40.00 ₪
"תחושה של גאווה ושל אחריות גדולה הציפה מייד את כולנו. לכל אחד מאיתנו, הבנים, התנפח החזה כאילו בחרו בנו לטוס בחללית לירח. ולבנות? הבנות כנראה נשארו על כדור הארץ".
"למרות שהיינו קבוצת “צפלונים” שנוסעים באוטובוסים בהנחת נוער – בסך הכול ילדים בני עשר – בן רגע הרגשנו בוגרים ושנתפוס את חורשי רעתנו".
"הגענו לגשר, גשר מיוחד מאוד. עבורי זו הייתה נקודת מוצא להרבה התחלות ועולמות שילוו אותי בהמשך".
פעולה מבצעית
באחד מימי שלישי, כשהייתי בכיתה ה', הצטרפתי לכמה מחבריי לכיתה שכבר הלכו לתנועת הנוער: "השומר הצעיר", סניף "תל אביב צפון". הוא שכן ברחוב מצדה, כעשר דקות הליכה מבית ספרנו, "א.ד. גורדון", כך שכל הרחובות מסביב היו מוכרים לכולנו. כל חבריי לכיתה, חוץ ממני ומחבר נוסף, התגוררו לא רחוק מבית הספר.
באותם ימים החשש ממחבלים שיפשטו על העיר, יבצעו פיגוע או יפוצצו אוטובוס על נוסעיו, רק הלך וגבר. בשעות אחר הצוהריים יצאנו לפעולה "חשובה", כך נאמר לנו. הוטל עלינו לאתר קבוצת מחבלים מהפיגוע שהתרחש באותו שבוע, שנמלטו וכנראה מסתתרים באזור. תחושה של גאווה ושל אחריות גדולה הציפה מייד את כולנו. לכל אחד מאיתנו, הבנים, התנפח החזה כאילו בחרו בנו לטוס בחללית לירח. למרות שהיינו קבוצת "צפלונים", שנוסעים באוטובוסים בהנחת נוער, בסך הכול ילדים בני עשר, בן רגע הרגשנו בוגרים. חשנו שסומכים עלינו שניקח חלק בהגנה על המדינה ושנתפוס את חורשי רעתנו.
הגענו לרחוב "בן יהודה". פנינו צפונה והלכנו ברחובות הצפון הישן של תל אביב, כשאנו מחפשים דמויות חשודות שמסתתרות בין הבניינים. ההליכה הייתה ארוכה, אך מהירה, ולבסוף הגענו לגדה הדרומית של נחל הירקון. הבחנו בהמשך בארובה של תחנת הכוח "רדינג" הסמוכה כשמעליה חלפו להם מטוסים חמושים בפרופלורים לקראת נחיתה ב"שדה דב" הצמוד, וההתלהבות שלי מהמשימה רק הלכה וגברה. צעדנו לאורך הנחל וחלפנו על פני אצטדיון הכדורסל המיתולוגי של קבוצת "הפועל תל אביב", הידוע בכינויו: "אולם אוסישקין" (שהוא כבר אולם כדורסל למלאכים שבשמיים).
"אולי הם ברחו לנמל תל אביב הקרוב אלינו", כך נאמר לנו; כוח הפשיטה, ממקורות "המודיעין הלאומיים"; צמד המדריכים.
כשהשמש עמדה לשקוע, חצינו את רחוב הירקון, סמוך לאולם הכדורסל, בדרכנו אל נמל תל אביב הישן. המראה נגלה שם לנגד עינינו ומכל עבר היה של הרס וכליה. במקום היו עשרות מבנים בני קומה אחת, רובם נטושים או הרוסים, מיעוטם מתפקדים כמחסנים או כחללי תצוגה שונים. ברזלים עקומים וחלודים היו מפוזרים בכל מקום, ושאר מראות של נמל ישן וקטן בעיר הגדולה, שאינו מתפקד יותר, ו… גלידה מפורסמת אחת: "גלידת מונטנה", הידועה לה מהקולנוע הישראלי.
כמובן, אין זה סביר שילד בן עשר יעבור ליד אימפריית גלידה שכזו במהלך פעילות מבצעית, בלי שיעצור כדי להסתער על גביע אחד, לא כל שכן פלוגה שלמה של ילדים. אלא ש"המפקד" שכח להבהיר להם שבזמן המשימה אין הפסקות גלידה. תוך שלוש שניות מוחם של כל הלוחמים היה עסוק אך ורק בשאלה מבצעית אחת; האם יהיה זה נכון לתקוף את השוקולד מהחזית השמאלית או שאולי דווקא מחזית יְמִין והיישר למעוז הווניל? (עד היום חוקרי היסטוריה מתחבטים בשאלה גורלית זו).
משם המשכנו בכיוון ארובת רדינג בהליכה זריזה (לפחות במוחו של ילד קטן), שקטה ומלאת מסתורין. הגענו אל הקצה הצפוני של הנמל, הצמוד לשפך הירקון, שם נגלה לעיניי אחד המראות החזקים והעוצמתיים שהשפיע עליי שנים רבות קדימה – מי הים הם שזורמים אל הנחל ולא להפך, כפי שמקובל ומוסכם על הנהרות ברחבי העולם. נזכרתי באמרה הידועה מסרט הקאלט "מציצים": "הפוך, גוטה, הפוך". פלא טבע זה התרחש מתחת לגשר עץ ישן ("גשר ווקופ"), שהיה ללא מעקה לכל אורכו, כשהוא מרקיב ועליו נתיב נסיעה אחד העשוי מאספלט שחור מתפורר. הוא עמד על עמודי בטון, שגם הם ראו ימים מוצלחים ויציבים יותר.
גם הגשר מופיע בסרט "מציצים", כששתי הדמויות הראשיות, "אלי" ו: "גוטה", גונבים את בגדיו של מתרחץ בעירום מתחת לגשר. במקום זה גם נערך אחד המשפטים הפליליים המסוקרים והמשפיעים ביותר בתולדות המשפט המאוד, מאוד ישראלי ומודרני הידוע בשמו: "משפט ה"בשישי לשישי", שבו עומד לדין חשוד בהצצה למלתחות הנשים שבחוף הים הסמוך, ששמו הוחלף, לאחר צאת הסרט, ל: "חוף מציצים". במהלך משפטו תלוי הנאשם (המציצן) על חבל המשתלשל מהגשר למים, שעליו שולט התובע המאבד מדי פעם את סבלנותו ומשחרר את החבל.
הבטנו בארובת "רדינג" הגבוהה, הפולטת עשן מעל כל המבנים הענקיים של תחנת הכוח, כשלידם ניצבים מכלי דלק עצומים. ברקע נשמע הרעש החזק של "מפלי רדינג". המים המשמשים לקירור הטורבינות של תחנת הכוח, נשפכים בשאון רב ועוצמתי דרך "סמטאות", המשמשות להם כמוצא אל הים. הסבירו לנו שמי הים שמקררים את הטורבינות, מתחממים במהלך מסעם ונשפכים חזרה אל מי הים הקרים, כשהם חמים. בשל הטמפרטורה הגבוהה יחסית מגיעים לאזור צבי ים ולפעמים אף כרישים, ועל כן צריך להיזהר לא ליפול למים. כל התהליך הכימי המרתק הזה לווה באדים רבים שנפלטים מהפתח המערבי של יציאת מי הקירור.
אל המראה המעניין והמאיים הזה השתרבב גם מגדלור קטן ונטוש (יחסית לארובת רדינג שמאחור). לפני שיצאנו לדרך, נמסר לנו שהמחבלים כנראה מסתתרים שם, ולכן עלינו לחצות את גשר העץ הישן, נטול המעקה משני צדדיו, בזהירות, לעבור בשקט ובזריזות לצד מפלי רדינג האימתניים והרעשניים, כדי לא להיחשף, להגיע אל המגדלור הנטוש ולהיכנס אליו בשקט, ואז לנסות לטפס למפלס הבולט, לתפוס את המחבלים ולהניף במרפסת המגדלור את הדגל שניתן לנו.
סמוך לגשר העץ הישן, החלוד והמלא בחורים, נגלתה בפניי תמונה יוצאת דופן, מטלטלת בעוצמתה: קווים עוצמתיים, ישרים, החותכים זה את זה בזויות חדות, בשילוב העשן שנפלט אל השמיים מארובת רדינג. שאון מי הקֵירוּר המוזרמים בעוצמה מרדינג אל הים, והנהר ש"שואב" אליו את מי הים. גם הצבים והכרישים שמחכים לנו למטה במים, ולמעלה בשמיים מטוסים מנמיכים טוס ממש מעלינו לפני הנחיתה בשדה התעופה הסמוך.
כולנו חשבנו על המשימה שהוטלה עלינו – ללכוד את המחבלים שברחו ומסתתרים במגדלור. קיבלנו נרות וגפרורים, למקרה הצורך. עברנו את כל המכשולים והגענו אל המגדלור. מצאנו חלון קטן ונכנסו דרכו פנימה, ובעזרת אור הנרות גילינו מדרגות לולייניות צרות. טיפסנו לגג המבנה, ושם, כשתחנת הכוח האימתנית נמצאת ממש מעלינו והרעש מסביבנו מחריש אוזניים, גילינו שני טיפוסים מתחבאים מאחורי איזה קיר קטן, כשראשיהם עטויי הכפייה בולטים. צעקנו בקולי קולות שמצאנו אותם, ואז שני המחבלים התרוממו ונעמדו מולנו, שלפו את ידיהם מהכיסים והרימו אותן למעלה. ניצחנו. הם נכנעו. בבת אחת הם הורידו את הכפיות מראשם. ה"מחבלים" הנוראיים הללו היו, כמובן, מחבלים בתחפושת. היו אלא שני מדריכים אחרים מהשבט.
כל הקווים, הצורות, הרעשים – הוויזואליות המרשימה והמאתגרת של שפך הירקון, בשילוב המשימה המאוד לא שגרתית עבור ילד בכיתה ה', יצרו אצלי מערבולת חושים עוצמתית. התמונה שם ששידרה עוצמה, חשש ומסתורין נחקקה לעד בזיכרוני.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.
ספר זה זמין להורדה מספרייתך בענן דרך אפלקציית "מנדלי קורא ספרים" במכשירי אנדרואיד, אייפון ואייפד.
להתקנת מנדלי קורא ספרים לאנדרואיד
להתקנת מנדלי קורא ספרים לאייפון ואייפד
אין עדיין תגובות