החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

הזוג המושלם

מאת:
מאנגלית: סיון מדר | הוצאה: | 2022 | 416 עמ'
קטגוריות: סיפורת מתורגמת
הספר זמין לקריאה במכשירים:

46.00

רכשו ספר זה:

זו עונת החתונות בנַנטָקֶט — או, במילים אחרות, קיץ. החתונה של משפחות וינבּוֹרי ואוטיס צפויה להיות אירוע בלתי נשכח. הוריו העשירים של החתן לא חסכו בהוצאות כדי לקיים טקס מפואר באחוזתם המשקיפה על הים.

האירוע אכן בלתי נשכח, אבל מהסיבות הלא נכונות. שעות לפני הטקס מתגלה בחוף גופתה של שושבינת הכבוד, החבֵרה הכי טובה של הכלה, וכל אורחי החתונה הופכים באחת לחשודים. לכל אחד מהם, מתברר, סוד אפל משלו שרואה אור בעל כורחם.

במהלך החקירה, כשמפקד המשטרה אֵד קָפֵּנָאש מתשאל את הכלה, החתן, אמו של החתן — שהיא סופרת תעלומות רצח מפורסמת — ואפילו מישהי מבני משפחתו שלו, הוא מגלה שכל חתונה היא שדה מוקשים, ושאף זוג לא מושלם.

אלין הילדרברנד גילתה לראשונה את קסמי ננטקט ביולי 1993. המתכון שלה לחיי אי מאושרים כולל ריצה, כתיבה על החוף, פיקניקים באִיל פּוֹינט עם שלושת ילדיה ושירת "Home, Sweet Home" בבר הפסנתר "קלאב קאר". הזוג המושלם הוא ספרה ה־21.

"היכנסו לספר הזה כמו לאמבטיה חמה וריחנית… תענוג עסיסי מרגיע ותעלומה בלשית מתוחכמת בעת ובעונה אחת."      קירקוס

"הילדרברנד מפזרת מספיק תפניות שמתדלקות את המתח,

אבל שומרת על הקצב הקליל והמתקתֵק שלה."    בוקליסט

"אלין הילדרברנד היא מלכת ספרי הקיץ!"       אמזון בוק ריוויו

מקט: 15101473
זו עונת החתונות בנַנטָקֶט — או, במילים אחרות, קיץ. החתונה של משפחות וינבּוֹרי ואוטיס צפויה להיות אירוע בלתי נשכח. הוריו […]

המפקד

שיחת טלפון בשבת לפני שש בבוקר היא אף פעם לא דבר טוב, אם כי אינה תקדים בסוף שבוע של חג. המפקד אֵד קָפֵּנָאש ממחלקת המשטרה של נַנְטָקֶט כבר חווה יותר מדי חגיגות ארבעה ביולי שהשתבשו קשות. התאונה הנפוצה ביותר היא אובדן אצבע בפיצוץ כשמישהו מצית זיקוקי דינור. לפעמים המצב חמור יותר. בשנה אחת הם איבדו שחיין שנקלע למערבולת; בשנה אחרת מישהו שתה עשרה שׁוֹטִים של טקילה פַּטרוֹן אַניֵיחוֹ ואז עשה סלטה לאחור מגג של בניין ושבר את המפרקת כשפגע במים. בדרך כלל יש מספיק תקריות של התנהגות פרועה בשכרות כדי למלא אוטובוס תיירים כמו גם עשרות קטטות, בהן חמורות שמצריכות התערבות משטרתית.

כשהטלפון מצלצל, אנדראה והילדים ישנים עמוק. קלואי ופין בני שש־עשרה, גיל שהמפקד צלח בשלום עם ילדיו שלו, כך הוא מבין עכשיו. קלואי ופין, לעומת זאת — שהם, למעשה, הילדים של טֵס, בת דודה של אנדראה, ובעלה של טס, גרג, שנהרגו שניהם בתאונת סירות לפני תשע שנים — הם ילדים מאתגרים יותר. לפין יש חבֵרה בשם לולה בָּאד, ואהבתם הצעירה הופכת את הבית. קלואי, אחותו התאומה של פין, עובדת בחופשת הקיץ אצל שיבוֹן קריספּין באַיילֵנְד פֵייר, חברת הקייטרינג המובילה בננטקט.

המפקד ואנדראה חולקים ביניהם את הדאגה לתאומים. אנדראה חוששת שפין יכניס להיריון את לולה באד (אף שהמפקד הציג לפין במבוכה חבילה ענקית של קונדומים והוראה חמורה: תשתמש בהם. תמיד). ואילו המפקד חושש שקלואי תידרדר לסמים ואלכוהול. המפקד ראה שוב ושוב איך תעשיות המזון והמשקאות מעמידות פיתויים בדרכם של עובדים תמימים. באי ננטקט יש יותר ממאה רישיונות אלכוהול; בערים אחרות במסצ’וסטס בגודל דומה, הממוצע הוא שנים־עשר. כאתר נופש קיצי, שוררת באי תרבות של מסיבות, קלוּת דעת והיסחפות. המפקד הוא שאחראי להרצאה השנתית בנושא אלכוהול וסמים לתלמידי התיכון שבוע לפני נשף הסיום; השנה נכחו בקהל קלואי ופין, ולאחר ההרצאה אפילו לא היו מסוגלים להסתכל עליו.

לעתים קרובות הוא הרגיש זקן מכדי לשאת באחריות העצומה שבגידול בני נוער. ולהטביע בהם את חותמו — ודאי שאין לו סיכוי.

המפקד לוקח את הטלפון שלו החוצה לדֶק האחורי, הפונה מערבה ומשקיף על שמורת הביצות; כאן השיחות שלו פרטיות, נגלות אולי רק לאוזניהם של ציפורים אדומות־כנף ועכברי שדה. מהבית נשקף מראה נפלא של השקיעה, אבל למרבה הצער לא של האוקיינוס.

השיחה מהסמל דיקסון, אחד הטובים במחלקה.

‘אד,’ הוא אומר. ‘מצאנו משהו במים.’

המפקד עוצם עיניים. דיקסון הוא שהודיע לו על מותם של טס וגרג. לסמל דיקסון אין שום בעיה לבשר חדשות רעות; למעשה, נראה שהוא מתענג על זה.

‘אני מקשיב,’ אומר המפקד.

‘אישה לבנה בשם מֵריט מונקו. בת עשרים ותשע, מניו יורק, הגיעה לננטקט לרגל חתונה. הגופה נמצאה צפה על הבטן סמוך לקו החוף מול רחוב מוֹנוֹמוֹי 333, מקום החתונה. סיבת המוות מסתמנת כטביעה. רוג’ר פֶּלטוֹן הוא שדיווח. אתה מכיר את רוג’ר, זה שמארגן את החתונות היקרות?’

‘מכיר,’ אומר המפקד. רוג’ר פלטון והמפקד חברים שניהם במועדון רוֹטָרי.

‘רוג’ר אמר לי שזה הנוהל שלו, לבדוק כל אתר חתונה דבר ראשון על הבוקר,’ אומר דיקסון. ‘כשהגיע לשם הוא שמע צרחה, לדבריו. מסתבר שהכלה בדיוק משכה את הגופה מהמים. רוג’ר ניסה לעשות החייאה, אבל הבחורה כבר הייתה מתה, הוא אמר. לתחושתו היא כבר מתה לפני כמה שעות.’

‘את זה יקבעו הפתולוגים,’ אומר המפקד. ‘רחוב מונומוי 333, אמרת?’

‘זה מתחם שלם,’ אומר דיקסון. ‘בית ראשי, שני ביתני אורחים וביתן בריכה. הנכס נקרא סָאמֶרלֵנד.’

סאמרלנד. המפקד ראה את השלט, אבל מעולם לא נכנס לתוך הבית. בקטע הזה של רחוב מונומוי, שכר הדירה מגיע לסכומי עתק. הדיירים באזור הזה לא נתקלים בדרך כלל בבעיות שמצריכות משטרה. בבתים מותקנים מערכות אבטחה משוכללות, והתושבים מקפידים על דיסקרטיות ושומרים לעצמם כל מיני עניינים.

‘כולם קיבלו דיווח?’ שואל המפקד. ‘משטרת מסצ’וסטס? המכון הפתולוגי?’

‘חיובי,’ אומר דיקסון. ‘היווני כבר בדרך לכתובת. למזלנו הוא היה כאן באי בלילה. גם קָאש וגם אֶלסוֹנהֵרט בחופשה עד יום שני, ואני בסוף משמרת כפולה, אז אני לא יודע את מי עוד אתה רוצה לערב. האחרים עדיין די צעירים —’

‘תכף אדאג לזה,’ אומר המפקד. ‘יש לבחורה קרובי משפחה שצריך ליידע?’

‘אני לא בטוח,’ אומר דיקסון. ‘הכלה הייתה כל כך נסערת, שביקשתי מהחובש באמבולנס לקחת אותה לבית החולים. היא הייתה צריכה זָנַקס בדחיפות. היא בקושי יכלה לנשום, ובטח לא לדבר.’

‘העיתון יצטרך לחכות עם הסיפור עד שניידע את המשפחה שלה,’ אומר המפקד. לפחות זאת נקודת אור קטנה בכל הסיפור; הדבר האחרון שחסר לו עכשיו זה שג’ורדן רנדולף מה’ננטקט סטנדרד’ יבוא לרחרח בזירת הפשע. המפקד תוהה איך הוא פיספס את שיחת החירום 911 בסורק שלו. עם השנים הוא פיתח חוש כמעט על־טבעי לסינון השיחות בסורק; הוא יודע, גם מתוך שינה, מה מצריך את תשומת לבו וממה הוא יכול להתעלם. אבל עכשיו יש לו גופה פתאום.

על פי החוק עליהם להניח שמדובר באירוע פלילי, אף על פי שפשעי אלימות נדירים בננטקט. המפקד עבד באי כמעט שלושים שנה ונתקל בשלושה מקרי רצח בלבד. מקרה אחד בעשור.

הדיווח הגיע מרוג’ר פלטון. המפקד שמע את שמו של רוג’ר לאחרונה. ממש לאחרונה, מתישהו ביומיים האחרונים. ומתחם במונומוי — גם זה מצלצל לו מוּכּר. אבל למה?

הוא שומע נקישה קלה על החלון, ומבעד לדלת ההזזה רואה את אנדראה בכתונת לילה, מציגה כוס קפה בידה. קלואי מתרוצצת מאחוריה במטבח במדי הקייטרינג שלה — חולצה לבנה ומכנסיים שחורים.

קלואי כבר ערה? תוהה המפקד. בשש בבוקר? או שהיא חזרה הביתה מאוחר נורא בלילה ונרדמה בלי להחליף בגדים?

כן, הוא חושב. היא עבדה אתמול בסעודה שהתקיימה בחֲזָרה לחתונה. ואז הכול מתחבר לו בראש: קלואי סיפרה למפקד שארוחת החֲזרה והחתונה עצמה נערכות במונומוי, ושרוג’ר הוא מארגן האירוע. מדובר באותה חתונה. המפקד מנענע את ראשו בפליאה, אף על פי שמי כמוהו יודע עד כמה האי הזה קטן.

‘האישה שמצאתם התארחה במתחם שבו נערכת החתונה היום?’ שואל המפקד.

‘חיובי,’ אומר דיקסון. ‘היא הייתה שושבינת הכבוד. אני לא חושב שתתקיים שום חתונה היום.’

אנדראה, שכנראה מזהה את ההבעה על פני המפקד, יוצאת החוצה אל הדֶק, מושיטה לאד את כוס הקפה שלו וחוזרת פנימה. קלואי נעלמה בינתיים. מן הסתם עלתה למעלה כדי להתקלח לקראת האירוע שצפוי להתבטל. חדשות מהסוג הזה מתפשטות מהר; המפקד צופה ששיבון קריספין תתקשר בכל רגע.

מה עוד אמרה קלואי על החתונה? אחת מהמשפחות בריטית, האמא מפורסמת איכשהו — שחקנית, אולי? שחקנית תיאטרון? מחזאית? משהו בסגנון.

המפקד לוגם לגימה ראשונה מהקפה. ‘אתה עדיין בשטח, נכון, דיקסון? דיברת עם עוד מישהו חוץ מהכלה ומרוג’ר?’

‘כן, דיברתי עם החתן,’ אומר דיקסון. ‘הוא רצה ללכת עם הכלה לבית החולים. אבל כשנכנס לאחד מביתני האורחים כדי לקחת את הארנק והטלפון שלו, הוא יצא מיד ואמר לי שהשושבין חסר.’

‘חסר?’ אומר המפקד. ‘יכול להיות שיש לנו שני מקרי מוות?’

‘בדקתי את המים לאורך קו החוף, כמה מאות מטרים בכל כיוון, עם המשקפת שלי,’ אומר דיקסון. ‘השטח היה נקי. אבל בשלב הזה, לדעתי, הכול יכול להיות.’

‘תגיד ליווני שיחכה לי, בבקשה,’ אומר המפקד. ‘אני בדרך.’

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.