החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
על תקוה ספיר

תקוה ספיר בוגרת סוציולוגיה וספרות עברית.  ארבעת ספריה עוסקים ב"שיר השירים": "הגידה לי שאהבה נפשי" – המרכבה לשיר השירים לפי הסוד". (2003) "יחיד על הרי בתר" – סוד הנבואה לפי שיר השירים" (2009) "גינת אגוז" – הנביא ושיר השירים". (2014) ... עוד >>

אורות וסודות בשיר השירים

מאת:
הוצאה: | 2019 | 220 עמ'
קטגוריות: יהדות

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

57.00

רכשו ספר זה:

"אורות וסודות ב"שיר השירים"

 

היצירה מתארת התפתחות רוחנית, מעבר מחוסר מודעות: "אל תראוני שאני שחרחורת" (פרק א') אל חוזק פנימי: "אני חומה ושדי כמגדלות". (פרק ח').

"שיר השירים" מבאר כיצד יתקרב האדם אל הניצוץ האלוהי שבו  וכיצד ישנה דפוסי מחשבה ודרכי התנהגות.

התהליך הוא ארוך וכרוך בלבטים פנימיים וקשיים חיצוניים. הנערה מייצגת אדם המתלבט ומחפש את דרכו, משנה מהלכים ומתעמת עם מוסכמות החברה, עד אשר מוצא את הדרך הייחודית לו.

במהלך היצירה משתנות עמדות הגיבורה ובהתאם לכך משתנה התנהגותה בפועל. בתחילת היצירה מופיעה עלמה הססנית, תלותית ונבוכה. הממלאת תפקידים אשר אחיה כופים עליה: "בני אמי ניחרו-בי, שמוני נוטרה את הכרמים, כרמי שלי לא נטרתי". אך העלמה אינה משלימה עם מצבה אלא עורגת להשגת הארה ותובנות עליונות, ומבקשת מדודה: "הגידה לי שאהבה נפשי…"

הדוד נענה לקריאתה ומדריך אותה צעד אחר צעד עד אשר תשיג את מבוקשה ותהא בעלת עוצמה, שלמות פנימית. אז תצהיר קבל עם ועדה: "אני חומה ושדי כמגדלות…"

הדוד מלווה את העלמה לכל אורך הדרך, בעליות ובמשברים כאחד. לעיתים באופן גלוי ולעיתים בהסתר. ואומר לה:

"קומי לך רעיתי, יפתי, ולכי לך". לכי מהמקום בו את נמצאת בעל-כרחך, לכי אל האור, אל הידע, אל ההבנה. הגשימי את ייעודך בחיים האלה: "יונתי בחגוי הסלע, בסתר המדרגה, הראיני את מראיך, השמיעיני את קולך". צאי מההסתר אל הגלוי, הציגי כשרונותייך ברבים. ואז, החברה הסובבת תכיר בהם ואף תתענג מהם.

 

ביצירה מתקיים תהליך חיפוש תמידי. של שאלות ותשובות, הסתר וגילוי. ומעידה על-כך הנערה: "אקומה נא ואסובבה בשווקים וברחובות-אבקשה את שאהבה נפשי". הדוד משבח את התפתחותה הרוחנית, גאה בה, ואומר לה: "ליבבתיני אחותי כלה".

בספר שמות נאמר: "ועשו  לי מקדש ושכנתי בתוכם" (פרק כ"ה פסוק ח)

אמרו חז"ל: מדוע נאמר 'ושכנתי בתוכם' ולא 'ושכנתי בתוכו'?

ללמדך, שישכון בתוכו של כל אחד ואחד. כיצד? ע"י שיקדש האדם את עצמו".

משכן ושכינה- עוסקים במרכבות אור

משכן-מרכבה פרטית. הוא המשכן הפנימי שבלב כל אדם, שיש לפתח, לטהר ולהאיר. מצב של שלמות אליו עורגת העלמה, הגיבורה בספר.

שכינה-מרכבה כללית. היא מרכבת האור הקוסמית, הבינה. ובזאת עוסק הפירוש הקבלי ליצירה. הביאור הקבלי קל ונוח לקריאה.

"שיר השירים", יצירה העוסקת באהבה, ומשדרת אהבה לכל הקוראים בה.

הפירושים מסתמכים בחלקם על דברי  גדולי ישראל ובחלקם פירוש ייחודי שלי. אודה על האמת, תחילה קראתי את דברי המפרשים, אחר-כך ליקטתי את המתאים לי, הוספתי פירושים משלי, ונטלתי לי את הרשות ליצור משהו חדש, רוחני, טהור וזך. בטוחה אני שהקורא היקר יטעם ויתבשם מהכתוב. לפיכך, הפירוש המובא בספרי הינו רוחני לחלוטין ובעל גוון אישי.

מקט: 978-965-571-312-1
מסת"ב: 978-965-571-312-1
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


שִׁיר הַשירִים – המשובח והמעולה שבשירים.

לפנינו סיפור מסע, מסע מהרובד הגלוי אל הרובד הנסתר. מסע של השתחררות מאטימות הלב אל מודעות פנימית, הארה וחיבור אל האחד.

הלשון ב’שיר השירים’ היא רב גוונית. כל מילה ניתן לפרש בארבעה אופנים לפחות, וכך פירשו את שיר השירים בכל רמות הפרד’ס.

כל קריאה ביצירת ‘שיר השירים’ מגלה עולם חדש, ואין רובד אחד דומה למשנהו. ככל שהמרחק בין רבדיו השונים גדול יותר, כך השיר מעולה יותר. על-כך נאמר: ‘מיטב השיר כיזבו’.

הרובד הראשון מתאר ספור אהבה, ערגה והשתוקקות, אך לאחר התבוננות ביצירה, מתגלה בה עולם קסום, עולם בו מתקיים מסע הנפש העורגת להארה, לגילוי ולייחוד עם בוראה.

נוצרת מציאות חדשה, השונה מסיפור האהבה המרתק. למציאות החדשה חוקים וכללים משלה, ולהם מטרה ברורה, והיא, לפי מיטב הבנתי, להדריך את הקורא למודעות עצמית, לחיבור עם הניצוץ הפנימי שבו, הוא חלק אלוה ממעל, המאפשר לאדם תיקשור ונבואה בשלב מתקדם.

 

    1. פירוש ‘שיר השירים’ לפי הפשט

מספר גישות לקריאת היצירה כפשוטה, ואני מציגה אחת מהן:

אנו עדים למפגש מלהיב וקסום בין בת כפר ובין מלך. הוא פוגש בה בכרמים, קרוב למקום מגוריה, עין גדי: ‘לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה, נָלִינָה בַּכְּפָרִים, נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים, נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן, פִּתַּח הַסְּמָדַר, הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים, שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָך’. (פרק ז, יב)

הוא חוזר לארמונו, והיא נותרת במצב של שכרון חושים וערגה מתמדת. זוג האוהבים משתוקק לאיחוד אמת, אך אינו מגשים זאת.

אחי הנערה מתנגדים לקשריה עם הדוד. הם מבקשים שתמשיך להיות רועת צאן ונוטרת כרמים: ‘בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי, שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים’ (פרק א ו). השמש היוקדת בצהרי יום, בעת השמירה על הכרמים, פוגמת במראה החיצוני של העלמה: ‘אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ’. יש הסוברים שאינה ראויה למלך בשל הופעתה החיצונית.

שומרי המלך מרחיקים אותה, כי אינה ראויה לו, שהיא בת כפר: ‘מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר. הִכּוּנִי, פְצָעוּנִי, נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי, שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת’. (פרק ה’ ז)

לאחר שטעמה את טעם האהבה וראתה כי טוב: ‘יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן’, אינה מוותרת ונחושה בדעתה להשיבו אליה. היא מחפשת את אהובה בשדה, בטבע וברחובות העיר, תוך געגועים עזים: ‘אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר, בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי. בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו’. (פרק ג’ ב)

במסע החיפוש אנו עדים לתיאורי הדמויות בכרך הגדול, תיאורי חצר המלוכה, הלבוש הריהוט, המשתאות ועוד.

הנערה אינה האשה היחידה בחייו: ‘שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת, וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים, וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר’(פרק ו ח), למרות שהוא מספר לה שהיא האחת והיחידה: פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי…’ (פרק ה’ ב)

המלך עסוק במשתאות בחצר המלוכה, כפי שהוא מספר לה: ‘בָּאתִי לְגַנִּי, אֲחֹתִי כַלָּה. אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי, אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי, שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי, אִכְלוּ רֵעִים, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים’. (פרק ה’ א)

פעם אחת, בתום המשתה בארמונו, הוא מִדָּפֵּק על דלתה. היא נרתעת, מהססת לפתוח, והוא, לאחר מעט זמן, מסתלק והולך, וליבה נשבר…

הדוד מעודד את הגיבורה ואומר לה שלא תיפול ברוחה, אלא תתחבר אל יפי הטבע והבריאה, ומהם תשאב עידוד: ‘עָנָה דוֹדִי, וְאָמַר לִי: קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי, יָפָתִי, וּלְכִי לָךְ. כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר, הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ. הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ’. (פרק ב י-יא)

העלמה נחושה בדעתה להיפגש עם דודה, ומתעלמת מצווי החברה: ‘מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי, יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי, אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ, גַּם לֹא יָבֻזוּ לִי’ (פרק ח א). אך הכל, כמובן בגדר משאלת לב: ‘מִי יִתֶּנְךָ’.

האחים חשים חסרי אונים בשל סירובה להצעותיהם השונות: ‘אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה, וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ. מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ’ (פרק ח’ ח), לכן מחמירים השגחתם עליה: ‘אִם חוֹמָה הִיא, נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף, וְאִם דֶּלֶת הִיא, נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז’. כנגדם מצהירה הנערה: ‘אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת’. האחות עומדת כחומה בצורה מול חיצי הביקורת, וכנגד הניסיונות לכפות עליה את דעתם.

בסופו של דבר, העלמה משלימה עם כך שאהבתה אינה ברת-מימוש. היא נמצאת בכרמי עין גדי, כדבריה: כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי, והוא שוהה בארמונו. הדוד מחכיר את כרמיו, הנמצאים קרוב למקום מגוריה: ‘כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן, נָתַן אֶת הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים’ וכלל אינו מגיע אליהם.

סיום השיר מתובל באופטימיות ובהומור: ‘בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים’. העלמה מוכנה להמשיך במרדף האינסופי אחר דודה, ואילו והדוד קשה להשגה בשל חמקמקותו ומהירותו כצבי או כאייל.

סיפור הפשט שובה לב, אך יש לזכור כי היצירה מוצפנת ומכילה סודות עצומים…

ארבעה שלבים לאהבה:

שלב ראשון – ההתפעלות וההתאהבות: ההתפעלות ההדדית בין האוהבים: היא מתארת את יופיו, והוא מתאר את יופיה. האהבה אפלטונית בלבד.

שלב שני – ההשתוקקות: המחשבות על האהוב, ההשתוקקות העזה אליו, וחיפושיה הבלתי נילאים: בדמיון, במחשבה ובמעשה כאחד.

שלב שלישי- ההתלבטות בטרם: ההיסוסים לפני החתימה על חוזה האירוסין. חוסר המוכנות הרוחנית של הגיבורה, מובילים להחמצת המפגש ביניהם.

שלב רביעי – שלב הבגרות המלאה: הרעיה מבטאת בשלות רוחנית למימוש אהבתה. מוכנה להתמודד עם הביקורת החברתית, ועם הקשיים הצפויים בדרך.

כל היצירה עוסקת בתהליך גיבוש ה’אני’ וגילוי המהות הפנימית של האדם. כל חיבור אמיתי שעושה האדם, מניע את גלגלי המרכבה העליונה, וככל שרבים החיבורים של הפרט והכלל, כך מתעלה המרכבה העליונה ומהווה את פיסגת היצירה, אליה יש לשאוף:

‘מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימְרוֹת עָשָׁן: מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה’.

אומר הרב קוק: ‘לכן יש ללמוד, שכל מי שיש בו איזה כוח מיוחד צריך להוציאו לשלמותו כפי האפשר לו… ושהכוחות הכלליים כולם שנמצאים באדם, חייב האדם להוציאם אל שלמותם, באופן שכולם יפעלו בשעתם ומקומם כפי כוחם’. (‘אורות הנבואה’ סעיף יד)

 

    2. פירוש לפי הרמז

רש’י ומפרשים אחרים פירשו את ‘שיר השירים’ כרמזים לתולדות עם ישראל מראשיתו ועד לאחרית הימים. רמזים לאירועים שאירעו, ורמזים לאירועים שעתידים להתרחש. לפיכך ראו בשיר השירים ספר נבואה או ספר חזון לעתיד לבוא.

דוגמאות לפירוש רש’י:

‘משכני אחריך, נרוצה’, רש’י אומר: ‘אני אמרתי שליחיך (משה ואהרון), רמז חיבה שאמרת למשכני (מגלות מצרים) ואני אמרתי: אחריך נרוצה, להיות לך לאשה’.

‘הביאני המלך חדריו’, הביאני לאמונת ישראל והישרה עלי את ענני הכבוד בעת מסעותי במדבר, שליוו אותי והגנו עלי.

 

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “אורות וסודות בשיר השירים”