החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

סמוך עלי

מאת:
מספרדית: ארז וולק | הוצאה: | 2017 | 150 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

25.00

רכשו ספר זה:

"סמוך עלי" הוא אחד הספרים הללו שכאילו באו לעולם במטרה בלעדית לגרום לנו אושר ולרומם את רוחנו, להרגיע את הצמא הספרותי שלנו ככוס לימונדה קפואה בעיצומו של הקיץ. מַריוֹ לֶברֵרוֹ
לא זקוק להרבה מאמץ כדי לחולל הרפתקה בלשית-אירונית שתשעשע אותנו ותעלה שפע של חיוכים במהלך הקריאה.

הספר נפתח בשיחה בין סופר למו"ל שלו, שבמהלכה יתנה המו"ל את פרסום ספרו של הסופר  בכך שיצא למשימת איתור סופר אלמוני, שכתב רב-מכר בעל עוצמה חסרת תקדים, אך זהותו לא ידועה. הסופר אנין הטעם מתעב את משימתו, ועם זאת אין לו ברירה אלא לצאת להרפתקה. אמצעי פשוט הופך את הנובלה לספר-מסע דמיוני ולספר מתח שנע ברחבי אורוגוואי הנידחת בקצב קדחתני, ומספק חווית קריאה, כאמור, "מאושרת".

גאונותו הספרותית של הסופר האורוגוואי מריו לבררו, היתה לאמריקה הלטינית של שנות התשעים מה שפריצתו של רוֹבּרטוֹ בּוּלַניוֹ היתה לקורא האירופי והאמריקאי בתחילת המאה ה-21: אירוע ספרותי חסר תקדים. צרור יצירות יפהפיות שאי אפשר לעמוד בפניהן.

 

"מריו לבררו הוא גאון." רודולפו פוגוויל

"דמיון וסגנון כמו של לבררו, נדירים לחלוטין בפרוזה האיברו-אמריקאית. מעורר קנאה." אנטוניו מוניוס מולינה

"צלם של קאמי וקפקא, בקוד הומוריסטי." אל פאיס

"לבררו, לצד פוגוויל ובולניו, הם הקאנון הבלתי רצוני בספרות הלטינו-אמריקאית של תחילת המאה ה-21." מקסי תומס

"מריו לבררו הוא התגלית הגדולה של העשורים האחרונים של המאה העשרים בספרות הלטינו- אמריקאית." קלרין

חוֹרחֶה מַריוֹ וַרלוֹטָה לֶברֵרוֹ נולד בשנת 1940 במונטווידאו שבאורוגוואי, ונפטר בשנת 2004 באותה עיר עצמה. בנוסף להיותו סופר הוא התעניין בטלפתיה, פרה-פסיכולוגיה והיפנוזה, כתב וצייר רומנים גרפיים, היה מוכר ספרים, מחבר תשבצים, ממציא משחקי היגיון, צלם, הומוריסט, פרסם סיפורים בהמשכים בעיתונים בשמות עט שונים, ולימד בסדנאות כתיבה שהיו לאגדה.

מריו לבררו הוא כיום באמריקה הלטינית סופר פולחן, מקור להשראה, דמות משפיעה על מספר ניכר מהסופרים הלטינו-אמריקאים העכשוויים, הצלע השלישית בקבוצה המכונה "משולש הזהב" של הספרות האורוגוואִית במחצית השנייה של המאה העשרים לצד חואן קרלוס אוֹנֵטי ופֵליסבֶּרטוֹ אֶרנַנדֶס.

הכתיבה של לבררו נמצאת על התפר בין ההומור, אי-הנחת, הפסיכולוגיה, הניקיון הלשוני והריאליזם האינטרוספקטיבי. הוא כתב יותר מ-25 יצירות, בהן: "העיר" (1966), "המקום" (1969), "פריז" (1970), "מרחבים פנויים" (1987), "הנאום הריק" (1991) ו"הרומן המואר" (2002). "סמוך עלי" (1993) שייך לתקופת הביניים בפרוזה של לבררו, והוא יוצא לאור לאחר פרסום "הטרילוגיה הלא רצונית" בסדרת "אלדורדו", בהוצאת "כרמל" ב-2010.

מקט: 4-1298-17
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
"סמוך עלי" הוא אחד הספרים הללו שכאילו באו לעולם במטרה בלעדית לגרום לנו אושר ולרומם את רוחנו, להרגיע את הצמא […]

(1)

״הסיפור טוב,״ אמר השָמן, והשתתק שתיקה מלאת משמעות. ״אבל…״

הייתי צריך לנחש. כבר שנים אני יודע שהספרים שלי משתייכים לקבוצה הזאת: טובים, אבל… המבקרים מתאמצים למקם את הכתיבה שלי בקטגוריה כזאת או אחרת, אבל העורכים מציאותיים יותר, ותמימי דעים. יש קטגוריה אחת ויחידה שמתאימה לכתיבה שלי: טובה, אבל…

הרמתי יד כמו כדי לבלום את השטף.

״בסדר,״ אמרתי. ״הבנתי. חסוך לעצמך את הנאום.״

זה לא היה אפשרי, כמובן. השמן היה מחויב להקיא את נאום רגשי האשמה שלו, ואני הייתי מחויב לסבול אותו, כי זה חלק מהאופי הלאומי. יש משהו אשם נורא בעצם העובדה שאדם הוא אורוגוואִי, ולכן אנחנו לא מסוגלים לומר לא ברור, כן ומוחלט. צריך להוסיף שטף מילים אדיר כדי להצדיק את הלא הזה בכל פעם שאנחנו מגיעים לבטא אותו; במרבית המקרים אנחנו מסתבכים בהרפתקאות סבוכות, נגועות בחוסר מציאות, שנוטות להביא לאסונות עצומים.

הקשבתי אפוא בהכנעה לסיפור על הקשיים העכשוויים בתעשיית המו״לות בארצנו, כאילו היה זה נושא חדש, כאילו השמן גילה אותו אחרי הרהורים וחקירות מעמיקות. כאילו היתה בארצנו תעשיית מו״לות. כאילו ארצנו היתה ארץ.

ואז באה הפגנת הרצון הטוב; הוא מעריך אותי וההוצאה לאור מקבלת אותי בזרועות פתוחות.

״אילו היה לך משהו…״

״תחתוך, שמן,״ קטעתי אותו, בהומור יותר מאשר במיאוס. ״אתה יודע יפה מאוד שאילו היה לי ׳משהו׳ לא הייתי מביא אותו אליכם; הייתי מנסה למצוא לו מקום בהוצאה ספרדית, או לפחות בארגנטינה.״

לא הוספתי את הנאום האידיאולוגי שלי; כבר קצת נמאס לי ממנו: אילו היה לי ״משהו״ לא הייתי אני, והייתי שונא את עצמי עד כדי כך שהייתי זונח את הספרות. תמיד חשבתי שמוטב לבקע סלעים כשכדור ברזל כבד קשור לקרסולי בשלשלת עבה, מלהרוג את מעשה היצירה החופשי במחשבה על ציבור הקוראים. אבל נכון שאין לי ניסיון בביקוע סלעים.

״תשאיר אותו אצלי,״ התעקש השמן, אכול אשמה. חוץ מזה, אני יודע שהוא קורא טוב, והוא אמר שהספר באמת מצא חן בעיניו וממש חבל לו שלא לפרסם אותו. אם כן, הגענו לשלב ההרפתקאות ההרסניות. (תשאיר אותו אצלי. ביריד הספרים הבא, אולי…)

״שמן,״ הסברתי בסבלנות, ״הבאתי לך את הספר כי אני צריך כסף, ואתה קראת אותו בעצלתיים, והצורך שלי דוחק. הכיסים שלי ריקים. אני צריך משהו עכשיו. תן לי מקדמה של אלף דולר והזכויות שלך. תפרסם, לא תפרסם; לא מעניין אותי. מה שמעניין אותי הוא להשיג שטרות, עכשיו.״

״אתה יודע שלא אני מחליט. הייתי צריך להתייעץ עם הזקן.״

הוא לא אמר ״אני צריך״ אלא ״הייתי צריך״, אבל החלטתי שלא לשמוע טוב, ואמרתי ״בסדר״, והתיישבתי בחזרה, והתרווחתי, שעוּן לאחור, הראש על קצה המסעד כמו לקראת שינה.

״אני אחכה,״ הוספתי.

הוא קם בחוסר חשק והלך למשרד הסמוך כדי לשחק את תפקידו בקומדיה. מובן מאליו שהכול היה חסר טעם, אבל רציתי שהוא יסבול קצת, וחוץ מזה הרגשתי בנוח. אצלי בבית אין כורסאות. כנראה נרדמתי רגע או שניים, כי הופיע איש בעל אף אדום גדול, של ליצן, ואמר לי בצרפתית משפט לא מובן בן שש הברות.

כשחזר השמן נבהלתי קצת. הוא חזר למקומו בכורסה שמולי ודיבר. או שעדיין חלמתי, או שנוצר חוסר איזון קוסמי חמור.

״אלפיים,״ אמר בחיוך רחב מאוד. ״השגתי לך אלפיים דולר.״

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “סמוך עלי”