחמים נוספים,” דחק אדום־זנב. “שמש־כחולה לעולם לא תצַפה מלוחמיה לצאת לקרב ביחסי הכוחות הבלתי אפשריים האלה. תהיה לנו הזדמנות נוספת לנקום על התבוסה הזאת.” הוא הישיר מבט יציב אל עיני הענבר של טופר־טיגריס, ואז נסוג וקיפץ על סלע בשולי היער.

“שבט הרעם, לסגת! לסגת!” הוא צעק. לוחמיו התפתלו והשתחררו מיריביהם כחתול אחד. הם נסוגו לעבר אדום־זנב תוך יריקות ורטינות. להרף עין, חתולי שבט הנהר נראו מבולבלים. האם ניצחו בקרב בכזאת קלות? אז השמיע לב־אלון יללת שמחה. ברגע ששמעו אותו, לוחמי שבט הנהר הרימו קולותיהם וחברו לסגן שלהם ביללות ניצחון.

אדום־זנב הביט על לוחמיו. תנועת זנב חטופה שלו הייתה האות לחתולי שבט הרעם לצלול במורד הצד המרוחק של הסלעים השמשיים, ואז הם נעלמו אל תוך היער.

טופר־טיגריס היה המאסף. הוא היסס בשולי היער והביט אחורה אל שדה הקרב המוכתם בדם. פניו היו קודרים, ועיניו הפכו לחריצים מלאי חרון. אז הוא ניתר בעקבות השבט שלו אל תוך היער הדומם.

בקרחת יער ריקה ישבה לבדה חתולה אפורה קשישה והרימה את מבטה אל שמי הלילה הצלולים. היא יכלה לשמוע את הנשימות והתזוזות של חתולים ישנים בצללים שמכל עבריה.

חתולת טריקולור קטנה הגיחה מפינה אפלה בצעדים מהירים וחרישיים.

החתולה האפורה קדה בראשה בברכה. “מה שלום פרווה־עכברית?” היא ייללה.

“הפציעות שלה עמוקות, שמש־כחולה,” ענתה חתולת הטריקולור והתמקמה בנוחות על העשב הלילי הקר. “אבל היא צעירה וחזקה; היא תחלים במהירות.”

“והאחרים?”

“גם הם יחלימו.”

שמש־כחולה נאנחה. “יש לנו מזל שלא איבדנו הפעם אף אחד מהלוחמים. אַת חתולת רפואה מחוננת, עלעלה־מנומרת.” היא הטתה שוב את ראשה ובחנה את הכוכבים. “התבוסה של היום מציקה לי עד מאוד. שבט הרעם לא הובס בשטחו שלו מאז שהפכתי למנהיגה,” היא רטנה. “אלה זמנים קשים לשבט שלנו. עונת העלה החדש מתאחרת, ונולדו פחות גורים. שבט הרעם זקוק לעוד לוחמים כדי לשרוד.”

“אבל השנה רק מתחילה,” ציינה עלעלה־מנומרת בשלווה. “יהיו גורים נוספים עם בוא העלה הירוק.”

החתולה האפורה הניעה בעצבנות את כתפיה הרחבות. “אולי. אבל לוקח זמן לאמן את הצעירים להפוך ללוחמים. שבט הרעם זקוק ללוחמים חדשים בהקדם האפשרי כדי להגן על השטח שלו.”

“את מבקשת תשובות משבט הכוכב?” שאלה עלעלה־מנומרת בעדינות ועקבה אחר מבטה של שמש־כחולה אל רצועת הכוכבים הנוצצים בשמים הצלולים.

“בזמנים כאלה אנחנו זקוקים לדברי הלוחמים הקדמונים שיעזרו לנו. האם שבט הכוכב דיבר איתך?” שאלה שמש־כחולה.

“לא מזה כמה ירחים, שמש־כחולה.”

לפתע התלקח כוכב נופל מעל צמרות העצים. זנבה של עלעלה־מנומרת נע בחדות, והפרווה לאורך עמוד השדרה שלה סמרה.

אוזניה של שמש־כחולה הזדקרו, אבל היא נותרה דוממת בזמן שעלעלה־מנומרת המשיכה להביט כלפי מעלה.

אחרי כמה רגעים עלעלה־מנומרת הנמיכה את ראשה ופנתה אל שמש־כחולה. “זה היה מסר משבט הכוכב,” היא מילמלה. מבט מרוחק הופיע בעיניה. “אש היא הדבר היחיד שיציל את השבט שלנו.”

“אש?” חזרה אחריה שמש־כחולה. “אבל כל השבטים פוחדים מאש! איך היא תוכל להציל אותנו?”

עלעלה־מנומרת נדה בראשה. “אני לא יודעת,” היא הודתה. “אבל זה המסר ששבט הכוכב בחר לחלוק איתי.”

מנהיגת שבט הרעם נעצה את עיניה הכחולות הבהירות בחתולת הרפואה. “מעולם לא טעית, עלעלה־מנומרת,” היא אמרה. “אם שבט הכוכב דיבר, כך יהיה. השבט שלנו יינצל על ידי אש.”

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “אל היער”