החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

הסיפור המושלם 4 הנבואה המונגולית

מאת:
הוצאה: | 2012 |
קטגוריות: ילדים ונוער

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

39.00

רכשו ספר זה:

אַחֲרֵי שֶׁנִּמְלְטוּ מֵאוּמְבְּרִיּוֹ הַמְּרֻשָּׁע, יוֹצְאִים ג´וּנְיוֹר וַחֲבֵרָיו לְסִין כְּדֵי לִמְנֹעַ אֶת הִתְגַּשְּׁמוּתָהּ שֶׁל נְבוּאָה שְׁחֹרָה. אֲבָל הֶעָתִיד הוּא מִשְׂחָק מְסֻכָּן וּמַפְתִּיעַ. עַד מְהֵרָה גִּבּוֹרֵינוּ שׁוֹקְעִים בְּתִסְבֹּכֶת אֲיֻמָּה, וּבָהּ מְעֹרָבִים שַׂר צָבָא עִם לָשׁוֹן מִשְׁתַּלְשֶׁלֶת, זְקֵנָה עִם שָׂפָם וּנְסִיכָה עִם שֵׁם מְשֻׁנֶּה בִּמְיֻחָד

הַנְּבוּאָה הַמּוֹנְגּוֹלִית הוּא הַסֵּפֶר הָרְבִיעִי בְּסִדְרַת הַסִּפּוּר הַמֻּשְׁלָם. הַסִּדְרָה הִתְקַבְּלָה בְּהִתְלַהֲבוּת וְזָכְתָה בְּעַשְׂרוֹת אַלְפֵי קוֹרְאִים. סְפָרֶיהָ הָיוּ לְרַבֵּי־מֶכֶר וּלְנִבְחֲרֵי מִצְעַד הַסְּפָרִים שֶׁל מִשְׂרַד הַחִנּוּךְ.

אֶלְדָּד אִילָנִי הוּא סוֹפֵר וְאִישׁ הַיְטֶק. סִדְרַת הַסִּפּוּר הַמֻּשְׁלָם מְבֻסֶּסֶת עַל סִפּוּרִים שֶׁסִּפֵּר לִבְנוֹ.
יָנִיב שִׁמְעוֹנִי הוּא מְאַיֵּר, אָנִימָטוֹר וְיוֹצֵר קוֹמִיקְס, חֲתַן פְּרַס מוּזֵאוֹן יִשְׂרָאֵל לְאִיּוּר סִפְרֵי יְלָדִים.

מקט: 15100134
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


עַל מִשְׁפְּטֵי פְּתִיחָה דְּגוּלִים

הַכֹּל הִתְחִיל בִּגְלַל הָרַעַשׁ. לְיֶתֶר דִּיּוּק, בִּגְלַל צִפְצוּפִים מְעַצְבְּנִים שֶׁל צוֹפַר מְכוֹנִית. זֶה קָרָה כְּשֶׁמִּהַרְתִּי לַחְזֹר הַבַּיְתָה מֵהָעֲבוֹדָה. הָיָה לִי מַצַּב רוּחַ טוֹב וְהֶחְלַטְתִּי שֶׁזֶּה הַזְּמַן לִשְׁמֹעַ מִיּוּבַל אֶת הַסִּפּוּר שֶׁהִבְטִיחַ לִי עַל הַרְפַּתְקְאוֹת ג’וּנְיוֹר בְּסִין. אוֹ בְּמוֹנְגוֹלְיָה. אוֹ בְּטִיבֶּט. מָה שֶׁיַּחְלִיט. בַּדֶּרֶךְ לַחֲנָיָה תִּכְנַנְתִּי אֵיךְ נֹאכַל פָלָאפֶל מֵהַדּוּכָן שֶׁיּוּבַל אוֹהֵב וְנִשְׁמַע סִפּוּר. מָה רַע?

בְּדִיּוּק כְּשֶׁהִתְנַעְתִּי אֶת הַמְּכוֹנִית רָאִיתִי אֶת קוֹבִּי מֵהָעֲבוֹדָה שֶׁלִּי. הוּא נִפְנֵף בְּהִתְלַהֲבוּת בְּיָדָיו מִקְּצֵה הַחַנְיוֹן. פָּתַחְתִּי אֶת הַחַלּוֹן וְהִתְקָרַבְתִּי לִפְנֵי שֶׁיַּתְחִיל לִקְפֹּץ מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת.

‘לֹא תַּאֲמִין מָה קָרָה. רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ?’ הוּא אָמַר. לְקוֹבִּי יֵשׁ פְּתִיחָה קְבוּעָה. הוּא תָּמִיד אוֹמֵר שֶׁאֲנִי לֹא אַאֲמִין, שׁוֹאֵל אִם אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ וּמְסַפֵּר בְּלִי לְחַכּוֹת לִתְשׁוּבָה. מְעַצְבֵּן קְצָת, לֹא? לָמָּה שֶׁלֹּא אַאֲמִין? אֵיךְ אֶפְשָׁר לֹא לְהַאֲמִין לַסִּפּוּרִים שֶׁלּוֹ? הֵם כָּל כָּךְ רְגִילִים, שֶׁזֶּה כִּמְעַט מַעֲלִיב.

‘זוֹכֵר אֶת צְבִיקָה?’ שָׁאַל קוֹבִּי, וּבְלִי לְחַכּוֹת לִתְגוּבָה הִמְשִׁיךְ וְאָמַר, ‘לִפְנֵי שָׁבוּעַ הוּא טִיֵּל בְּלוֹנְדוֹן, וּכְשֶׁהִסְתַּכֵּל לְמַעְלָה כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת שֵׁם הָרְחוֹב, הוּא לֹא שָׂם לֵב לְבוֹר עֲנָקִי בַּמִּדְרָכָה. וְאָז הוּא…’

אֶת הֶמְשֵׁךְ הַמִּשְׁפָּט לֹא שָׁמַעְתִּי. צְפִירַת מְכוֹנִית קָטְעָה אֶת דְּבָרָיו. הַנַּהָג מֵאֲחוֹרַי הִתְעַצְבֵּן שֶׁאֲנִי עוֹמֵד בַּמָּקוֹם וְצָפַר אֲרֻכּוֹת. קוֹבִּי אָמַר מַשֶּׁהוּ, אֲבָל לֹא הִצְלַחְתִּי לְהָבִין מָה. רָאִיתִי אֶת הַפֶּה שֶׁלּוֹ נִפְתָּח וְנִסְגָּר, אֲבָל שָׁמַעְתִּי רַק צְפִירַת מְכוֹנִית אֵינְסוֹפִית. הָיִיתִי מֻכְרָח לִנְסֹעַ.

‘נַמְשִׁיךְ מָחָר, קוֹבִּי,’ אָמַרְתִּי.

קוֹבִּי עָשָׂה פַּרְצוּף אֻמְלָל. רָאוּ שֶׁהוּא רוֹצֶה מְאוֹד לְסַיֵּם אֶת הַסִּפּוּר, אֲבָל — אֵיזוֹ בְּרֵרָה הָיְתָה לִי?

כָּל הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה חָשַׁבְתִּי עַל הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה שֶׁל קוֹבִּי. ‘לִפְנֵי שָׁבוּעַ צְבִיקָה טִיֵּל בְּלוֹנְדוֹן, וּכְשֶׁהִסְתַּכֵּל לְמַעְלָה כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת שֵׁם הָרְחוֹב, הוּא לֹא שָׂם לֵב לְבוֹר עֲנָקִי בַּמִּדְרָכָה.’ זֶה מִשְׁפָּט מַמָּשׁ מְצֻיָּן לְהַתְחָלַת סִפּוּר.

נִסִּיתִי לְהִתְרַכֵּז בַּנְּהִיגָה בְּעוֹדִי מְדַמְיֵן מָה הִפְסַדְתִּי. צְבִיקָה בֶּטַח נָפַל לְבוֹר עָמֹק וְחָשׁוּךְ נוֹרָא. לְמַזָּלוֹ, הָיְתָה לוֹ מִטְרִיָּה עֲנָקִית. הוּא פָּתַח אוֹתָהּ וְכָךְ הִצְלִיחַ לִצְנֹחַ לְתַחְתִּית הַבּוֹר בְּלִי לְהִתְרַסֵּק. הוּא בֶּטַח נָחַת עַל עֲרֵמַת מַטְבְּעוֹת עַתִּיקִים שֶׁל אֵיזֶה מֶלֶךְ אַנְגְּלִי. וּבְדִיּוּק כְּשֶׁהוּא נִסָּה לְהַכְנִיס אֶת הַמַּטְבְּעוֹת הֲכִי שָׁוִים לַתִּיק שֶׁלּוֹ, הִסְתַּעֲרָה עָלָיו חֲבוּרַת שׁוֹדְדִים עִם הַמַּנְהִיג הָעֲנָק שֶׁלָּהֶם, מוּג’וֹמוּ שְׁתוּם הָעַיִן. צְבִיקָה נִלְחַם בָּהֶם עִם הַמִּטְרִיָּה שֶׁלּוֹ, שֶׁהוֹפֶכֶת לְרוֹבֵה לֵיְזֶר בְּעִתּוֹת סַכָּנָה. הוּא כִּמְעַט הִצְלִיחַ לְהַבְרִיחַ אֶת הַשּׁוֹדְדִים, וְאָז…

הַסִּפּוּר כָּל כָּךְ רִתֵּק אוֹתִי עַד שֶׁרַק אַחֲרֵי שֶׁעָבַרְתִּי אֶת פִּנַּת הָרְחוֹב, שַׂמְתִּי לֵב שֶׁשָּׁכַחְתִּי לַעֲצֹר בְּדוּכַן הַפָלָאפֶל. חָזַרְתִּי וְקָנִיתִי שְׁתֵּי מָנוֹת, לִי וּלְיוּבַל, וְעוֹד שָׁלוֹשׁ פִּתּוֹת וְעֶשְׂרִים כַּדּוּרִים, לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן. אַף פַּעַם אִי אֶפְשָׁר לָדַעַת מָתַי יִהְיוּ אֵצֶל יוּבַל חָבֵר אוֹ שְׁנַיִם. כְּשֶׁהַמּוֹכֵר נָתַן לִי אֶת מְנוֹת הַפָלָאפֶל, הֶעֱלָה בִּי הַמִּשְׁפָּט שֶׁל קוֹבִּי רַעְיוֹן מְעֻלֶּה לְיוּבַל. אֲנִי יוֹדֵעַ מָה אֲנִי אַגִּיד לוֹ, חָשַׁבְתִּי וּמִהַרְתִּי הַבַּיְתָה.

הֵם בֶּאֱמֶת הָיוּ שְׁלוֹשָׁה. רוּתִי שׁוּב שָׁכְחָה אֶת הַמַּפְתֵּחַ שֶׁלָּהּ, וְדָנִיֵּאל שׁוּב הִגִּיעַ כִּי הָיָה מֻכְרָח לְהַשְׁמִיעַ לְיוּבַל אֶת הַשִּׁיר הָאַחֲרוֹן שֶׁהִלְחִין לַלַּהֲקָה שֶׁלָּהֶם. וּשְׁנֵי הָאוֹרְחִים הָאֵלֶּה לֹא נִרְגָּעִים עַד שֶׁהֵם מְחַסְּלִים עֲשָׂרָה כַּדּוּרֵי פָלָאפֶל לְפָחוֹת.

‘שְׁמַע,’ אָמַרְתִּי לְיוּבַל בִּזְמַן שֶׁאָכַלְנוּ, ‘יֵשׁ לִי רַעְיוֹן.’

יוּבַל לֹא עָנָה, רַק הִנְהֵן וּמִהֵר לָקַחַת עוֹד בִּיס מֵהַפָלָאפֶל, וְאַרְבַּעְתֵּנוּ הִמְשַׁכְנוּ לֶאֱכֹל בְּשֶׁקֶט.

‘טוֹב, אֲנִי גָּמַרְתִּי,’ אָמַר יוּבַל וְחִלֵּץ שְׁאֵרִיּוֹת כְּרוּב סוֹרֵר מִבֵּין הַשִּׁנַּיִם.

דָּנִיֵּאל וְרוּתִי אָמְרוּ מַשֶּׁהוּ שֶׁנִּשְׁמַע כְּמוֹ, ‘גַּם אֲנִי.’ קָשֶׁה לְהָבִין יְלָדִים שֶׁמְּדַבְּרִים בְּפִיּוֹת מְלֵאִים בְּפִתּוֹת וּבְפָלָאפֶל.

‘נוּ, מָה הָרַעְיוֹן?’ שָׁאַל יוּבַל.

‘אָז כָּכָה,’ אָמַרְתִּי, ‘כְּמוֹ שֶׁכֻּלָּנוּ יוֹדְעִים, יוּבַל חַיָּב לָנוּ אֶת הֶמְשֵׁךְ הַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁל ג’וּנְיוֹר.’

‘נָכוֹן,’ אָמְרָה רוּתִי וְנִקְּתָה אֶת הָעֲדָשׁוֹת שֶׁל מִשְׁקָפֶיהָ מִשְּׁאֵרִיּוֹת הָאֵדִים שֶׁל כַּדּוּרֵי הַפָלָאפֶל הָרוֹתְחִים. מִתְבָּרֵר שֶׁיּוּבַל וְדָנִיֵּאל כְּבָר סִפְּרוּ לָהּ עַל הַסִּינִים שֶׁנִּסּוּ לְהַגִּיעַ עִם ג’וּנְיוֹר לְסִין כְּדֵי לְהַזְהִיר אֶת הַקֵּיסָר, וְעַל הַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁלָּהֶם בְּבֵית הַכֶּלֶא שֶׁל אוּמְבְּרִיּוֹ הָרָשָׁע. הִיא גַּם יוֹדַעַת שֶׁהִסְכַּמְנוּ שֶׁיּוּבַל יַמְשִׁיךְ אֶת הַסִּפּוּר. אֵין מָה לוֹמַר, הַבַּחוּרָה מְעֻדְכֶּנֶת.

‘נָכוֹן,’ אִשֵּׁר גַּם יוּבַל, ‘וּצְרִיכִים לִהְיוֹת שָׁם מוֹנְגּוֹלִים קְשׁוּחִים.’

‘אָז יֵשׁ לִי רַעְיוֹן אֵיךְ לְשַׁפֵּר אֶת הַסִּפּוּר שֶׁלּוֹ,’ אָמַרְתִּי.

‘מִי אוֹמֵר שֶׁצָּרִיךְ לְשַׁפֵּר אֶת הַסִּפּוּר?’ אָמַר יוּבַל בְּכַעַס.

‘לֹא רוֹצֶה, לֹא צָרִיךְ,’ נֶעֱלַבְתִּי. ‘אִם אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁלֹּא תּוּכַל לְהִתְמוֹדֵד עִם הָאֶתְגָּר, נַעֲזֹב אֶת זֶה.’

‘אֶתְגָּר?’ הִתְעַנְיֵן דָּנִיֵּאל, ‘אֵיזֶה אֶתְגָּר?’

‘מִשְׁפְּטֵי פְּתִיחָה,’ עָנִיתִי, שָׂמֵחַ עַל הַהִתְעַנְיְנוּת שֶׁל דָּנִיֵּאל, ‘וְאוּלַי גַּם מִשְׁפְּטֵי סִיּוּם. מָה שֶׁיּוּבַל יַחְלִיט.’

‘מָה זֹאת אוֹמֶרֶת?’ שָׁאֲלָה רוּתִי.

‘אָז כָּכָה,’ אָמַרְתִּי, ‘חָשַׁבְתִּי לִכְתֹּב כַּמָּה מִשְׁפְּטֵי מַחַץ כָּאֵלֶּה, שֶׁיּוּבַל יִצְטָרֵךְ לְשַׁלֵּב בַּסִּפּוּר שֶׁהוּא מְסַפֵּר.’

‘מָה זֹאת אוֹמֶרֶת מִשְׁפְּטֵי מַחַץ?’ תָּהָה יוּבַל.

‘הַתְחָלוֹת וְסוֹפִים.’

‘הַתְחָלוֹת שֶׁל מָה?’

‘הַתְחָלוֹת שֶׁל פְּרָקִים.’

‘לֹא הֵבַנְתִּי.’

‘אֲנִי אֶכְתֹּב מִשְׁפָּטִים, וְאַתָּה תִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם בְּתוֹר הַתְחָלוֹת שֶׁל פְּרָקִים בַּסִּפּוּר שֶׁתְּסַפֵּר לִי. אוֹ בְּתוֹר סוֹפִים. מָה דַּעְתְּךָ?’

‘לֹא מֵבִין. תֵּן דֻּגְמָה.’

‘בְּסֵדֶר, רֶגַע אֶחָד.’ עָצַמְתִּי עֵינַיִם, חָשַׁבְתִּי רֶגַע וְאָמַרְתִּי בְּקוֹל דְּרָמָטִי, ‘מֵאֲחוֹרֵי פִּתּוּל הַנָּהָר, מִבַּעַד הָעֲרָפֶל שֶׁכִּסָּה אֶת הַמַּיִם, הָיָה אֶפְשָׁר לִרְאוֹת גּוּפָה גְּדוֹלָה צָפָה.’

‘זֶה מִשְׁפַּט הַתְחָלָה, נָכוֹן?’ שָׁאַל יוּבַל.

‘מִצַּד אֶחָד, הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה יָכוֹל לִהְיוֹת הַתְחָלָה מְעֻלָּה, וּמִצַּד שֵׁנִי, הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת סִיּוּם מַמָּשׁ מְעַנְיֵן. אִם הָיִיתָ קוֹרֵא פֶּרֶק שֶׁמִּסְתַּיֵּם בְּגוּפָה שֶׁצָּפָה בַּנָּהָר, לֹא הָיִיתָ הוֹפֵךְ מִיָּד דַּף וּמַמְשִׁיךְ לִקְרֹא אֶת הַפֶּרֶק הַבָּא? זֶה כָּל הָעִנְיָן בְּמִשְׁפְּטֵי פְּתִיחָה וְסִיּוּם טוֹבִים: הֵם מְחַיְּבִים אֶת הַקּוֹרֵא לְהַמְשִׁיךְ לִקְרֹא.’

‘נִשְׁמָע מַגְנִיב,’ הִסְכִּים יוּבַל.

‘אַתֶּם יוֹדְעִים מָה? אֲנִי אֶכְתֹּב מִשְׁפָּטִים, וּבֵינְתַיִם אַתֶּם תָּכִינוּ לִי קָפֶה. הוֹלֵךְ?’

‘הוֹלֵךְ,’ אָמְרוּ הַשְּׁלוֹשָׁה פֶּה אֶחָד.

‘תּוֹדָה,’ אָמַרְתִּי. הִתְיַשַּׁבְתִּי, לָקַחְתִּי דַּף, גֵּרַדְתִּי בָּרֹאשׁ וְהִתְחַלְתִּי לִכְתֹּב:

וְאָז קָרָה הַדָּבָר הֲכִי מְשֻׁנֶּה שֶׁאֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת.

הֲכִי מַפְחִיד לָקוּם לַשֵּׁרוּתִים בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה וְלִרְאוֹת אֶת דֶּלֶת הַכְּנִיסָה פְּתוּחָה מְעַט.

אַרְבָּעָה מוֹנְגּוֹלִים רַחֲבֵי כְּתֵפַיִם עָמְדוּ וְהֵרִימוּ אֶת חַרְבוֹתֵיהֶם בְּצוּרָה שֶׁאֵינָהּ מִשְׁתַּמַּעַת לִשְׁתֵּי פָּנִים.

עֲנַן הָאָבָק הַגָּדוֹל בָּאֹפֶק לֹא הִשְׁאִיר מָקוֹם לְסָפֵק. צָרוֹת צְרוּרוֹת הָיוּ בַּדֶּרֶךְ.

הַשְּׁנַיִם הֶחְלִיפוּ מַבָּטִים מֻדְאָגִים. מַשֶּׁהוּ בָּעֲלִילָה לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינֵיהֶם כְּלָל.

וְאָז נִשְׁמְעוּ דְּפִיקוֹת עַזּוֹת בַּדֶּלֶת.

בְּאוֹתוֹ רֶגַע הוּא הֵבִין, וְזֶה הָיָה הַמַּזָּל הַגָּדוֹל שֶׁלּוֹ.

הַחַיָּל הָרִאשׁוֹן שֶׁבַּפֶּתַח הוֹשִׁיט חֲבִילָה גְּדוֹלָה קְשׁוּרָה בְּסֶרֶט.

כְּשֶׁהַקָּפֶה הָיָה מוּכָן, יוּבַל לָקַח אֶת הַדַּף, הִסְתַּכֵּל בּוֹ וְשָׁאַל, ‘לֹא צָרִיךְ מַמָּשׁ לְפִי הַסֵּדֶר, נָכוֹן? וְאֵיךְ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה, אֶפְשָׁר הַתְחָלָה וְאֶפְשָׁר סוֹף?’

‘חִיּוּבִי.’

‘יֵשׁ לִי עוֹד רַעְיוֹן,’ הִתְעָרֵב דָּנִיֵּאל בַּשִּׂיחָה.

‘עוֹד אֶחָד?’ הִתְעַצְבֵּן יוּבַל.

‘פֶּרֶק אַתָּה וּפֶרֶק אַבָּא שֶׁלְּךָ,’ אָמַר דָּנִיֵּאל.

‘מְמְמ… אַתָּה יוֹדֵעַ מָה? מַסְכִּים,’ עָנָה יוּבַל וְרָאִיתִי שֶׁדֵּי הוּקַל לוֹ. זֶה אֶתְגָּר לֹא פָּשׁוּט לְסַפֵּר סִפּוּר שָׁלֵם.

‘גַּם אֲנִי מַסְכִּים,’ אָמַרְתִּי, ‘אֲבָל מִי מַתְחִיל?’

‘אֶבֶן, נְיָר וּמִסְפָּרַיִם!’ הִכְרִיז יוּבַל. פָּתַחְתִּי אֶת יָדִי. הָיָה לִי נְיָר. לְיוּבַל הָיְתָה אֶבֶן.

חִכִּיתִי שֶׁהַיְּלָדִים יִשְׁתַּתְּקוּ, צִמְצַמְתִּי אֶת עֵינַי לִכְדֵי חֲרִיצִים קְטַנִּים, שָׁלַחְתִּי מַבָּט אָרֹךְ בִּשְׁלָשְׁתָּם וּבַקּוֹל הֲכִי דְּרָמָטִי שֶׁיָּכֹלְתִּי פָּתַחְתִּי:

‘הֲכִי מַפְחִיד לָקוּם לַשֵּׁרוּתִים בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה וְלִרְאוֹת אֶת דֶּלֶת הַכְּנִיסָה פְּתוּחָה מְעַט.’

בַּמִּטְבָּח הִשְׂתָּרֵר שֶׁקֶט.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “הסיפור המושלם 4 הנבואה המונגולית”