רב פקד שושנה זבולוני היא חוקרת משטרה ירושלמית, ותיקה ומנוסה, אשר כבר ראתה את הכל, או כך נדמה לה, עד […]
התאבדותה של רונית כהן
רונית כהן התאבדה בקפיצה מעץ בחורשה שמאחורי מגרש החנייה של תחנת המשטרה במגרש הרוסים בירושלים בשעה שמונה ורבע בערב. להוציא את התורנים בתחנת המשטרה, כל בעלי הרכב המשטרתי עזבו כבר בחמש וחצי את החניון, ולכן רק בתשע ועשרים התגלתה גופתה על ידי עובדת ניקיון שיצאה לעשן סיגריה. מכיוון שהעובדת לא יכולה היתה לדעת שרונית כהן כבר היתה מתה מזה שעה וחמש דקות, היא מיהרה לחייג למגן דוד אדום ולא לחברה קדישא. המוקדן שאל מה מצבה של התלויה אבל כל שהמעשנת יכולה היתה להשיב היה שהתלויה מתנדנדת. לא, אין היא יכולה להגיד אם התנודות מלמדות שיש בה רוח חיים או שזו הרוח. לא. היא לא תצליח להוריד אותה מן העץ.
המוקדן הורה לה לרוץ לתלויה ולאחוז ברגליה. ‘אנחנו כבר אצלך’ הבטיח.
תחושת החובה גברה על מוראה הרב והעובדת המבועתת מיהרה אל רונית כהן והניחה את רגליה של התלויה על כתפיה. המשא הכביד הרבה מעבר למשקלה בקילוגרמים של המתאבדת. מחמת שפחדה, לא הסתכלה כלפי מעלה. המחשבה היחידה שעברה במוחה היתה שחבל שלא שמעה בקולו של חברהּ, שלא חדל לטעון שהסיגריות לא עושות לה טוב. הוא צודק. רק בגלל התאווה הבלתי נשלטת לסיגריה היא תקועה רועדת כולה בחורשה חשוכה, ונעלי המטיילים שלרגלי המתאבדת חורצות ומטביעות בכתפיה את תווי סוליותיהן. דבר אחד טוב ייצא מהזוועה הזו. היא תפסיק לעשן.
שירותי ההצלה בירושלים, מסיבות שהמקום והזמן גרמן, מהירים, יעילים ומנוסים. האמבולנס הראשון קיים את שהבטיח המוקדן והיה אצל התלויה והתומכת בתוך דקות בודדות שנדמו למעשנת כנצח. לפני שהחליף אותה בתמיכה ברגליה של התלויה, בחן הפרמדיק את מחוג העצר בשעונו, ובלא מעט גאווה בקולו דיווח שהם הגיעו תוך ארבע דקות וחמישים ושתיים שניות מקבלת הקריאה. ממד הזמן, כשעל כתפייך מונחות רגליה של תלויה, תמיד נדמה ארוך יותר ממה שהוא במציאות, הסביר. רק אז עלה על ארגז עזרה ראשונה שהביא מהאמבולנס, תפס ברגליה של רונית כהן ושחרר את זו שלא תעשן יותר.
בירושלים אמבולנס צופר דומה לכוכב שביט. לשניהם שובל. כהרף עין התקבצו בעקבות האמבולנס הסקרנים. אמבולנס אחד מביא שני, ליתר ביטחון. אליהם מיתוספים במהרה רוכבי אופנועים, כולל אופנועי המתחרים במגן דוד אדום, יריביהם מ’איחוד הצלה’.
לעתים דומים רכבי העזרה הראשונה למתקהלים, המשפרים עמדות וקופצים ומנפנפים בעורפו של הכתב המדווח מהשטח. העיקר, שיראו אותם בטלוויזיה. אתה נראה – משמע אתה קיים. היריבות התחרותית בין העוסקים בדיני נפשות, עניינה דיני ממונות. מי שרכבו מופיע בדיווח המשודר במהדורות החדשות, מתרבים סיכוייו לזכות בתרומות. בחגים מתכנסים גבירי העולם היהודי מאנטוורפן ועד ברוקלין במלונות היוקרה של ירושלים, ומציגים לראווה את בנותיהם, במסע אחר שידוך הולם. על המדרכות המוליכות אל פתחי המלונות הללו חונים אופנועי העזרה הראשונה, כמקבצי נדבות דוממים. הכתמים האדומים כצבע הדם, הבולטים על הרקע הלבן של האופנועים והפנסים הכחולים המהבהבים, נדמים לצבעי מלחמה, בקרב על התורמים. למראם של האופנועים לבבות נמסים וארנקים נפתחים. קופירייטר מבריק הגה את השם ‘הצלה’. אי אפשר לסרב לשם כזה. מי שמציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו. וכדי להדגיש את הערבות ההדדית, מבטאים ‘הצלה’ בהטעמה יידישאית, “הצוֹלֶה”, המוכּרת היטב לתורמים מאמריקה.
בעקבות האמבולנסים והאופנועים נוהרים רודפי האסונות.
כמוהם כרודפי השיטפונות הצצים לאחר גשמי זעף, חמושים בארבע על ארבע, ויוצאים לצוד זרמי מים כבירים השוצפים בנחלי מדבר יהודה, כך גם שוחרי המפגעים. תאונת דרכים, שריפה, סכסוך שכנים אלים, פיגוע טרור – הם תמיד יימצאו שם, עד שלעתים לא ברור מה קדם למה.
‘יש תלויה בחורשה שבמגרש הרוסים’ התפשטה השמועה ברשת תקשורת האסונות. במהרה גדל מספר הצופים שחגו סביב הענף שחבל בראשו, ובתחתיתו עניבת חנק סביב צווארה של התלויה. המכנה המשותף לכל המתבוננים היו הטלפונים החכמים שנשלפו ולא חדלו לתעד את המוות.
תמונותיה של רונית כהן התלויה, עוד בטרם הורדה מן העץ בדרכה למכון הפתולוגי באבו כביר, כבר הופיעו ברשתות החברתיות מכל זווית אפשרית. התמונות עם השלט על צווארה כשברקע מטה המשטרה, הפכו ויראליות בתוך זמן שיא.
רונית כהן קפצה אל מותה מענף עץ, מה שהקשה על תהליך הורדת הגופה והעניק זמן בשפע לתיעוד ולשיתוף קבוצות הווטסאפ בזמן אמת. למדדי המהירות המוכּרים היתוספה יחידת זמן חדשה, המציינת את הקצר שבזמנים. זה החולף בין צילום תמונה בנייד, לבין שיתוף עולם ומלואו במראות. תיעוד התאבדותה של רונית כהן שבר שיאים. נמצאו מי שהעבירו לחבריהם ‘שידור חי’ של המתה.
התמונות כמו נלקחו מצילומי סוכנויות ידיעות זרות של תלויים בכיכרות השוק של רפובליקות אסלאמיות קנאיות או דיקטטורות שבטיות. השלט התלוי על צווארה הוא שעורר את ההקשר. מה שהעצים את הזוועה היה המבנה שבו שכן מטה משטרת ירושלים, שנראה ברקע.
גופתה של רונית כהן טרם התקררה, וכבר נשמעו ביקורות קשות מכל עבר על הפצת הדרך שבה בחרה רונית כהן למות במרחב הווירטואלי חסר העכבות. ביזוי המת, בלשון זכר, היה לביטוי הרווח בתכניות המלל של יפי הנפש המזועזעים, שלא חדלו בעצמם לעסוק בנושא בהנאה מוסתרת. בשצף קצף גינו את התיעוד והפרסום, וכדי להוכיח את שאט נפשם שבו והראו את התמונות, להמחשת גועל הנפש שבהצגתם. לא עלה בדעתם לוותר על זוועה כזו.
אלא שאם היו שואלים לדעתה של רונית כהן, היא דווקא היתה שמחה עד מאוד על הפצת ביזויה. ככל שירבה כן ייטב. לכך כיוונה כששקדה על הכנת השלט שתלתה על צווארה וכשבחרה בקפידה את המיקום, את העץ ואת השעה בה תסתלק מהעולם. רונית כהן איתרה עץ שגופתה המיטלטלת עליו תיראה על רקע בניין משטרת ירושלים. מכל העצים בחרה עץ מפותל, השולח ענף עבה שממנו תקפוץ אל מותה. בדרך אל הענף הנץ סבך של ענפים רבים, דבר שנועד להקשות על המחלצים ולעכבם זמן רב ככל האפשר. גם השעה שבחרה למות בה, שירתה את מטרתה. לו היתה מתאבדת שלוש שעות קודם למועד שבחרה, היו השוטרים המסיימים אז את עבודתם מוצאים מיד את גופתה, ממהרים להורידה מהעץ, ובכרוניקה המקומית אולי היתה מופיעה ידיעה קצרה על בחורה ששמה קץ לחייה. המשטרה היתה עושה כל שביכולתה כדי להצניע את מותה. רונית כהן לא היתה משיגה את מטרתה ומותה מבחינתה עלול היה להיות לשווא. רונית כהן ביקשה למות בצעקה גדולה, שתרעיש את אמות הסיפים, ומבוקשה עלה בידה.
חששה של רונית כהן היה מוצדק. לו הדבר היה תלוי במפכ”ל המשטרה, במפקד משטרת מחוז ירושלים ובשני צוותי החקירה המיוחדים הנקראים בראשי תיבות צח”מים, היו אלה עושים כל שביכולתם כדי למנוע את צילומי התאבדותה. התפאורה שעיצבה רונית כהן למותה, הטילה אשמה כבדה ביותר לפִתחה של המשטרה.
מבט של זלזול נהגה ראש לשכת המפכ”ל לנעוץ במרקע כשבסדרות טלוויזיה נראה מפכ”ל מורה שאין להפריע לו באמצע דיון חשוב ביותר בשום אופן. במציאות שלה לא מתקיימת התרחשות כזו. היא זו המחליטה מתי ראוי להפריע לבוס. זה תפקידה, אלו כישוריה המקצועיים. הפעם זה היה שונה.
לראשונה בכל השנים שעבדה עִמו הורה לה המפכ”ל שהישיבה חשובה ביותר, ובשום תנאי אין להפריע לו. הפגישה היתה עם השר לביטחון פנים. הנושא – הטרדות מיניות מצד הפיקוד הבכיר של המשטרה. כשראש הלשכה שלו נכנסה באמצע הדיון עם השר, למרות האיסור המפורש, הבינו המפכ”ל והשר שמשהו חמור ביותר אירע. הם הלכו בעקבותיה אל המחשב. ראש הלשכה בחרה להראות את צילום הווידיאו. הצלם היה יצירתי: התמונה הפותחת היתה על המילה ‘משטרה’. זום אאוט חשף את השלט כולו, ועליו כתובת המשנה האומרת ‘מטה מחוז ירושלים’. עדשת המצלמה נפתחה וכל מבנה המשטרה במגרש הרוסים מילא את המסך. הצלם התעכב שניות ארוכות על המבנה, כאילו מדובר בצילום של חשוד במסדר זיהוי. אף לא שוטר אחד נראה בתמונה. בשעה זו התורנים ספונים בחדריהם ואין תנועה של באים ושבים. סרטון החובבים המקצועי הראה את הריק, את המבנה החלול. המשתמע היה שאין שוטרים. המצלמה המשיכה במסעה והוכיחה שוב שתמונה אחת שווה אלף מילים. פאן יציב של המצלמה טייל על מקומות החנייה המסומנים של ראשי מטה המשטרה. המצלמה התעכבה שוב, הפעם על השלטים המורים על המקומות השמורים לרכבים ממפקד המחוז דרומה, מדגישה את היעדרם. המשטרה איננה. זו היתה המשמעות שעלתה מהפתיח. הפאן עבר לחורשה. התמונה המטושטשת נכנסה אט אט למיקוד, וגילתה דמות תלויה המתנדנדת בחשכה. מדי פעם נזרקה עליה אלומת אור מפנס תאורה עָצמתי שכיוון נהג האמבולנס והאיר את הגופה, למען יוכלו המחלצים להורידה מהעץ. כשנח עליה האור, הזוועה נראתה כבצהרי היום. המראה היה קשה מנשוא. אבל מבחינת המפכ”ל והשר, הנורא מכול הגיע רק בשלב הבא של הסרטון, שצולם כולו בשוט אחד. זום אין מילא את מסך המחשב שבו צפו והתעכב על הכתוב בשלט התלוי על צווארה של רונית כהן. השלט היה בצבע לבן. האותיות באדום נוזלי. הדימוי לא דרש הסברים.
המשטרה רצחה אותי בפעם השנייה
המפכ”ל קרא פעם שבטיוטה של אחד מנאומיו של צ’רצ’יל נמצא שהנואם הגדול מכולם בזמננו, רשם לעצמו שהטיעון חלש ולכן עליו להרים את הקול. המפכ”ל אימץ את העצה הצ’רצ’ילית. בנסיבות הנוכחיות, כשדיבר עם מפקד מחוז ירושלים, קולו הרעים בדממה דקה.
מפקד המחוז לא ידע על המתרחש במרחק מאה מטרים מלשכתו. מקולו השקט של המפכ”ל הבין מפקד המחוז מיד את חומרת האירוע. אחרי כמה בירורים שקיים בדחיפות היסטרית, התבררה התמונה בקווים כלליים. היא הדאיגה אותו עד מאוד.
מפקד המחוז היה אמור להתמנות לסגן המפכ”ל בסבב המינויים הבא: שלב אחד לפני המקום בצמרת. השלט על צוואר המתאבדת התלויה מול מטהו עלול לטרפד את המינוי. זה היה פיגוע בסדר גודל השווה בנזקו לגילוי קיום יחסים עם שוטרת הכפופה למרותו. בדרך לישיבה הבהולה שזימן המפכ”ל, הוא הורה לנהגו להפעיל את הסירנה. היתה הצדקה לכך. מבחינת צמרת המשטרה דובר בפיגוע עם פוטנציאל לנפגעים רבים.
אין עדיין תגובות