חמישה סיפורים. חמישה עולמות של פנטזיה, תשוקה והומור. לא בטוח שמה שתקראו כאן באמת קרה – אבל בהחלט ייתכן שזה […]
פתח דבר
ראשית חשוב לציין כי כל מה שנכתב בספר זה משקף תרבות, אורח חיים, דפוסי התנהגות ונורמות במדינה שרחוקה מאוד מתרבות המערב. מדובר במדינה שמבוססת על תרבות המזרח, אשר ערכיה שונים באופן מהותי מאלה שלנו. לפיכך סגנון הכתיבה כאן נטול שיפוטיות וביקורת, אלא שואף להעביר את המציאות כפי שהיא, בצורה אותנטית ככל האפשר.
זהו שיקוף של עולם אחר, אשר פחות חשוף לנו, ושהרבה פעמים לא מוכר לנו. ייתכן שבשל כך תתעורר בנו תחושת זעזוע, אולי אפילו רגשות של התנגדות בנוסח "זה לא בסדר", "זה ניצול", או "זה לא מוסרי".
אך כבוד הוא ערך מרכזי בכל התרבויות, לכן ננסה לכבד תרבות השונה מאיתנו למרות כל הפערים. בואו נתבונן בתרבות הזאת בצורה אובייקטיבית, מתוך הבנה שהיא שונה משלנו, אך לא בהכרח פחותה או שגויה.
על זה נאמר: "האחר לא בהכרח טועה או פחות טוב ממני, הוא פשוט שונה".
הכתיבה מנוסחת כסיפור אישי, אולם נגזרת מאירועים, סיטואציות, סיפורים שראיתי בעצמי, ואחרים ששמעתי מאנשים שפגשתי וראיינתי. אם "חבר שואל", אל תשאלו מי החבר ומי השואל… הכתיבה הומוריסטית, קלילה, ואין בה כוונה חלילה לבקר או לשפוט אף אדם משום מגזר או מגדר, לכן מי שלא בנוי להומור ולקלילות, פשוט שייקח ספר אחר.
לו הייתי צריך לכתוב על כל הדברים שאני מאמין בהם, זה היה ממלא ספר בפני עצמו. יכולתי לכתוב על התפתחות אישית, העצמה, תקשורת מקרבת בין בני אדם, מה הן הדרכים לאושר אישי, מדוע המחשבות לעיתים "משבשות לנו את החיים", ועוד ועוד רעיונות שרצים לי בראש וטרם עלו על הכתב. אלא שפה, בצורה הכי ספונטנית, הכי אותנטית והכי אמיתית – התגלגלה לה שיחה בן חבר נפש וביני במהלך ארוחת צוהריים בחו"ל על החיים, דרך החיים, דרך האושר. התעסקנו בשאלה על חוויות וחלומות, ומשם נולד המשפט "עדיף לנו לחיות עם חוויות מאשר למות עם חלומות". דרך השיח העמוק והפורה נוצר הטריגר לכתיבה. אגב, החבר אמר בזמנו שאם יֵצא ספר אז הוא דורש אחוזים…
הרעיון לכתוב את הספר נולד מתוך רצוני לתאר את מסע החוויות והפנטזיות של גברים בתאילנד, מנקודת המבט הכי אובייקטיבית ולחלוטין לא שיפוטית. אומנם ביקרתי בתאילנד יותר ממאה פעמים, אך ה"מסע" שלפנינו יתמקד בחמש פנטזיות שיובילו לחמישה סיפורים על בילויים מסעירים, קינקיים, סקסים וארוטיים בעיר פטאיה (בתאילנד).
לפני שנצא לדרך, נתעכב מעט על ההכנות.
כדי להיות שלם עם רמת הפתיחות, האותנטיות, החוויות, וכל הפנטזיות שעליהן אספר מיד, הייתי חייב להיות נקי ומשוחרר מכל סוג של קשר זוגי או מחויבות דומה, וזאת כדי להיות נאמן לעולם הערכים שלי, כי אף ש"חבר שואל", בחלק מהאירועים הייתי חייב להיות נוכח בעצמי כדי לספוג את האווירה, שכן כל מי שעוסק בכתיבה ודאי יודע שכאשר הראש מלא במחשבות, הוא לא פנוי לכתיבה אותנטית שמשקפת את החיים האמיתיים.
בתוך מערכת יחסים הראש תמיד מתמלא, טרוד, מושפע כל יום מבת או מבן הזוג, שתמיד שונים מאיתנו מבחינות רבות ויש להם טעם ועדיפויות אחרים. על אחת כמה וכמה כאשר הקשר הזוגי מתוחזק ממרחקים (אחד מטייל בחו"ל, והשני "תקוע" בארץ ונושא בכל מטלות השגרה האפורות).
הצורך לשמור קשר, תרתי משמע, קשה ודורש יותר השקעה ככל שהמרחק גדול יותר ונמשך זמן רב יותר. כל קשר זוגי הוא מורכב, וזה כל היופי שבו. אך כשבני הזוג רחוקים פיזית, גם המורכבות והפוטנציאל לאי הבנות ולמתח גדלים ומתעצמים.
על זה נאמר "לעיתים כדי לרוץ מהר, צריך לרוץ לבד".
אני לא חושב שזה נכון תמיד, אך בתקופות מסוימות במהלך החיים אין ספק בכך.
וכעת, מעט רקע מקומי להבנת הסיפורים:
בתאילנד תמיד היו יותר נשים מגברים, בפער גדול בהרבה מאשר בשאר העולם. עקב נתון זה, התפתחה שם במהלך השנים תרבות משפחתית וזוגית בעלת תפיסה שונה מכל המוּכר לנו במערב.
רוב הזוגות הנשואים בתאילנד מתגרשים כעבור כמה שנים, אם כי רובם דואגים להעמיד צאצאים לפני כן. לאחר הגירושים, בדרך כלל האישה נשארת עם הילד, או עם הילדים, בעוד הגבר עוזב, או ליתר דיוק נוטש, ומתחיל בחיפוש אחר אישה אחרת – רצוי צעירה יותר, נאה יותר ופנויה כמובן.
הנשים, שהפכו שלא מרצונן לאימהות חד הוריות, נותרות מאחור, וכדי לפרנס את עצמן ואת ילדיהן, נאלצות לחפש דרכים להרוויח כסף. נשים רבות נוהרות אפוא מהכפרים לערים כדי למצוא עבודה בענף הכלכלי הגדול ביותר בתאילנד – ענף התיירות.
הילדים נותרים אפוא בכפר בהשגחת הורי אימם (סבא וסבתא), והאם עצמה מחפשת את מזלה בעיר, מקווה ששם תוכל לפרנס את כל משפחתה (לעיתים – גם את הוריה שלה).
התיירות היא מהענפים החשובים ביותר בכלכלת תאילנד. חלק גדול מהתוצר הלאומי, מהכנסות במטבע חוץ ובמספר העובדים מקורו בתחום התיירות. תאילנד היא במקום השמיני ב"טבלת" המדינות המתוירות בעולם. לכן מציע הענף אפשרויות תעסוקה לאזרחים רבים, גברים ונשים.
הנשים שעזבו את הכפרים ועברו לערים, עובדות אפוא במגוון רחב של עבודות בתחום התיירות – מלונאות, מסעדנות, ברים, מסז'ים. האפשרויות רבות אך השכר הקבוע צנוע, בלשון המעטה, לכן הן מנסות תמיד להגדיל את הכנסתן בדרכים נוספות.
לדוגמה, עובדת בחנות מסז' תעניק לך תמיד מסז' מקצועי לחלוטין, אך לעיתים (לא תמיד ולא בכל מקום) תציע לך פינוק נוסף כדי לשחרר את הלחצים הנוספים שהצטברו בך… מובן שהתוספת כרוכה בתשלום נוסף, שאותו כדאי לברר מראש, כדי שלא תופתע כשהחשבון יוגש לך פתאום, לאחר מעשה.
אבל אם הכול שקוף, מוסכם ומוסדר מראש – הרי שסביר שכולם יֵצאו לבסוף שמחים ומרוצים. כמו שאומרים – "win win". זוהי רק דוגמה אחת לכך שבקיאות בכמה מנהגים וכללים עשויה לשפר את החוויה ולחסוך תסכול, עוגמת נפש והוצאות מיותרות. אך זה אינו ספר הדרכה לתייר, ולשם כך אפשר למצוא ודאי שפע של פרסומים – בדפוס וברשת.
כאן באנו לצלול לחמש פנטזיות –
חמישה סיפורים סקסיים, פנטזיונריים, קינקיים, שלא בהכרח התרחשו במציאות באופן מדויק, אך קיבלו השראה ממנה, וחושפים כיצד תייר בכל גיל יכול להגשים את כל חלומותיו, בלילה או בהקיץ – בארץ האפשרויות הבלתי נגמרות, אם כי בכל סיפור ניתן לסיים יותר מפעם אחת, תלוי ברמת הטסטוסטרון, בגוף בגיל או בתרגיל… כיוון שמדובר בסיפורי סקס התכוונתי להגיד כי ניתן "לגמור" יותר מפעם אחת, אולם עידנתי זאת בניתן "לסיים" יותר מפעם אחת…
אין עדיין תגובות