יש רק אהבה אחת

האהבה שאתם מחפשים נמצאת בתוככם. אתם האהבה.

ממבט ראשון האהבה נראית פשוטה כמו טיול בפארק, אך אם תתעכבו ותתבוננו היטב תגלו שזה לא רק טיול קליל — אלא מסע מסתורי ופראי בג'ונגל של רגשות, שהזין אגדות מופלאות מאז ומתמיד.

הרדיפה אחר אהבה היא שובר הקופות המקורי שאף פעם לא נהיה משעמם, וגם העלילה המרכזית בסיפור חייו של כל אדם כמעט.

איך ייתכן אפוא שהמין האנושי לא מצליח להסביר את הדבר הזה, שאנו כמהים לו יותר מכול?

אהבה אינה מושג מדעי. היא אינה מושג מתמטי. היא לא ממש רציונלית. ובכל זאת היא כה פשוטה שאפילו תינוק יודע מה זאת אהבה, לפחות ברמה ראשונית כלשהי.

איך ניתן להסביר את הסתירה הברורה הזאת?

חשבו על זה כך: לים יש אותו טעם בין שאתם בהוואי, בקובה או באוסטרליה. לאהבה יש מרקם בסיסי זהה וטעם בסיסי זהה, בלי קשר לביטוייה החיצוני. כלפי חוץ יש לה שלל מופעים, אך כלפי פנים, אחת היא.

כבני אדם אנו מנסים להמשיג חוויות פלאיות ולקטלג אותן. אבל את האהבה אי אפשר לצמצם לנוסחה. אהבה היא הדבר הקל ביותר שנעשה בחיינו, הדבר הקל ביותר שנִהיה, שנחווה, שניתן ושנקבל.

הדברים שחוסמים את האהבה הם אלה שמסובכים ומצריכים תמרון.

האהבה עוטה תחפושות שונות בכל מערכת יחסים. הדרך שבה אתם אוהבים את בן או בת הזוג היא כמו הצגה בברודוויי, והיא שונה לחלוטין מהאהבה העמוקה והמגוננת שאתם חשים כלפי ילדיכם או מקִרבת האחיות עם החברה הכי טובה שלך. אך האהבה עצמה היא אותה אהבה. יש רק אהבה אחת, ובכל זאת לאהבה מיליון צבעים — ואתם המעיין הנובע של כולם. אם התמזל מזלנו, אנו זוכים לראות את כולם במהלך חיינו.

אפשר לאהוב את המקומות החביבים עלינו, או דברים שמעניינים אותנו — כגון מזכרות, ספרים או מכוניות ישנות. אנו יכולים לאהוב את העבודה או הקריירה שלנו. אנחנו יכולים לאהוב את הגוף שלנו או את גופו של אדם אחר. יש תמיד מקום בלב לאהוב יותר מדבר אחד. אם אנחנו חכמים, נוכל לאהוב אפילו את עצמנו.

כל צורות האהבה הפונות כלפי חוץ קשורות לאנשים או לאובייקטים חיצוניים. אנו מקשרים את רגש האהבה שלנו אל האדם או הדבר שאנחנו אוהבים. כשיש לנו בעלות על אובייקט האהבה, האהבה נוכחת. כשאנו מאבדים אותו, האהבה הולכת לאיבוד איתו ומותירה בנו חלל כואב. אנחנו מרגישים את היעדר האהבה ככאב בליבנו.

האהבה נמצאת במרכז ההוויה שלנו

'האהבה האחת' היא מאפיין משותף לצורות אהבה שונות. ישנם מי שקוראים לה אהבה ללא תנאי. אפשר לכנות אותה אהבה גדולה, אהבה אוניברסלית או אם אתם מעדיפים — אהבה אלוהית.

על אף שלל הזהויות והכינויים הרוחניים־משהו שלה, היא הדבר הכי אמיתי שיש. אין בה נפרדוּת, והיא אינה מקושרת למושא אהבה כלשהו.

זו האהבה המפעימה שעליה דיברו ההוגים הגדולים בתולדות האנושות, וסוג האהבה שאנו נתקלים בו בזמן חוויות מיסטיות או רגעי שיא, או לפעמים כשאנו שרויים במצבים משני תודעה. אנו חשים בה כשאנו שוהים בחיק הטבע או בים. אם אנו רגישים, נוכל לראותה ניבטת מעיניו של כל יצור שאנו פוגשים.

לאהבה יש אולי אין־סוף ביטויים חיצוניים, אבל היא גם רגש בסיסי אחד. יש השוואה אחת שלדעתי עוזרת להבין אהבה כזו.

דמיינו שהאהבה היא כדור. במרכזו של הכדור ישנה אהבה אחת טהורה, בלתי משתנה ונוכחת תמיד. במעטפת החיצונית של הכדור, האהבה הזו לובשת צורות שונות — אהבה בין בני משפחה, חברים ובני זוג. חיי השגרה שלנו משולים לחלק החיצוני (למעטפת) של הכדור, והם תמיד בתנועה. המרכז, בלב הכדור, הוא מקור החיים והאהבה שלנו שהוא קבוע, כמו אהבה אחת שחוקרת את אין־ספור הדרכים שבהן היא יכולה לבוא לידי ביטוי מחדש. המרכז הזה הוא מקור החיים שלנו ומקור האהבה שלנו. הוא חסר צורה או דמות, אך יש לו טעם אחד, כמו הים. כולנו יודעים לזהות אותו. לא נוכל למצוא אותו מחוצה לנו, אך אפשר למצוא אותו בתוכנו.

בבסיסה, האהבה האמיתית היחידה היא אהבה אין־סופית שאינה תלויה בדבר. היא מכירה בחיבור הפנימי שלנו לכל היצורים החיים ואל החיים עצמם.

האהבה הזו אינה שמורה רק לקרבה גופנית או ליחסים בין־אישיים, היא מתפשטת לכל הקיום שלנו. היא מבינה שאנו במערכת יחסים עם כל מה שסביבנו. אנחנו כמו אדוות על פני הנהר, מחוברים למים שזורמים בנו וסביבנו. אף על פי שרבים סבורים שאנו נפרדים זה מזה, אנחנו והמים אחד הם.

את האהבה האישית שלנו, המוגבלת יותר, אנו מרגישים במרכז שלנו, בליבנו. כשאנו מרגישים את האהבה הזו, אנו מתחברים לרגע למרכזם של כל הדברים ומרגישים מאושרים ומלאי סיפוק. הלב שלנו מחובר לליבם של הדברים כולם. אנחנו מבינים שאנחנו לא לבד; שכולנו מחוברים.

אתם האהבה שאליה אתם משתוקקים

הצרה היא שהחיים מתרחשים במעטפת החיצונית של הכדור הגדול ההוא. ובמעטפת החיצונית הכול משתנה כל הזמן, ועד מהרה אנחנו מגלים שאיבדנו את החיבור שלנו לאהבה. נדמה לנו שהאהבה שלנו תלויה באדם או במושא האהבה שלנו. וכאשר הוא נעלם, כפי שכל הדברים חייבים להיעלם בסופו של דבר, אנחנו חושבים שגם האהבה נעלמה.

כל חיינו אנחנו מחפשים, מחפשים אהבה. אך אנו מחפשים אותה במקום הלא נכון. אנחנו מחפשים אותה בעולם המוחשי, במעטפת החיצונית של החיים שמשתנה כל העת. היא חומקת מאיתנו שוב ושוב. אנו מחפשים אותה אצל הורינו. אנחנו מנסים למצוא אותה אצל האחים שלנו או אצל ידידינו הפרוותיים, ובכל המקומות האחרים שהזכרנו. אנחנו מתעקשים לזכות באותה אהבה אחת ומיוחדת. 'כשאמצא את האהבה הזאת,' אנו חושבים, 'אהיה מאושר/ת ושלמ/ה.'

אנו עשויים למצוא השתקפויות שטחיות וזמניות של אהבה, או אפילו כאלה שנמשכות חיים שלמים, אך לא נוכל למצוא שם את המקור. אפילו לא עולה בדעתנו שאנו נושאים אותה איתנו בתוך תוכנו.

עלינו להפנות את החיפוש פנימה כדי למצוא אותה.

כל חיינו אנו מנסים למשוך אהבה מן החוץ, כשלמעשה כל אותו זמן יכולנו להקרין אותה מתוכנו. רבים מאיתנו פשוט לא יודעים לעשות זאת. אף אחד לא לימד אותנו איך להקרין אהבה.

אין צורך לחפש את מה שלא אבד. אהבה היא לא חבילה של אמזון שהלכה לאיבוד. כל מה שצריך הוא לחזור הביתה אל תוך ליבנו.

אתם האהבה הזאת, היא המהות שלכם, עמוק בתוככם. המסע שלכם בחיים — מערכת היחסים שלכם עם אדם אחר — הוא השתקפות של זה.

המשך הספר חוקר כיצד ניתן לחבר בהרמוניה את המעטפת של הכדור עם הליבה שלו — את מערכות היחסים האישיות שלנו עם האהבה האוניברסלית האין־סופית.