החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

הפרדס של עקיבא

מאת:
הוצאה: | 2012 | 365 עמ'
קטגוריות: יהדות, סיפורת עברית

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

31.20

רכשו ספר זה:

הפרדס של עקיבא, ספרה החדש של יוכי ברנדס, הוא רומן פוקח עיניים, מהנה ומענג לאין שיעור. רבי עקיבא הוא מהדמויות הנערצות אך גם החידתיות והשנויות במחלוקת ביותר בפנתיאון האישים של העם היהודי. פרשנים רבים שברו קולמוסים בניסיון לפענח את מסתורי הדמות הזאת, שהכרעותיה עיצבו את זהותו של העם היהודי וגזרו את גורלו למשך דורות. בספרה השאפתני ביותר, ומבחינות רבות גם האקטואלי ביותר, משרטטת יוכי ברנדס את סיפור חייו של רבי עקיבא מזווית ראות חדשה. היא מפענחת באורח סיפורי מבריק וסוחף את הכרעותיו הדרמטיות של הרועה הבּוּר, שבגיל מבוגר הפך למנהיג כריזמאטי, ומעניקה לנו הזדמנות נדירה לפגוש את חז"ל לא כמושג ערטילאי, אלא כבני אדם. בני אדם משכמם ומעלה, אך גם יצריים מאוד, חרדים למעמדם, פוגעים ונפגעים. הציבור הישראלי הרחב מכיר את התנ"ך, אבל התנ"ך אינו היהדות, אלא השורש שממנו צמחה. היהדות היא חז"ל, והספרות העברית המודרנית מיעטה להתמודד עם עולמם של יוצריה. בספרה המרתק פותחת ברנדס צוהר למי שלא צמח על המשנה והתלמוד ולמי שרואה אפילו בהגדה של פסח מסמך חתום ואולי גם סתום; צוהר רחב שדרכו הוא יכול להתבונן בטקסטים המכוננים האלה כבשעת יצירתם ממש, משל היה עֵד בזמן אמת לכתיבתם, גיבושם וחתימתם. בשני ספריה הקודמים, מלכים ג ו־שבע אמהות, שכבשו את לבם של מאות אלפי קוראים, רקמה ברנדס עלילות המציעות פרשנות חתרנית משחררת לכמה מסיפורי היסוד של הקורפוס המקראי, המוגבל בהיקפו יחסית. כעת, עם הפרדס של עקיבא, היא הגדילה לעשות, נכנסה לפרדס הענק של ספרות חז"ל ורקמה — על בסיס מאות שברי הלכות, אגדות ומדרשים — עלילה לכידה וסוחפת, שממנה עולה תפיסת עולם רחבה ומקורית. הפרדס של עקיבא הוא ספר חובה לכל מי שיש לו עניין בסודות הלידה של תרבותנו ובהשלכותיהם על עתידנו.
– יגאל שוורץ

מקט: hapardes_shel_akiva
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
מאמר שפורסם על הספר

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


א

אני מסתגרת במערה כבר שלוש שנים, נשארתי בחיים כדי לכתוב את הספר הזה, בעוד חמישה שבועות אפקיד אותו בידיה הנאמנות של מרים, עד כה לא קראתי לה לבוא אלי, כשכרעה ללדת הסבתי ממנה את פני, לא יכולתי לראות את הילד.

קשה להתחיל סיפור, לסיפורים יש הרבה התחלות, אבל לסיפור הזה יכולה להיות רק התחלה אחת.
היום שפגשתי את מי שלא הייתי אמורה לפגוש.
כשהייתי בת תשע־עשרה.
לפני ארבעים שנה.

צאי החוצה, אומר לי אבא, התרחקי מפה.
ושנינו לא מעלים בדעתנו כמה אצא וכמה ארחיק.
הוא רוצה שאטייל, לא משנה היכן, בגן הפרחים, בבוסתן עצי הפרי, אפילו במשכנות הרועים, העיקר שאחלץ את איברי ואשחרר את נשימתי. דבריו מפתיעים אותי, חשבתי שחיוכי השלווים מצליחים להוליך שולל גם אותו. כל המשרתים מתפעלים ממני, אין עוד נערה בארץ שלא בוכה ביום אירוסיה, אבל אבא לא כמו המשרתים, איך התפתיתי להאמין שאוכל להסתיר את רגשותי ממנו?
רגלי נושאות אותי אל שדות המרעה. אשב לי תחת התאנה, אשעין את גבי על גזעה ואראה את ישמעאל בעיני רוחי. מגיל ארבע אני יודעת שהוא יהיה שלי, אבל לפני שבוע, כשאבא הגה סוף־סוף את השאלה שבוערת בנו כבר חמש־עשרה שנים, המתנתי כמה דקות לפני שאמרתי כן, רציתי להאריך עוד קצת את הרגע החד־פעמי הזה. ואבא הניח את כפות ידיו על ראשי, ציטט את הברכה אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה, וביקש שנעמוד יחד חבוקים ונחשוב על אמא. קשה לי לחשוב עליה, ולהתגעגע אליה איני יכולה כלל, איך אפשר להתגעגע אל מי שלא ראית מעולם?
בעצם אפשר. אל ישמעאל אני מתגעגעת.

כל כך הרבה פעמים סיפרתי לעצמי את הסיפור עד שכבר איני יודעת מה אני זוכרת ומה התווסף לו במרוצת השנים. אבל את הרגע שבו שמעתי לראשונה את שמו של ישמעאל אני זוכרת בבהירות חיה, כאילו התרחש היום. התעוררתי מהשינה לקול כרכרה, הלכתי אל חדרו של אבא, ובמקום להשמיע צווחת בהלה למראה פניו המעוותות של האורח פשטתי את ידי ורצתי אליו. הוא הביט בי בתדהמה, ואז רכן אלי והושיב אותי על ברכיו. חוה, האומנת שלי, נכנסה פנימה וציוותה שאחזור למיטתי. הצטנפתי בחיקו של האיש הזר והנחתי את ראשי על כתפו. אבא אמר בתקיפות שרבי יהושע בא בעניין סודי שאסור לי לשמוע, אבל האורח, שעכשיו ידעתי שהוא רבי יהושע, אמר בשקט, מותר לה, היא נביאה. אבא צחק, נביאה? ורבי יהושע אמר, רק ילדה נביאה יכולה להתעלם מהקליפה הכעורה שלי ולראות לנפש פנימה.
אבא חיכך בגרונו וביקש לשמוע על המסע לרומא, האם רבי יהושע לא הצליח לגייס את הסכום הנדרש וכעת הוא זקוק לתרומה נדיבה שתאפשר לו לבנות את הישיבה החדשה בפקיעין?
רבי יהושע אכן דיבר על כסף, אך דבריו נסבו על ילד יפה תואר שעומד למכירה בכלוב העבדים ברומא.
אבא מיהר לפתוח את ארנקו, עד ששמע את הסכום.
כמה אמרת?
רבי יהושע חזר על המספר.
אבא סגר את הארנק.
אני יודע שבמחיר כזה אפשר לבנות את אולם הלימודים הגדול בישיבה שלי, אמר רבי יהושע, אבל אני רוצה את הילד.
זה לא תלוי ברצון שלך.
לא כל אחד יכול לדבר כך אל גדול חכמי ישראל, אבל אבא הוא לא כל אחד. כשאתה האיש הכי עשיר בארץ, והתורם הכי נדיב של בניין הסנהדרין ביבנה, אתה יכול לדבר איך שאתה רוצה ולמי שאתה רוצה. ואבא אכן ניצל את הזכות הזו והזכיר לרבי יהושע שהוא עצמו הצביע בעד החלטת הסנהדרין שלא לפדות שבויים יותר מכפי שוויים, כדי שאויבינו לא יתאמצו לשבותנו, והעלה עוד נימוקים, שבי עוררו רושם עז, למרות שלא הבנתי אותם, אך את רבי יהושע לא הרשימו כלל. אני רוצה את הילד, שב ואמר.
קולו של אבא התקשח. תמיד תרמתי לך ביד נדיבה, רבי יהושע, אבל לא עוד, בכסף הזה אפשר לפדות מאה ילדים שעומדים למכירה בקיסריה.
ירדתי מברכיו של רבי יהושע והתיישבתי על הרצפה. הוא הביט בי.
תגידי לו, אמר.
מה להגיד? שאלתי.
תגידי לאבא שלך שאין עוד ילדים כמו הילד הזה.
איך קוראים לו?
ישמעאל בן אלישע הכהן.
אבא גיחך בקול רם. כהן? בשביל כהן לבזבז כל כך הרבה כסף? עם ישראל צריך עכשיו חכמים, לא כוהנים.
הילד הזה יהיה תלמיד בישיבה שלי.
אינך יודע מה יצמח ממנו.
אני יודע. גם הבת שלך יודעת.
אבא נגע קלות בכתפו של רבי יהושע ודיבר אליו בקול מלא חמלה. בתי ילדה רגילה, גם ישמעאל ילד רגיל, אתה לא מסוגל לעמוד בפני ילדים קטנים, הם משבשים את שיקול דעתך.
כך אתה מספר את הסיפור שלי?
איזה סיפור?
אדם מכוער, שהאישה שרצה סירבה להינשא לו ושנותר ללא ילדים, נופל שדוד בפני יופיו המרהיב של ילד קטן.
פניו של אבא להטו. עוד יהיו לך ילדים.
רבי יהושע השהה עליו את מבטו, ממקום שבתי על הרצפה יכולתי להבחין בדמעות שבעיניו. גם אבא הבחין בהן, והמבוכה שחש השכיחה ממנו את הימצאותי בחדר. שמעתי דברים שילדה בת ארבע לא צריכה לשמוע. אבא בטוח שהזיכרון מתעתע בי, סיפור פדייתו של ישמעאל פשט בכל הארץ, דברים שנודעו לי בבגרותי נטמעו בזיכרוני המוקדם. בין אם כך ובין אם כך, אני שבה ומספרת לעצמי את הסיפור הזה על כל פרטיו.

רבי יהושע הגיע לרומא לאחר הפלגה מייגעת, ובמקום להתחיל מיד במלאכת ההתרמה ולפקוד את בתי היהודים העשירים, החליט לטייל בעיר. בייחוד משכו את לבו דוכני השוק השוקקים. הוא קנה פרחים ריחניים, אכל פירות מתוקים, ומישש בהנאה בדי משי רכים. לפתע מצא עצמו ליד חנות מפוארת, היו בה ילדים בני עמים שונים, אך דבר אחד היה משותף לכולם — היופי. הם ישבו בתוך כלובים מרווחים ולבשו בגדים מהודרים.
רבי יהושע לא הבין, או אולי לא רצה להבין, עד שראה את הגברים שהסתופפו סביבם. המוכר שם לב להבעת הגועל שבפניו ושאל אם הוא מעדיף ילדות, כי אחר הצהריים אמורה להגיע סחורה משובחת — נערות צעירות במיוחד. רבי יהושע חשש לפצות את פיו, שמא יקיא או יתעלף. ואז הוא ראה אותו. יושב בכלוב נפרד ומביט בו. השמש זהרה מבין תלתליו האדמוניים ועטפה את ראשו בהילת אור.
הילד דיבר אליו, וכשרבי יהושע שמע את לשונו והבין שהוא בן עמנו, לבו נחמץ עוד יותר. הילד סיפר לו שאלישע אביו היה כהן עשיר שהצליח להימלט מירושלים לאחר החורבן ונשא לו אישה גלילית. חמש שנים אחר כך נולד הוא, ישמעאל, בנם היחיד. חייהם התנהלו בשלווה עד לפני מספר שבועות, כשכמה כוהנים צעירים רגמו באבנים את גובי המס שנכנסו לכפר. החיילים פשטו על הבתים, רצחו את המבוגרים, בזזו את הרכוש ולקחו בשבי את הילדים. הם העמיסו אותם על כרכרות והתכוונו למכור אותם בשוק העבדים בקיסריה, אבל אחד החיילים שיכנע את מפקדיו שעבור הילד האדמוני היפהפה אפשר לקבל ברומא סכום כפול ומכופל.

רבי יהושע השתתק. אבא תלה בו עיניים תמהות. סיפור עצוב, אבל אין שום הצדקה לשלם הון כזה עבור פדיונו של ילד אחד.
פניו של רבי יהושע התכווצו. חכה, זה לא הסוף. כששמעתי את סיפורו של הילד לא הצלחתי להתאפק והטחתי דברים כלפי ריבון העולם.
אבא הידק את פרקי אצבעותיו. מה אמרת?
נשאתי את פני למרומים וצעקתי את דבריו של הנביא ישעיהו, מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים הֲלוֹא י־ה־ו־ה.
אבא עצם את עיניו בכוח.
ואז שמעתי את קולו, הוא ענה לי.
מי ענה לך?
הילד, הוא המשיך את דברי הנביא, מילה במילה, זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ.
אבא שתק.
רבי יהושע קם ממקומו. הילד הזה, שעומד בקובה של זנות ומצפה לגורל שאין נורא ממנו, מצטט את דברי הנביא ומצדיק עליו את הדין. האם אתה עדיין חושב שהוא ילד רגיל?
אבא המשיך לשתוק, ואז, בלי לומר מילה, הושיט את הארנק לרבי יהושע.
ידיו של רבי יהושע רעדו, הוא הפנה אלי את מבטו ודיבר לאט, כמו מנסה לחרות בתוכי את המילים:
בזכות אבא שלך יצמח לנו חכם גדול שיאיר את ישראל בתורתו.
חייכתי בשמחה.
רבי יהושע מיקד בי את עיניו דקות ארוכות, נרעדתי למראה הבעתן המוזרה, גם קולו היה מוזר. את תזכי בו, הוא אמר, החכם הגדול ביותר של עם ישראל יהיה שלך, רחל בת כלבא שבוע.

צדק רבי יהושע, בנו המאומץ הוא התלמיד הנבחר של ישיבת פקיעין, שמעו פשט בכל הארץ, אפילו בישיבת יבנה לא קם לו מתחרה, בקרוב יסמיכו אותו כחכם, מעולם לא הוסמך רבי צעיר כל כך, ישמעאל בן אלישע הכהן עתיד להיות גדול חכמי ישראל.
והגבר הזה — שלי.
הערב אני מתארסת לו.
בעוד כמה שעות הוא יהיה בעלי.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “הפרדס של עקיבא”