החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

הנעדרת והאבקה מן הים

מאת:
הוצאה: | 2014-08 | 308 עמ'
זמינות:

28.00

רכשו ספר זה:

דבר בנוף השקט של הטיילת והים לא יכול היה להסגיר את המתח והדרמה

שהתחוללו בקרבתו. המעבדה הצפה, מכשיר הקומפיולבאטרון, שוד הכספים הגדול וחטיפת אנשים ההופכים לאבקה נעלמו מעין כל. אולם כשאליסה,חברתם של אנה, טומי ובן, נחטפת וסכנה נשקפת לחייה, מגייסים החברים את כל תושייתם וכוחותיהם עד למבצע חילוצה המדהים. הספר מתאר באופן מרתק את חייהם של בני הנוער ואת יכולותיהם המופלאות לפלס דרכים במסלול חיפושיהם אחר הנעדרת. ברגישות רבה משרטטת הכותבת מערכות יחסים נרקמות ואהבות בין צעירים יותר וצעירים פחות המחפשים חברות ואהבה ועל הדרך נקלעים למסע המסקרן של פתרון תעלומת החטופים ושוד הכספים הגדול. הספר משתייך לז'אנר ספרות הפנטזיה ומתאר התרחשויות דמיוניות, מקוריות ומרתקות והקריאה בו מבטיחה חוויה של מתח והנאה.

נילי חזן לובין ילידת ישראל ומתגוררת בכפר סבא, בעלת תואר ראשון בבלשנות אנגלית מהאוניברסיטה העברית בירושלים ותואר שני בחינוך מאוניברסיטת בר אילן ברמת גן, מורה ומחנכת בתיכון ועוסקת בציור כתחביב. זהו ספר הביכורים שלה.

מקט: 001-1540-001
 הורד/י דוגמה חינם לאייבוקס    הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


פרק ראשון

הנורה הסגולה החלה להבהב כשצפצוף דק מלווה אותה. ג'ק סְנוֹאִי הרים את ראשו. הוא הבחין בשתי נורות נוספות, המהבהבות בצבע כתום ובצבע צהוב. האיש חייך לעצמו בהנאה ניכרת. ללא ספק, הקוֹמְפְּיוּלַאבָּטְרוֹן שלו פעל בצורה נפלאה. הוא הביט בצגי המחשב והקליד הנחיות. המחשב פלט רשימה, ואז נדלקה נורה ירוקה ודלת הקומפיולאבטרון נפתחה. מתוך פתח מכשיר הצנטריפוגה יצאה עננת אבקה בהירה שריחפה קלות באוויר, ומיד נחתה על לוחית עשויה זכוכית מראָה, שהייתה מונחת על שולחן העבודה של האיש. ג'ק בחן היטב את האבקה. ארשת פניו הביעה שביעות רצון מן התוצאה. הוא הביט החוצה מחלון המעבדה הצפה שלו, וליווה במבטו את השמש השוקעת במעמקי הים. לאחר ששאף את ריחו המלוח של הים, שכה אהב, נפנה לערימת החול הקטנה שמולו:

"מה שלומכם? אני מניח שאתם מוכנים לצאת למשימתכם הבאה. הבוס הגדול ממתין לכם במשרדו. הוא ישמח לראות אתכם שוב לפני שנתחיל בעבודה."

ערימת החול נעה מעט. האיש נשא עיניו שנית אל צגי המחשב שלפניו, והקיש שוב על המקלדת. הנורות הצבעוניות חדלו להבהב, והאבקה התרוממה והתעופפה החוצה, מתוך הרפסודה הצפה. מרחבי הים והגלים נחו מולה, ובתוך שניות נחת ענן האבקה על המים, משתלב היטב בין הגלים, ונישא על תנועתם המחזורית לכיוון היעד שבחוף. ג'ק סנואי יצא מן המעבדה ונעמד על הסיפון החיצוני. הוא השקיף אל עבר הגלים הנושאים את האבקה אל החוף, ונותר עומד כך עוד דקות ארוכות, בוהה במרחבים העצומים, המשַנים את צבעם מכחול לסגול. עוד דקות מספר תשקע השמש, ואז לא יוכל עוד להבחין בה. הוא אסף את עצמו מן החלום שהציף אותו, ונכנס שנית לתוך המעבדה. הוא הקיש מילים אחדות אל תוכנת האינטרנט, והתכונן לעזוב את המקום. מחוץ למעבדה המתינה לו סירת מנוע אדומה. היא תיקח אותו לביתו, בעיר שאליה עבר לא מכבר.

חוף הטיילת של ניוּ וָאלִי, בסוף חודש אוקטובר, היה חוף ים מקסים. הטיילת הייתה נאה למדי, והציגה בגאווה אבנים משתלבות בטוב טעם. פנסי רחוב מעוצבים האירו בחן רב את חלונות בתי הקפה, ואת היושבים מאחוריהם. האור, שהציץ לסירוגין בין הווילונות, ריצד במשובה על פני גלי הים המתקרבים. למתבונן מן הצד יכול היה הדבר להידמות למשחק של מחבואים עם רוח הסתיו הלילית ועם השמש השוקעת.

דבר בתמונה המשובבת הזו לא יכול היה לרמוז על הפעילות החרישית והמופלאה שהתרחשה על פני הגלים, המתאמצים להגיע אל החוף. יושבי הטיילת היו עסוקים בלגימת קפה, תוך צחוק ושיחת רעים, או בחירת טעם הגלידה האהוב עליהם, ולא הבחינו כלל באבקה לבנה וקסומה שגלשה לאיטה על פני הגלים המתנדנדים. בסבלנות אין קץ הובילו גלי הים את גרגרי אבקת הקסמים, עד שהתנועות החוזרות ונשנות הביאו את ה"נוסעים" אל החוף. בזריזות מופלאה גלשו גרגרי האבקה מן הגלים אל חול הים, והצטרפו לגרגרי החול הלבנים, עד שנטמעו בהם לחלוטין. עתה החלו גרגריה של האבקה הקסומה מן הים לנוע בתוך החול, כנמלים זוחלות, עד שהגיעו אל תחתית גרם המדרגות שהוביל לטיילת. שם נעצרו, והתרכזו בערימת אבקה לבנה שנצמדה לדופן המדרגות, ממתינה בזהירות.

במרחק מה בתוך המרחב האינסופי, שהפך כהה יותר ויותר עם כל דקה חולפת, שטה רפסודה גדולה וכהה, משקיפה אל עבר שליחיה. הללו נשלחו אל החוף לאחר ששינו צורתם והפכו אבקה. מראה המעבדה הצפה היה כשל חרוט בוהק, וחלקה העליון נשק לשמיים בחוד מושחז, המשיב הבהוב דק אל החוף. כמו על פי פקודה נאטמו הפתחים של הרפסודה המעוגלת, באחת, והיא החלה שוקעת לאיטה במים. תוך שניות נעלם הגוף השחור במעמקי הים, ורק החוד נותר, שוקע לאיטו עד שנעלם גם הוא, לחלוטין, במצולות.

הייתה זו מעבדת הקומפיולאבטרון של ג'ק סנואי. מתחם ביוטכנולוגי זה היה מצויד היטב בפיתוחי מחשב עתידניים, וכלל ציוד מעבדות חדשני ומפותח ביותר. מעבדה זו הייתה גאוותו של ג'ק סנואי, מומחה לביוטכנולוגיה של האדם, שרכש את מיומנותו בעת שירותו הצבאי בחיל הים. לאחר שפרש מהשירות הצבאי בנה לעצמו מעבדה שטה היכולה לצלול כדי להסתתר. הקומפיולאבטרון שירת אותו ואת שותפו, דייוויד מוּרָאנו, בשאיפותיהם לשלוח זרועות ארוכות לכל מקום שבו ניתן לעשות רווח כספי ניכר. את דייוויד מוראנו הכיר ג'ק סנואי באחת ממשימותיו בעת שירותו, והשניים, שלא נהנו מפופולריות חברתית גואה, מצאו מיד שפה משותפת. פעילות חוקית הייתה הדבר האחרון שהעסיק את מוחם. שיתוף הפעולה ביניהם הניב להם, עד כה, כמה 'עוקצים' מתוחכמים, שהעשירו את חשבונותיהם בסכומים ניכרים. המשימה הנוכחית שעמדה לפניהם הייתה נועזת למדי, ודרשה היערכות, תחכום ויכולת תזמון מרביים. לצורך ביצועה הרחיבו השניים את שיטותיהם, והשתמשו בקומפיולאבטרון לשם סינון מוקפד של תכונות אנוש במעבדה הצפה שלהם. היה זה דייוויד מוראנו שהגה את הרעיון המרכזי. תפקידו של ג'ק סנואי היה להכין את החומר הייחודי בעזרת הפיתוח הביוטכנולוגי שהמציא, ובשימוש במכשיר הקומפיולאבטרון המשוכלל. בנוסף על כך, על כל צרה שלא תבוא, עת תהיה המעבדה הצפה בסכנת חשיפה, חדירה או השתלטות – פיתח ג'ק יכולת צלילה של המעבדה כולה. ברגע שמזהים חיישני המעבדה גוף זר מתקרב, אוטמת הרפסודה את פתחיה, וצוללת לתוך מעמקי הים, ולא נודע כי באה אל קירבו. אכן, ג'ק סנואי בהחלט חש כי היה לו במה להתגאות.

כאמור, מסביב, על קו הטיילת הצבעוני, שקקו הגלידריות, ואיש מבאי בתי הקפה לא הבחין בתכונה המוזרה שהתרחשה לא הרחק, בעומק הגלים, ואחר כך על מדרגות הטיילת. איש לא שם לב לתוספת החדשה שהגיעה לעיר.

באותו ערב, בקומה התשיעית בבית דירות סמוך לטיילת, עמד טומי בחדר האמבטיה שלו וצחצח את שיניו לפני השינה. לצערו, עת השינה עוד לא הגיעה, כי היה עליו לחזור על חומר הלימודים בהיסטוריה, לקראת הבוחן שאמור היה להיות למחרת.

אוף, הרומאים האלה! חשב קודם לכן, כשהביט בערגה בצג המחשב, בגללם אני לא יכול להמשיך לשחק עכשיו! ואני בדיוק אמור לעלות ליגה במשחקי הגביע העולמי בסמארטפון, איזו באסה!

אולם, הוא זכר היטב את מבטיה של אמו, כשקיבל ציון גרוע בהיסטוריה, לאחרונה. מנוי וגמור היה עמו שלא לחזור על הטעות שעשה כשהתעלם ממבחנים צפויים.

מחר אני חייב להוציא לפחות שמונים בבוחן, חשב, ככה יהיה לי שקט מאימא לפחות לחודש. מה לעשות, הליגה תיאלץ להמתין.

הוא בדיוק שטף את פיו וסגר את הברז, כשהטלפון שלו הראה סימן להודעה. היה זה בן, חברו הטוב, שרצה למסור לו משהו. הם היו חברים עוד מגן הילדים. בבית הספר היסודי ישבו זה לצד זה כל השנים, וגם כעת, בתיכון, בכיתה י', לא נפרדו. מדי ערב, לפני השינה נהגו להתקשר זה לזה, לסכם את היום החולף ולתכנן את היום הבא.

"מה קורה, אחי?"

"כלום, עוד לא עברתי על החומר של הקיסרות הרומית הדפוקה הזאת. אני חייב להצליח בבוחן של מחר, או שאימא שלי מפרקת לי את הצורה."

"יהיה בסדר. אתה תסתדר. אני סומך עליך," ענה בן בקולו הרגוע.

זאת הייתה התכונה שטומי הכי אהב אצל בן – הרוגע שלו. בן תמיד ידע למצוא פתרון לכל מצב בעייתי, וגם אם לא – תמיד סמך על עצמו שיסתדר. טומי אהב לקבל ממנו את תחושת הביטחון הזאת. לעומתו, היה טומי הר געש, מתרגש מכל שטות ולא שם מחסום לפיו בשום דבר ועניין. בן, מצדו, מאוד העריך את טומי על כנותו. הם השלימו זה את זה באופן יוצא מן הכלל.

"תשמע, אחי," בן דיבר בהתרגשות אל הטלפון שבטאבלט החדש שלו," תשמע מה אני מתכנן למחר בעניין אליסה. זה חייב לעבוד."

אליסה, נערה יפהפייה, למדה בכיתה של בן וטומי. שערה היה כעין הדבש, רך וגולש, ועיניה חומות ומבטן חם ושופע טוב לב. חיוך עדין היה נסוך, דרך קבע, על שפתיה, והיא שבתה את לבו של בן מהיום הראשון שראה אותה. לצערו, למרות שחלפו כבר חודשיים מאז תחילת השנה, הוא לא הצליח עדיין להעביר אליה את רחשי לבו, ולבקש את קרבתה. בן היה ביישן בכל הנוגע לבנות. טומי, כמובן, היה שותף סוד למתרחש בלבו של בן, ומדי פעם השיא לו עצה כזו או אחרת, שלא כל כך עזרה.

טומי עצמו היה מרוכז באימוני הכדורסל שלו, ועניינים של בנות פחות הטרידו אותו.

"נו, מה תכננת?" שאל טומי ללא עניין מיוחד.

"מחר אגיע לבית הספר ללא ספרי המתמטיקה. אתרץ זאת בכך ששכחתי להכניס אותם לתיק, ואבקש לשבת לידה בשיעור המתמטיקה. מחר יש לנו שני שיעורי מתמטיקה, וככה תהיה לי הזדמנות לתרגל אִתה במשותף. אני חייב למצוא דרך להתקרב אליה. מה אתה אומר?"

טומי לא הבין איך אפשר לשלב רומנטיקה עם מתמטיקה, אך הוא סמך על חברו, וקיווה, למען חברו הטוב, שסוף סוף יזכה בן בתשומת לבה של אליסה.

"אני מחזיק לך אצבעות כדי שריטה לא תעשה לך בעיות," אמר לבן בהבנה. ריטה הייתה המורה למתמטיקה. מורה קפדנית עם תלמידיה, ורק לעתים רחוקות אפשרה להם להחליף מקומות ישיבה. בן סמך על המוניטין שצבר עד כה כתלמיד רציני, וקיווה בכל לבו שריטה לא תפריע לו בתכניותיו הרומנטיות לכבוש את לבה של אליסה היפה.

"בכל אופן, בהצלחה, אחי," איחל לו טומי מכל הלב, "מחזיק לך אצבעות. ת'אמת, אליסה באמת חמודה."

"אני יודע. בגלל זה אני רוצה אותה," ענה לו בן, "יאללה, לילה טוב, אחי."

השעה הייתה קרובה לאחת-עשרה בלילה. הקור הסתווי עשה את שלו, ובתי הקפה לאורך הטיילת החלו לסגור את דלתותיהם. מספר האנשים הלך ופחת. 'קפה טיילת', שהיה בבעלותו של בחור צעיר וחרוץ בשם בילי, היה האחרון שבו התרכזו בני נוער וצעירים לפני הסגירה. בילי, הבעלים, הקים אותו בשתי ידיו בעזרת חסכונות והלוואות. הוא השקיע בבית הקפה את כל מרצו, והיה נחוש להפכו לבית הקפה הפופולרי ביותר בטיילת. עד כה, נראה היה כי הוא עובד יפה, אולם הדרך להצלחה עוד הייתה ארוכה. הוא הוציא את שק הפסולת האחרון למכל האשפה שבצד, והתכונן לקראת הסגירה. גם הוא, כשאר יושבי הטיילת, לא הקדיש כל תשומת לב למתרחש ממש בסמוך לבית הקפה שלו. כשהגיחה סירה אדומה במרחק לא רב מן הטיילת, הצליח בעליה לגרור אותה אל מאחורי מבנה נטוש, שם קשר אותה, מבלי שאיש יבחין בכך.

בקצה של הטיילת, אל תחתית גרם המדרגות שהוביל מהחוף אל הטיילת, הגיעה, יש מאין, ערימה של אבקה בהירה שצצה מבין גרגרי החול הלבן שעל החוף. כהרף עין החלה האבקה לטפס, וגמאה בזהירות מדרגה אחר מדרגה. היא נעצרה לאחר כל מדרגה ונצמדה לדופן, בשל חששה פן מישהו יבחין בה. לבסוף, כשסיימה לטפס, החליקה כלפי הכביש, ושינתה מיד את צבעה לאפור. כעת נעה האבקה בחופשיות רבה בחסות החשיכה. הכיוון המרכזי שלה היה מרכז העיר. לבסוף, הגיעה אל בניין משרדים גדול ומפואר שנשא שלט ענקי: 'מגדל התעשיינים'. היא נבלעה במבואותיו, משנה צבעה לחום בהיר, המשתלב היטב בצבע השיש המבהיק של אבני הכניסה. בעקביות נעה אל עבר המעליות. כעבור מספר שניות נפתחו דלתות אחת המעליות. בני הזוג שיצאו ממנה לא ייחסו כל חשיבות לערימת החול הקטנה שנגלתה להם מתחת למאפרה התלויה. ערימת החול המתינה בסבלנות ליציאתם של בני הזוג מהמעלית, ובזריזות החליקה לתוך המעלית הממתינה. כשנסגרו דלתות המעלית התרומם ענן החול אל מול כפתור קומה מספר תשע-עשרה, תוך שהוא שוב משנה צבעו והופך לבן. כעת עשו המעלית ותכולתה את הדרך למעלה, וכשנפתחה הדלת גלשה ערימת החול הלבנה החוצה, ועשתה דרכה במסדרון, היישר אל מתחת לדלת עץ כבדה.

השלט על הדלת הודיע באותיות גדולות: ד. מוראנו יועץ אסטרטגי.

"שלום חמודים שלי," בירך דייוויד מוראנו את האבקה הלבנה, "סוף סוף הגעתם לביצוע משימתכם הבאה. אני מקווה שהקומפיולאבטרון עשה את המוטל עליו ואתם מוכנים. לפנינו משימה מורכבת שתהפוך אותנו לעשירים. לכם, כידוע, יש תפקיד מאוד מרכזי בעניין."

האבקה הלבנה ריחפה באוויר, ולאחר ניע קל נחתה ברכות על לוח עץ שהיה מונח בקצה השולחן הרחב.

דייוויד מוראנו היה גבר בשנות החמישים, וחי בגפו. שערו היה דליל ואפור, ולאפו הרכיב זוג משקפיים בעלות עדשות ענק. הוא לא ניהל חיי חברה ערים במיוחד, ולמעשה, הקדיש את רוב עתותיו לתכנון וארגון פעולות 'עוקץ' מורכבות. התנהלותו הייתה כבדה, כמו נשימתו. הסיגריה הנצחית לא משה מידו, ועשן סמיך היתמר דרך קבע מעבר למסך המחשב שלו. משרדו סיפק ייעוץ לחברות. למעשה, היה זה רק סיפור כיסוי לעיסוקם העיקרי של דייוויד מוראנו ושותפו מן המעבדה הצפה, ג'ק סנואי. עיסוקם העיקרי היה פריצה למאגרי נתונים ולמקומות אסטרטגיים, נטילת מסמכים, נתונים, כספים וחפצי ערך, כולל תכשיטים נדירים וחפצי אמנות. בקיצור, כל מה שחשוב לאנשים, ויש מי שמוכן לשלם כסף טוב עבורו.

השניים לא בחלו גם בפעולות סחיטה, כאשר עלו על מידע רגיש, ונהגו לנצל כל פיסת של מידע כזו לטובתם. המעבדה הצפה הייתה פיתוח שנועד לשרת את פעולותיהם.

בבית דירות אחר, בשכונת הכוכבים, התכונן בן לסיים את היום. הוא סידר את התיק לקראת יום המחרת, והקפיד להכניס את הספרים והמחברות הדרושים. עם זאת, לא שכח להניח בצד את ספרי המתמטיקה. הוא חייך לעצמו כשבחר לעצמו חולצה לבנה שאותה ילבש ביום המחרת. ליתר ביטחון, לבש אותה והביט בדמותו שנשקפה מן המראה. לא, הצהובה נראית יותר טוב, נמלך בדעתו וניסה את חולצת הפולו האהובה עליו. הפעם אהב יותר את התוצאה, החזיר את החולצה הלבנה לארון הבגדים והניח את זו הצהובה על הכיסא. אותה ילבש למחרת היום. היא הכי תתאים למכנסי הג'ינס החדשים, חשב, אני חייב להתקרב לאליסה. כמה תרגילים במתמטיקה ביחד לבטח יעשו עבודה טובה.

המחשבה על אליסה שיפרה את מצב רוחו.

הוא פשט את מכנסיו, לבש חולצת טריקו לבנה ונכנס למיטה. כשכיבה את האור חלפה דמותה התמירה של אליסה מול עיניו, והוא דמיין את שניהם רוקדים סלוֹאוֹ צמוד במסיבה של סוף השנה. בדמיונו חיבק אותה אל חזהו ונשק על שפתיה. עיניו נעצמו והוא שקע בשינה עמוקה.

  1. :

    מגניב!

הוסיפו תגובה