גביע של דם ואפר

"אני לא יודע, אבל אולי זו השליחות. זה שריד אותנטי מעבודת המקדש. זה יוכיח לכל העם שהיה בית מקדש. זה יכול לגרום לגל חזרה בתשובה…"

"אומנם הוא עצמו לא התכונן נפשית לכך, אך ידוע שגאולת עם ישראל תגיע פתאום, ללא כל הכנה מוקדמת. הוא הרגיש גאה על שהרב גבריהו בחר דווקא בו מבין שאר חברי הקהילה. הוא ישמש בתפקיד אהרון לצד משה. אולי מאז משה ואהרון, גם הם יהפכו לזוג החשוב ביותר בתולדות העם היהודי…"

גביע של דם ואפר הוא סיפור שבמרכזו התבגרותם המשותפת של איתמר ושל נורית בלב חומות העיר העתיקה בירושלים. חיי כולם משתנים בעקבות תגלית ארכיאולוגית מרעישה מלפני אלפיים שנה, לאחר חורבן בית המקדש השני. איתמר גדל על ברכי אב חד־הורי, חבר בכת כוהנים משיחית, המחנך את בנו לשרת בקודש לקראת בניין בית המקדש השלישי, בהנהגתו של הרב המקובל גבריהו כהן־צדק. בניגוד לאביו, ההולך אחר הרב בנאמנות עיוורת, איתמר נחוש לשמור על הטוהר ועל האמת. איתמר עובר טלטלה רגשית הלוקחת אותו למחוזות רחוקים. עם חזרתו לאהובתו, העלילה מגיעה לשיא, שבו התקווה המשיחית מתנגשת אל מול המציאות הביטחונית באזור.

הסיפור מתאר את מדינת ישראל של היום, על שלל הקונפליקטים שבה – המתח בין דתיים לחילוניים, רצון הצעירים לחפש את עצמם והסכסוך בהר הבית. הרומן עוסק בחיים האישיים והפוליטיים, ברומנטיקה, באהבת הארץ, במסורת וברצון למשהו חדש.

מקט: 4-698-958

1

הייתה זאת שעת בין ערביים, ערב הדלקת נר שמיני של חנוכה שנת תשנ’ט, 1998. אור שקיעה אדמדם צבע את הר הזיתים. ממול נשקף הנוף של הר הבית, וכיפת הזהב של מסגד עומר נצנצה באור המוזהב. מכונית טויוטה שחורה עצרה ברחבת החניה. מן הרכב יצאו שני גברים דתיים מזוקנים – הרב גבריהו כהן־צדק, ששימש רבה של קהילת כוהנים ברובע היהודי בירושלים, ואליקים הכהן, חבר בקהילת הכוהנים ומי שנחשב יד ימינו של הרב גבריהו.

הרב גבריהו, לבוש במעיל שחור וכובע רחב שוליים לראשו, תפס בידו של אליקים וקירבו לשפת המצוק הצופה על הר הבית. רוח חורפית קרירה נשבה, ואליקים נאלץ לשים את ידו השמאלית על ראשו כדי להגן על הכיפה הסרוגה הגדולה, לבל תעוף ברוח. הרב גבריהו תפס בזקנו הלבן והארוך ושתק, כמי שמנסה לבחור את מילותיו. לבסוף אמר:

‘אליקים, מה אתה רואה?’

אליקים הנבוך בהה בנוף שמולו, חיפש לשווא משהו חריג.

‘כלום. זאת אומרת רגיל. מראה יפה של שקיעה על הר הבית.’

‘תסתכל רחוק יותר, מה אתה רואה?’

אליקים ניסה שוב לאמץ את מבטו. הוא לא הבין מה הרב רצה ממנו, ולפיכך השיב בחוש ההומור האופייני לו כל כך:

‘את הקצה של מלון שרתון, או אם אתאמץ אפילו את מלון קראון פלז’ה.’

נראה שסבלנותו של הרב גבריהו עמדה לפקוע.

‘אליקים, העולם עומד להשתנות ואילו אתה רואה רק בתי מלון? תביט רחוק, אל האופק, אל העתיד. הוא ממשמש בפתח. הגאולה כבר כאן. תראה בדמיונך את בית המקדש מתנוסס על ההר ממול, וכל היהודים עולים אליו לרגל. עבודת הקורבנות מתחדשת. השכינה חוזרת לשכון בביתה שלה. ריח הקטורת כבר מדגדג לי באף.’

‘אבל איך כל זה קורה? אנחנו מתפללים כבר אלפי שנים. איך אתה בטוח כל כך?’ שאל אליקים.

‘תקשיב, אליקים, ואל תשאל את כל השאלות שלך. בקרוב אתה תבין הכול. אני מטיל עליך משימה. תאתר לי מקום התכנסות גדול למאות אנשים, בסמיכות להר הבית. עליך לעבוד מהר. החל מערב פסח זה, ההיסטוריה היהודית עומדת להשתנות, ובגדול.’