החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!
על צחי שגיב

גדלתי ברעננה וכיום מתגורר בכפר סבא. אני נשוי לדיפלומטית ישראלית ואב לשני בנים ובת. בעל תואר ראשון במנהל עסקים וחשבונאות ותואר שני בתקשורת באינטרנט. התגוררתי במשך שנים ארוכות בטייוואן, בסין ובאוסטרליה. ולפני שלוש שנים שבתי לארץ בתום שהות בת חמש ... עוד >>

אלוהים מתחתנת

מאת:
הוצאה: | 2021 | 208 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

23.40

5.00 מתוך 5 מבוסס על 5 מדרגים
(5 חוות דעת)
רכשו ספר זה:

"תסמונת פיקולו – תופעה הגורמת לאובדן מיידי של כל פרטי הזיכרון הקשורים בקשרי משפחה. התסמונת קרויה על שם הכפר הקטן פיקולו שבו אובחנה לראשונה."

כשהקיצו תושבי הכפר הזעיר פיקולו משנת צהריים נעימה והסיטו את מבטם המטושטש לזלזלי העשן המסתלסל משרידי חדר ארכיון הנישואים, הלידות והמיתות, הם לא ציפו שתוך שעות ספורות יתהפך עליהם עולמם, ולא יזכרו עוד למי הם נשואים, מי הם ילדיהם או הוריהם, היכן הם גרים ומה הוא רכושם.

בני הכפר המבודד, השוכן בקצה הר גבוה, מנסים לטכס עצה ולחוקק חוקים ותקנות על מנת לנסות ולהשיב סדר זמני, עד שישוב זיכרונם לאיתנו. אבל במהרה נטמנים ביניהם זרעי פורענות, הנובטים וגורמים לאנדרלמוסיה, וגוררים את הכפר השלו ואת אנשיו לסחרור בלתי נשלט.

מלאך חולמני ורשלן, שבשיכרונו אחראי להצתת הארכיון ולאובדן הזיכרון שאגר בראשו עבור בני פיקולו, נענש ונשלח לכפר על מנת לתקן את התקלה.

האם יצליח המלאך הכושל לפתור את התסבוכת שיצר?

העלילה מסתחררת כרכבת הרים בין שוכני השמיים והאדמה, ומעלה שאלות הקשורות לחיי הנישואין, מחויבות משפחתית ובעיקר: האם כדאי לאלוהים להתחתן?

זהו הרומן השלישי של צחי שגיב אחרי שני ספרי מתח מצליחים.

מקט: 001-3000-230
"תסמונת פיקולו – תופעה הגורמת לאובדן מיידי של כל פרטי הזיכרון הקשורים בקשרי משפחה. התסמונת קרויה על שם הכפר הקטן […]

3

'שמישהו ילך כבר ויביא את ג'יימס-פיינט,' הרעים ראש הכפר לעבר הקהל שהתאסף מול דלת המסבאה הנעולה.

'ביום ראשון הוא אוהב לישון עד מאוחר,' הודיע האיש בעל השפם ודחק בזוג נערים סרבן עד שהתרצו ופתחו בריצה מהירה.

'אם לא ג'יימס אז תביאו את ג'ורג'יה-גלון,' צעק לעבר גבם המתרחק.

הגשם המתגבר הטריד מאוד את ראש הכפר, שהתכנס תחת גגון הכניסה למסבאה וכיווץ את בטנו הגדולה. אחדים מאנשי הכפר פרשו מטריות והצטופפו תחתן בציפייה, ואחרים התפזרו במבואות הכניסה של הבתים הקרובים וצפו בג'רמי דל המוח, שעמד ופער את פיו לשמים, אוסף בלשונו את פסי הגשם הדקיקים שחרשו מראה נאה באור פנסים קלוש.

בינתיים טיכס ראש הכפר בראשו את דרך הפעולה הרצויה. עניין קל ביותר לפתרון. מקרה שיאפשר לו להוכיח שכושר מנהיגותו ונחישותו לא קהו ממנעמי השנים. כנראה לא יצליחו לשחזר במדויק לדורי דורות את כל המידע שאבד, אבל לפחות יפשפשו התושבים בציורים ובמכתבים ישנים ויעלו זיכרונות נעימים מאנשים ומרגעים נשכחים.

'תודה לאל,' לחש על אוזנו של עוזרו, כשהופיעו לבסוף הנערים וביניהם ג'יימס-פיינט הגוץ וג'ורג'יה-גלון הענקית.

'אנחנו זקוקים לחדר המסבאה לצורך דיון חשוב שאינו סובל דיחוי,' פתח ראש הכפר ללא היסוס והזדקף מול הגוץ המתנשף. 'ארכיון הנישואים שלנו נשרף.'

'זה יעלה לכם מאה ועשרים ג'ולטות,' נדחקה ג'ורג'יה-גלון בתווך שביניהם והעמידה את שדיה כזוג מקלעים קרוב לנגדו. 'לא כולל הזמנות,' נופפה לעברו באצבע מאיימת.

קול מחאה רפה חלף בקהל כגל עייף. 'למה שזה יעלה לנו?' צייץ עוזר ראש הכפר, 'הרי בעוד שעה תפתחו את המקום בכל מקרה.'

'זו פתיחה שלא מן המניין,' צודדה את שדיה הענקיים לכיוון העוזר ודחקה אותו לקיר. 'זה בדיוק כמו שאתם שוכרים את המקום ביום המנוחה.'

ראש הכפר צעד לאחור עד שידית הדלת נתקעה בגבו ובחן את ג'יימס-פיינט הגוץ, שהצטמק עוד יותר תחת עיניו הקשות. הוא כבר יטפל בשניים האלו מאוחר יותר.

'נשלם לכם מאה וחמישים ג'ולטות. אבל זה כולל כוס יין מלאה לכל אחד מהמתכנסים.' ראש הכפר הושיט את ידו לג'ורג'יה-גלון, שהתעלמה מהיד המושטת, דחקה בו הצִדה והדפה את דלת העץ החורקת, משחררת ריח אלכוהול חמוץ וזול, שפרץ וקידם את פני אנשי הכפר.

ראש הכפר בחר בשולחן מרכזי קטן ונישא, שהשקיף מקרוב על שולחנות הגברים שהתקבצו קרוב סביבו. הנשים נאספו על כיסאות פזורים בקרבת הכניסה והחלונות האחוריים, ואת הילדים והנערים סילקו לענייניהם והגיפו היטב את הדלתות.

ג'יימס-פיינט וג'ורג'יה-גלון חגו סביב השולחנות הצפופים ומזגו יין בקמצנות יתרה, לקול מחאות מבודחות של ג'ים הכבאי וגברים אחרים. עוזר ראש הכפר קם והרגיע את ההמולה, לפני שהעביר את שרביט הדיבור לראש הכפר, שקם באטיות וכחכח בגרונו.

'ארכיון רישום הנישואין שלנו נשרף עד היסוד ואיננו עוד,' פתח בקול דרמטי ועצם את עיניו. 'מידע היסטורי שלא יסולא בפז. שורות דיו תמות הנוגעות לסלע קיומנו.' הוא סקר את שולחנות הגברים. 'זכרם הקדוש של אבותינו ושל אבות אבותינו היקרים. יותר מעשרים דורות של נישואים מאושרים ומספקים.'

אחדים מהגברים החניקו צחוק ואחת הנשים השתעלה בחוזקה עד שחברתה נאלצה לטפוח ללא רחם על גבה.

'כפי שאתם בוודאי יודעים, שופט הרישום המחוזי צפוי להגיע לביקורו השנתי רק בתחילת האביב הרחוק,' הצביע לכיוון החלון היחיד שנותר פתוח. 'לכן נתחיל מיד וללא כל שהות לאסוף את המידע הידוע לנו, וכשנסיים ייגש איש-איש לספריו וליומניו הפרטיים ויחלץ מהם מידע היסטורי רחוק ככל שיוכל. כך נצליח לשחזר את המידע לפחות בחלקו.' הוא הניף אגרוף באוויר והנחית על השולחן.

שקט משונה אחז באנשים, שבחנו זה את זה במבוכה חולמנית.

"ג'וני העוזר יכתוב עבורנו את מידע הנישואים,' הצביע על הפקיד הגבוה, שקם וניגש ללוח התוצאות של משחק החִצים. בראש הלוח כתב העוזר בגיר לבן ובכתב יציב את המילים, 'נישואים – פיקולו', ותחת הכותרת שִרטט טבלה נאה.

המבטים הנבוכים שבעיני הגברים והנשים הפכו למבוהלים. שני גברים קמו ומיהרו לתא השירותים הבודד, ואישה אחת נזכרה ששכחה קומקום על האש.

'מי יתחיל?' סקר ראש הכפר במבטו את האנשים.

'תתחיל אתה, כבוד ראש הכפר,' הציע גבר שזוף.

ראש הכפר חייך וכחכח בגרונו. 'תודה ג'פטו,' ענה וקד קידה בלתי מורגשת. 'שמי ג'ון – ראש הכפר,' הכתיב לעוזרו. 'ואני נשוי ל…' ראש הכפר עצר מדיבורו וחפר בזיכרונו. 'שנת הנישואים…' כלום. מוחו היה ריק. לבו נבהל. אולי התנפלה עליו לפתע מחלת השִכחה הארורה. קפצה בן לילה, תקפה והשתלטה.

מי הייתה אשתו? האם היה נשוי בכלל? הוא בחן את הנשים הרחוקות. אולי זו? או זו? ואולי אשתו נפטרה ומתה או ברחה מפניו?

הנוכחים נתנו בו מבטים מצפים.

'אני אנעל את הרשימה,' הודיע לעוזר הנבוך. 'ג'ורדן-ג'וב, תתחיל בבקשה.'

'אני ג'ורדן-ג'וב,' הכתיב השזוף באטיות מהורהרת ועצר. 'ואני נשוי ל…' הגבר הנאה הביט בבעתה בנשים בשולחנות הרחוקים. אשתו בטוח תהרוג אותו, אבל מי היא? ג'יני? ג'יפסי? אולי ג'נסיס היפה? ממי עליו להיזהר? בטוח שלא מג'ורג'יה-גלון.

'אני חייב להשתין,' קם ומיהר לעמוד בקצה התור הקטן שהשתרך לפני דלת השירותים הנעולה.

'תורך,' הצביע ראש הכפר על בחור צעיר בחליפת שבת.

'ג'ורג'-דיילי,' גמגם האיש. 'אני נשוי ל… נשוי ל…' קולו נצרד כתרנגול מחרחר. 'אני לא זוכר למי אני נשוי,' ייבב. 'אני לא זוכר אם אני נשוי,' מלמל והניח את ראשו בין שתי ידיו. 'מחלת הזקנים הארורה תקפה אותי. לקיתי בשיטיון.'

שקט סמיך ירד על החדר, ורק קולות סחבת הבד המחליקה על דלפק הבר נשמעו בחלל האפלולי. הנוכחים כבשו את עיניהם בכוסות הריקות, בוחנים זה את זה בהיחבא.

'מישהו לעזאזל יודע למי הוא נשוי?' הרעים ראש הכפר לבסוף.

האנשים התכווצו במושבם.

'אז אף אחד לא יודע למי הוא נשוי,' לחש לעצמו את המידע המפתיע.

'המשקה המורעל סימם את דעתנו.' הכומר קם משולחן מרוחק, הניף את ידיו באוויר והפנה מבט מאשים לג'יימס-פיינט הגוץ.

המולה מקומית התרגשה בבית המרזח הקטן. ראש הכפר אִפשר למהומה להתלקח בשעה שבחן בראשו את האפשרויות העומדות לפניו. 'אני לא שתיתי כלום,' אמר והביט בשאט נפש ביין הזול. 'ובכל זאת אני לא זוכר כלום,' הרעים על הכומר.

'גם אני לא שתיתי,' נקראו קריאות תמיכה משולחן הנשים. 'לא שתיתי. גם אני לא.' חזרו הנשים על עצמן.

'אולי זה עונש אלוהי,' הציעה אחת הנשים המבוגרות. 'לא התפללת עבורנו מספיק חזק,' צעקה לעבר הכומר.

'הוא מחפף כבר הרבה זמן,' הסכימה אישה נוספת.

'את לא היית בתפילה כבר יותר מחצי שנה,' צעק לעברה הכומר.

'אולי לא הגעתי כי אתה לא מתפלל ברצינות,' ענתה האישה הראשונה וישבה.

'והדרשה משעממת,' הוסיפה השנייה.

'יש לך פתרון למצב שלנו? משהו בכתובים?' נאחז ראש הכפר ברעיון.

'לא זכורים לי אזכורים למקרה חריג שכזה.' הכומר גירד בראשו. 'אני מציע שמחר בבוקר נקיים תפילה להיטהרות.'

שקט פריך אחז בבית המרזח, ורק צחוקו של ג'רמי דל המוח עלה מפינת החדר, מופרע מפעם לפעם מצווחת תינוקות רעבים. שלושת הגברים סיימו להשתין והתגנבו בחזרה לשולחנות.

'תאכילו כבר את התינוקות,' צעקה ג'ואנה המגונדרת על הנשים, שהזדקפו במקומן, הביטו זו בזו ולא זזו.

'של מי התינוקות האלו לעזאזל?' שאגה ג'ורג'יה-גלון ופסקה מלנגב את הדלפק.

הנשים הציצו זו בזו.

'אף אחת לא יודעת למי שייכים התינוקות?' צווח ראש הכפר. הנשים הנהנו במבוכה. 'איזו מהתלה נאה,' התרגז ודפק על השולחן. 'מישהו יודע מי הילדים שלו?' ראש הכפר פנה לשולחן הזקנים, שישבו בפינה מרוחקת מרוכזים במחשבותיהם. 'או אולי מי ההורים שלו?' פנה לשולחן הצעירים.

המבטים החלולים בעיני האנשים ייאשו אותו. גופו צנח לכיסא. צווחות התינוקות גברו ולא פסקו, וגם לו התחשק לפתע לבכות ולהתכנס בגופה של אִמו. אילו רק ידע מי מהנשים הזקנות היא אמו.

'נבדוק למי יש חלב להיניק,' אטמה ג'ואנה הגנדרנית את אוזניה בכוח. 'ככה לפחות נצמצם את האפשרויות.'

הנשים הצעירות קמו בהיסוס והילכו בשורה אטית לחדר סעודות החג האחורי.

'רעיון טוב,' לחש ראש הכפר לג'ואנה כשחלפה על פניו. 'בינתיים נחלק סיבוב נוסף של יין,' הודיע לג'ורג'יה-גלון. הוא שוב שולט במצב. יש לו קצת זמן לחשוב. 'אתם שניכם נשואים?' פנה לג'ורג'יה-גלון ולג'יימס-פיינט. השניים מדדו זה את זה במבוכה והמשיכו למזוג כמו לא שמעו את שאלתו.

'אולי כדאי לעלות לארכיון הלידות והמתים,' לחש לו העוזר וחייך את חיוכו האווילי. 'ככה נוכל לבדוק מי ההורים של הילדים ומי הבן החתום על תעודת הפטירה.'

'רעיון מצוין,' לחש על אוזנו של העוזר והאזין לסיכות הגשם שדקרו בחלונות הפונדק. לבו נפל. לטפס שוב עד לבית העירייה? הוא חש בכאב צורב מתפתח באזורים רבים ושונים בגופו.

'יש לי רעיון טוב יותר.' הוא פשפש בכיסיו והניח לפניו את צרור המפתחות. 'תעלה אתה ותביא את שני הכרכים האחרונים,' אמר והניח את הצרור בכף ידו. 'קח שק עבה, כדי שהמסמכים לא יירטבו.'

העוזר קם ללא שהות ומיהר לדרכו.

ראש הכפר חיכה דקה קצרה לפני שקם ודפק חלושות על השולחן שלפניו. 'הוריתי לעוזר שלי לעלות לבית העירייה ולהביא את ספר הלידות והמתים.'

המהום הסכמה עלה משולחנות הגברים.

'עִמדו בשורה וחִלצו שד,' הציף קולה הקשה של ג'ואנה הגנדרנית את חדר הסעודות האחורי. צוואריהם של הגברים בחדר הקדמי נמתחו, ועיניהם בהו בבד הירוק שחצץ בין החדרים.

ג'ואנה ניגשה ומשכה את הווילונות הכבדים שעל החלונות, משחררת לאוויר הספוג סירחון רטיבות וטיגון שהצטבר בקפלים.

ארבע-עשרה הנשים הצטופפו ופתחו שורות כפתורים בחולצות השבת המגוהצות.

'ג'יל, ג'ואן, ג'סמין, ג'רלדין, ג'ונה, ג'ול, ג'ינסינג, ג'ימלייה ויונו,' רשמה לפניה את השמות בטור יורד. 'וגם ג'וסי, ג'אנט, ג'קלין, ג'סיקה-ג'ינג' וג'יג'י,' בחנה בספק את חמש הנשים המבוגרות יותר.

ג'ואנה אחזה בתינוק הצורח ביותר והחזיקה לפני גופה. 'בוא נאכיל אותך, ג'ימי בוי.' היא הגישה את התינוק לג'יל, שהצמידה אותו לשדה השמאלי ושחררה אנחת רווחה. התינוק הגדול נצמד בכוח וינק בתאווה. אגלי חלב נוצץ נזלו מזוויות פיו והכתימו את חולצתה. ג'יל ניתקה בכוח את שפתיו והעבירה אותו לשד הימני.

ג'ואנה סימנה וי אדום ליד שמה של ג'יל וניתקה בקושי את התינוק התאוותן מהפטמה הרטובה.

'עכשיו תורך.' היא הגישה את התינוק לג'ואן הקטנה, שנרתעה מהתינוק הגדול שהתנפל על הפטמה הרחבה ולגם בהנאה.

'ועכשיו נמצא את האימא השלישית ונסיים.' היא סימנה וי אדום ליד שמה של ג'ואן הקטנה והעבירה את התינוק ההמום לג'סמין הבלונדינית.

'בשעה טובה, מצאנו את שלוש האימהות,' הכריזה ובחנה את שורת הנשים. 'עכשיו נותר רק לנסות ולהחליט מי שייך למי.'

'גם אני רוצה לנסות,' לחשה ג'ול בביישנות.

ג'ואנה בחנה את זוג הכתמים הרטובים שבצבצו על חולצתה והגישה לה את ג'ורדן הפצפון, שפער את פיו וינק בשעמום.

'גם אני רוצה. גם אני רוצה,' עלו בקשות משורת הנשים, שאחזו והעבירו את התינוקות ביניהן כמו היו חבילות.

'מישהי עדיין לא היניקה?' סקרה את שורת הנשים אדומות הלחיים.

'אני לא מעוניינת,' הודיעה יונו וחזרה לחדר הקדמי.

'אז כולכן מיניקות פתאום.' ג'ואנה התיישבה וסקרה בייאוש את שלושה-עשר הסימונים האדומים שלצד שמות הנשים. 'איזו מהתלה נאה. לפחות התינוקות נרגעו,' אמרה והביטה בפנים המסוממות מחלב.

שורת הנשים התארגנה וחזרה לחדר הגדול, כשהתינוקות המבושמים מתנמנמים בזרועותיהן.

לשמע הבשורה המשונה גירד ראש הכפר בראשו והתיישב, אוחז בקושי בצעקת ייאוש שעמדה להתפרץ מחזהו. 'אז נמתין לעוזר,' הודיע לנוכחים. 'נשאב את המידע מהספרים.'

  1. 5 מתוך 5

    :

    ספר מצויין. כפר קטן, מבודד ומשונה שוכח את הקשרים המשפחתיים בינהם. אלוהים שולח מלאך מגושם לפתור את הבעיה. האנדרלמוסיה גדלה כשזקן הכפר מת ועולה לשמיים שם הוא מתייצב ומתחבב על אלוהים והם מדסקסים נושאים כלליים, והאם כדאי לאלוהים להתחתן. כדאי מאוד.

  2. 5 מתוך 5

    :

    מלאך מרושל גורם לאנשי כפר מבודד לשכוח את קשרי המשפחה שלהם. המלאך נשלח לפתור את האנדרלמוסיה שגרם. במקביל מת אחד מאנשי הכפר, ועולה לשמיים ופוגש את אלוהים. ספר מצחיק ומהנה על נישואין ומחוייבות, סדר וכוח נשי. מומלץ.

  3. 5 מתוך 5

    :

    נהנתי מאד מהספר, שילוב מעולה של קומדיה עם ביקורת. כל דמות מדוייקת ומורכבת בדרכה שלה, במיוחד אלוהים עם השגעונות שלו והיחס שלו לבני האנוש. מומלץ בחום

  4. 5 מתוך 5

    :

    ספר מלא דימיון וכיפי.במיוחד אהבתי את השייחות ביו אלוהים וג'ק הזקן.

  5. 5 מתוך 5

    :

    אני עדיין לא יודעת אם כדאי להתחתן :-). אבל הייתי מתחתנת עם אלוהים. ספר שונה ומצחיק.

הוסיפו תגובה