החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

הצפון הישן

מאת:
הוצאה: | 2021 | 43 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

24.00

רכשו ספר זה:

הסיפור של מה שמכונה היום "הצפון הישן" כמעט שמעולם לא סופר. זהו סיפורן של משפחות ישראליות מכל המעמדות והעדות שבחרו לגור בשכונות הצפוניות של תל-אביב, שבימים ההם לא היו יקרות במיוחד ולעומת היום, גם לא צפוניות במיוחד.

הצפון הישן, תל-אביב שלי, משתרע על פני השטח שבין ארלוזורוב מדרום, רחוב הירקון וחופי הים ממערב, הירקון מצפון ואבן גבירול ממזרח. במרובע הצפוני הזה התרחשו האירועים שזכורים לי מילדותי ומנעוריי בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20. זו תל-אביב שכבר אינה קיימת היום, אבל משום-מה חשוב לי שיֵדעו שפעם הייתה.

 

הצפון הישן הוא אוסף של 19 סיפורים אותנטיים ופיקנטיים, סיפורים שקרו בילדותי ונחרתו בזיכרוני והתרחשו כולם בצפון הישן של תל-אביב.

 

יוסי אלבוחר, יליד הצפון הישן של תל-אביב, התחנך בבית הספר "הר נבו", בחטיבת הביניים טז ובתיכון עירוני ה. גדל באזור זה וחי את ההוויה התל-אביבית עד גיל 34. נשוי למליסה ואב לשלושה ילדים בוגרים: אלון, גיא וקרן, תושב רעננה, עם 30 שנות קריירה עסקית בין-לאומית, 20 שנה מהן כמנכ"ל.

 

מקט: 4-1272-865
הסיפור של מה שמכונה היום "הצפון הישן" כמעט שמעולם לא סופר. זהו סיפורן של משפחות ישראליות מכל המעמדות והעדות שבחרו […]

 

שוק בזל

 

לכל ה"צפונים" החדשים, אני רוצה לספר לכם שפעם היה פה שוק בזל, שבמקומו נבנה בזמנו מגדל בזל, כנראה בקומבינה.

 

בשוק הזה היה כמעט הכול. הוא לא היה גדול, אבל עבורנו, הילדים, הוא היה עולם ומלואו. מה היה בו?

 

המכולת של זלמן ולובה, זוג חביב ששמרנו לו אמונים כי אימי החליטה שהם הכי נחמדים ואמינים, ובאמת שניהם אהבו אותי ותמיד פינקו אותי בצ'ופָרים שונים;

 

שני דוכני ירקות, אחד של איש מבוגר ונחמד ממוצא תימני, עם חיוך תמידי על הפנים, אדיב ונחמד, ואחר של יצחק, איש ממוצא טורקי, נדמה לי, לרוב זעוף וקשוח, שמכר ירקות מפוארים יותר, וגם יקרים יותר;

 

האטרקציה האמיתית של השוק הייתה פינת החי בחלקו הצפוני של השוק, שבה עמד מוכר הדגים, ובבריכת הדגים החיים שלו הייתי מתבונן במשך שעות. הוא היה תופס אותם ביד אחת, נותן להם חבטה בראש ומפרק אותם. בתור צ'ופר הרשה לנו לדרוך על שלפוחיות הדגים ולפוצץ אותן. מולו עמדו הכלובים של מוכרי התרנגולות, שבכל פעם הוציאו תרנגולת ושחטו אותה בשידור חי, ובכלל זה ניקוי מלא. בקיצור, ספארי שלם; היו שם גם קצבים ומוכרי דגים נוספים והפינה הזאת תמיד הייתה מלאה באקשן.

 

והיה גם את הקיוסק של המן המן בפינה הדרומית של השוק, שהיה רגוע באופן יחסי, ושנוסף על ממתקים ושטויות, מכר שלושה מוצרים פופולריים מאוד: פלאפל, חומוס בפיתה וגזוז. הפלאפל היה טעים במיוחד והלך מצוין עם הגזוז, אבל את החומוס שלו למדנו להעריך רק אחרי שנים, כי באותה תקופה תמיד חשבנו ואמרנו שהחומוס של חיים ואשר ממול יותר טוב.

 

עד כאן קורטוב מהסיפור של שוק בזל, ששקק חיים לצד מגרש החניה של משאיות האשפה של עיריית תל אביב ותחנת מכבי האש.

 

מישהו יכול להסביר לי מה היה חסר שם?

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “הצפון הישן”