החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

הדרך שלי לעצמאות

מאת:
הוצאה: | 2021 | 130 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

21.00

רכשו ספר זה:

"הדבר הכי גרוע שאתה יכול לעשות לעצמך זה לוותר על כל החלומות והשאיפות שלך".

 

בשפה אישית חשופה וכנה מספרת שלומית מסינג, צעירה בת 25 עם מגבלה מולדת, על הדרך שעברה מתלות לעצמאות. היא מתארת חודשיים שעברו עליה בזמן הסגר הראשון בעקבות מגפת הקורונה.

היא חזרה לבית אביה והתחילה לכתוב מעין יומן המשלב רשמים ממה שהתרחש בסביבתה הקרובה עקב הסגר, זיכרונות מתקופות קודמות וגם תובנות ומחשבות שונות שהתעוררו בראשה והניעו אותה לכתוב על

חייה ועל המשמעות שלהם. זה אינו יומן בלבד או אוטוביוגרפיה אלא שילוב בינם ובין תכנים אישיים שונים שבהם נתנה ביטוי למה שעבר ועובר עליה.

 

שלומית מסינג, סטודנטית במחלקה לתרבות יצירה והפקה במכללת "ספיר", בת 25, עם מגבלה מולדת.

תקוותה היא שהספר יעודד את הקוראים להיאבק במגבלות ולהתאמץ להגשים את שאיפותיהם למרות הקשיים. דווקא תקופת הקורונה שמשפיעה לרעה על רבים וטובים יכולה לתת תמריץ לצעירים לא רק להתגבר על המשבר הזמני הזה אלא לבחון את חייהם עד כה ואת האפשרויות העומדות בפניהם למרות כל הקשיים והמשברים.

מקט: 4-1272-938
"הדבר הכי גרוע שאתה יכול לעשות לעצמך זה לוותר על כל החלומות והשאיפות שלך".   בשפה אישית חשופה וכנה מספרת […]

 

1.4.20 יום רביעי

אני קמה בבוקר, רואה מחלוני את הספרייה השוממת, את הפארק עם העצים הירוקים ואת השמיים הבהירים. הפארק שקט ואין שם אף איש. בדרך כלל הוא מלא בשעות האלה באנשים שעושים ספורט ובכיתות מבית הספר שבאות להתאמן וגם בתלמידי התיכון המתאמנים לקראת הבגרות שלהם והמרוץ השנתי שמתקיים בסיום התיכון. אני זוכרת את המרוץ שלי בשנת 2013, כיתה י"ב, חודש יוני. חצי ממנו עשיתי בריצה וחצי ממנו בהליכה, וגם זה לא היה קל, אבל הצלחתי לסיימו. לא אהבתי את שיעורי הספורט בבית הספר, אבל מאז סיום התיכון התחלתי להתאמן יותר והייתי הרבה יותר פעילה בחדר הכושר, אפילו השתתפתי בשני מרוצים של המרכז ההידרותרפי בשער הנגב. כיתה י"ב מעלה אצלי הרבה זיכרונות, חלקם טובים וחלקם פחות, בכל זאת שנה המסכמת שתיים־עשרה שנות לימוד.

 

מכוניות רבות חונות ליד המדרכה כבר כמה ימים ואף אחד לא מגיע להוציא אותן ולנסוע בהן. בדירת הגן מתחת לבית שלי יש ילד שמנסה לקלוע כדור לסל ואף מצליח, הילד שמח. בדירת הגן יש שולחן עם מפה ורודה, אך כרגע אין אף אחד שיושב סביבו. הילד עקשן וממשיך להתאמן ולקלוע. ליד הספרייה יש עץ ללא עלים ולידו עץ ברוש. השמיים אפורים יחד עם עננים לבנים ואין סימן לגשם. העלים בעץ ליד המרפסת בבית שלי מתעופפים ברוח. כאשר הייתי קטנה, מגרש בית הספר היסודי שלי היה פתוח ומדי פעם בחופשות הקיץ הייתי הולכת לשם ומתאמנת בקליעה לסל, כך הייתי מעבירה את הזמן במשך החופשה. זה המגרש שבו התקיימו טקסים רבים, הם כמובן זכורים לי היטב.

 

היום יצאתי מהבית אחרי שבוע שכמעט לא יצאתי והלכתי לקנות כמה דברים, הייתי חייבת להתאוורר אחרי עוד שבוע של לימודים. ראיתי את כולם עם מסכות וכפפות אז כל הכבוד להקפדה שלנו לשמור על עצמנו ועל זולתנו לבל נידבק.