אל תפחד מהכאב. הוא חלק מתהליך הכרחי של גדילה, צמיחה ומעבר למדרגה הבאה. גם אם הוא נמשך ונראה לך שהוא […]
דבר המחבר
הסיפור שלפניכם אמיתי וקרה במציאות. מקצת מהשמות שונו מפאת צנעת הפרט, אך רוב האנשים והשמות ליוו את מסעי בדיוק רב כפי שנכתב. היריעה נפרסת על פני שנים ארוכות שבהן חוויתי מנעד רחב של תובנות, רגשות ומחשבות אשר השאירו את חותמם עד עצם היום הזה. הם גם הסיבה שבגינה התיישבתי לכתוב את רוב הדברים שנשארו בזיכרוני ובמחברותיי. ידעתי שארגיש תחושת החמצה אם לא אחלוק את הסיפור ואשאיר אותו לעצמי בלבד.
הספר אינו ספר לימוד ואינו מקיף את המשנה המלאה של כל אחד מהתחומים (גוף — נפש, קבלה, אימון והו’אופונופונו) המובאים כאן תוך כדי מסעותיי. התייחסותי תהיה לחלקים מסוימים בכל תחום אשר היו משמעותיים עבורי במיוחד.
חשוב לי לציין כי אני בהחלט רואה בספר קרש קפיצה לכל אחד ואחת כדי להגיע לשלום ולשלמות עם עצמו/ה, להכיל ולהבין טוב יותר את הסביבה הקרובה והרחוקה, ועל אחת כמה וכמה גם לשמר, לחזק ולהפרות את קשרינו עם אהובינו ואנשי שלומנו, לא פחות מאלו הרחוקים והשונים מאיתנו.
בהביטי אל העבר, אני יכול לראות את החוט הדק המקשר בין הזיכרונות, הנושאים, האירועים, החוויות, השלבים ובעיקר את השיטות שהובילו אותי בכל זמן נתון עד לרגע זה. היו לא מעט רגעים שבהם לא הבנתי את פשר הסיטואציות ואת תכליתן, אך בסופו של יום אני יכול רק להודות על כל המתנות שהוליכו אותי בדרך עד לכאן. אותן מתנות גם הוליכו אותי לשבת, לכתוב ולשתף כדי שישמשו אולי גם ציון דרך בשביל מי מן הקוראים.
כפי שכתבתי, לא אוכל להביא את השיטות בשלמותן, אך בהחלט אכתוב את עיקרי הדברים המשמעותיים ביותר, והקורא שיחפוץ להתעמק באחת מן השיטות יסור לאחד הקורסים הנלמדים ברחבי הארץ או ליוטיוב, כמובן על פי יכולותיו ורצונותיו. כל אחד מן השלבים היה עבורי מרתק ובעל משמעות ושימש קרש קפיצה לשלב הבא, גם אם לא ראיתי את הקשר ביניהם במשך שנים רבות.
עוד בתחילת לימודיי באקדמיה למוזיקה בתל אביב, בתחילת שנות העשרים לחיי, בקורס ליוגה, השאירה המורה ליוגה בידיי את המפתח שהוביל אותי לנקודה הנוכחית. המפתח היה ספר. בזמנו הוא נקרא “חניכה לאמת” אך עם הזמן שונה שמו ל”התקדשות”. המסע של אליזבת הייך השאיר את חותמו על נפשי, וגם אם דרכי התבררה כשונה משלה, זהו עדיין אותו מסע המותאם לכל אחד ואחת באופן מושלם — ועוד ארחיב על כך בהמשך.
אומנם לא אקח אתכם לסיבוב מדיטטיבי־רוחני במצרים העתיקה, דרך מסעות חניכות להעצמת הראייה העל חושית והרחבת התודעה, אך בהחלט אפרוס את הכלים המעשיים כדי להגיע לנקודות ציון נפשיות ורוחניות מבלי לפסוח על שילוב הכלים המעשיים בשיטות מושרשות ונפוצות. שמות הפרקים בספר מרמזים על שיטה כזו או אחרת, כדי לשוב ולמצוא את מראה המקום על התחום הרצוי.
אני חייב להודות כי לא תמיד ידעתי מדוע אני בוחר ללמוד ולהתרכז בשיטה או בדרך מסוימת. לפעמים היה נדמה כי הדרך בחרה בי ולא אני בה. אני גם מודה כי לפעמים ריבוי הנושאים לא הגיע מצמא לידע או מהתמקצעות בתחום כזה או אחר, או אפילו בשל החלפת מקצוע, קריירה או פרנסה. רוב שנותיי עסקתי במוזיקה כגיטריסט, מורה, מנצח ומנהל קונסרבטוריון. סוג של אזור נוחות ש”נשבר” בכל פעם מחדש עם תחום אחר. המוזיקה הייתה “שטח הציד” הטבעי שלי ומשם הגיעה פרנסתי. האפשרויות להתפתח ולצמוח לתוך שדות מרעה שלא הכרתי זרמו לתוך שגרת יומי ללא סקר מקיף על השיטה או העדפת תחום מסוים מבין השיטות הרבות. כפי שנאמר: “כאשר התלמיד מוכן, המורה מגיע” — ואכן, מוריי ומלמדיי הגיעו, כל אחד בתחומו, ממש לפי צרכיי ומשאלות הלב באותה תקופה. לעולם אשאר אסיר תודה למוריי ולמדריכיי שהיו מומחים בתחומם ומהם ינקתי את רזי התחומים העמוקים והמעשירים האלו.
התיישבתי לכתוב ולהוציא לאור את מסעות חיי בתקווה שאנשים נוספים יוכלו אולי לקחת רעיון או דרך מתוך העושר שהיקום העניק לי. ניסיתי גם להנגיש את החלקים המשמעותיים לטעמי בשיטות השונות, בשפה קלה ומובנת עד כמה שאפשר. אני ממליץ לקוראיי לרווח את הקריאה בחלקים “המקצועיים” ולקחת הפסקה קלה (שעות או ימים, יחליט הקורא) בין חלק לחלק.
אומנם הספר נכתב עליי ומתאר את הקורות אותי בחמישים השנים האחרונות, אך השתמשתי בגוף שלישי יחיד כדי להביאו אליכם הקוראים. נוכחתי לראות כי הכתיבה בגוף השלישי מאפשרת לי, לעיתים קרובות, לצאת מתוך עצמי אל הסיטואציה ולראותה מהצד.
אני מקווה כי ההוצאה לאור אכן תעצים גם את המשמעות והתכלית של חייכם, קוראים יקרים, ותביא אליכם את האור, במישרין או בעקיפין.
היו ברוכים,
זיו
אין עדיין תגובות