"כל יהודי זקוק לאקדח, רצוי בקוטר 0.22"

שום דבר לא הכין אותי לסיפור הזה. רב צעיר, כריזמטי ותימהוני, נשוי עם ילדים, מקיים פרשת אהבים עם דוגמנית נוצרייה, נערץ על ידי המאפיה האיטלקית, משמש סוכן של האף־בי־איי ומניח מטעני חבלה ביעדים סובייטיים ברחבי ניו יורק. מרכיבים מושלמים לסרט הוליוודי, או שמא זו המציאות בחייו של הרב מאיר כהנא ז"ל בשנים 1972-1968?
מה הביא את כהנא להקמת הליגה להגנה יהודית? האם ואיך תרם ל"יהדות הדממה" מאחורי מסך הברזל? כיצד נקשר ליאיר שטרן מנהיג לח"י, לרב "המרקד" שלמה קרליבך ולזמר האגדי בוב דילן? מדוע ראתה אור חוברת קומיקס למורשתו והונפק בול לזכרו על ידי דואר ישראל? וכיצד קמו בשנים האחרונות קבוצות המזוהות עימו בצרפת, קנדה וארגנטינה? כיצד קרה שגאולה כהן, שגייסה אותו למאבק למען יהודי ברית המועצות הפכה לשנואת נפשו, כמו גם יצחק שמיר ומנחם בגין? מדוע היה חלוק עם חב"ד על דרך הסיוע ליהדות ברית המועצות, ובאותה עת נחשב לגיבור בעיני מסורבי העלייה ואסירי ציון? כיצד יזם את הפיגוע בשגרירות לוב ברומא כנקמה על רצח הספורטאים באולימפיאדת מינכן? ומדוע לא נשמע קולה של יהדות ארצות הברית, הקול החשוב ביותר במאבק למען "יהדות הדממה"?
על כל אלה ועוד בספר שמציג נקודת מבט חדשה, רעננה וחפה מסטיגמות, בנושא פעילותו של הרב כהנא למען יהדות ברית המועצות בשנים 1972-1968.
זהו ספרו השני של עוז הרשלר אחרי רב המכר פולארד: אסיר ציון או מרגל שלומיאל, והוא חלק מטרילוגיה של מחקרים העוסקים בשאלת "הנאמנות הכפולה" של יהודי ארצות הברית במאה האחרונה.

מקט: 978-965-565-308-3

שום דבר לא הכין אותי לסיפור הזה. רב צעיר, כריזמטי ותימהוני, נשוי עם ילדים, מקיים פרשת אהבים עם דוגמנית נוצרייה, […]

---

פתח דבר

שום דבר לא הכין אותי לסיפור הזה. רב צעיר, כריזמטי ותימהוני, נשוי עם ילדים, מקיים פרשת אהבים עם דוגמנית נוצרייה, נערץ על ידי המאפיה האיטלקית, משמש סוכן של האף־בי־איי ומניח מטעני חבלה ביעדים סובייטיים ברחבי ניו יורק. מרכיבים מושלמים לסרט הוליוודי, או שמא זו המציאות בחייו של הרב מאיר כהנא ז”ל בשנים 1972-1968?

ממרום שנותיי, ולאור עברי הביטחוני והפדגוגי, לא נתליתי ברב כהנא כדמות לחיקוי. במשך שנים נתפס בעיניי כהנא כמניפולטור, פרובוקטור, גזען ואנטישמי. אדם המייצג זרם שולי שחלק ממעשיו לא חוקיים, בוודאי לא הדמות הראויה לשכון בכנסת ישראל. ואולם לא רק המציאות טפחה על פניי, הרב השנוי במחלוקת עמד בראש אחת התמורות המרכזיות בקרב יהודי ארצות הברית: המאבק למען “יהדות הדממה”. מאבק הרואי שנדמה כי אין דומה לו באחדות הדעים בקרב הקהילה היהודית בארצות הברית דאז, מאבק שמהווה את שעתה היפה של יהדות ארצות הברית למען קהילה יהודית שבמצוקה, מאבק שלדעתי הביא לתמורות הרבה יותר משמעותיות לעומת מעשי ממשלת ישראל וגופיה באותה עת. מצית להבת המאבק הוא לא אחר מאשר הרב כהנא.

זה אינו ספר פוליטי ואין מטרתו לסנגר או לקטרג על מעשיו. זהו ספר עיון ומחקר שתכליתו לחשוף בפני הקורא הנבון פרק קצר ודרמטי בחיי הרב כהנא ובחיי הקהילה היהודית בארצות הברית. בחרתי לספר את הסיפור מחוץ לכללי הקהילה האקדמית כדי לאפשר לקוראים לחוות רצף של קריאה, ולהשאיר בידם את ההחלטה כיצד להתייחס למאורעות שבהם היה כהנא מעורב, ללא תיוג מקדים או דעות קדומות.

דומני שנעשה עוול לקהילה היהודית בארצות הברית שלא זכתה לנחת ועדנה מאיתנו, “עמך ישראל”, ומממשלת ישראל ומוסדותיה, על תרומתה למען יהדות ברית המועצות. הספר מאפשר הצצה חטופה בעשיית הקהילה, כמו גם הבעת תודה מאוחרת למאבק הדרמטי שערכה.

חשוב וראוי לזכור שהקהילה היהודית בארצות הברית עמדה לצידנו בצמתים מרכזיים של תולדות הציונות: המאבק להקמת המדינה, המאבק למען “יהדות הדממה”, ההתגייסות שאין לה אח ורע במלחמת יום הכיפורים, ופדיון קהילת “ביתא ישראל” בעלות כוללת של למעלה מ־40 מיליון דולר ששולמו במזומן על ידי הקהילה לשליטי סודאן ואתיופיה.

פריצת דרך בתיעוד ובפרסום המאבק למען “יהדות הדממה” עשה העיתונאי גל בקרמן בספרו המצוין כשיבואו לקחתנו לא נהיה שם, שראה אור בחסות אוניברסיטת חיפה וקרן רודרמן, ומהווה סנונית ראשונה לסיפור המאבק למען יהדות ברית המועצות בשנים 1987-1963. זהו ספר מקיף שמשמש כ”אורים והתומים” לכל מי שחפץ להבין את הירתמות יהודי ארצות הברית למאבק, ואת השלכות המאבק על היותם אזרחי ארצות הברית. ספרי שלפניכם יעסוק רק בפריזמה צרה וייחודית, של זרם מילטנטי ורדיקלי, שחשב שאפשר לעשות את הדברים אחרת.

הפעילות היהודית בארצות הברית, ששיאה הרדיקלי היה בפעילות הרב כהנא, שינתה כיוון בשנות השבעים לפעילות לוביסטית, שהובילה לחקיקת “תיקון ג’קסון”. אולם, המאבק שניהלו יהודי ארצות הברית וישראל למען יהודי ברית המועצות נתפס כמאיים על דוקטרינת שר החוץ היהודי־האמריקאי קיסינג’ר, ועל המבנה הגלובלי הרעוע הבין־מעצמתי שהינדס. בפגישתם עם ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר ב־1 במרס 1973 דרשו נשיא ארצות הברית ניקסון ושר החוץ קיסינג’ר מראש הממשלה שתבלום את הצעות החוק בקונגרס בנוגע ליהודי ברית המועצות. הצעות החוק ניסו להתנות את ההסכמים עם ברית המועצות בשיפור יחסה ליהודים, פתיחת השערים לעלייה וביטול הכופר שהושת על כל יהודי שביקש לצאת מגבולותיה. ניקסון איים על גולדה: “מנקודת ראות הרבה יותר מקיפה זה האינטרס שלכם שנצליח להגיע להסכם עם הרוסים, שבטווח רחוק יהיו לו השלכות חשובות מאוד. אתם יכולים ודאי לנצח את כל הערבים – אבל לא את הרוסים. תפקידנו הוא לטפל ברוסים, ואתם צריכים לעזור לנו”.

סיפור ההירתמות ההרואי של יהדות ארצות הברית לא זכה לטעמי להבלטה ולכבוד הראוי. כהנא הוא ששם אותו “על המפה”, ומכלול הפעילויות והלחצים של יהודי ארצות הברית מול הממשל ומול ישראל נתן אותותיו במידה רבה יותר ממעשי מדינת ישראל הריבונית.

ראוי לציין בהקשר זה את מחקרם של ד”ר עמי פדהצור וד”ר דפנה קנטי מאוניברסיטת חיפה, כהנא מת והוא חי בישראל, שפורסם ב־2002. המחקר בחן את תופעת הכהניזם בישראל והצביע בבירור אמפירי כי דווקא אחרי רצח הרב בידי טרוריסט במנהטן, ודווקא אחרי הוצאת תנועתו מחוץ לחוק בישראל, קהל תומכיו ומעריציו רק הלך וגבר, כמו גם התמיכה במשנתו. ספר זה לא עוסק בתופעת הכהניזם, אולם לא ניתן להתעלם מהנתונים האלה, שיכולים לשקף מדוע הצליח כהנא לרתום חלקים בקהילה היהודית בארצות הברית למאבק למען “יהדות הדממה”.

העיתונאי והסופר יוסי קליין היה חבר תנועתו של כהנא בסוף שנות השישים בארצות הברית. קליין יצא עימו לפעילויות אלימות ברחבי ניו יורק, והתנער ממנו רק כאשר, עם עלייתו ארצה ב־1972, הפנה הרב את מאבקו אל הציבור הערבי והפלסטינאי. קליין יצא חוצץ נגד הכהניזם, ולטענתו, “במהותו, הכהניזם איננו אידאולוגיה אלא תאולוגיה המקדשת שנאה ונקם כחלק מחזון משיחי אפוקליפטי. הכהניזם הוא תאולוגיה של חילול השם”.

צבי פישמן, מחזאי וסופר יהודי־אמריקאי שחזר בתשובה ב־1984, כתב על כהנא כי, “בעבור אדם כמוני, המפיק סרטים, סיפור חייו של הרב כהנא, עתיר הדרמות והעלילות, מעלה בעיני רוחי את הסיפור כסרט מתח המספר את הסאגה של דורו ומתאר את הרגעים הדרמטיים ביותר בהיסטוריה היהודית המודרנית. התיאור המפורט של הרפתקאותיו הנועזות של הרב בצאתו להילחם בממסד גורם לך להרגיש כאילו אתה נמצא איתו על המגרש”.

במחקר שלפניכם זוויות ראייה שונות לתפיסתו, משנתו ופעילותו של הרב, ואולם הוא מוגבל לשנים 1971-1968, עת פעילות הרב בארצות הברית למען “יהדות הדממה”, אחינו שקולם לא נשמע וזכויותיהם נרמסו תחת מגף המשטר הסובייטי. ברצוני להנגיש את הסיפור לקורא הנבון, ולא לייצר ספר עיון תאורטי ופילוסופי שיעלה אבק בארון הספרים.

 

קריאה מהנה ומושכלת

עוז הרשלר