החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

ברוריה התנאית האלוהית

מאת:
הוצאה: | 201-11 | 150 עמ'
קטגוריות: ארץ ישראל, יהדות

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

25.00

רכשו ספר זה:

התנאית ברוריה הייתה אשתו של התנא רבי מאיר בעל הנס שחי בתחילת המאה הראשונה לספירה ובתחילת המאה השלישית לספירה. וכך גם התנאית ברוריה. התנאית ברוריה הייתה גאון בהלכה ובתנ"ך. נוסף לזאת, דיברה על בוריין את השפה היוונית והרומית [הלטינית]. נוסף לזאת שלטה התנאית ברוריה בפילוסופיה היוונית, וכן בחכמת ההיגיון והרטוריקה, תורות שלמדה אצל טובי המורים בדורה. אביה היה התנא ר' חנינה בן תרדיון, שנהרג על ידי הרומאים עקב מלשינות של יהודים, ובראשם ר' יהודה הנשיא.

דמותה של התנאית ברוריה היוותה אתגר לחוקרים במדעי היהדות כבר מן המאה השמונה עשרה ועד המאה העשרים ואחת. אולם, האמת ההיסטורית עליה במלואה לא הוצגה על ידי החוקרים, מאחר והחוקרים החזיקו בדעות קדומות כלפיה, דעות שגויות ומופרכות שהושתתו על מחקרים שגויים של חוקרים במאה השמונה עשרה והתשע עשרה, בעיקר חוקרים גרמנים.

התנאית ברוריה אפוא קופחה הן במחקר והן בקרב תלמידי החכמים בישיבות ותלמידות החכמים במדרשיות, כמו גם במכללות ובאוניברסיטאות.

ספר זה בא להציג את האמת ההיסטורית על התנאית ברוריה, המבוססת על מחקר כתבי יד עבריים של התלמוד, הן בגניזה והן בכתבי יד ברחבי העולם כולו.

התנאית ברוריה הושמצה החל מהמאה הארבע עשרה על ידי מומר יהודי שהתנצר ושירת תחת האפיפיור ברומא, ולכן הוא שתל סיפור מזויף אודות התנאית ברוריה בתוך פירושו של הרב שלמה יצחקי לתלמוד, המופיע במסכת עבודה זרה דף יח' עמוד ב'. סיפור זה מבטא את שנאתו של כותבו כלפי הנשים בכלל, כלפי נשים חכמות בפרט, וכלפי יהודיות נשות תלמידי חכמים. התנאית ברוריה הייתה שווה במעמדה לחברי הסנהדרין, ולמעשה היא היוותה באופן בלתי רשמי חלק מחברי הסנהדרין של בית המקדש הראשון.

השנאה אל התנאית ברוריה הוזנה על ידי התפיסה הנוצרית בימי הביניים במאה השלוש עשרה לפיה האישה נחותה מן הגבר והיא איננה יכולה להשתוות אליו בחכמתה. תפיסה שנוגדת את היהדות לפיה האישה גם היא נבראה בצלם אלוהים וגם היא חכמה. שונאי הנשים בקרב היהדות אימצו את הסיפור המזויף כחלק משנאתם כלפי נשים ואי הכרתם באישה כשוות ערך לגבר. עד היום מסרבים הרבנים המצדדים באי-שוויון לנשים להסיר את הסיפור המזויף מהפירוש על הגמרא, למרות שהם מודעים להיותו מזויף.

הזיוף מושתת על חוסר אמינותה של האישה וניסיונותיו של הבעל לפתותה, סיפורים המופיעים כבר לפני אלפיים שנה בקרב הפילוסופיה היוונית, כגון אצל סקונדוס הפילוסוף, ופותחו אחרי כן בימי הביניים עקב מסעי הצלב של הנוצרים, אז הושארו נשות האבירים לבדן במשך למעלה משנה בביתן ללא השגחה. סיפורים שמופיעים בסוגה ספרותית מסוג דקאמרון של גו'באני בוקצ'ו, או סיפורי קנטרברי של הסופר האנגלי ג'פרי צ'וסר.

החוקרים כיום, כמו בעבר, לא הסתכלו על התמונה הכללית כלפי דמותה של התנאית ברוריה, תמונה שמורכבת מתצרף שחלקיו מפוזרים בכל חלקי הסיפורת של חז"ל, הן בתלמוד והן במדרשים. כמו גם בספרות היוונית והרומית בת התקופה. על מנת להביט על התמונה הכללית שתיתן לנו את האמת ההיסטורית על דמותה של התנאית ברוריה יש צורך בכלי מחקר שאותו התווה הפילוסוף והבלשן הצרפתי פרופסור דוקטור ז'אק דרידה, הוא המונח Deconstruction. וספר זה מוקדש למורי ז'אק דרידה, שהתווה כלי מחקר חדשי ועל-שפתי, המתאים לכל שפה, ומאפשר לנתח כל טקסט ולחשוף את גרעין הסיפור האמיתי וההיסטורי שלו. אין ספק בידינו כי הסיפורים על התנאית ברוריה עובדו ושונו על ידי אמוראים ועורכים מאוחרים של התלמוד, מאות שנים לאחר זמנה של התנאית ברוריה.

התנאית ברוריה הייתה אישה משכילה שניהלה דו-שיח מפרה עם חכמים רומאיים ויוונים, כמו גם עם חכמים יהודיים. היא הייתה תלמידת חכמים מקובלת – אשתו של המקובל ר' מאיר בעל הנס. עם זאת, היא הייתה אשת חיל ואשת משפחה יוצאת מגדר הרגיל ותמיד הייתה עזר כנגד בעלה ר' מאיר בעל הנס; הן בוויכוחים עם יריביו הרעיוניים, שבראשם עמדו ר' עקיבא ור' יהודה הנשיא, והן בוויכוחיו עם חכמי הגויים.

התנאית ברוריה שילמה מחיר כבד על תעוזתה ואומץ לבה, ועל שהציבה את האחר, העני והמסכן במרכז התודעה של המנהיגות היהודית בדורה שהתעלמה מן העניים ונדכאי החברה. שני ילדיה נרצחו על ידי ר' יהודה הנשיא – ששלח יהודים מומרים לרצוח אותם ביום שבת בבוקר בדרכם לבית הכנסת. אחיה נרצח גם הוא על ידי מומרים יהודים שהתנצרו וקיבלו הון מהשלטון הרומאי – אותם רוצחים מילאו את פיו חצץ וחנקו אותו. אביה נשרף על המוקד בעודו חיים.

אך לא רק זאת, התנאית ברוריה חיה בעת מלחמה עם הרומאים, בעת בה הניף בן כוזיבא, בריון כופר, את נס המרד ברומאים וכפה את המלחמה על המון העם העניים על ידי מניעת פת לחם מהם ושריפת מקורות המזון שלהם. התנאית ברוריה הייתה עדה לאי-שוויון בין המינים, ולהיותה של האישה חסרת ערך ופחותה בערכה מבהמה – התנאית ברוריה הייתה עדה לרציחתה של נערה יהודייה, ענייה ויתומה, על ידי ר' ישמעאל בן יוסי בצורה אכזרית ביותר: הוא הרתיח אותה בדוד מים חיים עד שנשר עורה מעל בשרה, ואחרי כן מכר את עצמותיה לרופאים היווניים למטרות ניסויים מדעיים.

על רקע אי-שוויון זה שבו העניים נמכרו כעבדים לרומאים על אי-תשלום מיסים על ידי ר' יהודה הנשיא, וכך גם הושבו נערות יהודיות עניות בבתי הבושת של הרומאים על אי תשלום מיסים. ארץ ישראל הוצפה בבתי בושת שבהם הושבו נערות יהודיות עניות, מאחר שלא שילמו את המיסים לרומאים. גובה המיסים מן היהודים הרשמי של הרומאים בארץ ישראל היה ר' יהודה הנשיא, שהשתמש בשירותיה של המשטרה החשאית שלו ששמה היה "קצוצי", ובראשה עמד ר' אלעזר בן שמעון, שהיה מפקד המשטרה הרומאית בארץ ישראל. השיטות לגביית מיסים והטלת מורא על המון העם באו לידי ביטוי בקיצוץ איברים והתעללות באנשים עד לידי מכירתם לעבדים.

על רקע תקופה לא יציבה זאת, כשהמון העם קרס תחת עומס המיסים, והאישה נרמסה על ידי ההנהגה היהודית, קמה התנאית ברוריה. שהייתה אישה יוצאת דופן בדורה, הן בשל תעוזתה והן בשל חכמתה. היא הייתה שוות ערך בחכמתה ובמעמדה לחכמים בדורה, והיוותה דוברת רשמית של ההנהגה היהודית הלא-רשמית בדורה, יחד עם ר' מאיר בעל הנס בעלה, בוויכוחיה עם הגויים.

היא הותירה את חותמה על החכמים בכל הדורות, ודבריה משמשים עד היום אורים ותומים בהלכה. מחקרנו גם חושף את חלקה בעריכת התלמוד לצד בעלה התנא ר' מאיר בעל הנס, חלקה שנגרע על ידי המחקר בעבר וכיום. כמו גם חלקה לבניית בית המקדש בדרכי שלום, והשיעורים שהעבירה לנשות ישראל על ההלכה והתורה.

אשת אשכולות צדקת שקופחה לאחר מותה, וכעת אנו חושפים את האמת אודותיה ואודות הסיפור המזויף שנתלה בשמה על ידי אילן גבוה, ר' שלמה יצחקי.

נוסף על זאת, נכתבו מחזות שגויים המבוססים על הסיפור המזויף בפירוש המיוחס לר' שלמה יצחקי על עבודה זרה דף יח, ולכן גם צירפנו מחזה בשלוש מערכות פרי עטו של כותב שורות אלה על חייה של התנאית ברוריה, הנקרא: "משפטה של התנאית ברוריה".

מקט: 001-2840-001
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
עמוד הפייסבוק

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


פרק ראשון – מאבקי כוח בין זרמים בתקופת חז"ל

ב מאה השנייה לספירה אנו עדים למאבקים בין שני זרמים עיקריים – את הזרם הראשון , שייצג את המון העם, הנהיג התנא חבר הסנהדרין הגדול ויושב ראש לשכת הגזית המקובל הרב אלישע בן אבויה. את הזרם השני שייצג את ההנהגה היהודית העשירה והאמידה והשבעה ייצג רבי עקיבא, שנהנה מתמיכת השלטון הרומאי – עובדה שהעניקה לו ולשאר חברי ההנהגה כוח רב ורישיון להרוג ללא משפט.

להלן נמנה את החברים בכל זרם:

[1] הזרם הראשון שייצג את המון העם ונתמך על ידיו נמנו: התנא הרב אלישע בן אבויה, רבי מאיר בעל הנס, התנאית הצדקת הרבנית ברוריה בת חנינא בן תרדיון, רבי יהושע בן חנניה, רבי אליעזר בן יעקב, רבי אלעזר המודעי, רבי נקיי הסופר; רבי יוחנן בן תורתא.

[2] הזרם השני שייצג את ההנהגה ונהנה מתמיכת השלטון הרומאי – בראשו של הזרם השני עמד רבי עקיבא שנהנה מתמיכת השלטון הרומאי, עובדה שהעניקה לו ולשאר חברי ההנהגה רישיון להרוג ללא משפט; רבי יהודה הנשיא, בנו המאומץ של רבן שמעון בן גמליאל; רבי אלעזר בן רשב"י, בר קפרא, רבי ישמעאל בן יוסי, שמעון בן כוזיבא.

בזרם השני מכהנים שני מנהיגים בתפקיד רשמי מטעם השלטון הרומאי: רבי יהודה הנשיא כיהן כשר האוצר הרומאי בארץ ישראל, או כלשון התלמוד גובה המיסים של קיסר רומא בארץ ישראל ובמזרח התיכון כולו מהיהודים. בתוקף סמכותו הוא קיבל רישיון להרוג ולענות אנשים, כולל קיצוץ אברי גופם בעודם בחיים כהרתעה לתשלום המס לקיסר רומא.

המנהיג השני שכיהן בתפקיד רשמי מטעם קיסר רומא הוא רבי אלעזר בן רבי שמעון בר יוחאי – תפקידו היה מפקד המשטרה הרומאית בארץ ישראל מטעם הקיסרות הרומית. גם לו היה רישיון להרוג ולענות ללא משפט.

הזרם הראשון שבראשו עמד התנא רבי אלישע בן אבויה התאפיין במאבק לא אלים ושקט, תוך שימת דגש על עזרא לעניים ולנדכאי החברה: עניים, יתומים, אלמנות, נערות שנאנסו והושמו בבתי הזונות של הרומאים, ונערות עניות שנמכרו לזנות כעונש על אי תשלום מיסים – כגון אחותה של התנאית ברוריה בת חנינא בן תרדיון.

הזרם השני התאפיין במאבק אלים מאד ושימוש בענישה שכללה: קיצוץ אברים בחיים, קבורת אדם בחיים, תליית אנשים, הכנסת נערות יהודיות עניות ויתומות לבתי זונות, מכירת יהודים לעבדות לרומאים והפיכתם ללוחמים בזירה – גלדיאטורים – ששוסעו חיים בידי חיות טרף או לוחמים רומאיים מקצועיים.

הזרם השני נהנה כאמור מתמיכת הקיסרות הרומית, תמיכה שהעניקה להנהגה היהודית שלטון כוח מוחלט, יחד עם כוחנות ושחיתות מוחלטת. כתוצאה מנהנתנות ותאוות בשרים תרתי משמע, היו חברי ההנהגה היהודית שמנים מאד למעלה ממאה וחמישים קילו, ובעלי כרס רחבה כמטר.

החיבה לבשר עגלים הובילה להתעללות בחיות ובייחוד בעגלים רכים, התעללות אותה הוביל רבי יהודה הנשיא. התאווה לבשרים הובילה לתאווה לנערות צעירות, שנאנסו ואחר כך נרצחו או נמכרו כשפחות מין לרומאים. את החיבה לנערות צעירות הוביל רבי ישמעאל בן יוסי שהתאפיין באכזריות מוחלטת וכפירה מוחלטת בתורה. הוא אנס נערה יהודיה ענייה ויתומה בת שלוש עשרה, הכניסה להיריון ואחר כך רצח אותה בדם קר בצורה אכזרית ביותר: בישולה בסיר עם מים חמים עד שנשר בשרה מעל עצמותיה, ומכר את עצמותיה לרופאים יווניים למטרות ניסויים מדעיים.

כתוצאה ממאבקים אלה שלמו חברי הזרם הראשון בחיי אדם: אחיה של התנאית ברוריה עונה ונרצח ופיו מולא חצץ; שני ילדיה של התנאית ברוריה נרצחו ביום שבת בבוקר על ידי מינים. ואחותה של התנאית ברוריה הושבה בקובה של זונות על ידי רבי יהודה הנשיא כנקמה ברבי מאיר על שערער על סמכותו של אביו החורג רבן שמעון בן גמליאל.

על רקע מאבקי כוח אלימים אלו פעלה התנאית ברוריה ללימוד והפצת התורה במישורים שונים: בקרב נשים, בקרב גברים, ובקרב גויים. התנאית ברוריה הייתה ידועה כמי שהוסמכה על ידי חז"ל ליטול חלק בוויכוח עם מינים ומשומדים. מינים ומשומדים אלו הרגו למעשה את אחיה ושני ילדיה של התנאית ברוריה וגרו בשכנות לה.

וכאן ניתן להצביע על תמיכה נוספת שהוענקה להנהגה היהודית על ידי המינים והמשומדים, בנוסף לתמיכת הקיסרות הרומית. עוד עובדה בעטיה הם הפכו לרודנות מוחלטת.

המונח "שפיל לספיא קרא" אותו טבעה התנאית ברוריה מושם בפיו של רשב"י על ידי מחבר ספר הזוהר. אך לא ניתן למצוא את השפעתה של התנאית ברוריה על רשב"י בגמרא – דרכה מנוגדת לדרכו לחלוטין. התנאית ברוריה לימדה תורה בדרך, קריא בהליכה וגם ניהלה ויכוחים בציבור עם חכמים ועם גויים. ובייחוד התנאית ברוריה ניהלה ויכוחים לא אלימים עם חכמים. בניגוד לרשב"י שנהג להרוג את המתוכחים עמו.

ההנהגה היהודית הייתה עסוקה באומנויות הלחימה, קרי תרבות הגוף במקום בלימוד התורה. הערצה זאת של תרבות הגוף הונחלה להנהגה היהודית מהתרבות הרומאית שטיפחה את אומנות הלחימה וייסדה אף בתי ספר ללחימה – לגלדיאטורים. לוחמים שאומנו להילחם בזירה, וזאת בנוסף לחיילים שלמדו את אומנות הלחימה בבתי ספר של הרומאים ללחימה. אך כפי שציינו למעלה, ההנהגה היהודית עצמה הייתה בעלת מימדי גוף גדולים – שמנים. רבי ישמעאל בן יוסי שקל למעלה ממאה ושבעים קילו. וכך גם רבי אלעזר בן רשב"י והגיע אף למשקל של 180 קילו ויותר. והיה בריון מגודל. כמו בר כוזיבא. בר כוזיבא היה הורג אנשים בידיו ללא כלי נשק.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “ברוריה התנאית האלוהית”