חורף שנת 2042. שמונים ושמונה נוסעים ואנשי צוות עולים על טיסת מעבורת חלל שגרתית לתחנות החלל המקיפות את כדור הארץ. איש מהם אינו יודע שתאונה קשה באחת התחנות עתידה לקטול רבים מהם ולטלטל את השאר בין חיים ומוות, בשמיים ובארץ. כאשר הניצולים נוחתים, הם מוצאים עולם שונה מאוד מזה שיצאו ממנו. הם לא מצליחים לפגוש בני אדם. מהציוויליזציה האדירה והמתקדמת ששלחה אותם לחלל נותרו רק שרידים מאובקים.
הטבע הפראי שב ושולט בכול ומותיר אותם פגיעים וחסרי אונים בלב שממה עוינת, קרה ומאוכלסת בבעלי חיים טורפים. להקות של כלבים גדולים שנעשו חיות פרא מטילות את חיתתן עליהם ועל סביבתם. ההולכים על שניים – בני הברית לשעבר של המין הכלבי, הם עתה לא יותר ממטרד נחות במקרה הטוב ומזון קל להשגה במקרה הרע.
האם יצליחו הניצולים לשרוד בסביבה הקשה והאכזרית הזו, ללא האמצעים הטכנולוגים שקידמו את המין האנושי בעבר והגנו עליו? האם יוכלו לבנות חברה אנושית חדשה, בעלת מאפיינים של מנהיגות ולכידות, שתוכל להתמודד עם האתגרים המורכבים שלפניהם? והאם יימצא מי שיוכל לחדש את הברית הקדומה שבין הכלב לאדם?
מיכאל יכין הוא יליד ירושלים, 1968. הוא עוסק בנדל"ן ובמקביל מתעמק במשך שנים רבות בחקר היסטוריה צבאית ותנ"כית וההיסטוריה של האנושות. זהו ספרו הראשון היוצא לאור.
קטגוריות: מד"ב ופנטזיה, מתח ופעולה, סיפורת עברית
49.00 ₪
מקט: 4-575-794
1
“נוסעים נכבדים, אנחנו מתקרבים לנחיתה בנמל התעופה של דנוור, קולורדו. השעה עכשיו 10:45 והטמפרטורה בנמל 42 מעלות פרנהייט.”
אנאבל, צעירה יפהפייה בעלת שיער שחור ארוך וחלק, אסוף בחלקו, הביטה במסלול הנחיתה המתקרב. שדה התעופה שוכן בתוך המישורים האין־סופיים שמעליהם טס המטוס בשעתיים האחרונות – ארץ ענקית שטוחה וחדגונית מכוסה בקרקע חקלאית מעובדת. היא סרקה את קו האופק כדי לאתר סימן להרי הרוקי הגדולים מכוסי השלג שבהם תכננה לבקר ולגלוש לפני החזרה הביתה לפלורידה החמה, אבל לאכזבתה הבחינה רק ברצועה חומה ומטושטשת.
המטוס נחת רכות במסלול הרחב והתקדם אל שרוול המעבר למסוף. אנאבל מיהרה לקחת את תיקה. היא יצאה מסיפון הנוסעים ועברה בשרוול המוביל לאולם הרחב של מסוף E.
“סלחי לי,” פנתה לדיילת בכניסה, “איך אני מגיעה לטרמינל החלל?”
“תרדי במדרגות שם וקחי את הרכבת.”
בלוח הטיסות נרשם כי טיסת החלל יוצאת בשעה 12:00 בדיוק. היא שמחה לגלות שאינה צריכה להילחץ בזמן, התיישבה באחד מבתי הקפה שבמסוף והזמינה קפה. אחר כך פתחה את המכסה שבשעון היד שלה ולחצה על הכפתורים שמתחתיו. היא חייכה כשראתה את פרצופה של חברתה מציץ מהצג שבמכסה, כשברקע נראים בנייניו הגדולים של אזור המסחר והעסקים של העיר דנוור.
“היי קרול,” בירכה אותה.
“אנאבל, את כבר פה בדנוור?”
“כן, אני ממש מותשת ויש לי טיסה במעבורת בעוד שעה. אני לא יודעת איך אעמוד בזה.”
“אמרתי לך לבוא אליי יום לפני כן, טיפשה, טיסה במעבורת זה לא דבר קל.”
“מה לעשות, לא יכולתי. את לא שוכחת לארגן את הסקי בסוף השבוע, נכון?”
“הגזמת! הכול סגור. נו, מתרגשת?”
“קצת, אני עוד לא קולטת שאהיה עוד מעט בחלל.”
“אל תשכחי אותי שם בכדור הכחול, טיסה נעימה.”
“תודה קרול, ביי.”
“ביי.”
מאחורי גבה של קרול, בבית הקפה שבו ישבה, חיבק טימותי הצעיר את חברתו ונשק לה נשיקה ארוכה בשפתיה. “אני חייב לרוץ,” אמר לה. “אני מאחר לטיסה.”
“תודיע לי לפני שאתה נוחת בחזרה,” השיבה לו חברתו. “אני אחכה לך כאן, בבית הקפה, רק אל תעשה שטויות שם למעלה.”
“בסדר מתוקה, להתראות.”
טימותי יצא מבית הקפה ועלה על האופנוע החדיש שחנה על המדרכה, התניע אותו והחל לנסוע בדממה ובמהירות ברחובות העמוסים בתנועה של מרכז העיר. כעבור זמן קצר הגיע לפקק תנועה ארוך ואיטי להחריד וניסה ללא הצלחה לעבור ולתמרן בין המכוניות.
“שיט, אני מאחר לטיסה,” אמר לעצמו. מתוסכל הביט סביבו. מתוך אחת המוניות יצא נוסע שסגר אחריו את הדלת האחורית בחבטה. הוא אחז בידיו במה שנראה כתיק גב גדול עם כתפיות. טימותי ראה את האיש צועד במהירות אל שפת המדרכה, שם הניח את התיק הגדול על המדרכה. הוא פתח את הרוכסן בחלקו העליון, משך מהתיק שתי יריעות פלסטיק לבנות מקופלות ומיהר למתוח וליישר את הקפלים כך שהיריעות נעשו ארוכות וגמישות. טימותי הבין מייד במה מדובר. “כנפי דבורה,” מלמל לעצמו, “הייתי צריך לקנות אחד כזה.”
“כנפי דבורה” היה להיט חדש ופופולרי בקרב הצעירים. זה היה מתקן המורכב ממנוע שתי פעימות קטן ופשוט אך בעל עוצמה חזקה, שתי כנפי פלסטיק גמישות באורך של כמטר ועשרים ומערכת ממסר ממוחשבת המחקה את תנועת השרירים של החרקים המעופפים. המתקן נאסר לשימוש בתוך העיר מאחר שרעש הטרטור החזק והמונוטוני שיצר הטריד את שלוותם של התושבים ושל העובדים במשרדים, במיוחד את אלו שעבדו בקומות הגבוהות.
רעש זמזום מרוחק משהו הבהיר לטימותי שאותו אדם, שכעת הרים והרכיב על גבו את המתקן כששתי הכנפיים משתלשלות ממנו, לא היה היחיד בעיר שכנראה היה מוטרד יותר מפקק התנועה מאשר מהקנס הצפוי. הוא הרים את עיניו והבחין בשני אנשים המרחפים להם מצפון לדרום מעל רחוב לרימר.
האיש על המדרכה העיף מבט מהיר לצדדים כדי לוודא שקטע המדרכה הסמוך אליו פנוי מאנשים ואחר משך בחוזקה בחוט המחובר אל תיק הגב. טרטור נשמע מתוך התיק ומייד לאחר מכן החלו שתי הכנפיים הגמישות לפרפר במהירות כשהן מעלות ענן קטן של אבק מהמדרכה. האיש משך בחבל המחובר לכתפייה בתיק הגב. תוך זמן קצר הוא כבר התרומם כלפי מעלה, צובר גובה בריחוף אל מעל לגגות.
טימותי עקב אחריו בעיניו במבט מלא קנאה. המכוניות התקועות בפקק המשיכו לזחול באיטיות מורטת עצבים. הוא החליט לעשות משהו אחר. הוא עלה על המדרכה והחל לנסוע עליה תוך שהוא מבריח עוברים ושבים המקללים אותו נמרצות. הוא הגיע לאחת הסמטות ופנה ימינה. משם המשיך מעט בסמטה עד שנתקל בקיר לבנים שחסם אותה לכל רוחבה.
“לעזאזל,” קילל, “מתי העירייה הספיקה לחסום כאן? המטומטמים נזכרים לחסום דווקא כשאני ממהר.” הוא פנה חזרה לעבר הרחוב הראשי והבחין בשוטר שנעמד מולו בכניסה ומסמן לו לעצור. הוא האט ועצר ליד השוטר.
“רישיונות בבקשה.”
טימותי שלח את ידו אל כיס הז’קט שלבש כשלפתע הרים את עיניו לעבר נקודה כלשהי מאחורי השוטר. “תיזהר!” צעק.
השוטר, שנבהל מחשש לעוד אופנוע שקט שדוהר לעברו על המדרכה, קפץ במהירות בצעד ארוך לתוך הסמטה. זה הספיק לטימותי ללחוץ על הדוושה ולזנק עם אופנועו אל תוך הרחוב הראשי כשהפעם הוא נוסע בכיוון ההפוך מזה שממנו הגיע לסמטה. כעבור מספר שניות הוא פנה שמאלה לסמטה אחרת שתמרור אין כניסה ניצב בפתחה וכמעט התנגש בטנדר גדול שבא מולו. הטנדר נעצר בחריקת צמיגים וטימותי הצליח איכשהו לעבור במרווח הצר שבין הטנדר לקיר המבנה. הוא יצא מצידה השני של הסמטה כשצפירת נהג הטנדר הזועם מלווה אותו מאחור. משם המשיך במהירות על כביש מהיר עד שהבחין בתמרור מהבהב ובו ציור של אופנוע. הוא נכנס לנתיב האופנועים הצר ושם כבר היה יכול להגביר את המהירות באופן חופשי. הוא הביט במד המהירות שסימן 120 קמ”ש ואחר כך 140 ו־160. המד נעצר כשהגיע ל־190 קמ”ש.
כעבור זמן מה הבחין בתמרור מהבהב עם ציור של מטוס. הוא פנה ימינה ונכנס לתוך מנהרה, שם כבר היה תמרור עם הגבלת מהירות ל־80 קמ”ש ואחר כך ל־40 קמ”ש עם שילוט לטרמינלים השונים. הוא המשיך עד לשלט Space Terminal ואז פנה אל מנהרה המתפצלת ימינה.
היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “החבר הטוב ביותר של”
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.
אין עדיין תגובות