להבעיר את המים באש

אֵיךְ זֶה שֶׁנִּזְכַּרְתִּי פִּתְאֹם עִם אֶלִיקוֹ בַּטֶּלֶפוֹן בַּלֵּדָה הַמִּיתוֹלוֹגִית שֶׁלִּי — אֵיךְ שֶׁלְּאִמָּא הָיוּ צִירִים מֻקְדַּמִּדַּי בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי, לִפְנוֹת בֹּקֶר, כְּשֶׁכָּל בֵּית הַחוֹלִים הָיָה שׁוֹמֵם, אֵיךְ הִשְׁאִירוּ אוֹתָהּ תַּחַת הַשְׁגָּחָה וְאֶת אַבָּא שָׁלְחוּ הַבַּיְתָה לְנַמְנֵם, כִּי הָיוּ בְּטוּחִים בִּמְאַת הָאֲחוּזִים שֶׁזֶּה פוֹלְס אָלַארְם, אֲבָל בְּחָמֵשׁ לִשְׁעוֹן הַשַּׁחַר הָעוֹלֶה — הַשּׁוֹלֵחַ אֶצְבָּעוֹת וְרֻדּוֹת לְדַגְדֵּג אֶת דֹּפֶן הַחַלּוֹן — אִמָּא הֵבִינָה שֶׁזֶּה לֹא הַמַּצָּב וְהִתְקַשְּׁרָה לְאַבָּא בְּאַטְרַף וְאָמְרָה "אֲנִי יוֹלֶדֶת! עַכְשָׁו!" וְאַבָּא נֶחְפַּז מְרֻגָּשׁ וְהוּא שָׁב הוּא שָׁב, תִּזֵּז לְמַחְלֶקֶת יוֹלְדוֹת כְּשֶׁאִמָּא כּוֹרַעַת מֵעַל מִטָּתָהּ מְקֻפֶּלֶת בִּתְנוּחָה עֻבָּרִית, וְהוֹפּ הֶחְלַקְתִּי מִתּוֹכָהּ — קִילוֹ שְׁבַעְמֵאוֹת שְׁלֹשִים — קְטַנָּה וּמַמְזֵרִית, וְאַבָּא תָּפַס אוֹתִי בְּיָדָיו הַחַמּוֹת שֶׁזִּכְרָן מְגַעֲגֵעַ בִּי כִּסּוּפֵי אֵינְסוֹף לַחִים, וְהִצִּיל אֶת חַיַּי — חוֹבֵק אוֹתִי אֶל חֵיק מִבְטַחִים. וּמֵאָז אִמָּא מָסְרָה אוֹתִי לְאַבָּא, אִמָּא הֶחְלִיטָה שֶׁשְּׁמִי יִקָּרֵא נֹעַם. וְזֹאת אֲנִי — נֹעַם, מְשׁוֹרֶרֶת, בִּתּוֹ שֶׁל אֲבִינֹעַם — אַבָּא שֶׁלִּי, שֶׁהִפְרִיחַ אוֹתִי לַאֲוִיר הָעוֹלָם יָד בְּיָד וּמָתַיְשֶׁהוּ פָּרַשׁ לִישִׁיבַת תַּחְתִּיּוֹת — וְהַמּוֹרֶשֶׁת הַשֵּׁמִית הַסִּימְבּוֹלִית הַזֹּאת אוֹמֶרֶת בְּתוֹכִי דָּרְשֵׁנִי מִדֵּי יוֹם, חוֹצֶבֶת מִבְּשָׂרִי מִלִּים, מְנִיעָה אוֹתִי לִחְיוֹת כְּדֵי לִיצֹר, לִיצֹר כְּדֵי לִחְיוֹת. וְאִילָנָה אוֹמֶרֶת כֵּן, זֶה נָכוֹן, לֵדוֹת בַּמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּךְ זֶה כּוֹאֵב וּמֻרְכָּב, אֲבָל סֵפֶר הַשִּׁירָה הַזֶּה הוּא אַתְּ בִּמְלֹא תַּכְלִית הַהֲוָיָה, בְּלִי הִיסְטוֹרְיָה עוֹדֶפֶת, מִטְעָנִים וְקִרְעֵי לֵב, נֶטוֹ אַתְּ — חֹפֶשׁ וֶרְבָּאלִי מִתְגַּלֵּץ' וְנוֹטֵף, וְלָכֵן אֲנִי מַתְרָה בָּךְ לַעֲשׂוֹת כְּבָר תַּ'קְּוֶעטְשׁ וּלְיַלֵּד אֶת סֵפֶר הַשִּׁירִים הַזֶּה מִתּוֹךְ נַפְשֵׁךְ, כְּדֵי שֶׁתֵּדְעִי רְוָחָה וְתֶעֱרַב שְׁנָתֵךְ.
נעם פרתום (1986) נולדה וחיה בתל אביב. משוררת, פרפורמרית, עיתונאית ומנחת סדנאות כתיבה וספוקן וורד. בוגרת מסלול הכתיבה היוצרת באוניברסיטת תל-אביב, כיתת השירה של הליקון ובית-הספר למוזיקה רימון. עומדת מאחורי פרויקט השירה המצולמת ברשת, פואטיוב. זהו ספרה הראשון.

מקט: 4-497-1174

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

מאמר שפורסם על הספר

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד

בלתי ניתנת לעצירה

כְּשֶׁאֲנִי אִתְּךָ הָרִצְפָּה שְׁבִירָה

וַאֲנִי בִּלְתִּי נִתֶּנֶת לַ עֲ צִי רָה סוּסִים

מְזַנְּקִים מֵהַבָּלָטוֹת וּמִתַּמְּרִים בִּדְהָרָה

וַאֲנִי מִסְתַּלְסֶלֶת אִתָּם כְּעָשָׁן וּמַעֲלָה גֵּרָה

וְקֶצֶף יָם לָבָן נִגָּר מִפִּי בְּרִגְשָׁה אַדִּירָה

קֶצֶפְיָמְלָבָן מִפִּי מְדַבֵּר שִׁירָה:

בִּלְתִּי נִתֶּנֶת לַ עֲ צִי רָה

אַתָּה עוֹלֶה כְּמוֹ עֵץ מֵהַמִּדְרֶכֶת, כָּל שֹׁרֶשׁ הוּא זְרוֹעַ יְשָׁרָה

מוֹפִיעַ לְפָנַי עִם אוֹ בְּלִי צוּרָה

וַאֲנִי מִתְפָּרֶצֶת מִתּוֹכִי בִּצְרָחָה מְהִירָה

וְתוֹךְ רֶגַע הוֹפֶכֶת עִם אוֹ בְּלִי בְּחִירָה

בִּלְתִּי נִתֶּנֶת לַ עֲ צִי רָה

הַיָּמִים רוֹקְעִים עַל פֶּתַח בֵּיתִי, נְקִישָׁתָם סְדוּרָה

וַאֲנִי יוֹדַעַת כָּל הַזְּמַן מָה אֲנִי אֲמוּרָה וְלֹא אֲמוּרָה

אַךְ כְּשֶׁאַתָּה אִתִּי רַק סְדוֹם וַעֲמֹרָה

אֵשׁ וְגָפְרִית בְּסִחְרוּר מַמְטֵרָה

אַתָּה תּוֹפֵס בְּמָתְנַי, אֲנִי חֲדוּרָה כְּמוֹ קְעָרָה

אֲנִי נְצִיב שֶׁל מֶלַח וַאֲנִי בְּעֵרָה

אֲנִי זַעַם שָׁמַיִם וְעֶבְרָה וְצָרָה

אֲנִי נְקִיַּת כַּפַּיִם וּצְחוֹרָה וּבָרָה

אֲנִי מַלְאַךְ הַחַבָּלָה וְהַבְּשׂוֹרָה

הוֹ, אֲנִי, צַדִּיקָה אֲרוּרָה

בִּלְתִּי נִתֶּנֶת לַ עֲ צִי רָה

אֲנִי מִתְגַּבַּהַת, מִתְגַּדֶּלֶת – נַחְשׁוֹל נְהָרָה

וְהָאֲדָמָה נִשְׂרֶפֶת כְּמוֹ פִילְם בַּחֲשִׂיפָה קְצָרָה

שֶׁמֶשׁ בְּגַבִּי וּבְפָנַי שׁוֹקַעַת, מַזְהִירָה

עָבָר וְעָתִיד נִפְרָסִים בְּאִבְחָה בְּהִירָה:

אֲנִי הָאֵם הַפּוֹרָה שֶׁאָסוֹן הָרָה

אֲנִי לְשׁוֹן הָרַע וַאֲנִי טְהוֹרָה

אֲנִי הַגְּזֵרָה וַאֲנִי מְכוֹרָה

אֲנִי גַּן הָעֵדֶן שֶׁאֵין אֵלָיו חֲזָרָה

בִּלְתִּי נִתֶּנֶת לַ עֲ

צִי

רָה