ישנם שני סוגים של אנשים: אלה שהתעוררו היום בבוקר והמטרה היומית שלהם היא להישאר בחיים, תרתי משמע, “לשרוד” את היום, […]
ההרגלים שלנו הם העוגן שלנו
“אי שפיות זה לעשות את אותו הדבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות”
אלברט איינשטיין.
מי מאיתנו לא רוצה לעשות שינוי בחיים…
לגדול, להתפתח, ללמוד משהו חדש, לפתח קריירה חדשה, לעבור למקום עבודה טוב, להתאמן באופן קבוע ומסודר יותר, לדאוג יותר לבריאות שלו, לרדת במשקל או לעלות במשקל, להגשים את עצמו יותר, להרוויח יותר כסף, ועוד ועוד.
אבל כשמשהו לא עובד בדרך, כשאנחנו מתעכבים יותר מדי זמן, כשאנחנו מקבלים שוב ושוב ובמשך שנים את אותן התוצאות, כשאנחנו מרגישים שלמרות כל מה שאנחנו עושים אנחנו עדיין דורכים במקום ומשיגים תוצאות בינוניות – יש סיבה מוצדקת לכל התסמינים האלה; הסיבה העיקרית היא שאנחנו מחזיקים באותם ההרגלים שנקבעו לפני חמש, עשר ואפילו עשרים שנה!
אנחנו מבצעים את אותן הפעולות שלא הניבו לנו תוצאות מרשימות, ולא באמת קידמו אותנו אל עבר החלומות והתשוקות שלנו.
אנשים לא יכולים להחזיק באותם ההרגלים, להתנהג באותו אופן במשך שנים, לחיות את אותו אורח חיים שלהם שנקבע לפני שלוש, חמש או עשר שנים ולצפות שמשהו בחיים שלהם ישתנה!
או כמו שאלברט איינשטיין אמר: “…לעשות את אותו הדבר ולצפות לתוצאות שונות”.
לכולנו יש הרגלים טובים שמשפרים את איכות החיים שלנו ומייעלים את הפעולות שלנו. לצידם יש לנו גם הרגלים פחות טובים שמעכבים אותנו, מונעים מאיתנו לממש את מלוא הפוטנציאל שלנו ואת “האני” שלנו שטמון בנו, ומפריעים לנו להיות האדם שאנחנו יכולים ורוצים להיות. ההרגלים הפחות טובים (אפשר להגיד, המעכבים) הם סוג של “עקב אכילס” שלנו, משום שהם מספקים לנו הנעה ועונג בטווח הקצר, אך נזק וכאב בטווח הרחוק. למשל: אלכוהול, סיגריות, אכילה של חטיפים ללא הכרה, כעס בלי שליטה, בזבוז כסף.
אנחנו בוחרים את ההרגלים שלנו. הם אינם “חלק מאיתנו”, אלא נרכשים לאורך החיים שלנו בעקבות חוויות שעברנו, הסביבה שחיינו בה ועקב ניסיון העבר שלנו.
בברירת המחדל שלנו, כשאנחנו נולדים, הכול תקין. אנחנו נולדים כדף חלק ומתחילים לספוג גירויים שבונים את ההרגלים שלנו. לכן ההישגים שלנו הם תוצאה ישירה של ההרגלים המודעים והבלתי מודעים שלנו.
אנחנו מתרגלים לאינסוף פעולות, אבל בכל רגע נתון הבחירה בידיים שלנו, ובכל רגע נתון נוכל לשנות אותן ולהשפיע על התוצאות שלנו בחיים.
אם כך, למה כל כך קשה לנו לשנות הרגלים, בייחוד הרגלים שפוגעים בנו וגם בסביבה שלנו, וכיצד אנחנו יכולים לשלוט ביד רמה בהם?
נוח למוח
המוח שלנו יוצר זרמים חשמליים בכל מה שקשור לפעולה חדשה או ישנה שאנחנו מבצעים. כאשר אנחנו חוזרים על פעולה מסוימת, המוח שלנו משתמש באותם תאי עצב ובמסלול העצבי הקבוע שהוא יצר. משמעות הדבר היא שההרגלים שאנחנו מחזיקים בהם במשך שנים לא דורשים שום מאמץ גדול מהמוח, והוא מבצע אותם כמו “טייס אוטומטי”, לאחר שנוצר הגירוי ועובדו הנתונים. המנגנון המוטבע בנו יעדיף רווח מיידי ללא מאמץ על פני פעולה חדשה ולא נוחה – וכאן המקום להתאמן!
היזכרו בשיעור הנהיגה הראשון שלכם, בפעם הראשונה שלמדתם לרכוב על אופניים או בפעם הראשונה שכתבתם ברצף את אותיות האלף-בית.
האם אתם מצליחים להיזכר ברמת המאמץ שהקדשתם על מנת לבצע את הפעולות האלה לראשונה? האם אתם זוכרים את רמת הריכוז ואת רמת המיקוד שנדרשו מכם?
אותן פעולות שדרשו מכם רמות מאמץ וריכוז כה גבוהות בפעמים הראשונות, מתבצעות על ידכם היום כמעט ללא מאמץ, אלא באופן אוטומטי!
מתי שמעתם לאחרונה את הקול במוח שלכם שאומר לכם את אחת מהאמירות הבאות: “תכף”, “אחר כך”, “רק אחרי שאסיים את זה”, “אין לי כוח עכשיו”, “עוד מעט”, “מחר”…
אני בטוח שזה קרה כבר היום. אתם יודעים למה אתם שומעים את זה כל פעם מחדש?
כי המוח שלנו לא אוהב שינויים או יציאה מהשגרה, והתפקיד שלו הוא להקל עלינו, לשמור עלינו, ובעצם “לשרוד”.
התפקיד שלנו באותו הרגע הוא לענות בחיוב למוח שלנו בחזרה. לא לתת לו למנוע מאיתנו לקחת צעד, לעשות פעולה, ולעשות מיד את המהלך שאולי לא נוח לנו באותו הרגע, אבל ישרת אותנו בעתיד; יגרום לנו להתפתח; יגרום לנו לבנות הרגלים חדשים ומקדמים; יגרום לנו לצאת מאזור הנוחות המוכר שלנו, ויגרום לנו להצליח ולהשיג דברים חדשים! בואו נראה למוח שלנו מי הבוס האמיתי כאן!
להיות מודע
מה הכוונה בלהיות מודע? ברגע שאנחנו פועלים מתוך כוחו של ההרגל ולא מתוך מודעות ובחירה חופשית, אנחנו שבויים ב”מרוץ החיים”, ברצף הפעולות הרובוטי שאיתו אנחנו קמים לעבודה וחוזרים בערב אל ביתנו.
בואו נחשוב איך אנחנו משתפרים אפילו בחמש מעלות! משמע, עושים פעולה אחת קטנה שתעזור לנו לשנות הרגל מסוים שמעכב אותנו בחיים או שגורם לנו להרגיש לא טוב עם עצמנו. לדוגמה:
- לאכול אוכל מזין עם ערכים תזונתיים טובים.
- להפחית את כמות הפחמימות בתזונה שלנו בצורה משמעותית.
- להחליט לעצור ולחשוב לפני שאנו מתפרצים בכעס על הקרובים שלנו.
- להתחיל לעשות פעילות גופנית פעמיים בשבוע.
- לעשות את כל הסידורים הנחוצים לנו לפני תחילת נסיעה ברכב, כדי למנוע הסחות דעת מיותרות ומסכנות חיים.
- להתחיל להיות מודעים יותר למילים שיוצאות לנו מהפה.
- לישון יותר שעות בלילה.
תשנו לספינה את מסלול ההפלגה שלה בחמש מעלות, ולא תופתעו שהיא שטה אל מסלול חדש.
“אבל מה קורה אם יום אחד אני לא מצליח לעשות את אותו הרגל?”
קודם כול תשדרו לעצמכם ולמוח שלכם שאתם כן תצליחו לבצע את ההרגלים כל יום ביומו!
הרי איך נוכל לגשת למבחן אם נגיד לעצמנו: “גם ככה אכשל” או “אני בטוח שלא אצליח”.
אנחנו פשוט יורים לעצמנו ברגל עוד לפני שהתחלנו.
האמונה וההערכה עצמית שלכם מוכרחות להיות הגבוהות ביותר שאתם יכולים לדמיין לעצמכם.
אבל מה קורה אם בכל זאת היה יום אחד שבו לא הצלחתם? לא נורא! לא קרה כלום!
העיקר שתהיו מספיק חזקים והחלטיים לקום מיד ולהמשיך את הדרך שלכם במלוא העוצמה! גם מעידות הן חלק בלתי נפרד מהמסלול שלנו אל עבר השינוי שאנחנו רוצים, והרגלים לא משנים ביום אחד. שינוי הרגלים הוא תהליך שדורש מחויבות, משמעת עצמית והתמדה. אבל אנחנו מוכרחים לקחת החלטה מהר, לחזור למסלול ולהמשיך הלאה.
מצוינות היא הרגל
מצוינות היא הרגל, והרגל הוא תהליך. הרגל רוכשים, והוא אינו מורכב מפעולה אחת, אלא הוא רצף של פעולות שחוזרות על עצמן. פעולות אלו נלמדות מן העבר, מן הטעויות, מן הקושי ומהכישלונות.
אנחנו יכולים להיות מצוינים בהקפדה על תוכנית תזונה כשאנחנו רוצים לרדת במשקל. אנחנו יכולים להיות מצוינים במהלך פעילות גופנית, ולעשות אותה במלואה כשאף אחד לא מסתכל עלינו. אנחנו יכולים להצטיין בכל משימה שייתנו לנו במקום העבודה. אנחנו יכולים לתכנן את הטיול הגדול שלנו מסביב לעולם במצוינות עד הפרט האחרון. אנחנו יכולים להצטיין ביחסים שלנו עם החברים שלנו וגם להצטיין בלימודים וברכישת ההשכלה שלנו.
בחרו להיות מצוינים! בחרו להצטיין, בחרו לעשות את הכי טוב שלכם – והרגילו את עצמכם להצליח.
הרגלי תזונה, מודעות עצמית
שעת צוהריים,
כולנו מכירים את אותם אנשים ש”חייבים” לאכול משהו מתוק אחרי ארוחת צוהריים, כי בלי זה הם פשוט לא יכולים להמשיך את היום!
אני חייב לספר לכם שעד גיל 15-16 גם אני הייתי בין אותם אנשים שאומרים לעצמם:
“אחרי ארוחת צוהריים אני ‘חייב’ מתוק!”
אבל בשלב מסוים שאלתי את עצמי כמה שאלות:
האם אני באמת חייב?
מה יקרה אם דווקא עכשיו לא אוכַל משהו מתוק?
האם אני מסוגל לוותר על המתוק הזה עכשיו, כי אולי אני לא באמת “חייב” את זה?
עם הזמן החלטתי להיות יותר מודע לעצמי, לצרכים שלי ולבחירות שלי. נוכחתי לדעת עד כמה צירוף המילים “אני חייב” הוא משהו שאנחנו מספרים לעצמנו, בלי להקדיש שנייה של מחשבה לצרכים האמיתיים שלנו. התוצאה הובילה לשינוי ההרגל: הצורך למתוק אחרי ארוחת הצוהריים נעלם לחלוטין אחרי תקופה של בערך חודש. שלא תבינו לא נכון, אני אוכל מדי פעם שוקולד ודברים מתוקים, אבל העובדה ש”שברתי” הרגל מסוים שלא בדיוק קידם אותי או תרם לי, היא הוכחה לכוח הבלתי מוגבל של הבחירה שלנו.
מאז ומתמיד עניינו אותנו תגובות של אנשים או התנהגויות קולקטיביות ומשותפות לרובם; ומתוך עניין זה עלו במוחנו כמה שאלות:
- למה 99% מהאנשים ממשיכים להתנהל בהרגל שלא מקדם אותם ולא תורם להם?
- מדוע אף אחד לא פועל אחרת וסוטה מהנורמה “הקבועה והרגילה”?
- מדוע 99% מהאנשים פועלים באותו אופן, למרות שמבחינה רציונלית קיימת גם דרך אחרת?
ישנם הסברים פסיכולוגיים על “תופעת העדר ו”דה אינדיבידואציה” שמעוגנים במחקרים מדעיים שונים. ראו קישור למחקרים בנספח בסוף הספר.
מחקר שנערך באוניברסיטת סקרנטון בארצות הברית מראה ש-92% מהאנשים לא משיגים את המטרות שלהם ולא מגשימים את החלומות שלהם; או בקיצור, לא כולם יחיו את החיים שהם באמת רוצים לעצמם.
למה, אתם שואלים? ואיך זה קשור לתגובות המשותפות של אנשים?
כמו שרוב האנשים מגיבים באותו אופן בסיטואציות חברתיות, כך גם בחיים עצמם, לצערנו. רוב האנשים נסחפים לתוך הזרם… זרם שידוע ומוכתב ומראש, זרם שבו אנו מוּבלים ולא מובילים, זרם שמסלולו אינו מרגש או מפחיד במקצת, ככל הנראה, והיעד הסופי שלו דומה ליעד הסופי של שאר “הנסחפים” בזרם; יעד נטול כל בחירה אישית ממוקדת ומלאת תשוקה, ללא צביון משלו. זה קורה בעבודה, בקריירה, בלימודים, בזוגיות, בבחירת תחביבים, בהרגלים ועוד.
אבל אתם לא כאלה. יש לכם שאיפות גדולות משלכם, יש לכם בראש תמונה מנצחת, אתם יודעים מה אתם רוצים. וגם אם אתם לא בטוחים עכשיו, או אם התמונה העתידית שלכם אינה ברורה, היא תתבהר לכם בהמשך.
בחזרה לשעות הצוהריים. בואו נבין דבר אחד, אין כל רע בלאכול מאכלים מתוקים במהלך היום, בבוקר, בערב, אחרי ארוחת צוהריים אם זהו באמת אחד הרצונות הגדולים שלכם בחיים.
אבל כדאי שנהיה ערניים, קשובים לעצמנו, מודעים לצרכים שלנו ולבחירות שלנו, ונשאל שאלות מכוונות כמו:
האם אני באמת חייב לאכול משהו מתוק עכשיו?
האם אני עוד רעב או שאני בכלל צמא?
האם אכילת המתוק תקדם אותי אל המטרות שלי?
מה יקרה אם אני לא אוכל עכשיו משהו מתוק?
בואו נהיה מודעים יותר לצרכים האמיתיים שלנו, למטרות שלנו, לדרך שלנו, לחיים שאנחנו רוצים לעצמנו ולדברים שגורמים לנו להרגיש טוב עם עצמנו בסוף היום!
להלן מספר משפטים מוכרים שכוללים את המילה “חייב”. כולכם בטח שמעתם את המשפטים האלה או אפילו אמרתם אותם בעצמכם. קחו רגע עם עצמכם והיזכרו מתי בפעם האחרונה אמרתם אחד (או יותר) מהמשפטים הללו. נסו להיזכר בסיטואציה בשלמותה.
- אני “חייב” לאכול מכל האוכל בשולחן
- אני “חייב” להישקל כל יום
- אני “חייב” קפה
- אני “חייב” את העוגה של הבוקר
- אני “חייב” סיגריה בשביל להירגע
- אני “חייב” לשתות אלכוהול כשאני באירוע
- אני “חייב” לאכול לחם/פיתה
- אני “חייב” לקנות מאפים כשאני עובר ליד המאפייה
היזכרו – מה הרגשתם? האם רגש מסוים בלט במיוחד? באילו אמונות החזקתם? האם אמונות אלו תרמו לכם או קידמו אתכם בחיים? אילו אנשים היו לצידכם? מה היה מצב הרוח שלכם? איך הייתם מגדירים את רמת האנרגיה שלכם באותו הזמן? האם זאת האמת?
מודעות עצמית גבוהה היא תוצר של הרגל; והרגל הוא תוצאה של חזרה על אותה פעולה שוב ושוב. שינוי ההרגל תלוי בנו, בנחישות שלנו וברצון שלנו לשנות אותו.
אין עדיין תגובות