החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

אייכה, ריבון עולם נוכח נפקד

מאת:
הוצאה: | 2018-12 | 268 עמ'
קטגוריות: עידן חדש

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

35.00

רכשו ספר זה:

על פי הכתוב, ריבון העולם לאחר גמר הבריאה מצוי בשבתון ובגרשו את האדם מגן העדן ביטל את:

ההשגחה האלוהית.

ספר התנ"ך מקודש על רוב אוכלוסיית העולם, ההלכות המאוחרות שנתקבעו בספרי התלמוד, הברית החדשה ובקוראן, גרמו לפילוג שפיכות דמים צער ויגון. המלצתו המעניינת של המחבר, היא לחזור למקורות, לאמץ את הפירושים שלו לתנ"ך ובכך להנגיש ולהטמיע בתוך הכתובים באמצעות שפת הבריאה את:

תורות האבולוציה, חוקי הפיסיקה, הכימיה והביולוגיה.

מסתבר שהאמונה בכוחות עלומים הינה צורך אנושי בלתי נשלט ללמעלה מ-80% מאוכלוסיית העולם. לדעתו של המחבר הספר במתכונת החדשה יוכל למלא צורך זה. בספר יש התייחסות מעניינת המסתמכת גם על המקראות בהקשר ל:

רוחות עלומות, העולם הבא, גלגול נשמות וגן העדן.

מקט: 4-1272-250
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


תקציר

 

בספרות המדעית מקובל לכתוב תקציר לפני המאמר ומסקנות בסופו, לא כן בספרות הרגילה. אף על פי כן החלטתי להציגו כאן, כדי להקל את ההבנה, אך בעיקר את ההיגיון, בסדר הכתיבה.

המסקנות המובאות מבוססות על תשתית עובדתית, ידע עדכני של המאה ה-21, ציטוטים ופירושים, אשר נסמכו על ספרות תיאולוגית ענפה, ועל עובדות היסטוריות כפי שהוצגו בהרחבה בספר. לפיכך אני ממליץ לקרוא את פרקי הספר על נספחיו כדי שתשתכנעו בנקל בהיתכנותן של המסקנות. מכיוון שהגעתי בין היתר למסקנה שהאמונה בכוחות עליונים נסתרים היא צורך אנושי, השארתי מספיק “חלונות” כדי לאפשר הן לאדם המאמין והן לחילוני לאמץ או לדחות את פירושי ההלכות המומלצים בהתאם לתפיסת עולמו ולעומק אמונתו.

אמונה

מתברר שהאמונה בכוחות עליונים הינה צורך בלתי-נשלט בדומה לאהבה הארצית, עובדה שלמעלה מ-80 אחוזים מאוכלוסיית העולם נצרכת לאמונה משום שהיא משמשת לה מצפן בחיי היום-יום ותקווה לעתיד טוב יותר. אולם האמונה, שהייתה אמורה להביא מזור לאנושות, בדיעבד הביאה לשחיתות, לשפיכות דמים ולמעשי אכזריות בלתי-נתפסים לאורך ההיסטוריה וכל זאת — ובשם האלוהים — עד עצם היום הזה.

בורא עולם

אינני יודע בוודאות את עובדת קיומו או אי-קיומו (אך יש לי דעה בנדון), ברם לו קיבלנו כלשונן על פי התפיסה האורתודוכסית את תיאורי בריאת העולם, פרשת נח, יציאת מצרים ותיאורים של ניסים המופיעים במקראות השונות, היינו מגיעים למסקנה חד-משמעית כי אין בורא עולם. זאת, משום שלכל התיאורים הנ”ל אין כל אחיזה במציאות. אבל אם נגדיר, כפי שעשיתי בספר, שאלו תיאורים מטפוריים נאיביים אשר כל מטרתם הייתה לאפשר את הנגשתם לציבור הרחב, אשר ברובו היה נבער מדעת, אפשר להשאיר פתח של סבירות מסוימת לקיומו של בורא עולם. מידת הנכונות של ההיפותזה האתיאיסטית הקובעת שאין בורא עולם הינה שוות ערך לזו הגורסת את קיומו.

סלע קיומנו

חייו של כל בן אנוש תלויים חד משמעית בטבע. הטבע הינו ספק האוויר לנשימה, המזון מהחי והצומח אך מה שלא פחות חשוב כל בן אנוש נחשף לפלאיו. זו יצירת מופת שאין שנייה לה. לכן האנושות כולה אמורה לקדש את כל הנעשה בטבע ולהעמיק בלמידה את צפונותיו. התרחקות או התעלמות מחוקי הטבע, הביולוגיה, הפיזיקה ושפת הבריאה — המתמטיקה, הינה כפירה בעיקר וכפירה (לבעלי האמונה) ביצירת כפיו המפוארת של בורא עולם.

השגחה אלוהית

אינני יודע בוודאות אם יש או אין השגחה אלוהית מהסיבה הפשוטה, שאין לי מושג מה משמעות המושג השגחה אלוהית. מתוך עיון במקראות מתברר שגם למומחי הדת אין מושג למשמעותה, ולכן כל כת וזרם דתי מפרשים את מהות ההשגחה והמצוות הנדרשות בדרכים שונות וסותרות. קיימים חילוקי דעות מהותיים בין מומחי הדת באשר לשאלה מהו רצונו ומה הם מאפייניו של האל. כל דת, זרם וכת מראים ומוכיחים באותות ובמופתים כי הצדק איתה ואם “כולם צודקים”, יש לכך רק משמעות אחת, “שכולם טועים”. כלומר, איש אינו יודע את האמת ואת מהות רצונו של האל מהאדם.

עיקרו של הספר מוקדש לנושא הקיימות של הקשר-תקשורת אדם-אלוה, ומההיבט הזה חשיבות קיומו או אי-קיומו של בורא עולם היא שאלה מעניינת אך משנית. בנושא הקשר אדם-אלוה הגענו למסקנות אשר תואמות את המקרא על פי הפירוש שלנו. על פי המקרא, כתוב במפורש שאלוהים מצוי בשבתון, ולכן הוא לא ניווט ולא אמור לנווט את חייו של הפרט לאחר גמר תהליך בריאתו. כמו כן, לא מצאנו לאורך ההיסטוריה כל קשר או מצב של תן וקח בין קיום מצוות כנגד תמורות מהאל. העובדות ההיסטוריות מראות שהאמונה בישועת האל בתחומי בריאות, רווחה כלכלית, אסונות ומגיפות לא עזרה, אלא להפך. לא מצאנו כל סימוכין במקראות, שחשיבותו של האדם גבוהה מזו של הבהמה. נהפוך הוא, לפי המקראות אלוהים התחייב לדאוג לכל צורכיהם של בעלי החיים בגן העדן שהעמיד לרשותם, נתן להם את הגשם בעיתו, ואת העשב והבשר לאוכלם. ואילו את האדם גירש מגן העדן ופסק שבזיעת אפו יאכל לחם.

הסכמה גורפת “להחזרת העטרה ליושנה”

במאה השישית לפני הספירה נכתבו שני אוגדני הלכות על ידי גדולי דור. ספרי בודהה בהודו וספר התנ”ך שכתבו עזרא ונחמיה בארץ כנען. בהמשך, בין המאה השנייה והשישית לספירה, כתבו גדולי דור נוספים ספרים מחדשי הלכות, אשר היו אמורים להביא מזור לאנושות. אלו היו ספרי המשנה והתלמוד שכתבו התנאים, הברית החדשה שכתבו שליחיו של ישוע והקוראן שכתבו שליחיו של מוחמד.

יישומן של ההלכות החדשות הללו המיטו על האנושות אסונות בכל תחומי החיים. הן כבלו כל אפשרות לחדשנות, פיתוח או ביקורת, ומלחמות דת בגינן קטלו וקוטלות מיליוני אנשים עד עצם היום הזה. תחילת ההתנערות מההסתאבות ההלכתית של ההלכות החדשות למשל בעולם הנוצרי, החלה עם מרד הפרוטסטנטים בכנסייה הקתולית, ובהמשך קמו זרמים שהטיפו לחזרה למקורות, דוגמת האוונגליסטים.

במגזר היהודי קיימות כיום התנועות החרדיות, הכיפות הסרוגות, תנועת חב”ד, אשר הצליחה כבר לאתר את המשיח, התנועות הפרוגרסיביות והרפורמיות בארצות הברית. הסדקים הראשונים בניסיון “להביט מחוץ לקופסה” היו אצל הרמב”ם במאה ה-12, שהיה גאון בהלכה אך גם קידש את המדע.

האסלאם עדיין מצוי בתקופת החשיכה (כמו הנצרות בעברה), הג’יהאד העולמי מפיל קורבנות אין-ספור בין הסונים, השיעים וכנגד הכופרים, עד עצם היום הזה.

לכן אני ממליץ בספר להעביר את כל ההלכות החדשות הנ”ל להיכלי האוניברסיטאות, הישיבות, המדרסות והמכונים התיאולוגיים לצורך מחקר עיוני בלבד. ולחלופין להפשיר מחדש — כפי שנאמר, “להחזיר עטרה ליושנה” — את ספר הספרים, התנ”ך. כפי שעשה הירונימוס הקדוש כבר במאה החמישית לספירה בתרגמו את התנ”ך לשפה הלטינית “הוולגטה” והאפיפיור דמסוס הראשון הכריז עליו כספר קדוש ומחייב. במאה ה-16 לספירה (תחילת הרנסנס) הושלמה היצירה על ידי מרטין לותר הקדוש, הפעם בשפה הגרמנית.

 

תמונתו של הירונימוס הקדוש

הטבע הינו היצירה המופלאה והחשובה ביותר כאשר האנושות תלויה בו תלות מוחלטת בכל הפרמטרים האפשריים. התעלמות מחוקי הטבע כמנהגם של חכמי הדת המובילים, הינה כפירה בעיקר. לכן המלצתי לאדם המאמין הסוגד לדמויות מופת הצדיקים, להשלים את הרשימה ולהוסיף לה את מובילי הידע היקומי. את אריסטו וארכימדס, גליליאו וניוטון, פרדיי ואיינשטיין ולצרף אליהם גם את חוקר האבולוציה דרווין. מההיבט הזה לדעתי יש להעניק מימד של חשיבות גם לדת ההינדית, משום שהיא היחידה המקדשת את הטבע, מטיפה להגנתו אך בעיקר נותנת מעמד של קדושה אחיד לכלל בעלי החיים.

דת ומדינה

אינני יודע מהו רצונו של האל בנושאי דת ומדינה, אבל אני כן יודע שמעורבות דתית בשלטון הביאה רק צער, שחיתות ויגון לאנושות לאורך ההיסטוריה. כבר בתקופה המצרית ואשור הקדומים היו מלכים שהעניקו לעצמם מעמד של אל. חבל ששמואל הנביא אימץ תופעה פסולה זו במשחו את שאול המלך בחסדו של אלוהים. מעורבות של אלמנטים דתיים במוסדות השלטון ותהליכי קבלת החלטות לוו בנהרות של דם בשם האלוהים לכל אורך ההיסטוריה. העובדות ההיסטוריות מראות שיש לנתק ביד ברזל כל מעורבות או ניסיון חדירה של אלמנטים דתיים לתוך שיקולים ממלכתיים.

מזל, הישארות הנפש ועתיד בעולם הבא

השקעתי מאמץ רב כדי להראות את חוסר התוחלת במעשי הניסים ובכוחות עלומים. השתמשתי גם בתובנות תיאולוגיות, אשר ברוב המקרים מסתייגות מנושאים כגון מקובלים וגלגול נשמות. אבל מתברר שהוכחות סטטיסטיות ולוגיות לא יכולות לשמש חלופה לאמונה בכוחות הללו. לכן אין כל בעיה שכל אחד באמונתו יחיה, ובלבד שלא יהיו מעשי מרמה או כפייה.

 

הקדמה

 

קיצור תולדות הזמן (טווח הכיסוי של הספר)

לפני כ-14 מיליארדי שנה

היקום הקדמוני היה מוצף ב”חומר אפל”, אשר במרכזו “חור שחור” ובתוכו גוש סופר דחוס שהכיל את מסת כלל הגלקסיות, ככתוב בספר בראשית, פרק א’:

וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.

ואז התרחש המפץ הגדול –

 

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁך. וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.

לפני כ-150 אלף שנה

נתגלו עצמותיהם של אבותינו הקדמונים ההומוסאפיינס. שהיה אז לקט כשאר היונקים.

וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה. וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי.

אך בטרם צאת הבורא לשבתון ביום השביעי לבריאה, היום שבו החל מניין השנים של האנושות, הוא גירש את האדם מגן העדן, ואז נולדו לאדם וחוה שני בנים.

 

וַיְהִי-הֶבֶל, רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן, הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה

שתי המלאכות שאפיינו את התקופה הכלקוליתית, לפני כ-5,500 שנה.

התשע”ח – 5,778 – תואם את מניין השנים המקראי

לא סופר אנוכי ולא בן סופר, ומעולם לא חשבתי לעסוק בכתיבה. כפי שטען עמוס הנביא בפני אמציה הכוהן, “לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי כִּי בוֹקֵר אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְמִים”. בוקר דווקא כן הייתי בצעירותי בקיבוץ. בערוב ימיי משום מה “עקץ אותי” חיידק הכתיבה, בתחום שלא עסקתי בו בעברי, כתיבת ספר הגות ברומו של עולם תרתי משמע, ולקיים שיח ושיג פילוסופי עם בורא עולם.

למעלה מ-85 אחוזים מאוכלוסיית העולם מאמינים באלוהים כלשהו. כל המאמינים רואים בוודאי את השחיתות החברתית המתפשטת, את אי הצדק, את הפערים בין עני ועשיר, חוזים במלחמות אכזריות וחווים אכזבות מהחיים. כולם שואלים ודאי את השאלה איך זה ייתכן, מדוע ריבון עולם כל יכול מאפשר קיום עוולות רבות כל כך?

רוב רובם של המאמינים אף שלא יקבלו מענה לסבלם, יקבלו את קיומו של האל בהכנעה. חלק אחר בציבור המאמינים יקבלוהו ביראה, מתוך פחד ענישה או מניעה של הגעה לעולם הבא, הטוב יותר. החכמים יודעי דבר, המכירים היטב ולעומק את החומר הכתוב, יתרגמו את האנומליות במושג המקובל של כניעה לוגית – “קטונתי”. האתיאיסטים שבינינו יפסלו את קיומו על הסף.

אני בחרתי להתמודד עם שאלת קיום הבורא לא על ידי פסילתו באמצעות טיעונים לוגיים בלבד, אלא תוך כדי (ובמילים אחרות: מתן צ’אנס) גישה חיובית למקראות, בניסיון להבין את הכתוב בהן ובמתן הסבר או פירוש שונה למקובל עד היום. כלומר, השיח שלי עם ריבון עולם יהיה דרך המקראות התיאולוגיות בניסיון להאיר סוגיה כל כך חשובה לאנושות.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “אייכה, ריבון עולם נוכח נפקד”