החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

התחברות או הרשמה נדרשים רק בעת גישה לספריתך או ביצוע תשלום

חמש שפות האהבה של ילדים

מאת: ,
מאנגלית: האות - שירותי הוצאה לאור | הוצאה: | 2020 | 148 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

25.00

רכשו ספר זה:

אתה יודע שאתה אוהב את הילד שלך, אבל איך תוודא שהוא יודע את זה?
רב-המכר של ה"ניו יורק טיימס" חמש שפות לאהבה עזר למיליוני זוגות בעולם ללמוד איך לבנות אהבה שמחזיקה מעמד. כעת גם לך יש הזדמנות ללמוד איך לדבר בשפת האהבה של ילדך, לדבר בשפה שהוא יבין. ד"ר גרי צ'פמן וד"ר רוס קמבל יעזרו לך:
• לגלות את שפת האהבה של ילדך
• לעזור לילדך ללמוד ולהצליח
• להשתמש בשפת האהבה כדי לתקן את ילדך ולחנך אותו ביעילות
• לבנות בילדך בסיס של אהבה בלתי מותנית
כמו כן תמצא כאן עשרות עצות מעשיות שיעזרו לך לדבר בשפת האהבה של ילדך.
גלה מהי שפת האהבה העיקרית של ילדך, דבר בה ותעלה על המסלול הנכון שיסייע לך לבנות מערכת יחסים איתנה עם ילדך המשגשג.

מקט: 978-965-7677-52-0
אתה יודע שאתה אוהב את הילד שלך, אבל איך תוודא שהוא יודע את זה? רב-המכר של ה"ניו יורק טיימס" חמש […]

פרק 1
אהבה היא הבסיס

בראד ואמילי לא הצליחו להבין מה לא בסדר עם בנם כיילב בן השמונה. הוא היה תלמיד טוב, מעל הממוצע, ונהג להכין שיעורי בית בקביעות, אבל השנה הוא התקשה בלימודים. כיילב החל לגשת למורה אחרי שנתנה לכיתה תרגיל וביקש שתסביר לו שוב. הוא ניגש לשולחן שלה שמונה פעמים ביום וביקש עוד ועוד הנחיות והסברים. האם מדובר פה בבעיית שמיעה או בקשיי הבנה? בראד ואמילי לקחו אותו לבדיקת שמיעה, ויועצת בית הספר אבחנה את יכולת ההבנה שלו. התוצאות העידו על שמיעה טובה ויכולת הבנה שתואמת את גילו.

דברים נוספים הטרידו אותם. כיילב התקשה מבחינה חברתית ולא תמיד התחבר לאחרים. למשל, המורה נהגה לעיתים לשבת לאכול את ארוחת הצוהריים עם תלמידיה, וכיילב היה דוחף ילדים אחרים הצידה כדי שיוכל לשבת לידה. בהפסקות, כשראה את המורה מתקרבת אל מגרש המשחקים, היה עוזב את חבריו, ניגש אליה, שואל אותה שאלה חסרת משמעות ובורח מהאחרים. אם השתתפה המורה במשחק, ניסה כיילב להחזיק בידה במהלך המשחק. ההורים נפגשו עם המורה כבר שלוש פעמים, ואיש מהם לא הצליח להצביע על הבעיה. בשנים הקודמות היה כיילב עצמאי ושמח, ועכשיו הוא נראה ילד תלותי. לא היה כל היגיון בדבר. המריבות עם אחותו הגדולה, חנה, הלכו והתעצמו, והוריו ייחסו את זה לשלב בהתפתחות שלו, שלב שיחלוף.

כשנרשמו בני הזוג לסמינר נישואין שקיימתי ("הנישואין שתמיד רציתם") וסיפרו לי על כיילב, הם נראו מודאגים וחששו שמא הילד מתחיל למרוד או שהוא מתמודד עם בעיה פסיכולוגית. "דוקטור צ'פמן, אנחנו יודעים שכאן זה סמינר בנושא נישואין, ואולי השאלה שלנו איננה במקום", אמרה אמילי, "אבל בראד ואני חשבנו שאולי תוכל להדריך אותנו בנושא מסוים". אז החלה לספר על התנהגותו המדאיגה של בנה.

שאלתי את ההורים אם השתנה משהו בסגנון החיים שלהם בשנה האחרונה. בראד סיפר שהוא איש מכירות ועושה שתי משמרות לילה במשך השבוע, אבל מגיע הביתה בין שש לשבע וחצי בערב בשאר ימות השבוע. הערבים האלה מוקדשים לדוא"ל, למסרונים וקצת צפייה בטלוויזיה. בשנים קודמות הוא נהג ללכת עם כיילב למשחקי כדורגל בסופי שבוע, אבל לא השנה. "זאת הייתה טרחה גדולה מדי. עדיף היה לצפות במשחק בטלוויזיה".

"ומה לגבייך, אמילי?" שאלתי. "האם חל שינוי מסוים באורח החיים שלך בחודשים האחרונים?"

"בהחלט כן", אמרה. "מאז שכיילב השתלב בגן, לפני שלוש שנים בערך, עבדתי במשרה חלקית במכללה, אבל השנה הרחבתי את המשרה ואני עובדת במשרה מלאה ומגיעה הביתה מאוחר מהרגיל. אימא שלי אוספת אותו מבית הספר, וכיילב נשאר אצלה שעה וחצי בערך עד שאני אוספת אותו. בערבים שבהם בראד מחוץ לעיר כיילב ואני נשארים לאכול ארוחת ערב אצל הוריי ורק אחר כך מגיעים הביתה".

האספה הבאה עמדה להתחיל, ואני כבר התחלתי להבין מה מתרחש בתוך כיילב. לכן אמרתי להם, "אומנם אני עומד לדבר על נישואין, אבל אני רוצה שכל אחד מכם יחשוב על העקרונות שאציג ואיך תוכלו לייחס אותם למערכת היחסים שלכם עם כיילב. אשמח לשמוע בסוף הסמינר לאילו מסקנות הגעתם". הם נראו מופתעים שסיימתי את השיחה בינינו בלי להדריך אותם לכיוון כזה או אחר, אבל שניהם הסכימו לעצתי בעניין העקרונות.

בסיומו של אותו יום, בעוד משתתפי הסמינר החלו לפנות את המקום, ניגשו אליי אמילי ובראד במבט המסגיר גילוי חדש. "דוקטור צ'פמן, אנחנו חושבים שהתחלנו להבין משהו בנוגע לכיילב", אמרה אמילי. "כשדיברת על חמש שפות האהבה שנינו הסכמנו ששפת האהבה העיקרית של כיילב היא זמן איכות. אם אנחנו מסתכלים ארבעה-חמישה חודשים לאחור, אין ספק שנתנו לו הרבה פחות זמן איכות מבעבר.

"כשעבדתי בחצי משרה נהגתי לאסוף אותו מבית הספר והיינו עושים משהו יחד: יוצאים לסידורים, עוצרים בפארק או יושבים לאכול גלידה. כשהגענו הביתה כיילב נהג לשחק קצת על המחשב שלו ואחרי ארוחת הערב עזרתי לו לעיתים קרובות בשיעורי הבית או שצפינו בסרט בנטפליקס, בעיקר בערבים שבראד היה מחוץ לבית. כל זה השתנה מאז שעברתי למשרה מלאה, ושמתי לב שאני מבלה פחות ופחות עם כיילב".

העפתי מבט על בראד, והוא אמר, "מהצד שלי הבנתי שנהגתי לקחת את כיילב איתי למשחקי הכדורגל, אבל מאז שהפסקתי ללכת לא החלפתי את הזמן החשוב הזה בין אב לבנו במשהו אחר. הוא ואני לא בילינו יחד מספיק בחודשים האחרונים.

אני צריך לחשוב איך אוכל לבלות איתו יותר ולהקדיש לו זמן גם כשאני בנסיעות".

"אני חושב שגיליתם תובנות חשובות בנוגע לצורך הרגשי של כיילב", אמרתי להם. "אם תוכלו להיענות לאהבה שהוא זקוק לה ולדבר בשפת האהבה שלו, אני חושב שיש סיכוי גדול שתראו שינוי בהתנהגות שלו". הצעתי להם כמה הצעות מפתח שבעזרתן יוכלו לבטא את אהבתם דרך זמן איכות ועודדתי את בראד ליצור חלון בלוח הזמנים שלו שבו יוכל לבלות יותר זמן עם כיילב, גם ממרחק. עודדתי את אמילי למצוא דרכים לעשות עם כיילב את אותם דברים שעשו לפני שהרחיבה את אחוזי המשרה שלה. שניהם נראו נחרצים להמיר את התובנות שלהם למעשים.

"ייתכן שיש עוד גורמים מעורבים", אמרתי, "אבל אם תיתנו לבנכם כמות נדיבה של זמן איכות ואז תפזרו עליו קצת אהבה בארבע השפות הנוספות, אני חושב שתבחינו בשינוי קיצוני בהתנהגות שלו". נפרדנו לשלום. לא שמעתי שוב מאמילי ומבראד, ובכנות, שכחתי מהם.

שנתיים אחר כך חזרתי לוויסקונסן ללמד סמינר אחר, והם ניגשו אליי והזכירו לי את השיחה שהייתה בינינו. הם חייכו. התחבקנו והם הציגו לי חבר שהביאו לסמינר. "ספרו לי על כיילב", ביקשתי. שניהם חייכו ואמרו, "הוא בסדר גמור. התכוונו לכתוב לך כבר כמה פעמים אבל לא הגענו לזה. הלכנו הביתה ועשינו מה שאמרת לנו. בחודשים האחרונים בילינו עם כיילב מתוך מודעות ברורה ליותר זמן איכות. כעבור שבועיים שלושה כבר ראינו שינוי דרמטי בבית הספר. בעצם, המורה ביקשה מאיתנו להיפגש איתה שוב, ואנחנו דאגנו, אבל הפעם היא רצתה לדעת מה עשינו שגרם לשינוי קיצוני בכיילב". המורה סיפרה להם שכיילב מתנהג יפה בזמן האחרון: הוא הפסיק לדחוף ילדים הצידה בארוחת הצוהריים ולא ניגש לשולחן שלה לשאול עוד ועוד שאלות.

אז הסבירה אמילי שמיד אחרי הסמינר, החלו היא ובעלה לדבר בשפת האהבה של כיילב. "סיפרנו למורה שבילינו עם כיילב כמה שיותר והקדשנו לו זמן איכות", אמרה. הזוג הזה למד לדבר בשפת האהבה של בנם. הם אמרו לבנם "אנחנו אוהבים אותך" בשפה שהוא יכול להבין. הסיפור שלו עודד אותי לכתוב את הספר הזה.

כשאנחנו מדברים את שפת האהבה של ילדינו איננו מבטיחים לעצמנו שהם לא ימרדו עוד. זה כן מבטיח שילדך ידע שאתה אוהב אותו והדבר יגרום לו להרגיש בטוח ומלא תקווה; זה יעזור לך לרומם את ילדך לבגרות ולאחריות. האהבה היא הבסיס.

יחסי האהבה בין ההורה לילד הם כל העניין בגידול ילדים. דבר לא יעבוד כמו שצריך אם צורכי האהבה של הילד אינם נענים. רק ילד שמרגיש אהוב באמת ויודע שלהורים אכפת ממנו יוכל להוציא מעצמו את המיטב. אתה, כהורה, באמת יכול לאהוב את הילד שלך, אבל אם הוא לא ירגיש בכך – אם לא תדבר בשפת האהבה שהוא מבין – הוא לא ירגיש אהוב.

למלא את ה"מכל הרגשי"

כשאנחנו מדברים בשפת האהבה של הילדים שלנו אנחנו ממלאים את "המכל הרגשי" שלהם באהבה. כשהילד שלך מרגיש אהוב ומכל האהבה שלו מלא, קל הרבה יותר לאכוף משמעת ולחנך אותו.

לכל ילד יש המכל הרגשי שלו, מקום שממנו הוא שואב את הדלק והכוח הרגשי שלו במהלך חייו המאתגרים כילד קטן וכמתבגר. בדיוק כשם שמכוניות זקוקות לדלק כדי לקבל כוח ולנוע, גם הילדים שלנו מונעים מהמכל הרגשי שלהם. אנחנו צריכים למלא את המכל הרגשי של הילדים שלנו כדי שיוכלו לנוע ולמצות את מלוא היכולת שלהם.

במה אנחנו יכולים למלא את המכלים האלה? באהבה, כמובן, אבל באהבה מסוג מסוים שתאפשר לילד שלנו לגדול ולתפקד כראוי.

אנחנו צריכים למלא את המכלים הרגשיים של הילדים שלנו באהבה ללא תנאי שכן אהבת אמת היא אהבה ללא תנאים. אהבה מסוג זה היא אהבה שלמה שנותנת לילד אישור וחיזוק ומקבלת אותו בגלל מי שהוא ולא בגלל מה שהוא עושה. ההורה יאהב את הילד תמיד, בלי כל קשר למה שהוא עושה (או לא עושה). למרבה העצב, יש הורים שמפגינים אהבה מותנית אהבה שתלויה בדבר ולא בילד עצמו. אהבה מותנית קשורה לביצועים ובדרך כלל קשורה לחינוך המציע תגמול, פרס, זכויות לילדים שמתנהגים כמתבקש או מבצעים משימות כנדרש.

חשוב והכרחי שנחנך את הילדים שלנו, אבל רק אחרי שמילאנו את המכלים הרגשיים שלהם (ויש להמשיך למלא אותם כי הם מתרוקנים כל הזמן). רק אהבה ללא תנאי יכולה למנוע בעיות כמו עוינות, רגשות דחייה, אשמה, פחד וחוסר ביטחון.

רק כאשר נפגין אהבה ללא תנאי לילדים שלנו, נוכל להבין אותם לעומק ולהתמודד עם ההתנהגות שלהם, אם טובה ואם רעה.

אנה זוכרת שגדלה בבית שהייתה בו יכולת כלכלית נמוכה. אביה עבד במשתלה סמוכה ואימה הייתה עקרת בית, אך עבדה מפעם לפעם ברשת החנויות האמריקנית "טרגט". שני ההורים עבדו קשה והיו גאים מאוד במשפחה ובבית שלהם. אנה עזרה לאימה להכין את ארוחות הערב, אחר כך היא, אביה ואחיה ניקו בתום הארוחה והתיישבו לצפות יחד בטלוויזיה. שבת היה יום שבו כל אחד מילא את המטלה שהוטלה עליו, יום שבו התקיימו משחקי הכדורגל העונתיים, ובערב נהגה המשפחה לאכול יחד פיצה. בימי ראשון בבוקר פקדה המשפחה את הקהילה ובאותו ערב בילו יחד.

כשהיו אנה ואחיה צעירים, ישבו ההורים שלהם והקשיבו להם כשהתאמנו בקריאה. תמיד עודדו אותם בלימודים כי רצו שכל שלושת ילדיהם ילמדו באקדמיה, אף על פי שלהם לא הייתה ההזדמנות הזאת.

בחטיבה בילתה אנה הרבה עם סופיה. השתיים היו באותן מגמות, אכלו צוהריים יחד ושלחו הודעות זו לזו, אבל הבנות לא ביקרו זו את זו בביתהן. אם היו מבקרות זו בביתה של זו, היו מגלות פערים רבים ביניהן. אביה של סופיה היה מנהל בכיר מצליח שנעדר שעות רבות מהבית. אימה של סופיה הייתה רופאה בעלת לוח זמנים צפוף. אחותה הגדולה למדה במדינה אחרת. לשמחתה של סופיה, נהגה המשפחה לצאת לחופשות בלונדון ובלוס אנג'לס. אימה של סופיה השתדלה מאוד לפנות זמן לבתה הצעירה והייתה מודעת לגמרי לסכנות שיש בהרעפת מתנות התופסת את מקומה של תשומת לב פשוטה…

הבנות היו חברות טובות עד לכיתה ט', כשעברה סופיה למכינה קדם אקדמית ליד סביה. בשנה הראשונה שמרו הבנות על קשר דרך הרשתות החברתיות; אחר כך, התחילה סופיה לצאת עם בחור והקשר עם אנה הלך והתרופף. אנה עסקה בלימודיה ובקשרים אחרים. אנה כבר לא שמעה מסופיה. אם הייתה שומעת ממנה הייתה נעצבת לדעת שאחרי שהתחתנה סופיה והביאה ילד לעולם היא נאבקה בהתמכרות לאלכוהול ונישואיה נהרסו. לעומת זאת, אנה עמדה לסיים את לימודיה בביולוגיה מתקדמת.

מה גרם להבדל בין התוצאות בחייהן של השתיים? אף שאין תשובה אחת, אנחנו יכולים למצוא סיבה חלקית במשפט שאמרה פעם סופיה לפסיכולוגית שלה, "מעולם לא הרגשתי אהובה. התחלתי לשתות כי רציתי שחבריי יאהבו אותי". באומרה זאת, היא לא ניסתה להפיל את האשמה על הוריה אלא ניסתה להבין את עצמה. שמתם לב מה אמרה סופיה כאן? היא לא אמרה שהוריה לא אהבו אותה, אלא שהיא לא הרגישה אהובה. רוב ההורים אוהבים את ילדיהם וגם רוצים שכך ירגישו הילדים, אבל רק מעטים יודעים איך להעביר את המסר הזה במידה מספקת. רק כאשר ילמדו הורים לאהוב ללא תנאי, ידעו ילדיהם באמת כמה הם אהובים.

מילה של תקווה

גידול ילדים בריאים נפשית הוא משימה קשה מנשוא בימים אלה. ההשפעה של התקשורת (ובכלל זה המסכים הניצבים מול עינינו כל הזמן), עלייתן של תופעות פסיכולוגיות כמו נרקיסיזם, אלימות וייאוש שמכות בחברות השונות בקרבנו, ירידת השפעתה של הקהילה ואפילו העומס שמתמודד המעמד הבינוני איתו – הדברים האלה קוראים תיגר יום-יום על המשפחות בימינו.

במציאות הזאת אנחנו מדברים אל ההורים, מפיחים בהם תקווה. אנחנו רוצים שגם אתם תזכו למערכת יחסים אוהבת עם ילדיכם. בספר זה אנחנו מתמקדים בהיבט חשוב ביותר של ההורות – המפגש ביניכם לבין הצורך של ילדיכם באהבה. כתבנו את הספר הזה כדי שילדיכם יחוו בעוצמה את אהבתכם. זה יקרה כאשר תדברו את שפת האהבה שהם מבינים ויכולים להגיב אליה.

 

לא משנה איזו שפת אהבה הילד שלך מבין הכי טוב, הוא צריך שתביע אותה בדרך אחת – ללא תנאים.

 

לכל ילד יש דרך מיוחדת לקבל אהבה. יש חמש דרכים שבהן ילדים (וכמובן, כל בני האדם) מדברים ומבינים אהבה רגשית. ואלה הן הדרכים: מגע גופני, מילים בונות ומחזקות, זמן איכות, מתנות ושירות ועזרה. אם יש במשפחתך כמה ילדים, יש סיכוי גדול שהם מדברים בשפות שונות.

בדיוק כמו שלילדים יש אישיות שונה, לכל ילד יש גם שפת אהבה משלו. בדרך כלל, שני ילדים צריכים לקבל אהבה בדרכים שונות.

לא משנה איזו שפת אהבה הילד או הילדה שלך מבינים הכי טוב, הם צריכים שתביע אותה בדרך אחת – ללא תנאים. אהבה ללא תנאי היא כמו אור מנחה שמבטל את החושך ומאפשר לנו ההורים לדעת היכן אנחנו עומדים ומה אנחנו צריכים לעשות כשאנחנו מגדלים את ילדינו. בלי האהבה הזאת הורות היא מסובכת ומבלבלת.

נוכל להגדיר הכי טוב אהבה בלתי מותנית אם נראה מה היא מחוללת. אהבה ללא תנאי היא הפגנת אהבה לילד ללא קשר לדבר. נאהב את ילדנו ללא קשר למראה שלו; ללא קשר ליכולותיו, לקשייו או למגבלותיו; נאהב אותו ללא קשר לציפיות שלנו ממנו; וקשה מכול, נאהב אותו ללא קשר להתנהגות שלו. אין הדבר מעיד על כך שאנחנו אוהבים את מה שהוא עושה, זה כן מעיד שאנחנו אוהבים את ילדנו ומפגינים כלפיו אהבה בכל זמן, גם כשהוא מתנהג נורא.

האם הגישה הזאת נשמעת מתירנית? לא. ההפך, היא נותנת קדימות למה שחשוב באמת. ילד שיש לו מכל רגשי מלא באהבה יגיב להדרכת הוריו בלי התנגדויות.

יש אנשים שחושבים שגישה כזאת יכולה להוליד ילד מפונק, אבל זוהי טעות. אין ילד שאפשר להרעיף עליו כמות גדולה מדי של אהבה ללא תנאי הולמת. ילד יכול להיות מפונק כשאינו מקבל הדרכה וחינוך או מקבל אהבה לא נאותה. אהבה בלתי מותנית נאותה לעולם לא תפנק ילד, משום שההורה אינו יכול לתת יותר מדי ממנה.

אם לא אהבת את ילדך כך, תגלה בשלב ראשון שהמשימה הזאת קשה. אבל ככל שתתרגל אהבה ללא תנאי, כך תגלה שיש לה השפעה נהדרת גם על נתינתך ואהבתך לאחרים. איש אינו מושלם, כמובן, ואינך יכול לצפות מעצמך לאהוב ללא תנאים כל הזמן, אבל ככל שתתקדם לעבר המטרה כך תגלה שאתה רוצה לאהוב בכל תנאי.

הנקודות הבאות יסייעו לך להיזכר בכמה דברים ברורים על הילד שלך:

1. הוא ילד.

2. הוא מתנהג כמו ילד.

3. התנהגות ילדותית ברובה איננה נעימה.

4. אם תמלא את חלקך כהורה ותאהב אותו, למרות התנהגותו הילדותית, הוא יתבגר ויוותר על התנהגותו הילדותית.

5. אם תאהב אותו רק כאשר הוא עושה כרצונך (אהבה מותנית) ואם תפגין אהבה כלפיו רק במקרים אלה, הוא לא ירגיש אהוב באמת. הדבר יפגע בדימוי העצמי שלו, יגרום לו להרגיש חסר ביטחון וימנע ממנו להתקדם לשלב של שליטה עצמית והתנהגות בוגרת. כלומר, ההתפתחות וההתנהגות שלו הן באחריותך לא פחות משהן באחריותו.

6. אם תאהב אותו רק כאשר הוא ממלא את הדרישות שלך ועונה על הציפיות שלך, הוא ירגיש שהוא אינו מספיק ויאמין שאין טעם לעשות את המיטב, משום זה לעולם לא יספיק לך. הוא תמיד ירגיש חסר ביטחון, חרד, יהיה לו דימוי עצמי נמוך וכועס. כדי להתגונן מזה עליך להזכיר לעצמך איזו אחריות מוטלת עליך לצמיחה הכוללת שלו.

7. אם תאהב אותו ללא תנאי, הוא ירגיש נוח בנוגע לעצמו ויוכל לשלוט בחרדות ובהתנהגות שלו בדרכו להתבגרות.

מובן שהילדים שלנו מושפעים מדפוסי התנהגות תלויי גיל. בני עשרה מתנהגים אחרת מילדים קטנים, ונער בן שלוש-עשרה יגיב אחרת מילד בן שבע, אבל אנחנו חייבים לזכור שהם עדיין קטינים ואינם מבוגרים ולכן אנחנו בהחלט יכולים לצפות שהם ייכשלו לעיתים. גלה סבלנות כלפי ילדך בתהליך הגדילה וההתבגרות שלו.

מה הילד שלך צריך ממך?

הספר הזה מתמקד בעיקר בצורך של הילדים שלנו באהבה ובדרך לספק את הצורך הזה. משום שזהו הצורך הרגשי המשמעותי ביותר שלהם המשפיע יותר מכול על מערכת היחסים שלנו איתם. צרכים אחרים, בעיקר צרכים פיזיים, קל יותר לזהות ובדרך כלל קל יותר להיענות להם, אבל הם אינם מספקים באותה מידה או משניים כמו הצרכים הרגשיים. כן, בהחלט עלינו לספק לילדינו בית, מזון וביגוד, אבל אנחנו אמונים גם על צמיחתם הנפשית, הרגשית והבריאותית.

אנחנו רגילים לדאוג ל"דימוי העצמי" שלהם ולכן אנחנו מחפשים דרכים לטפח אותו באמצעות ההורות, בית הספר, תחומי הספורט השונים וכל תחום שבו מבוגרים וילדים יכולים לפעול זה לצד זה. אולי אנחנו מוצלחים בכך מעל ומעבר! ילד שיש לו דימוי עצמי מנופח יראה את עצמו נעלה מעל אחרים – כמתת האל לעולם, כמי שמגיע לו כל מה שירצה. מחקרים מעידים שדימוי עצמי מנופח נפוץ בקרב צעירים בימינו. הפרופסור לפסיכולוגיה ג'ין טווינג' קובעת שמדדי הדימוי העצמי עלו בעקביות בקרב ילדים מכל הגילאים מאז שנות השמונים – ומה "שמתחיל כדימוי עצמי בריא יכול מהר מאוד להשתנות ולהפוך לדימוי עצמי מנופח של ילד על עצמו". [1]

ואולם ילד שאינו מעריך את עצמו מספיק ומפתח דימוי עצמי נמוך יתמודד עם מחשבות מזיקות לא פחות: "אני לא חכם, אני לא ספורטאי או לא יפה כמו אחרים". "אני לא מסוגל", הוא פזמון חוזר בעבורו ו"לא הייתי" או "לא עשיתי" זו המציאות. חשוב לאין ערוך שאנחנו כהורים נעשה מאמצים לשים לב להתפתחות הדימוי העצמי של ילדינו כך שיראו בעצמם חלק חשוב בחברה, בעלי כישורים ויכולות מיוחדים וירגישו צורך להיות יצרניים.
[1] ,Lori Gottlieb, "How to Land Your Kid in Therapy", Atlantic, July / August 2011 64–78 [חזרה]

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.